ממדיטציה לביזנס: כך הפכה פונה - מעיר רוחנית למרכז עסקי - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ממדיטציה לביזנס: כך הפכה פונה - מעיר רוחנית למרכז עסקי

פעם התרמילאים עלו לרגל לבקר באשראם של הגורו הרוחני אושו ■ בשנתיים האחרונות פונה נהפכת למרכז עלייה לרגל לחברות בינלאומיות וישראליות

6תגובות

200 המטרים שמפרידים בין מלון הפאר היאט ריג'נסי לקניון פניקס, הקניון גדול בעיר פונה, מסבירים היטב את הודו של תחילת 2012. הקניון העצום מאוכלס בסניפים של מרקס אנד ספנסר, קלווין קליין והוגו בוס; והיאט הסמוך הוא מלון מפנק שמיועד לאנשי עסקים בעלי ממון בלבד; אלא שבמרחק ביניהם אפשר למצוא מדרכה שבורה, כביש מבוקע, ריקשות רעשניות, קבצנים מבקשי נדבות ואף לא פנס רחוב אחד לרפואה.

המעבר בין בועות הפאר מדגיש את מציאות השנים האחרונות: פונה, העיר השנייה בגודלה במדינת מהרשטרה, שעד לפני תשע שנים היתה מקום מנותק שאפילו כביש הגון אין בינה למומבאי (בירת מהרשטרה) - נמצאת כיום בתהליך צמיחה מהיר, ושמאות חברות בינלאומיות מקימות בעיר מרכזי שירות, מכירות ופיתוח. ואולם בינתיים זה לא עוזר למדרכות השבורות.

המגזר הפרטי דוהר הרבה יותר מהר מהמגזר הציבורי, שאמור לספק את התשתיות, אבל ההזדמנות העסקית כה גדולה עד שליזמים ולחברות שווה לדלג מעל האי-נוחות. למה כולם רצים לפונה? בעוד שהערים הגדולות בהודו (מומבאי, ניו דלהי ובנגלור) מסיימות והולכות את עתודות הקרקע שלהן ונעשות יקרות מאוד, מחפשים יזמים זריזים שמעוניינים לחדור לשוק ההודי את "המקום הבא".

פונה אמנם מוכרת למטיילים ישראלים בזכות האשראם של אושו, אך בשנתיים האחרונות מחליף כאן הכסף את המדיטציה. חברות ואנשי עסקים מגרמניה, יפאן וארה"ב כבר שם, ואפילו חברות ישראליות, כמו אמדוקס, סלע הדרכה, פלסאון ופלאזה סנטרס מקבוצת אלביט הדמיה של מוטי זיסר.

נביל סוקיה

לא פחות מ-30 אלף "אקספטים" (מנהלים זרים שעשו רילוקיישן) חיים כיום בפונה, מתוכם 40 משפחות ישראליות - וכולם רוצים לנצל את היתרונות הגדולים שמציעה העיר.

מה שכביש מהיר יכול לעשות

כינויה של פונה הוא "אוקספורד של המזרח", ולא בכדי. מאז הקמתה נחשבה פונה לעיר מתקדמת וליברלית, בעלת מזג אוויר נעים, שאליה מגיעים עשירי מומבאי לנפוש בתקופות המונסון ואף לצאת לפנסיה בבוא הזמן.

האווירה בעיר מושפעת מהיותה מרכז אקדמי ראשון במעלה. כבר בסוף המאה ה-19 הוקמה בפונה (בסנסקריט - עיר המעלות הטובות) האוניברסיטה הראשונה בעיר, וכיום נמצאות בה לא פחות מתשע אוניברסיטאות ומאות מכללות ומכונים טכנולוגיים.

מבין 5 מיליון התושבים, חצי מיליון הם סטודנטים, ובכל שנה מגיעים לעיר כ-10,000 סטודנטים זרים כדי ללמוד. לימודי ההנדסה, הרפואה ומדעי המחשב בעיר נחשבים לטובים ביותר בהודו, ובכל שנה מנפקות אוניברסיטאות פונה כ-100 אלף בוגרים לתעשיית ההיי-טק המקומית.

נביל סוקיה

עד תחילת שנות ה-2000 באו הסטודנטים לעיר כדי ללמוד, ומשם התפזרו ברחבי הודו, בעיקר מכיוון שלרובם לא נמצאה עבודה בפונה, אף שתעשיית המכוניות המקומית (חברת טאטא) ותעשייה כבדה היו שם כבר מאז שנות ה-60.

