"ציור של פיקאסו הוא כמו מניית גוגל" - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"ציור של פיקאסו הוא כמו מניית גוגל"

חשבתם שהשקעה ביצירות של האמנים הגדולים בהיסטוריה תניב תשואה גבוהה? תחשבו שוב ■ פרופ' מייקל מוזס, שפיתח מדד להערכת שווי של יצירות אמנות: "תשואה שלילית לא באה רק בגלל אמנות רעה, היא מגיעה גם מרכישות רעות"

10תגובות

פרופ' מייקל מוזס סבור כי יש הרבה מן המשותף בין מניית חברת אפל או גוגל לבין ציור של פיקאסו או מונה - בשני המקרים צריך המשקיע להביא בחשבון שמישהו אחר כבר הרוויח את הכסף הגדול. אחת העבודות האקדמיות שלו התפרסמה תחת הכותרת "תשואת החסר של יצירות המופת", והממצא המפתיע שלה היה שהשקעה ביצירות של השמות הגדולים בעולם האמנות - פיקאסו, מונה או מאטיס - מניבה תשואה נמוכה יותר מהממוצע בשוק כולו.

"יצירת המופת הן בדיוק כמו מניית אפל כיום, מניית גוגל לפני שנתיים או מניית י.ב.מ לפני 15 שנה. כשהסיפור של החברה כבר מגולם במניה, אנשים משלמים על כך. מי שקונה כיום יצירת מופת של פיקאסו ב-100 מיליון דולר קונה עבודה שהיא יצירת מופת של פיקאסו מזה זמן רב. הסבירות לקבל תשואה גבוהה יותר מהשוק נמוכה מאוד.

"פוטנציאל הרווח נמצא בעבודות של אמן שעוד לא התגלה. גבריאל אולה, לדוגמה, הוא צייר אימפרסיוניסטי שעד לפני 20 שנה נחשב לאמן סביר והעבודות שלו נמכרו במחירים לא כל כך גבוהים. כיום, העבודות שלו עדיין לא נמכרות במחירים של מונה, אבל הן עולות הרבה יותר. אנשים רוצים אימפרסיוניסטי, ההיצע של מונה מוגבל, ואולה מציע את הדבר הכי טוב הבא".

מוזס, מרצה בבית הספר למינהל עסקים של אוניברסיטית ניו יורק (NYU), הוא חוקר אמנות שייסד יחד עם שותפו ז'אן פינג מיי את מדד מיי-מוזס למחירי אמנות שמתבסס על תצפיות על יצירות אמנות נמכרות. "תמיד חשבתי שלאמנות יש פוטנציאל טוב להיות השקעה. עצם העובדה שיש היצע מוגבל של אמנות חשובה מצד אחד, ושהעושר הכללי גדל מצד שני, מספיק כדי שהמחירים יעלו. לא צריך להיות מומחה לאמנות כדי להבין את זה", הוא אומר בראיון ל-Markerweek.

לדברי מוזס, שהגיע לישראל באחרונה לרגל ועידה לאמנות, אספנות ופיננסים בהשתתפות אספנים, בעלי גלריות ואמנים כדי לדון בכוחות שמניעים את שוק האמנות ובקשר בין אמנות לכסף, השקעה באמנות אינה מיועדת רק לעשירים. "יש ציור לכל ארנק. אם יש לך ארנק קטן, זה לא שם אותך בעמדת נחיתות מנקודת מבט של תשואה על השקעה באמנות. להפך, הממצאים מראים שהתשואה גבוהה יותר ביצירות האמנות הזולות שנמכרות במכירות פומביות. ברמות המחירים הנמוכות אפשר להרוויח יותר".

דן קינן

אמנות היא דבר נהדר, אומר מוזס, כי היא מכילה שלושה ממדים שונים של יופי. "היא יפה מבחינה ויזואלית - אתה מביט בה והיא מעלה בך רגש; היא יפה כי היא מספקת את ההנאה שברכישה שלה - הציפייה, המפגש עם אספנים ואמנים והמכירות הפומביות, אירוע תרבות בפני עצמו; ולבסוף, היופי הפיננסי: אמנות מאפשרת לשמר ערך הוני ובהרבה מקרים גם להרוויח כסף. יש מעט מאוד נכסים שיש להם את שלושת סוגי היופי האלה".

