מה כל כך נורא בלדפוק את הלקוחות - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה כל כך נורא בלדפוק את הלקוחות

גולדמן סאקס עשה את מה שהבנקים האחרים חטאו בו, אבל יעיל יותר ורווחי יותר

6תגובות

המאמר הנקרא ביותר בניו יורק טיימס היום, והנושא השלישי הפופולרי ביותר ב"וול סטריט ג'ורנל"- שניים משלושת העיתונים הנקראים ביותר בארה"ב, וכן הסיפור החם ביותר בעולם העסקים - הוא זה של מנהל בחברה בשם גרג סמית, שפירסם ב"ניו יורק טיימס" מאמר דעות בו סיפר מדוע הוא מתפטר מגולדמן סאקס לאחר 12 שנה.

עיקרו של המאמר הוא הטענה, שהאינטרסים של הלקוחות נדרסים על ידי הבנק שאמור לשרת אותם. "אני מאמין לחלוטין כי נפילה זו של מהותה המוסרית של החברה מהווה את האיום הגדול ביותר להישרדותה בטווח הארוך", כתב סמית. "אולי אני מיושן, אבל אני לא אוהב למכור ללקוחות שלי מוצרים שלא משרתים אותם... מחליא אותי באיזו קלות אנשים מדברים על לקרוע את הלקוחות שלהם".

"אני יכול בכנות לומר שהאווירה כיום היא הרעילה וההרסנית ביותר שאי פעם ראיתי", כתב סמית, לשעבר דירקטור וראש חטיבת נגזרי המניות באירופה, המזרח התיכון ואפריקה. סמית ממשיך ומפרט כיצד התרבות הארגונית של גולדמן סאקס, שתמיד הניפה על נס את טובת הלקוחות - איבדה זאת. הוא מייחס זאת למנהיגות החברה, ששינתה את התרבות באופן קיצוני - בעיקר המנכ"ל לויד בלנקפיין והנשיא גארי קוהן.

בעשור שקדם למשבר, שבתחילתו הוא יצא להנפקה מסחררת בהצלחתה, גולדמן סאקס היה בנק ההשקעות הכי יעיל, הכי רווחי, הכי זריז, הכי מצליח - במדדים רבים. הוא היה מלך האינטרנט בתקופת הדוט.קום, הוא היה אחד היועצים המובילים להנפקות ועסקות, למרות שהתחרה מול ענקים הרבה יותר גדולים במספר הלקוחות ובגודל הנכסים. אפילו במשבר, הוא ניזוק בתחילה פחות מאחרים, מפני שידע לסגת משוק נגזרי המשכנתאות בדקה ה-90.

התמונה הבאה מאתר "וול סטריט ג'ורנל" היום מציגה באופן אירוני מאוד את גולדמן סאקס שלפני המשבר: הבנק היה בעסקי הנצחון, הרווח.

אלא שאם פותחים את התמונה לרווחה, מגלים שהכותרת שמעל היא פרסומת ל"וולבו" בכלל. בלנקפיין הזועם, שהגיב להאשמות היום במיזכר לעובדי החברה, נמצא במגננה אדירה.

בשנים שמאז המשבר הפיננסי, נהפך גולדמן סאקס לסוג של שק חבטות בנקאי. תרבות אגרסיבית של מסחר נחשפה במערומיה כשהבנק נתבע על כך שמכר ללקוחות ני"ע שידע כי הם רעילים ונושאי פוטנציאל הפסד עצום. מטח הביקורת היה אדיר, והבנק ספג נזקים יחצניים שעימעמו כמעט לגמרי את ברק ההצלחה והכתרים שנקשרו להצלחתו. תיאורים של הבנק כדיונון ערפדי (מאט טאיבי ל"רולינג סטון") שמשתלט על העולם ומוצץ את לשדו הפיננסי גובו בסיפורים על ניגודי עניינים עם לקוחות.

גולדמן סאקס לא היה שונה בהרבה מבנקי השקעות אחרים. זהו ה"פוסטר בוי" של כל מה שמרגיז בוול סטריט את שאר אמריקה, בגלל שכל מה שהבנקים האחרים גם חטאו בו, הוא עשה טוב יותר, יעיל יותר, רווחי יותר.

על שורשי הדרדרות התרבות העסקית של בתי ההשקעות בארה"ב, כתב מייקל לואיס בספרו "פוקר של שקרנים" על בית ההשקעות ההיסטורי סלומון ברדרס. הוא טוען שביום שבו בתי ההשקעות הפסיקו להיות שותפויות ונהפכו לחברות בורסאיות, הם הפריטו את הסיכונים לציבור והלאימו לעצמם את הרווחים השמנים. השבוע כתב פסקל עמנואל גוברי, אנליסט פיננסי, ב"אטלנטיק", כי הדרך היחידה לתקן את המגזר הפיננסי היא להחזיר את מודל השותפויות. גולדמן סאקס היתה פעם שותפות כזו.

"המאזן של גולדמן סאקס כיום מחזיק נכסים בשווי של בערך טריליון דולר. זה היה בלתי אפשרי תחת מודל השותפות שבו הון המניות מסופק על ידי העובדים - וזו הסיבה שגולדמן סאקס, שהיה שותפות עד שלהי שנות ה-90, יצא להנפקה על חשבון התרבות המכוונת ללקוחות שלו. במקום מפלצת פרנקנשטיין של טריליון דולר, היו לנו מיני-גולדמנים של 100 מיליארד דולר. אם אחד מהם היה נופל, זה היה עושה הרבה פחות בלגן".

וגם סמית מגולדמן טוען שגולדמן גדול מדי וחשוב מדי עבור המערכת הפיננסית מכדי שיורשה לו להתנהל בצורה שכזו.

שוב, אפשר להמשיך ולדון בשאלת חפותו/אשמתו של גולדמן סאקס. אבל העובדה המצערת היא, שהוא רק דוגמה מצטיינת לבעיות של המערכת הפיננסית, ולא מי שהמציא את הפטנט עליהן. זה לא פוטר אותו מאשמה בסוף הדרך, אבל עוד יותר מכך, הוא מצביע על הקלקול הבסיסי של המערכת הפיננסית, הכלכלה והתרבות של הממסד כולו.

השורה התחתונה במקרה של גולדמן, מסופקת על ידי סמית עצמו. הוא מסביר בפשטות, שמי שדופק את הלקוחות לא יכול לשרוד לאורך זמן רב מדי. "מדהים אותי עד כמה ההנהלה הבכירה לא מבינה את האמת הבסיסית: אם הלקוחות לא נותנים בכם אמון, הם יפסיקו לעשות עסקים אתכם. ולא משנה כמה אתם חכמים".

לקח חשוב מאוד לא רק עבור העשירים שמנהלים את כספם אצל גולדמן סאקס או תאגידי הענק שמקבלים ממנו עצות בתשלום שמן. זהו לקח עבור כולנו, אזרחי העולם, חברי המעמד הבינוני, משתתפי המחאה, העובדים השכירים, ה-99% – אם אנחנו מקבלים שירות לא טוב עבור כספנו, צריך להפסיק לשלם עבורו ולדרוש להחליף את הספק.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#