הסיבה העיקרית לכך שפונה לא התפתחה במשך השנים היא בעיית נגישות קשה. שדה התעופה היה צבאי, ועד היום הוא קטן ולא משמעותי, והדרכים היבשתיות שהובילו לעיר ממומבאי דרשו שש עד שמונה שעות של נסיעה מטלטלת, אף שהמרחק בין הערים הוא 130 ק"מ בלבד.

ב-2003 נפתחה הדרך המהירה המחברת את הבירה לפונה, ויצרה עורק חיים חדש לעיר. כמעט בבת אחת נהפכה אוקספורד של המזרח למחוז חפצם של מאות יזמים שהבינו שהמרחק שהתקצר ממומבאי, עתודות הקרקע הנרחבות של האזור החקלאי לשעבר וכוח האדם המיומן שיוצא מהאוניברסיטאות בכל שנה הופכים את המקום להזדמנות עסקית שאסור לפספס.

לנתוני הפתיחה הטובים סייעה גם הנחישות של ממשלת מהרשטרה למשוך אליה משקיעים זרים. "בשנים האחרונות מתקיימת מלחמה גדולה בין מדינות הפדרציה ההודית על המשקיעים הזרים, שמכניסים כסף רב למדינות השונות", אומרת ענת ברנשטיין רייך, סגנית נשיא לשכת המסחר ישראל-אסיה, מחלוצי הגופים הנותנים ליווי לחברות ישראליות בהודו.

"מהרשטרה היא אחת המדינות הראשונות שהגדירה את חשיבות העניין, ולכן נותנת הקלות ותמריצים ליזמים בינלאומיים. בום כלכלי כמו שחווה כיום פונה לא יכול היה להתרחש באזור ההימלאיה, למשל, ולא רק בגלל הנגישות או כוח האדם, אלא גם בגלל הנכונות לתמרץ את היזמים".

קהילה ישראלית ורמת חיים גבוהה

הזיהוי של פונה כמרכז הבא של תעשיית ה-IT, במקביל לבנגלור, התחיל בטפטוף לפני כעשור, כשפארק התעשייה הראשון המתוכנן בהודו הוקם בה. ב-2004 היה היקף המכירות של חברות ה-IT בעיר כ-250 מיליון דולר בשנה, וכיום מוכרת התעשייה בכ-1.25 מיליארד דולר בשנה. חברות טלקומוניקציה והיי-טק מאכלסות עוד ועוד אזורי תעשייה גדולים בעיר, וחברות קיימות מתרחבות.

ליבמ, למשל, יש בפונה מרכז שבו עובדים 11 אלף איש (לעומת 5,000 לפני כמה שנים), וחברות כמו Avaya ,HSBC, סינטל ובריטיש טלקום מרחיבות בהתמדה את פעילותן בעיר. יתרה מכך, יותר מ-250 חברות בעיר הן גרמניות, וטיסה ישירה מפונה לפרנקפורט יוצאת כיום ארבע פעמים בשבוע - והיא מלאה תמיד.

בין החברות הישראליות שניצלו את הצמיחה של פונה נמצאת אמדוקס, שהגיעה לעיר ב-2004 ומנהלת בה מרכז פיתוח ואינטגרציה, ניהול מוצרים ותמיכת לקוחות, ומעסיקה 5,500 עובדים (בהם 25 ישראלים), שליש מכוח העבודה של החברה בעולם. באמדוקס מסבירים את הבחירה בפונה בזרם המהנדסים שיוצא מהאוניברסיטאות המקומיות, והפריחה בשנים האחרונות בעיר מוכיחה כי עשו החלטה נבונה.

קבוצת ההדרכה סלע היא חברה ישראלית נוספת שתקעה יתד בפונה. "כשהגענו ב-2004 העיר היתה סוג של כפר שמחכה לפריצה, בזמן שבנגלור ומומבאי היו כבר מעבר לשיא", אומר המנכ"ל בן בוטבגה, שהתגורר בפונה חמש שנים וחצי וחזר בשנה האחרונה לישראל.

"מהר מאוד הבנו שיש שם כר פורה לשירות הדרכה בתחום ההיי-טק, ובעיקר לשירותי הקמה של מרכזי פיתוח, שבהם אנו מתמחים. כיום אנחנו מעסיקים בפונה 120 עובדים, כולם הודים, ועד סוף השנה נעסיק 200. מדובר במקום שמתפתח מהר במיוחד, ואני שמח על ההחלטה להקים שם סניף. מדובר בהצלחה גדולה".

