"מדינה עם נשק גרעיני יושבת על חבית נפץ" - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"מדינה עם נשק גרעיני יושבת על חבית נפץ"

לצד פוטנציאל כלכלי מבטיח וסימנים לדמוקרטיה בבנייה, האיומים הגוברים על פקיסטן מאיימים להכשיל את מאמצי המערב

תגובות

בתחילת השנה שעברה גיבשה מועצת העסקים של פקיסטן, קבוצת לובי של קונגלומרטים מקומיים ובינלאומיים, "אג'נדה כלכלית לאומית", וקראה ליישם רפורמות הנדרשות באופן נואש. היא פירסמה מודעות בעיתונות והציגה את התכנית בפני ארבע המפלגות הגדולות בפרלמנט.

להפתעת כולם היא השיגה קונצנזוס בקרב המפלגות, שעליו דווח בתכנית אקטואליה בטלוויזיה ב-2 במאי. אלא שבאותו הבוקר נחשף כי חיילי קומנדו אמריקאים הרגו את אוסמה בן לאדן בעיירה לא הרחק מבירת פקיסטן, איסלמבאד. סדר העדיפויות של הטלוויזיה השתנה והמומנטום חלף.

אי–פי

עבור רבים בפקיסטן, האנקדוטה הזאת טיפוסית לאופן שבו ההיבט הגיאו-פוליטי מפריע ליישומה של מדיניות נבונה. המדינה שלהם, הם אומרים, זוכה להצלחות רבות אך כל מה שהעיתונות הזרה עוסקת בו היא הצד האפל של פקיסטן. לוחמה, טרור, שחיתות ואסונות טבע. אסד עומר, יו"ר מועצת העסקים, מדמה את המצב בפקיסטן לנוסעים ברכבל מעל שריפה. הם יכולים לראות צמחייה שופעת באופק, אבל הקרקע מתחת לרגליהם מתחממת והם לא בטוחים שהכבלים יחזיקו מעמד.

המאמר הזה על פקיסטן, בדומה לרוב הסיקור הזר שעוסק במדינה, יתמקד בלהבות. פקיסטן נמצאת בסכנת קריסה בדרך לאסון מוחלט, אם כי לא באופן מיידי. אך משום שמנהיגיה עסוקים בכיבוי שריפות, הם מזניחים את הצרכים של המדינה לטווח ארוך, או כפי שאופטימיסטים יגדירו זאת, נכשלים בניצול הפוטנציאל האדיר שלה.

לפני שבוחנים את שורת הבעיות של פקיסטן, כדאי גם להקשיב להם. האופטימיסטים, לרוב נוקבים בחמש סיבות לתקווה: דמוגרפיה, גאוגרפיה, גיאולוגיה, תרבות ודמוקרטיה.

לפקיסטן אוכלוסיה מאוד צעירה שהופכת יותר ויותר עירונית. כוח העבודה שלה גדל ב-3% בשנה ושיעורו באוכלוסייה שכיום עומד על 60% - גדל בהתמדה, הודות לירידה חדה בריבוי הטבעי. תופעות בולטות דומות התרחשו גם במזרח אסיה ומדינות אחרות.

אי–פי

בנוסף, פקיסטן גובלת בשתי הכלכלות גדולות עם שיעור הצמיחה הגבוה בעולם: סין והודו. הנמל החדש שלה בעיר גוואדר השוכנת לחופיו של הים הערבי, מציע נתיב נוסף לסין. הוא גם הנמל הקרוב ביותר לרוב מרכז אסיה. בנוסף, פקיסטן התברכה במשאבי טבע, כמו גז, פחם ונחושת. היא כבר מהווה יצרנית כותנה ויצואנית מובילה בענף הטקסטיל. החוואים שלה הוכיחו גמישות מופלאה לרצף של אסונות טבע ובידיהם פוטנציאל לעלייה משמעותית בפריון.

פקיסטנים מצביעים על המסורת שלהם לסובלנות והכנסת אורחים. הקיצונים האיסלאמיים אינם מייצגים את דעות הרוב הגדול והמתון. גם אין מחסור במנהיגים רהוטים, אינטליגנטים ביותר, נאורים וקוסמופוליטיים בקהילה העסקית, בממשלה ובשורות הצבא. קשרי הקירבה - של נאמנות למשפחה המורחבת - מעניקים לחברה הפקיסטנית תחושת סולידריות שגורמת לתחזיות על התמוטטות קרובה להיראות דמיוניות. כפי שאנאטול ליבן מסכם בספרו הנפלא שיצא לאחרונה, “A Hard Country”, פקיסטן, "למרות שלל בעיותיה, היא מדינה בעלת חוסן".

הממשלה האזרחית שלה, שנבחרה בבחירות דמוקרטיות ומכהנת כבר ארבע שנים, עשויה לראשונה בתולדות פקיסטן לסיים קדנציה מלאה. מלבד היציבות, היא יכולה לזקוף לזכותה מספר הישגים לא מבוטלים: התיקון ה-18 לחוקה מעגן את המבנה האזרחי ומנהיג ביזור סמכויות של השלטון המרכזי.

ההישג האחרון לפקיסטן מ-2010 נזקף לזכות ועדת התקצוב הלאומית. הוועדה האחראית על הקצאת משאבים למחוזות השונים במדינה הצליחה במאבק פוליטי קשה להקצות לפונג'אב, המחוז הגדול והעשיר ביותר, חלק קטן יותר מחלקו באוכלוסייה. צבא פקיסטן בינתיים הצליח לדכא התקוממות בחלק של מחוז אחר והוא מתמודד עם תופעות דומות גם באזורים שבטיים נידחים בהם אין אכיפה של חוקי המדינה.