אין שתי יצירות זהות

שוק האמנות במכירות פומביות בלבד מכניס 8-15 מיליארד דולר בשנה, והשווי הכולל של נכסי האמנות בעולם מוערך ב-2-4 טריליון דולר. מעבר לתחושה הכללית שבטווח הארוך מחירי האמנות עולים, חשוב לדעת בכמה הם עולים בהשוואה לנכסי השקעה אחרים.

כדי לענות על כך, פיתחו מוזס ומיי קבוצת מדדים שעוקבים אחר התנודות במחירי האמנות. בשל המאפיינים המיוחדים של שוק האמנות לא היה מדובר במשימה פשוטה. בשווקים של מוצרים הומוגניים, כמו נפט או זהב, ננקב מחיר החבית או האונקיה, ולכן קל מאוד לחשב את התשואה על ההשקעה. אבל באמנות כל פריט הוא ייחודי.

"במובן הזה, שוק האמנות דומה לשוק הנדל"ן: מדובר בטובין הטרוגני - כל יצירה היא יחידנית. כמו שאין שני נכסים זהים, אין שתי יצירות אמנות זהות, והשונות בין הפריטים בשוק באה לידי ביטוי במספר גדול מאוד של משתנים. כשבודקים מוצר הטרוגני אי אפשר לדבר על מחיר אלא רק על שינויים במחיר, וגם את זה צריך לחשב בזהירות.

"ניקח למשל את הנדל"ן בניו יורק: אם בשנה אחת רוב הדירות שנמכרו פונות לפארק, ובשנה שלאחריה רוב הדירות שנמכרו בשוק פונות לרחוב רועש, המחיר הממוצע יכול להיחתך בחצי. זה בוודאי לא אומר שמחירי הדירות ירדו ב-50%. אם התמהיל היה נשאר קבוע, אולי היית יכול להגיד משהו על מחיר הדירות. אבל כשמדובר במוצר הטרוגני, התמהיל אף פעם לא קבוע".

כדי לפתור את הבעיה הזו בשוק הנדל"ן פותח לפני 30 שנה מדד קייס-שילר, שנקרא על שם החוקרים שפיתחו אותו. המדד מתבסס על מכירות חוזרות של אותו הנכס. מדד מיי-מוזס אימץ את המתודולוגיה הבסיסית והתאים אותה לשוק האמנות.

כיום מכיל מאגר הנתונים של מדד מיי-מוזס יותר מ-30 אלף תצפיות, ובכל שנה מצטרפות למאגר 3,000 תצפיות חדשות. על פי המדד, התשואה השנתית על אמנות היתה בעשר השנים האחרונות 7.8%, הרבה מעל תשואה של 2.7% שרשם מדד S&P 500 באותה תקופה. ב-2011 היתה התשואה 11%, קצת מעל התשואה של 500 S&P.

אחת הבעיות במדד מיי-מוזס היא שהוא מתבסס אך ורק על יצירות שנמכרו לפחות פעמיים בבתי המכירות הגדולים של לונדון וניו יורק. מאחר שהפרש הזמן הממוצע בין מכירה למכירה ביצירת אמנות בודדת הוא 22 שנה, המאגר מכיל רק יצירות ותיקות יחסית בשוק.

לדברי מוזס, הבחירה הזו היא כורח המציאות. "יש לנו עשרות אלפי נתונים נוספים לגבי יצירות שנמכרו רק פעם אחת, אבל זה לא עוזר לנו. אנחנו חייבים שתי מכירות לפחות כדי לראות את השינוי במחיר".

רויטרס

וזה לא יוצר הטיה מסוימת? אולי היצירות הטובות נמכרות שוב ואילו היצירות הפחות טובות נשארות במרתף?

"זה לא שונה מכל השקעה אחרת. ראשית, אנחנו עוסקים רק במכירות של סותבי'ס וכריסטיס, שהם בתי המכירות המובילים לאמנות חשובה. שנית, אנחנו משווים את עצמנו ל-S&P 500: כמו שהוא לא מכיל מניות של סטארט-אפים בתחום הביוטכנולוגיה, כך המדד שלנו לא כולל יצירות טריות בשוק. אם ההנחה כי רק היצירות הטובות נמכרות שוב היתה נכונה, היינו צריכים לראות רק מנצחים ולא מפסידים. זה לא המצב: יש לנו הרבה תשואות שליליות. למעשה, 30% מהמכירות החוזרות שיש לנו במאגר מבטאות הפסד על ההשקעה.