לדברי בוטבגה, פונה היא גם מקום שנעים להיות בו. "כיף שם", הוא אומר. "יש קהילה ישראלית מגובשת של כ-40 משפחות, החיים הם ברמה גבוהה מאוד - הבתים גדולים ויש נהג ומי שמטפל בבית - ואפשר להתרכז בדברים החשובים, שהם משפחה וחברים, במקום לרוץ כל הזמן אחרי תשלום חשבונות ותיקון פנצ'רים כמו בישראל".

ואולם ההזדמנויות העסקיות לישראלים לא נמצאות רק בהיי-טק. לדברי אורנה שגיב, קונסולית ישראל במומבאי, "התשתיות בפונה מפותחות באופן יחסי, כך שפתרונות מים מתקדמים שמציעה כיום ישראל עשויים להיות ישימים בתחומה. מכיוון שאזור פונה נחשב פורה למדי, ניתן לקדם שיתופי פעולה בתחום החקלאות, למשל, השקיה, פיתוח משק וטיפול לאחר קטיף, כמו אריזה ושימור בקירור. בפונה קיים עניין רב בטכנולוגיות מסוג זה".

נוסף על כך, כמקום שסבל בשנים האחרונות מהתקפות טרור, הישראלי שמבקר בפונה מרגיש לגמרי בבית. בפתח כל בית מלון, מסעדה, קולנוע וקניון עומד שומר חמוש במגנומטר, ואת התיקים יש להעביר במתקן שיקוף - כך שגם חברות אבטחה ישראליות יכולות למצוא כאן כר נרחב לפעילות.

אפילו פיליפ סטארק כבר פה

הגעתם של אלפי אנשי עסקים לעיר אחת דורשת תשתיות טובות - למשל בתי מלון טובים - ואכן בשנתיים האחרונות מגיעות לפונה רשתות בתי מלון בינלאומיות, כמו היאט, מריוט, רדיסון, ווסטון ושרתון, שהקפיצו בתוך זמן קצר את מספר החדרים בעיר מ-600 ל-1,800.

גדי חסין, המנכ"ל הישראלי של מלון היאט ריג'נסי בעיר, שאותו נשלח להקים לפני שנתיים וחצי, מספר כי למרות שילוש מספר החדרים, התפוסה הממוצעת בעיר - 60% - לא ירדה, והרשת מתכננת לפתוח בקרוב מלון דירות שמיועד למי שבא לפונה לפרויקטים ארוכים יחסית וזקוק למקום לינה קבוע.

כך, פריחת ההיי-טק, כמו גם הגעתן של חברות המכוניות כמו ג'נרל מוטורס, פולקסווגן, מרצדס, סקודה ושברולט - שפתחו בפונה מפעלים והפכו אותה ל"דטרויט של המזרח", בנוסף לתיירות המרפא שמגיעה לבתי החולים המקומיים מרחבי הודו והמדינות הסמוכות - יצרו בפונה עמוד שדרה מקומי, חזק ומשמעותי, שכולל מעמד בינוני גדול שמורכב ממשכילים אקדמאים בעלי משרות טובות, שמחפשים איכות ורמת חיים גבוהה.

המהנדסים, הרופאים, המנהלים הבכירים וזוגות רבים שבהם שני בני הזוג עובדים (לא תופעה סטנדרטית בהודו) דורשים, למשל, דירות טובות יותר, מה שנותן דחיפה משמעותית לתחום הנדל"ן ולעלייה בביקוש - ולכן גם במחירים.

מחיר דירת שלושה חדרים בפונה הוא כיום 150-200 אלף דולר, עלייה של 100% לעומת 2009, ובניינים חדשים - למגורים ולמשרדים - נמצאים כל הזמן בבנייה. אחד מהם הוא קומפלקס הדירות Yoo Pune בעיצובו של פיליפ סטארק, ומחירן של 280 הדירות הוא 1.2-6 מיליון דולר. 40 מהן נמכרו מיד עם ההודעה על פתיחת הפרויקט.

רמת הצריכה העולה הביאה עמה גם דרישה למרכזי קניות, וקניונים גדולים נפתחים בפונה כפטריות אחרי הגשם. חברת פלאזה סנטרס שבבעלות זיסר, הפועלת בהודו כבר מ-2006 - ושקבוצת האם שלה, אלביט הדמיה, חוותה באחרונה ימים לא קלים עד כדי מחשבה על תספורות למחזיקי האג"ח שלה - עומדת לחנוך במחצית הראשונה של 2012 מרכז קניות גדול ומפואר בקוריגון פארק, אחת השכונות העשירות בפונה ומשכנו של האשראם של אושו.