החסרונות

אך למרות היתרונות הגדולים ביותר של פקיסטן, קשה שלא לחוש בחום הלהבות. האוכלוסייה הגדלה היא ברובה ענייה ובעלת רמת השכלה נמוכה. פקיסטן גובלת לא רק בהודו, סין ואיראן, אלא גם באפגניסטן, וארס המלחמה המתנהלת שם מחלחל אליה. רוב אוצרות הטבע נמצא באזורים בהם פקיסטן סובלת מרמת ביטחון נמוכה וצינור הנפט המתוכנן מטורקמניסטן יעבור דרך אפגניסטן. הסובלנות המסורתית מתפוררת והאלימות מתפשטת.

הנשיא, אסיף עלי זרדרי, וממשלתו האזרחית לא יסיימו בוודאות את הקדנציה שלהם. הם שרדו זמן רב רק משום שהתחמקו מכל עימות עם הגוף שרואה עצמו כמייצג האותנטי של הריבונות הפקיסטנית, ובמובנים רבים, השליט החוקי של פקיסטן הוא הצבא.

הצבא גם שמגן בתקיפות על התקציב שלו ועל האינטרסים של העסקים הגדולים במדינה ובעל זכות וטו על מדיניות חוץ וביטחון. הגנרלים גורמים ל"דמוקרטיה" הפקיסטנית להיראות כמו תינוק חולה שהתפתחותו מעוכבת.

אפילו לאחד הסממנים המובהקים ביותר של הדמוקרטיה הפקיסטנית, עיתונות חופשית ונמרצת, יש גבולות. גורמים בקרב כוחות הבטחון חשודים כאחראים לאיומים ברצח על עיתונאים בכירים - איומים שפוגעים, בלשון המעטה, בחופש העיתונות. אכן, דמותו של הצבא התמזגה בהצלחה כה גדולה עם דמותה של האומה, עד כי פרשנים רבים משמשים שופר של דעותיו בהתנדבות.

סרט דוקומנטרי של בי.בי.סי מסוף 2011 האשים את הצבא בקשרים עם קבוצות טרוריסטים בתוך גבולות המדינה ובאפגניסטן, מה שהוביל את חברות הטלוויזיה בכבלים להסיר את הערוץ משידוריהן.

ההאשמות הללו לא ייעלמו. הן שיחקו תפקיד ראשי בדירדור היחסים עם ארה"ב, בעלת בריתה הוותיקה של פקיסטן, והובילו לשפל חדש. הן מעלות שאלות קשות גם בנוגע להשפעתו של הצבא בפוליטיקה המקומית. הצבא הפקיסטני אינו, כפי שהוא מצייר עצמו, בורר ניטרלי של האינטרסים הלאומיים הפוקח עין על פרשיות שוחד בקרב פוליטיקאים; במקום זאת, הוא שואף אחר מה שנתפס בעיניו בתור האינטרס שלו עצמו.

המעורבות של פקיסטן באפגניסטן היא סוגיה בינלאומית בוערת שמדאיגה את ארה"ב ואת בעלות בריתה בנאט"ו, המוכנות להסיג עד 2014 חלק ניכר מ-130 אלף הלוחמים באפגניסטן או כפי שפקידים אמריקאים מציעים כעת - אפילו 18 חודשים קודם. אך הסוגיה הזאת מבליטה גם כיצד אסטרטגיה צבאית מוטעית מכניעה מדיניות ממשלתית במה שנדמה לעיתים כאיום על עתידה של פקיסטן.

ראשי כוח הסיוע הביטחוני הבינלאומי (ISAF) הפועל באפגניסטן תוך דומיננטיות אמריקאית, אינם חולמים עוד על הכנעה ברורה של הטאליבן עד 2015. גם לא נראה שיש סיכוי רב להסכם שלום. ה-"ניצחון" שכעת מקווים לו הוא להשאיר מאחור ממשלה אפגנית שלה כוחות צבא ערוכים לעימות ושהיא בעלת לגיטימציה להשתמש בכוחות הללו במידת הצורך.

בהשוואה לתקוות בנוגע לעתיד אפגניסטן אחרי הפלת שלטון הטאליבן בנובמבר 2001, זה מרגיש כמו כישלון. ומשום כך, מנהיגי ISAF מפנים כיום אצבע מאשימה יותר מתמיד לעבר פקיסטן.

לא רק שהיא סיפקה מקלט לטרוריסטים שביצעו התקפות באפגניסטן. לא רק שעקבותיו של הארגון המוביל של הטאליבן, קווטה שורה, מובילים לפקיסטן. גרוע מכך, גורמים בשלטון של פקיסטן מאושמים בהיותם מעורבים בכל אלה. ולא פחות חמור, בגלל המעורבות הזאת, פקיסטן הפכה קורבן להתקוממות איסלאמית קסנופובית. במקום הכרזת ניצחון באפגניסטן, מדינה פראית של 30 מיליון תושבים - המערב חושש מסיוט: תבוסה בפקיסטן, מדינה של קרוב ל-200 מיליון נפש, אשר נתפסה בעבר כבעלת ברית יציבה וכמעוז של מתינות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#