תסתכלו על יוון - תראו אותנו - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תסתכלו על יוון - תראו אותנו

אם ישראל לא תסטה מהמסלול בו היא הולכת האביב הקרוב יהיה בסגנון יווני

25תגובות

ה"התפרעויות", כפי שכונו באותם ימים במהדורות החדשות, פרצו ביום ראשון אביבי, בשעות אחר הצהריים. אם תשאלו היום, איש לא יידע לומר מה היה הדבר המדויק שגרם להן לפרוץ. יש שיגידו שזאת היתה הריכוזיות במשק, שיצאה משליטה: 18 משפחות ששלטו ביד רמה בכלכלה, החזיקו בכיס את מרבית הפוליטיקאים, ועשו במדינה כבשלהם. יוקר המחיה האמיר, עד שאפילו המוצרים הבסיסיים היו מחוץ להישג ידם של רבים. "לקחתי משכנתא, קניתי גביע קוטג'", היתה אחת מהבדיחות הנפוצות של התקופה.

אחרים יטענו שהגורם ל"מהומות", כפי שכונו מאוחר יותר, היו פערי השכר הגדלים, שצמחו במהירות מבהילה באותם ימים, במקביל להאטה הכלכלית ומאוחר יותר למיתון שהובילו לגידול במספר המובטלים. אי השוויון, שצמח לרמה הגבוהה ביותר מבין מדינות ה-OECD, דחק רבים מהמעמד הבינוני-נמוך לעוני, יצר שכונות פשע חדשות והפך את שכונות הפשע הישנות לגטאות של אלימות ופחד, שאליהן אפילו השוטרים פחדו להיכנס.

הכלכלה השחורה פרחה, והפכה כמעט כל ישראלי לסוג של פושע. "מוביליות חברתית" הפכה לאגדת עם, ועד מהרה המעמדות הישנים נעלמו וחלוקה מעמדית אחרת החלה להתבהר לציבור: ה-1% הבודד באוכלוסייה שהרוויח מהסדר הקיים, ולעומתו 99% הנותרים. מחוסר דיור מבוגר שניסה להקים לעצמו אוהל בגן ציבורי סולק על ידי פקחי העירייה - ומת מקור יומיים לאחר מכן. סיפורו, שסוקר בהרבה בתקשורת והופץ ברשתות החברתיות, הפך לסמל הריקבון המתקדם של השיטה הקיימת בעיני רבים.

מנגד, ישנם מומחים שטוענים שהסיבות ל"אלימות", כפי שכונתה אז על ידי פרשנים חמורי סבר, לא היו כלכליות, ונבעו בכלל משחיקתה המואצת של הדמוקרטיה. אנשים יכלו לחיות עם העובדה שהם מתקשים לרכוש לחם, הם טוענים, אך לא עם העובדה שלא הורשו למחות על כך. בכל פעם שיותר מ-5 אזרחים התקבצו להפגנה או פעילות מחאה, הם מציינים, נשלחו עשרות שוטרים חמושים מכף רגל עד ראש כדי לפזר אותם. במקביל, העבירה הכנסת שורה של חוקים שהגבילו את יכולות המימון, ההתארגנות והתקשורת של גופים אופוזיציוניים, תחת נימוקים ביטחוניים.

אחרים יידעו לומר שהגורם המיידי ל"מהפכה", כפי שהיא נקראת כיום, היה זעמם של הצעירים, שלא הצליחו למצוא את מקומם בחברה. כשהם מתקשים לעמוד במחירי הדיור, עובדים בשתי עבודות בממוצע ועדיין תלויים בהוריהם כדי לרכוש אוכל, רבים מהצעירים במדינה הרגישו שהם מנושלים, חסרי כוח ונטולי אופק לעתיד.

