מנכ"ל דלויט: "הפתרון לאי השוויון באמריקה - חינוך" - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ראיון

מנכ"ל דלויט: "הפתרון לאי השוויון באמריקה - חינוך"

בארי זלצברג לא חושב שצריך לשנות את מודל הקפיטליזם האמריקאי: "אין כיום מלחמת מעמדות בארה"ב" ■ "התפקיד החשוב של מנהיג כלכלי הוא למנוע נבואה שלילית שתחזק את עצמה, ותיהפך למעגל קסמים של הצטמקות וקיטון מחריפים והולכים"

5תגובות

לצפייה בסמארטפון ובטאבלט לחצו כאן

האם לרואי חשבון ויועצים עסקיים יש תפקיד חברתי, או שהם בסופו של דבר ספקי שירותים לחברות מסחריות ויעשו מה שאומרים להם? פעם התשובה היתה חד משמעית: עושים מה שאומרים להם. אבל לאחר משבר אנרון לפני עשור, ולאחר המשבר הפיננסי לפני שלוש שנים, גם לרואי חשבון אמור להיות תפקיד חברתי: הם אלה שצריכים לוודא כי הנתונים שהחברות העסקיות מציגות לציבור הם אמיתיים. ומה אם הם שומרים על החוק, אך לא מגבילים חזירות חברתית? האם אז לרואי החשבון או ליועץ יש חובה מוסרית להרים את הדגלים המתאימים?

לבארי זלצברג, המנכ"ל העולמי של חברת רואי החשבון והייעוץ דלויט, השנייה בגודלה בעולם עם 180 אלף עובדים, 29 מיליארד דולר מחזור הכנסות שנתי ומשרדים ב-150 מדינות, יש תשובות - אבל הוא מנסח אותן כמו שהייתם מצפים מרואה חשבון, ולא סתם רו"ח אלא מומחה למסים. אף שהוא יהודי מניו יורק, זלצברג הגיע השבוע לראשונה לישראל, לקומה 45 של המגדל העגול במרכז עזריאלי, למשרדי ברייטמן אלמגור זוהר שבניהולו של יגאל ברייטמן. ברייטמן אלמגור נמצאת בבעלות דלויט. בראיון בלעדי ל-TheMarker הוא מספק את התחזיות של דלויט לכלכלה העולמית, המשבר האירופי ועתיד העולם הקפיטליסטי.

דלויט קפצה בתוך פחות מעשר שנים מהמקום הרביעי למקום השני מבין חברות ראיית החשבון הגדולות, לדבריו בזכות התמקדות בייעוץ עסקי, בעוד שהמתחרים דווקא מכרו את פעילות הייעוץ שלהם. "עסקי הייעוץ הם המנוע העיקרי שלנו בכל מה שאנו עושים ובכל מקום שבו אנו פועלים", אומר זלצברג.

כיצד אתם מנתחים את המצב באירופה? האם גוש היורו יהיה עדיין קיים בביקורך הבא בישראל?

"המצב באירופה קשה מאוד וייקח הרבה זמן עד שיימצא פתרון. אני לא חושב שחבילת החילוץ שניתנה ליוון פתרה את הבעיה. זה לא נגמר, ואני לא חושב שהמנהיגים והמשקיעים יכולים לנוח כעת. למרות זאת, אני די אופטימי: אני חושב שבאירופה יש מנהיגים מוכשרים ובעלי כוונות טובות, שיצליחו לתמרן בין הקשיים ולמצוא את הדרכים להתמודד עם המשבר".

מנהיגים מוכשרים? רבים תיארו את המשבר האירופי כמשבר של הנהגה, שאין מנהיגים שיכולים לסחוף את המצביעים לעבר פתרון ראוי.

"אני מודע לכך, ואני מבין מהיכן הביקורת הזו מגיעה. אבל לאחר שהקשבתי למנהיגים באירופה וראיתי מה עשו עד עכשיו, אני מרגיש שהם מבינים את הבעיות. יש להם כמובן קשיים לקבל את ההחלטות הנדרשות ברמה הפוליטית, מכיוון שגוש היורו מורכב מכמה מדינות, אבל אף שאני לא כלכלן - אני מנהיג עסקי - אני מתרשם שהם יצליחו למצוא את הפתרונות. אבל זה לא יהיה היום".

אייל טואג

האם החילוץ השני של אירופה הוא סוף פסוק, או שיהיו בה עוד חילוצים?