"תשואה שלילית לא באה רק בגלל אמנות רעה, היא מגיעה גם מרכישות רעות. אם שילמת יותר מדי על יצירה כי היא שבתה אותך, ייתכן שכשתרצה למכור אותה לא תצליח למצוא מישהו שישלם את אותו הסכום. זה, אגב, לא אומר שהיצירה לא טובה, אלא שנכשלת באומדן הערך שלה".

אז מה בעצם קובע את מחירה של יצירת אמנות? הרי אין לה משתנים יסודיים כמו מניה של חברה שיש לה נכסים והכנסות.

"זה בדיוק כמו מחיר הזהב. ל-99% מהזהב בעולם אין שימוש אמיתי, והמחיר שלו נקבע כמעט בלעדית על ידי ציפיות המשקיעים. כך גם כשמדובר באמנות, בהבדל אחד: רוב האנשים מפיקים מאחזקת אמנות הרבה יותר הנאה מאשר מאחזקת זהב. אם אני עשיר, אני מוכן לוותר על חלק מהתשואה של הכסף שלי אם זה גורם לי הנאה. לכן, אם ביל גייטס שואב הנאה מציור של מיליון דולר, שבניגוד למוצרי צריכה אחרים לא יאבד מערכו בממוצע אלא להפך, זו השקעה אידיאלית עבורו".

ומה יוצר את התנודות במחירי האמנות?

"מחירי האמנות מתואמים באופן חזק עם העושר הכולל. המדד שלנו מורה כי מחירי האמנות מפגרים אחרי השווקים הפיננסיים בחצי שנה עד שנה כשמדובר בתנודות משמעותיות. תיקון של 10% בשוק המניות כלל לא מורגש במחירי האמנות, אבל מחיקת הערך שראינו ב-2008, כשחלה ירידה של 30%-40% בעושר הכולל, הביאה לירידה של 25% במדד שלנו ב-2009".

ומה לגבי ההשפעה של חלוקת העושר?

"לחלוקת ההכנסות יש בהחלט השפעה על המחירים. אם ניקח לדוגמה את מה שקרה בבריה"מ, אפשר לראות בבירור שכל זמן שחלוקת ההכנסות היתה שוויונית לגמרי, יצירות של אמנים רוסים לא נמכרו במחירים גבוהים. למעשה הן נמכרו במחיר חומרי הגלם והעבודה. ברגע שהשוק נפתח ונוצרה תחרות על היצירות החשובות, המחירים התחילו לעלות. בהחלט אפשר לומר שככל שחלוקת העושר היא פחות שוויונית, כך מחירי האמנות גבוהים יותר".

וזה הופך את סין לזירה הכי מעניינת של שוק האמנות כיום?

דן קינן

"בהחלט. השוק הסיני מכניס הרבה מאוד כסף חדש פנימה ומושך את המחירים בשוק הגלובלי כולו כלפי מעלה. זה לא רק שהעושר הכללי בסין גדל, אלא שחלוקת העושר נהפכת לפחות שוויונית. יש קבוצה חדשה של מתעשרים שמבקשת להפיק הנאה ורגש מאמנות וגם משתמשת באמנות כדי להפגין עושר. מאז ומתמיד הציגו אנשים עשירים את העושר שלהם באמצעות גודל האיגלו שלהם ומה שהם תלו על הקירות. זה התחיל כבר בציורי המערות".

"העשירים תמיד רכשו אמנות"

ואולם מוזס מזהה הבדל משמעותי בין המתעשרים הסינים של היום לבין מתעשרים אחרים לאורך ההיסטוריה, לפחות ככל שמדובר באמנות. הבחירה האמנותית שלהם, הוא אומר, יכולה להעיד על הרבה יותר מטעם אמנותי.

"כשארה"ב התעשרה, היא לא קנתה אמנות אמריקאית. היא קנתה אמנות אימפרסיוניסטית ומודרנית מהיבשת הישנה, מאירופה. כשיפן התעשרה היא לא קנתה אמנות יפנית, אלא התמקדה באמנות אימפרסיוניסטית ובאמנות אמריקאית עכשווית. מהבחינה הזו סין שונה: הסינים מתמקדים באמנות סינית מקורית, בין אם מדובר באמנות עתיקה או עכשווית.