רף הכניסה למערכת הפוליטית היה כה גבוה שלא היה להם כל סיכוי לשנות את מצבם מתוך המערכת עצמה, והחוקים החדשים הגבילו את יכולתם למחות בצורה דמוקרטית. "אני לא יכול לגמור את החודש", הם היו נוהגים לומר אז אחד לשני. לבסוף, משלא נותר להם דבר להפסיד, התחלקו הצעירים בישראל לשניים: אלה שהיה להם מספיק כסף כדי לעזוב, ואלה שנשארו כדי להיאבק. כשהם חשו שאין להם דבר להפסיד, הם עשו את מה שעשו צעירים רבים במדינות אחרות, שחשו כמוהם: הם התאזרו בסלעים, בקבוקי תבערה ומסיכות גז – ויצאו להילחם בשוטרים. היתרון שלהם היה שבניגוד לצעירים במדינות רבות, רבים מהם עברו הכשרה צבאית.

סוציולוגים, לעומת זאת, ידבקו כצפוי בגישה האקדמית: הם יצביעו על מערכות הרווחה שסבלו מקריסה ארוכה וממושכת, על הסקטוריאליזציה ששיסתה פלגים יריבים בחברה הישראלית אחד בשני ושירתה את היושבים בצמרת, שנותרו דווקא מאוחדים בינם לבין עצמם; הם יצביעו על חוסר האמון בפוליטיקאים, שהתבטא בירידה מתמשכת וארוכת שנים באחוזי ההצבעה בבחירות, על הסקרים שהראו כיצד האזרחים מצביעים לפוליטיקאים שאננים שידעו כי לא ישרתו אותם אפילו שהצביעו להם, על הרגשת החוסר אונים שהודחקה מתחת לאיתני היומיום, עד שמצאה לה ביטוי מעשי.

מומחים "אדומים" יותר, כדרכם, יצביעו על העוני המתרחב, פערי השכר, קץ המוביליות החברתית והנסיקה ביוקר המחיה כתוצאה ההכרחית והבלתי נמנעת של הקפיטליזם. אחרים יציינו, לעומת זאת, שהקפיטליזם למקורבים שהתפתח במדינה המזרח תיכונית הקטנה אינו קפיטליזם אמיתי, ושקפיטליזם אמיתי לא נוסה בה מעולם. על דבר אחד, לעומת זאת, איש לא יכול לחלוק: ביום אביבי אחד, מתישהו ב-2012, ישראל הפסיקה להיות ישראל והתחילה להיות דומה להפליא ליוון.

נכון לכתיבת שורות אלה, אלפים מפגינים בכיכר סינטגמה ביוון נגד תוכנית הצנע של הממשלה, המחיר שנדרשת יוון לשלם תמורת סיוע בסך 130 מיליארד דולר מהאיחוד האירופי וקרן המטבע. אתמול התעמתו אלפים עם השוטרים בכיכר וברחובות הסמוכים, כשהם משליכים בקבוקי מולוטוב ואבנים לעבר השוטרים, שמצדם השיבו בגז מדמיע. למהומות ביומיים האחרונים לוו שורה ארוכה של גלי מהומות דומים בשנתיים האחרונות.

יוון, מאז הודתה לראשונה ב-2009 כי היא אינה יכולה לעמוד בבעיית החובות שלה ללא סיוע חיצוני או חדלות פירעון, היא חברה בקריסה מתקדמת: הפשע זינק בעשרות ובאזורים מסוימים אף במאות אחוזים. הממשלה המכהנת לא נבחרה על ידי הציבור, אלא על ידי צרפת וגרמניה. קיצוצים נרחבים, עמוקים וכואבים הובילו לעלייה באבטלה לרמה של 21%, הכלכלה הקורסת דחקה רבים לעוני והרגשת החוסר אונים וחוסר אמון במערכת הפוליטית מובילה רבים לקיצוניות.

קל לראות את הקריסה החברתית המהירה, המבהילה והסוערת של יוון ולחשוב שאין לה דבר מן המשותף עם ישראל. יוון נכנסה לגוש היורו תוך הצגת נתונים שקריים, הסתירה את בעיית החובות שלה מהעולם, הנהיגה מדיניות תקציבית בזבזנית וקלוקלת, שהתבססה על עודפים אדירים במגזר הציבורי, בועת אשראי שאפשרה לה לצבור חובות על חובות כאילו היה לווה אמינה כמו ארה"ב או גרמניה וגבייה רופפת בלבד של מסים. ישראל, לעומת זאת, ממשיכה לצמוח. האבטלה בשפל. כולם מזהירים ממיתון או האטה, נכון, אך מכאן ועד ליוון הדרך רחוקה.

