הטוב, הרע והמכוער של הקפיטליזם האמריקאי - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הטוב, הרע והמכוער של הקפיטליזם האמריקאי

הקפיטליזם הקניבליסטי של גולדמן סאקס גורם לרוב האמריקאים לחוש סלידה

12תגובות

ביום רביעי הקרוב ידבר האוורד שולץ, יו"ר ומנכ"ל סטארבקס, בפני עובדיו בכנס החברה השנתי ויספר להם על חשיבותו של המוסר בעסקים.

כן, מוסר. אני לא יודע אם הוא ישתמש במילה הזאת בדיוק. אך אין ספק כי בשנים האחרונות במיוחד, שולץ הפגין סוג מסוים של קפיטליזם מוסרי. רווחיות היא דבר חשוב, לשיטתו, אך כמוה גם היחס ללקוחות, לעובדים ולמגדלי הקפה.

לאחרונה, שולץ הגדיר את היעוד של סטארבקס בצורה אפילו רחבה יותר, ויצר תכניות שאין להם דבר עם מכירת קפה, אך הן מיועדות לסייע לכלכלה האמריקאית להתאושש מהמשבר הגדול.

בנאומו, שולץ מתכנן לייצור קישור ישיר בין רווחי השיא של סטארבקס ובין התפקיד החברתי הגדול שהחברה נטלה על עצמה.

הוא יטען שחברות שמרוויחות את אמון החברה יתוגמלו באמצעות מחיר מניה גבוה יותר. "הערך של החברה שלך מונע על ידי הערכים שלה", יאמר שולץ לעובדיו.

אני מביא את שולץ ואת סטארבקס כדוגמא משום שהשבוע ראינו סוג אחר של קפיטליזם אמריקאי - קפיטליזם מהסוג של "לקרוע לך את הצורה" בחסות גולדמן סאקס.

בגירסה התאגידית ליריית אקדח מהדהדת, כתב גרג סמית, מנהל בכיר לשעבר בגולדמן, מאמר בניו יורק טיימס בשעה שהודיע על עזיבתו את החברה, בו תיאר אותה כבעלת תרבות ארגונית שמעריכה רק דבר אחד: לעשות מקסימום כסף, וכל האמצעים כשרים.

לפי סמית, גולדמן סאקס רואה בלקוחות יונים שיש למרוט את נוצותיהן, ולא כאלה שיש להעריך אותם. הסוחרים של גולדמן מתחרים ביניהם לראות מי יוכל לייצר יותר רווח על חשבון הלקוחות שלהם. אפילו אם זה אומר למכור להם מוצרים שברור שיתפוצצו בפניהם בסופו של דבר. "קלות הדעת שבה אנשים בחברה מדברים על לגנוב את הלקוחות שלהם, גורמת לי בחילה".

בעקבות המאמר של סמית, אנשים רבים מיהרו להגן על שמה הטוב של גולדמן סאקס. מייקל בלומברג, ראש העיר המיליארדר של ניו יורק, שהחברה שלו מוכרת לגולדמן מסופי מחשבים יקרים, ביקר במטה הבנק כאות תמיכה. העורכים של החברה האפונימית שלו פירסמו מאמר בו הם לעגו לסמית ללא רחם. הם, ואחרים, הצביעו על כך שהלקוחות של גולדמן סאקס הם ילדים גדולים שיכולים לדאוג לעצמם. אפילו כמה מהלקוחות הסכימו. "עדיף שלא תפנה את הגב שלך אליהם", אמר לקוח אחד של גולדמן לפייננשל טיימס. עם זאת, הוא הוסיף, "הם חבורה מוכשרת ביותר של אנשים".

אבל יש סיבה שבגללה המאמר של סמית עורר כל כך הרבה הדים. זאת אותה הסיבה שהפכה את גולדמן סאקס, למרות שצלחה את המשבר הפיננסי כמעט ללא שריטות, למטרה של חיצי ביקורת נוטפי רעל, וכמי שמתוארת כדיונון ערפדי וכיוצא בזה.

הסיבה היא שסוג הקפיטליזם הקניבליסטי והלא מוסרי שגולדמן סאקס מייצגת הוא כזה שגורם לרוב האמריקאים לחוש סלידה. הוא מאשרר את החשד שיש לאנשים רבים שוול סטריט הפכה למקום בו פרקטיקות בזויות הפכו לנורמה, ובו ייצור רווחים בדרך שמזיקה לחברה הוא כרטיס הכניסה לקריירה מצליחה ולבונוס של מיליוני דולרים.

גולדמן היתה אחראית לשיווק משכנתאות סאב-פריים איומות שתרמו לקריסה הפיננסית ב-2008. כשבבנק הרגישו בצרה המתרגשת, הם דאגו לדחוף את המשכנתאות האלה עמוק בתוך הגרון של הלקוחות שלהם. הם איפשרו בחשאי לגורו ההשקעות ג'ון פולסון, לבחור כמה מאג"ח המשכנתאות הרעילות ביותר שנמכרו ללקוחות של גולדמן סאקס – כשפולסון מרוויח עליהן באמצעות מכירה בשורט. רק לאחרונה, גולדמן נאלצה להודות שאחד ממנהלי ההשקעות שלה פעל כיועץ למיזוגים עבור תאגיד אל פאסו, בעוד שהחזיק במניות של קינדר מורגן, שניסתה לרכוש את אל פאסו. קשה לדמיין ניגוד עניינים בוטה יותר – אולם איש בגולדמן סאקס לא טרח לספר זאת לאל פאסו.

שיטות העבודה האלה אולי אינן בלתי חוקיות, אך האם ניתן לומר שהן באמת מייצגות את הערכים שאנחנו רוצים לראות בוול סטריט או בתאגידים? אני לא יכול להסכים לכך.

וגם גולדמן לא צריכה. מה שמדהים הוא שלמרות שלוש שנים של ביקורת עקבית – כולל שימועים בקונגרס והסדרים עם הממשל - גולדמן לא שינתה מאום בהתנהלותה. זאת סיבה נוספת לכך שהמאמר של סמית יצר תהודה. הוא פשוט אישר את החשד. התגובה של גולדמן לכל מחלוקת בשלוש השנים האחרונות היתה לקבור אותה במכבש של יחסי ציבור. זה גם היה אופי התגובה למאמר של סמית, במסגרתה פורסם בתקשורת אי-מייל ארוך שכתב המנכ"ל לויד בלנקפיין, ובו התעקש שלגולדמן אכפת מלקוחותיה. הגישה של גולדמן סאקס במקרה זה, כמו תמיד, היתה: גם האירוע הזה יחלוף.

אולם עד כה, הוא לא חלף. ואולי הוא גם לא יחלוף. ואולי הגיעה העת שבלנקפיין יסתכל על מה שהאוורד שולץ עושה בסטארבקס. לפעמים, הדרך הטובה ביותר לעשות את הטוב ביותר - היא פשוט לעשות טוב.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#