איזה קפיטליזם אנחנו רוצים? - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איזה קפיטליזם אנחנו רוצים?

ארה"ב צריכה לבצע איזונים בכלכלה כדי לסגל את הקפיטליזם שלה למאה ה 21

12תגובות

דיוויד רותקופף, מנכ"ל ועורך-על של המגזין "פוריין פוליסי", הוציא ספר חכם חדש - Power Inc - העוסק ביריבות האגדית שבין העסקים הגדולים לבין הממשלה, נושא שמגלם בהרבה מובנים את מה שצריך היה להיות במוקד מערכת הבחירות של 2012 בארה"ב. לא, אני לא מדבר על אמצעי מניעה, אלא על עתידו של הקפיטליזם והאם הוא יעוצב בארה"ב או במקום אחר.

רותקופף טוען כי לאחר שבמהלך חלק גדול של המאה ה-20 המאבק העיקרי בזירה העולמית היה בין הקפיטליזם לקומוניזם, מאבק שבו הקפיטליזם ניצח, המאבק הגדול של המאה ה 21 יהיה לגבי איזו גרסה של הקפיטליזם תנצח, איזו גרסה תוכח כיעילה ביותר ביצירת צמיחה ותיהפך למודל לחיקוי.

אי-פי

"האם יהיה זה הקפיטליזם של בייג'ין עם המאפיינים הסיניים?", שואל רותקופף. "האם יהיה זה קפיטליזם הפיתוח הדמוקרטי של הודו וברזיל? האם יהיה זה קפיטליזם מדינת היזמים הקטנה של סינגפור וישראל או קפיטליזם רשת הביטחון של אירופה? ואולי בכלל יהיה זה הקפיטליזם האמריקאי?". זוהי שאלה מרתקת, שמעלה שאלה נוספת: מהו קפיטליזם אמריקאי כיום, ומה יאפשר את שגשוגו במאה ה-21?

השקפתו של רותקופף, שאני שותף לה, היא שמה שאחרים תמיד העריצו יותר מכל וניסו לחקות בקפיטליזם האמריקאי הוא בדיוק הדבר שאנחנו מתעלמים ממנו: הצלחתה של ארה"ב במשך יותר מ 200 שנה נבעה מהשותפות הבריאה והמאוזנת בין הציבורי לפרטי - שבה הממשלה מספקת את המוסדות, הכללים, רשתות הביטחון, החינוך, המחקר והתשתיות אשר נותנים למגזר הפרטי את הכוח לחדש, להשקיע וליטול סיכונים שמקדמים צמיחה ותעסוקה.

כשהמגזר הפרטי מאפיל על הציבורי, אנחנו מקבלים את משבר הסאבפריים של 2008. כשהציבורי מאפיל על הפרטי, אנחנו מקבלים רגולציה חונקת. מה שצריך הוא איזון, וזוהי הסיבה שאנחנו חייבים להתגבר על הטיעון המצחיק "שלפיו הבחירה היא בין ממשלה בלבד לבין שוק בלבד", אומר רותקופף. לקח ההיסטוריה, הוא מוסיף, הוא שהקפיטליזם משגשג ביותר כאשר מושג האיזון הזה, ו"כאשר האיזון הזה אובד, אנחנו נכנסים לצרות".

לפיכך, בבחירות 2012 האידיאליות היינו אמורים לראות את הגרסאות המתחרות של השמרנים והליברלים לעסקות גדולות, לאיזונים שארה"ב צריכה לאמץ כדי לסגל את הקפיטליזם שלה למאה הנוכחית.

העסקה הראשונה היא לתיקון הגירעון המבני של ארה"ב לטווח ארוך, באמצעות רפורמת מס שתכלול העלאת מסים של דולר אחד על כל 3-4 דולרים שיקוצצו מתוכניות רווחה וביטחון בעשור הקרוב. אם המפלגה הרפובליקאית תמשיך בגישה שלפיה אין להעלות מסים, אנחנו תקועים. קפיטליזם לא יכול לעבוד בלי רשתות ביטחון או זהירות תקציבית, ואנחנו צריכים את שתיהן למען איזון בר קיימא.

כחלק מכך, נצטרך עסקה גדולה בין-דורית כדי שלא נמצא את עצמנו במלחמת אזרחים בין-דורית. אנחנו זקוקים לאיזון הולם בין הוצאות הממשל על בתי אבות וגני ילדים - על ששת החודשים האחרונים של החיים וששת החודשים הראשונים של החיים.

עסקה גדולה נוספת שאנחנו זקוקים לה היא בין קהילת איכות הסביבה לבין תעשיית הנפט והגז, כדי שאפשר יהיה לעשות שני דברים בו-זמנית: לנצל בצורה בטוחה את משאבי הגז הטבעי החדשים של ארה"ב, ובאותה העת להכשיר את הקרקע לכלכלה המבוססת על אנרגיה ירוקה. אנחנו צריכים איזון גם בתחום התשתיות. לארה"ב יש גירעון של יותר מ-2 טריליון דולר בגשרים, כבישים, נמלי תעופה, נמלי ים ורוחב פס, ולממשלה אין כסף לפצות על כך. אנחנו זקוקים לעסקה שתאפשר לממשלה לרתום את המגזר הפרטי ולשתף עמו פעולה כדי לעודד השקעות הפרטיות בתשתיות שישרתו את הציבור ויציעו למשקיעים תשואות הולמות.

בחינוך ובבריאות אנו צריכים עסקות שיקצו משאבים בצורה נכונה בין ריפוי למניעה. אנחנו מוציאים יותר מכל מדינה אחרת בעולם על שני התחומים האלה - אך ללא תוצאות טובות יותר. אנחנו מוציאים יותר מדי כסף על טיפול באנשים במחלות שניתן למנוע ומלמדים מחדש סטודנטים באוניברסיטאות דברים שהם היו צריכים ללמוד כבר בתיכון. הקפיטליזם המודרני מצריך עובדים מוכשרים ועובדים עם ביטוח בריאות נייד שיאפשר להם לעבור לכל עבודה.

אנחנו צריכים גם עסקה גדולה בין המעסיקים למועסקים ולממשלה - עסקה בנוסח גרמניה - שבה הממשלה מספקת לחברות תמריצים לגייס עובדים, להכשיר אותם ולשמור על כוח העבודה.

ואולם ארה"ב לא תוכל לבצע אף אחת מהעסקות האלה ללא דיון ציבורי שמבוסס יותר על ידע. "הדבר הגדול העיקרי שחסר" בפוליטיקה האמריקאית כיום, אמר לי ביל גייטס בראיון באחרונה, "הוא ההבנה הטכנוקרטית של העובדות והידע היכן הדברים עובדים והיכן הם לא עובדים", כדי שהדיון יתבסס על מידע, ולא על אידיאולוגיה.

הקפיטליזם והמערכת הפוליטית - כמו חברות - חייבים להתפתח כדי להישאר חיוניים. אנשים צופים באופן שבו ארה"ב מתפתחת ובוחנים האם הגרסה שלנו לקפיטליזם הדמוקרטי יכולה להמשיך לשגשג. הרבה מונח כאן על הכף. אך אם "נמשיך להתייחס לפוליטיקה כתוכנית מציאות שמשתמשת באפקטים תיאטרליים זולים", טוען רותקופף, "נגדיל את הסבירות שהפרק הבא בסיפור המתמשך של הקפיטליזם ייכתב במקום אחר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#