"אני לא יודע. אף אחד לא יודע. ברור שלאירופה יש בעיה קשה, כי מצד אחד יש לה מטבע משותף ומצד שני אין לה אינטגרציה של משטר פיננסי ופיסקלי. אבל גם אני וגם הכלכלנים של דלויט חושבים שהפתרון יימצא. אני לא חושב שהגוש יתפרק ואני לא חושב שהיורו יחדל מלהתקיים".

איך מדינה יוצאת ממשבר חובות? האם מקצצים בשירותים הציבוריים, מעלים מסים ומתמקדים רק בניסיון לאזן את התקציב, תוך גרירת המשק למיתון - או שדווקא מזרימים כסף והשקעות כדי ליצור צמיחה מהירה?

"התשובה נמצאת במלה אחת: איזון. מצד אחד ברור שצריך משמעת תקציבית וצריך להעלות מסים, ומצד שני אתה צריך למצוא איפה לצמוח. אני לא כלכלן, אבל כשחברה נקלעת לתקופה קשה היא צריכה לדעת לקצץ ולחתוך, ובמקביל לגייס ולהשקיע במקומות שיוצרים מנועי צמיחה. ב-2008, במשבר הפיננסי, מצאנו את עצמנו עם חור של מיליארד דולר ביחס לתחזית, ופיטרנו אנשים - אבל לא בכל מקום. היו מקומות שבהם גייסתי והשקעתי. התפקיד החשוב של מנהיג כלכלי הוא למנוע נבואה שלילית שתחזק את עצמה, ותיהפך למעגל קסמים של הצטמקות וקיטון מחריפים והולכים. בסופו של דבר כל משבר הוא הזדמנות, ותמיד יש מה לעשות. אני לא מנהיג של מדינה, אבל נראה לי שההיגיון לא שונה".

נעבור לארה"ב, שהיא המגרש הביתי שלך. הסיפור על התאוששות הוא אמיתי? האם אתה רואה את זה בדו"חות של אלפי החברות שאתם מבקרים?

"כן. מה שאני רואה הוא אמיתי. האבטלה אכן יורדת, הנתונים על הדיור - כולל אלה שפורסמו השבוע - טובים הרבה יותר. חברות נהנות מקופות מזומנים שמנות, ואפילו תוצאות מבחני הלחץ שהבנק המרכזי דרש מהבנקים היו טובות. התחזית שלנו, של 3% צמיחה, משקפת גידול עקבי ובריא של הכלכלה, וזה נראה טוב. אבל השאלה הגדולה היא אם זה יימשך, ויש חלקים בכלכלה שעדיין אינם בריאים. כשאני מדבר על הלקוחות, מנהלים של חברות גדולות, אפשר להגדיר את מה שאני שומע כאופטימיות זהירה. כולם יודעים שהם יידרשו להתמודד עם רגולציה, עם חוקים חדשים ועם הבחירות לנשיאות שיוצרות הרבה אי ודאות. אני יכול להבטיח שראשי החברות ממש לא נהפכים לשאננים מדי".

אבל האם האופטימיות הזו לא מעט מוזרה? הרי הבעיות הגדולות של ארה"ב - חובות, גירעונות ואפילו הנכסים הרעילים בבנקים - אף אחת מהן לא נפתרה. המנהלים החליטו להדחיק את כל זה?

"כל הנקודות שציינת הן נושאים חשובים. אני לא מתעלם מהן ואני לא עיוור, אבל אני בכל זאת אופטימי. אני חושב, מניסיון, שההנהגה הכלכלית-פוליטית תדע להתמודד עם האתגרים האלה, ולא משנה מי יזכה בבחירות הקרובות. אני רוצה לחשוב שכשאנשים מודעים לבעיות ולסביבה הם יוצאים לחפש פתרונות, ומוצאים אותם".

"הקפיטליזם האמריקאי כאן כדי להישאר"

לנוכח מחאת ה-99%, האם אתה חושב שהקפיטליזם האמריקאי עומד להשתנות? האם מתחילה בארה"ב מלחמת מעמדות?