"יש מתעשרים שמבקשים לרכוש את נכסי התרבות של ארצם, ויש כאלה שמתעשרים ומבקשים לרכוש נכסי תרבות של ארצות אחרות. זה מבטא במידה רבה את היחס בין התרבויות: לפעמים מדובר בהערכה ובהמשכיות ולפעמים ביריבות".

המגמה הזו באה לידי ביטוי במחירי האמנות. ב-2011, בזמן שמדד מיי-מוזס למחירי האמנות עלה ב-11%, מחירי היצירות הסיניות עלו ביותר מ-20%. הסבירות שמי שרכש אמנות סינית לפני חמש שנים הכפיל את ההשקעה שלו היא גבוהה.

אמנות היתה תמיד מושא להנאה ואמצעי להציג עושר, אבל אתה מדבר על אמנות כהשקעה. זו תופעה חדשה?

"קשה מאוד לקבוע. גם כיום רוב רוכשי האמנות לא יגידו שהם קונים אמנות לשם השקעה. עם זאת, אמרתי להרבה רוכשי אמנות אמידים: 'ברגע שאתם מסיימים ליהנות מהאמנות שלכם, או כשאתם עייפים ממנה, אשמח לבוא ולאסוף אותה בחינם'. עד היום לא קיבלתי אף הצעה. יכול להיות שאמנות תתברר כהשקעה טובה ויכול להיות שלא, אבל אנשים מבינים שזו דרך אלטרנטיבית טובה לאחסן ערך. מדובר בנכס שאינו מתואם עם נכסים אחרים ולכן הוא יכול לתרום לגיוון של תיק ההשקעות. הדבר נכון במיוחד כיום, כשאנשים מחפשים אלטרנטיבות למניות ולאג"ח".

לאורך ההיסטוריה, אומר מוזס, אי אפשר היה לדעת מה קורה למחירי האמנות. תמיד היו "סיפורי מלחמה" על אנשים שהרוויחו הון עתק מקנייה וממכירה, אבל הטבע האנושי הופך את המידע האנקדוטלי הזה ללא אמין: אנשים נוטים לזכור את הרווחים שלהם ולהתרברב בהם, אבל את ההפסדים שוכחים מהר. "כיום יש מדד שנותן תמונה מקיפה ולא מוטית של המצב בשוק האמנות. לאף אחד אין יותר מידע ממה שמכיל מאגר הנתונים שלנו", הוא אומר.

הנגישות למידע הזה, הוא סבור, יכולה לשנות את האופן שבו נתפש שוק האמנות. אם עד היום העיסוק בקנייה ובמכירה של אמנות נתפש, במידה רבה של צדק, כאליטיסטי, מוזס מגיע לישראל כדי להפיץ את בשורת ההשקעה באמנות לא רק לאלפיון העליון.

אחת הבעיות האפשריות של השקעה באמנות היא עומקו של השוק והעלויות שבקנייה ובמכירה. "זה נכון ששוק האמנות לא נזיל כמו שוק המניות. אתה לא יכול להיות סוחר יום כשמדובר באמנות. מדובר בפרספקטיבה ארוכת טווח", מסביר מוזס.

"תמיד יהיה מישהו שיהיה מוכן לקנות את האמנות החשובה, השאלה היא באיזה מחיר. כמו שזה נראה כיום, בטווח הארוך העושר בעולם ימשיך לגדול והסוציאליזם ייהפך לפחות נפוץ. זה אומר שיהיו יותר אנשים עשירים והם ירצו לקנות אמנות. לא היתה תקופה בהיסטוריה שבה העשירים לא קנו אמנות".

כיום אין תעודת סל שעוקבת אחרי מדד מיי-מוזס, אבל מוזס לא פוסל את האפשרות שיום אחד זה יקרה. לדבריו, קרנות המשקיעות באמנות סובלות מחוסר שקיפות ולרוב נדרש סכום התחלתי גבוה כדי להשקיע בהן.

אפשרות ההשקעה עבור המשקיע הקטן נותרה ללכת למכירות הפומביות של בתי המכירות הגדולים ולקנות את יצירת האמנות עצמה. לפני כן, מציע מוזס, כדאי לעשות מחקר שוק ולבדוק את התשואות של יצירות דומות בעבר. "והכי חשוב, בדיוק כמו כשקונים ספה חדשה, צריך לוודא שיצירת האמנות נוחה לכם. בכל זאת, תצטרכו לחיות אתה לפחות כמה שנים עד שישתלם לממש את ההשקעה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#