"משקרים, מרמים - וגם בנקאים גרועים" - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"משקרים, מרמים - וגם בנקאים גרועים"

המאמר החדש והארסי של מאט טאיבי מ"רולינג סטון" יוצא נגד הבנק הגדול באמריקה, ומציג תמונה מעוררת דאגה על המערכת הבנקאית באמריקה

6תגובות

"הם כמה מהחארות הגדולות ביותר בתבל. הם משקרים, מרמים וגונבים בלי לחשוב פעמיים, כמו מכורים, הם לועגים לאנשים שסובלים ואין להם כסף, הם משלמים לעצמם משכורות ענק עם כסף שגנבו מזקנים ומשלמי המסים - ובנוסף לכל זאת, הם ממש בנקאים גרועים. ולמרות זאת המדינה לא מאפשרת להם לפשוט רגל, ולא משנה כמה זה מגיע להם , והיא לא מכניסה אותם לכלא, ולא משנה אילו פשעים הם מבצעים. וזה אומר שהם אינם בנקאים או קפיטליסטים, אלא סוג בני אדם שמעולם לא היה אמור להתקיים באמריקה: בני מלוכה".

בפסקה המעוררת פלצות הזו מתאר מאט טאיבי, הילד הרע של העיתונות הפיננסית בארה"ב, את בנק אוף אמריקה, שכשמו כן הוא, הבנק הגדול ביותר באמריקה. זהו ציטוט ממאמר המתפרסם בגיליון החדש של מגזין "רולינג סטון" האמריקאי.

המאמר מתפרסם בעיתוי מצוין עבור טאיבי והמגזין שלו - שבוע לפני כן פירסם עובד מתפטר בגולדמן סאקס מכתב מלא האשמות נגד התרבות הארגונית של הבנק והתנהלותו, שלדברי העובד, גרג סמית, דאגה לרווחי הבנק על חשבון לקוחותיו בצורה הפוגענית ביותר. סמית הזהיר כי גולדמן, כאחד הבנקים הגדולים והמקושרים ביותר, יוצר בהתנהלות זו סיכון מערכתי למערכת הפיננסית העולמית.

לא במקרה, טאיבי אחראי גם לתאור הבא, שהתפרסם גם הוא ב"רולינג סטון" ביולי 2009: "בנק ההשקעות רב העוצמה ביותר בעולם הוא דיונון ערפדי הכרוך סביב פרצוף האנושות, ותוקע את שיניו בכל דבר שמריח כמו כסף". הבנק אליו התייחס טאיבי הוא גולדמן סאקס.

בין שני המאמרים הללו ועוד לפני כן פירסם טאיבי סדרה של מאמרים ארסיים ביותר על המאורות הגדולים של וול סטריט, וגם על כמה פוליטיקאים. טאיבי מצטיין בשימוש דימויים מרושעים שכמוהם קשה למצוא בעיתונות של הזרם המרכזי בארה"ב. הוא כותב דברים שבישראל היו מובילים לאינספור תביעות דיבה. בחוגי הבנקאות הגישה הרשמית כלפיו היא של לעג, ומאחורי הקלעים, אם מותר לנחש, הוא מופיע בסיוטיהם של ראשי הבנקים.

אם מתעלמים מהסופרלטיבים, התיאורים הציוריים יתר על מידה והכעס שצועק בין השורות, מגלים שטאיבי עשה עבודה עיתונאית בסיסית וחשובה. הוא צירף אחד לאחד עד שהגיע לתצרף ענקי שמציג תמונה מעוררת דאגה של המערכת הפיננסית בארה"ב. הוא לקח את כל הדברים שעיתונאים אחרים מדווחים עליהם בנפרד בזהירות, שמתארים אותם כחריגות מהנורמה, שמסבירים אותם כהתנהגות תחרותית או אגרסיביות עסקית קצת מופרזת, לא נורא. וטאיבי שם אותם ביחד והראה שהתמונה המתקבלת היא מפלצתית.