"הקפיטליזם האמריקאי כאן כדי להישאר. אין ערעור על כך שהוא השיטה הכלכלית הטובה ביותר, ושהוא זה שדווקא יצר את השוויון הגדול ביותר בהכנסות של כל האוכלוסייה. אני רוצה גם להגיד לך שאין כיום מלחמת מעמדות בארה"ב. הבעיה האמיתית היא שיש לחץ בשוק העבודה: יש חוסר התאמה בין מה שיוצא מבתי הספר התיכוניים לבין ההיצע של אוניברסיטאות. אני חושב שהגענו למצב שבו הרבה יותר מדי אנשים לא ממשיכים ללימודים אקדמיים. הם נושרים, הם לא מתקבלים, אין להם כסף ללמוד, לא הכינו אותם לזה או לא מעודדים אותם לכך. יש צעירים שאפילו לא יודעים איך ממלאים טופס לבקשת סיוע ללימודים, והמצב רק מחמיר והולך.

"על פי תפישתי, לא מספיק להיות בעל מקצוע עם התמחות צרה בתחום העיסוק שלך: אדם צריך לקבל חינוך גבוה רחב יותר. ואני מאמין שבעיית ההשכלה הגבוהה היא שיוצרת את רוב הלחץ על הקפיטליזם האמריקאי. זה הרי לא מקרה שהתחרותיות של התעשייה האמריקאית, שפעם היתה המובילה בעולם, נפלה לקרשים. יש מי שיאמרו לך שהבעיה היא במבנה של מערכת המסים - אני חושב שהבעיה היא בחינוך, ואני מאמין ששילוב של כמה מנגנונים יכול לתקן חלק גדול מהבעיה".

דווקא בגלל שאתה מומחה למסים, אני מתקשה להבין מדוע אתה ממזער את השפעת המסים על הגידול באי השוויון בארה"ב. מחקרים הראו שהעשירים ניצלו את כוחם הפוליטי להטבות במסים, ושזו הסיבה האמיתית לזינוק באי השוויון ב-30 השנים האחרונות.

"ברור שאם אתה מעלה את המסים על בעלי ההכנסות הגבוהות, אתה מצמצם את אי השוויון. זה עניין מתמטי וקל לעשות את החשבון. אבל אני חושש שהעלאת מסים גורמת לנזק עקיף: זה משפיע לרעה על הנכונות להשקיע, לפתח מיזמים וחברות חדשות, ולכן ליצור מקומות עבודה חדשים. אין ויכוח על העיקרון שלפיו מסים על הכנסות גבוהות יכולים לצמצם אי שוויון, אבל בשלב מסוים המס עלול להיות גבוה מדי וליצור תמריץ שלילי על כל הכלכלה. אני לא יודע היכן הקו הזה עובר, אבל יש נקודה שבה מס גבוה מדי מתחיל לפגוע בפתרון. צריך לזכור שבכלכלה האמריקאית, החברות העסקיות הן אלה שמייצרות משרות ומקומות עבודה. כך שאולי דווקא צריך להוריד את המס על החברות".

אוקי, אז זו דעתך. אבל מה אתה חושב שיקרה בפועל?

"אני מעריך שהמסים יעלו, ושיהיו רפורמות נוספות במערכת המס. צריך להבין שהרפובליקאים לא תומכים במס על הכנסות גבוהות, כך שהתשובה קשורה מאוד לתוצאות הבחירות הקרובות לנשיאות. בשקלול כל הגורמים, אני בכל זאת מניח שהמסים יעלו, ואני רק מקווה שהעלאת המס לא תהיה הפתרון היחיד לטיפול במצב. אני מעריך שיש מספיק רצון בקרב השלטון להתמודד עם המציאות הכלכלית הנוכחית, ולא חשוב כרגע מי יזכה בבחירות - ובעיקר צריך לקוות שהמערכת הפוליטית המפולגת מאוד בארה"ב תאפשר את זה".

"קשה לבנות מחדש את אמון הציבור במנכ"לים"

במשבר הפיננסי נוצרה עוינות רבה כלפי בנקאים ומנהלים בכירים של חברות, רבים מהם אנשים שמקבלים משכורות גבוהות מאוד. האם השיפור במצב הכלכלי הביא לשינוי במגמה?

"לא. עדיין לא. היחס הציבורי כלפי מנכ"לים עדיין לא חיובי, ואני מעריך שזה קשור לשוק העבודה ולרמת האבטלה. כל עוד לא יהיה שינוי מהותי בתעסוקה וכל עוד הביטחון הכלכלי לא ישתקם, אני לא רואה איך יהיה שינוי ביחס הציבורי למנהלים ובנקאים. לקח הרבה מאוד זמן לבנות את האמון של הציבור בחברות הגדולות, ולאחר שהוא נסדק - קשה לבנות אותו מחדש".