יהיה זה הקניון הראשון של הקבוצה בהודו, שיכלול שטח בנוי של כ-110 אלף מ"ר, שלוש קומות מסחר ובניין משרדים. בין 120 החנויות יהיו סניפים של טומי הילפיגר, נאוטיקה, לקוסט, נייקי, בנטון, סיסלי וסוורובסקי.

פרויקט נוסף של פלאזה סנטרס בעיר שקרוב לסיום הוא בניין המשרדים מטריקס (הראשון מבין ארבעה בנייני משרדים שתבנה החברה בעיר). הבניין מרוחק כ-3 ק"מ מקניון קוריגון פארק פלאזה.

"בזמן שכלכלת ארה"ב צפויה לצמוח בשיעור אפסי ואירופה צפויה אפילו לצמיחה שלילית, ממשיכה כלכלת הודו לדהור בקצב צמיחה שנתי של כ-8%", אומר רן שטרקמן, מנכ"ל פלאזה סנטרס ומנכ"ל משותף באלביט הדמיה. "תהליך העיור המסיבי וההשקעה הגדולה בתשתיות, תחת ממשל דמוקרטי, הן הסיבות שבגללן ניתן להצליח בהודו, מקום שבו גדולים נכשלו".

למה דווקא פונה?

"בגלל חוזקה הקמעוני של העיר, יחד עם היעדר משווע של שטחי מסחר והפיכתה בשנים האחרונות לעיר צעירים. כללית, אופן הפעילות והסביבה שמצאנו בהודו הזכירו לנו את מזרח אירופה כשנכנסנו אליה. זה היה מעין דז'ה וו. אנחנו מאמינים שפתיחת הקניון היא סנונית ראשונה השנה, וצופים התקדמות משמעותית בשאר הפרויקטים שלנו בהודו".

הראשון שהבין את הפוטנציאל

30 אלף איש מגיעים בכל שנה אל העיר שאין בה כל אתר תיירותי למעט מקום אחד - האשראם של אושו, או בשמו הרשמי - osho international resort.

אושו, אותו גורו הודי, פרופ' לפילוסופיה במקור שנפטר לפני 20 שנה, משך אחריו כבר בשנות ה-70 אלפי תלמידים, רובם המוחלט מערביים. הם הגיעו להודו כדי לחיות בקומונה שניהל, להרחיב מודעות וליהנות מהמדיטציות האקטיביות שנהפכו לסימן ההיכר שלו. אושו דיבר על יצירת ה"אדם החדש" - זה שחי בשלווה עם עצמו וסביבתו, ואינו מושפע מאידיאולוגיות והתניות המפרידות בין אנשים ואומות.

איש אינו יודע מדוע קבע אושו את מקום מושבו בפונה, אך האשראם המפואר הממוקם בשכונת קוריגון פארק ומשתרע על 120 דונם נהפך למוקד עלייה לרגל מאז 1974, כשרוב תלמידיו של אושו אף תרמו לו לא מעט מרכושם. בשיא תהילתו, נחשב אושו אדם עשיר במיוחד, כשרכוש הקומונה שאותה הקים כלל, בין היתר, 94 מכוניות רולס רויס ובתים ברחבי העולם. בשנות ה-80 עזב אושו את הודו והתמקם באורגון שבארה"ב, שם מעלה קבוצה קטנה מאנשיו הקרובים בקופת האשראם ומשכו ממנה כ-40 מיליון דולר. השלטונות האמריקאיים, שראו בקומונה כת, גירשו את אושו מארה"ב ודאגו לכך שלא תאושר כניסתו ל-30 מדינות נוספות.

ואולם אושו התגבר גם על המעילה וגם על הגירוש ושב להודו. מאז שאושו נפטר, המרכז בפונה מהווה מעין אתר נופש, הכולל במקביל לבריכה, בתי קפה ומסיבות, גם שפע סדנאות ומפגשי מדיטציה שונים במחירים גבוהים.

אגב, בעשור האחרון החלו ההודים לדרוש לחזור למקורות: בומביי חזרה לשמה המקורי מומבאי, דלהי היא ניו דלהי ופונה (Poona), בהגיית הבריטים ששלטו בהודו מ-1818 עד 1947; נהפכה לפונה (PUNE), בהגייה ההודית המקורית. כיום השילוט באזור הוא כולו עם האיות המקורי, אלא שרבים עדיין שומרים על המורשת הבריטית בהגיית שם העיר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#