אפשר היה לחשוב שטאיבי הוא איזה כלכלן מתוסכל שנדחה מג'וב בבנק גדול – כפי שהציע טוקבק אחד ב-TheMarker השבוע. לא, טאיבי הוא לא כלכלן. הוא מתאר עצמו כמי שפשוט התחיל לשאול שאלות שעיתונאים אחרים לא שאלו, כדי להבין וללמוד, ולא כדי לחזור על האמיתות שדוקלמו על ידי הממסד.

אפשר היה לחשוב שטאיבי הוא אוהד המפלגה הדמוקרטית שיצא להרוס את הקמפיין הרפובליקאי הפרו-עסקי. אולם בריאיון עם דיילי ביסט בנובמבר 2010 אמר טאיבי: "הדמוקרטים היו גרועים מהרפובליקאים ב-10, 15 השנים האחרונות. הרבה טעויות חמורות נעשות במשמרתם של הדמוקרטים... אובמה הוא דמוקרט אופייני, שכנראה מנהל רומן עם וול סטריט".

אפשר היה לחשוב שטאיבי הוא אנטי-קפיטליסט, אולם קריאה זהירה של הפסקה הראשונה המצוטטת כאן מראה שטאיבי הוא אחד מהמעטים שמצביע על הכשל האמיתי של המערכת הפיננסית האמריקאית - והמערבית בכלל - היא איננה באמת מערכת קפיטליסטית, והיא נכשלה לא בגלל שהיא תחרותית מדי, אלא בדיוק להפך.

המערכת הבנקאית באמריקה בנויה על שיטה של קח ואל תיתן מול המדינה. וושינגטון מגנה בחירוף נפש על האינטרסים של הבנקים, בתרוץ שהיא מגינה על הכלכלה ועל הצרכנים. הממשל מעניק לבנקים הבטחה שלא יאפשר להם ליפול. בזמנים הטובים הוא איפשר למגבלה אחר מגבלה - אותן מגבלות שנועדו למנוע סיכונים מיותרים - ליפול, כדי שהבנקים יעשו עוד ועוד רווח. הוא הצר עוד ועוד את צעדיהם של שומרי החוק, את תקציבי רשות ני"ע. כל אלה יצרו מצב שבו הבנקים יכלו לתת שירות לא טוב ללקוחות שלהם, לשלם סכומי עתק למנהלים שלהם, ולגדול לממדים שמסכנים את כל המערכת הפיננסית העולמית.

מאות, אם לא אלפי תיקי תביעה נגד הבנקים נסגרו בהסדרי פשרה, בגלל שלרגולטורים לא היה התקציב, כח האדם והזמן לתבוע עד הסוף ולמצות את הדין עם האשמים. במשבר שבו איבדו מיליונים את כספם, הפנסיה שלהם, ובצד השני נמצאו בנקאים שקראו ללקוחות "חבובות" ומכרו להם מוצרים שהם כינו זבל פרות, לא הועמד לדין פלילי ולו בכיר אחד. גרוע מכך - לא התבצעה רפורמה של ממש בשיטה.

זהו אינו קפיטליזם, טוען טאיבי. זוהי שיטה מעמדית שבה לאצולה הפיננסית יש זכויות יתר על השאר. בקפיטליזם מגרש המשחקים אמור להיות הוגן ואחיד. המוכשרים מצליחים, הרמאים מובסים. מי שעובר על הכללים מקבל כרטיס אדום ויוצא מהמשחק. מי שמתחרה היטב ועושה את תפקידו בהצלחה מתוגמל בנהירת לקוחות והצלחה. אולם במציאות הבנקים הכושלים ביותר קיבלו את חבילות החילוץ הגדולות ביותר, הסיוע הגדול ביותר. ההפסדים שלהם הולאמו לקופת הציבור. הרווחים שלהם נשארו בידיהם. "על ההונאות חסרות המגבלות והקנוניות הפליליות שלהם אנחנו נצטרך לשלם עד קץ הדורות", כותב טאיבי.


 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#