ובכל זאת, בקיץ האחרון חוותה ישראל את תנועת המחאה הגדולה ביותר מכל מדינה אחרת בעולם, ביחס לגודל האוכלוסייה. יותר מיוון, יותר ממצרים, יותר מתוניסיה. בערב אחד, יצאו 8% מאוכלוסיית המדינה לרחובות, כדי לדרוש צדק חברתי. דמיינו, לשם השוואה, מצב שבו 30 מיליון אמריקאים יוצאים בבת אחת לרחובות כדי לדרוש את שינוי השיטה. האם יש פוליטיקאי אחד שהיה יכול לראות קרוב לעשירית מבעלי זכות ההצבעה יוצאים לרחובות, ולא משיב? ובכן, בישראל נמצאו קרוב ל-120.

ישראל היא לא יוון, אך היא בקלות יכולה להפוך ליוון: 20.5% ממשקי הבית בישראל מטופלים בשירותי הרווחה, לפי דו"ח של משרד הרווחה. כל ילד שלישי בישראל הוא עני, לפי המועצה לשלום הילד. לפי ה-OECD, ישראל היא אחת מארבע המדינות הסובלות מהפערים הכי גדולים בין עשירים לעניים, לצד טורקיה, מקסיקו וארה"ב. ועוד לא אמרנו מילה על יוקר המחיה המאמיר, מחירי הדיור המופרכים, הריכוזיות שמובילה מונופולים פרטיים וציבוריים כאחד להקשות את חיי האזרחים וחוסר האמון הנרחב במערכת הפוליטית, המתומצת באמרה הישראלית מכולן: "כולם מושחתים".

הכחשת הסיכוי לתבערה חברתית דומה בישראל כמוה כהצתת השריפה. בשלב זה, כל אדם בישראל יודע שלמחאה יהיה סיבוב שני, שהוא יגיע בקיץ ושהוא יהיה אלים בהרבה – ובכל זאת, אף אדם לא מנסה למנוע זאת. "יו"ר הקואליציה אמר לי 'ניצלנו מנפילת השלטון כי הבאנו את גלעד שליט והרגנו את המחאה'", אמר השבוע חבר הכנסת דניאל בן סימון. המחאה, לכאורה, נמצאת בתרדמת, אך רק למי שבוחר לא לראות אותה. כיכר המדינה אולי שוממת, אך השטח עצמו מעולם לא בער כך. מדי יום נערכות מספר הפגנות ברחבי המדינה, מדי יום הסיסמאות מתחדדות, והרוח הופכת ללוחמנית יותר. לפני שבועיים צעדו אלפים מבני העדה האתיופית, ולצדם מאות פעילי מחאה, וחסמו חלק גדול מכבישי תל אביב במסגרת הפגנה נגד הגזענות. מי שנכח שם יכל לראות במו עיניו כמה זעם מחכה להזדמנות להתפרץ.

כבני אדם, ניתנו לנו כלים מוגבלים בלבד לחיזוי העתיד. אף אחד ביוון, למשל, לא יכל לצפות ב-2008 שהמצב יסלים עד כדי כך. אבל הסימנים, למי שחיפש אותם, היו שם. והם נמצאים בישראל גם היום, למי שטורח לחפשם. "הסיבוב הבא של המחאה יהיה הרבה פחות נחמד", יודעים פעילים, פוליטיקאים, פרשנים ועיתונאים לומר היום. סטיקרים המזהירים מפני חוסר הנחמדות של הסיבוב הבא כבר החלו להיראות ברחבי תל אביב.

פעילים חברתיים, שחלקם שימשו כקול ההיגיון והאי-אלימות במהלך הקיץ, הפנימו את מסר השאננות, ההתעלמות והאטימות שמשדרת להם המערכת הפוליטית – והקצינו את התבטאויותיהם. אז נכון, ישראל היא לא יוון, אבל גם יוון לא היתה מצרים ומצרים לא היתה תוניסיה – זה לא משנה מה מצית את השריפה, גפרור או מצית, כל עוד ישנו הדלק שמאפשר לה להתפשט.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#