השבוע יפורסמו בישראל מאות דו"חות של חברות, וכל דו"ח כזה הוא מסמך של מאות עמודים. יחד עם כללי ה-IFRS, נהיה כמעט בלתי אפשרי להבין מה קורה בחברות. כרואה חשבון, אתה מקבל את זה?

"אני לחלוטין מתנגד למסמכים בלתי שקופים או בלתי מובנים. האחריות של רואי החשבון היא להגן על הציבור, ולגרום לו להרגיש בנוח עם המסמכים שהוא קורא על מצב החברות. אנו אחראים על האמון של הציבור בדו"ח הכספי, ולכן אני מסכים אתך: יש מקום למצוא דרך להפוך את הדו"חות לפשוטים יותר. צריך להפחית את מורכבותם. אתה מדבר על IFRS, אבל תזכור שרבות מהחברות שלנו עובדות בכל העולם, ובכל מדינה יש כללי חשבונאות אחרים. זה הופך את הדיווח למורכב מאוד. אני תומך מאוד באימוץ גלובלי של מערכת דיווח אחת - זה יעשה את הכל הרבה יותר קל".

האם מלבד התפקיד החוקי בביקורת החשבונאית אתם ממלאים גם תפקיד מוסרי? אם רואה חשבון יחשוב שהחברה שהוא מבקר עושקת את הציבור שלה, גם אם הכל חוקי - האם הוא ירים דגל?

"כל דגל שצריך להיות מורם במסגרת האחריות המקצועית של רואי החשבון - מורם. זה חלק מהרוטינה. אם אתה מדבר על עניין מוסרי, אז זה לא חלק מהתפקיד של הרו"ח. זה לא חלק מהרוטינה, וזה בדרך כלל לא קורה".

האם, כמו אמריקאים רבים, אתה מפחד שסין תגנוב לכם את ההגמוניה והשליטה העולמית?

"ממש לא. אני רואה בסין הזדמנות. כבר היום היא הכלכלה השנייה בעולם, ואם לוקחים את קצב הגידול שלה היא תהיה הכלכלה הגדולה בעולם בתוך לא הרבה זמן, אף שייקח זמן עד שהיא תגיע לתוצר לנפש של ארה"ב. אף שזה אולי נשמע כמו קלישאה, אני באמת חושב שתחרות - במקרה הזה מצד הסינים - יוצרת דחף ליזמות ולחידוש".

יש בארה"ב ספורט למשקיעים: מחפשים חברה סינית שנסחרת בבורסה, מוודאים שהדו"חות שלה דמיוניים לחלוטין, ואז עושים "שורט" על המניה. אתה מאמין לדו"חות של הסינים?

"אני לא מומחה לדו"חות של חברות סיניות, אבל אני דווקא מבין שהם קשוחים למדי. יש להם בוודאי בעיות, אבל הם די טובים בהתחשב בעובדה שזו מדינה מתפתחת, שהחברות בה החלו לערוך דו"חות מודרניים רק בשנים האחרונות".

לתאגידים בארה"ב יש כיום קופות מזומנים עצומות. מה הם יעשו בהן?

"הם יעשו כמה דברים. ראשית, הם יקנו חברות אחרות, כפי שראיתם בישראל ממש עכשיו כשסיסקו רכשה את NDS. שנית, הם ישקיעו: ביזמויות חדשות. שלישית, הם ישקיעו בהתייעלות נוספות של הפעילות. רביעית, חלק מהכסף יוחזר לבעלי המניות באמצעות דיווידנדים ורכישת מניות בשוק. אבל חלק מהכסף גם יישאר בקופה. הסיבה שהכסף הזה הצטבר היא החשש מפני העתיד, והזהירות הזו עדיין קיימת".

אתה יהודי, ובכל זאת זו הפעם הראשונה שאתה מגיע לישראל. הכיצד?

"נכון. פשוט לא יצא. אבל שני ילדי ביקרו בישראל וחזרו מלאי התלהבות מהמדינה. אז הגיע הזמן, ויש לי תוכניות גדולות למשרד בישראל. זה משרד מעולה. ראש המשרד, יגאל ברייטמן, מוביל את צוות הטכנולוגיה העולמי שלנו, והמשרד נמצא בראש הדירוג העולמי הפנימי שלנו כמעט בכל פרמטר. יש לנו למשל תוכניות בתחום הטכנולוגיה ובתחום הגז והנפט. אני רואה את ישראל כמדינה עם הרבה פוטנציאל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#