בנו האחוזה הגדולה בארה"ב ואז הגיע המשבר הכלכלי - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בנו האחוזה הגדולה בארה"ב ואז הגיע המשבר הכלכלי

המיליארדר דיוויד וסיגל ואשתו ביקרו בירח הדבש שלהם בארמון ורסאי והחליטו שכך ייראה ביתם החדש ■ שלוש בריכות, אולם נשפים ל-1,000 איש, מגרש בייסבול ושני אולמות קולנוע כבר נבנו, אבל אז הגיע המשבר הכלכלי והארמון נותר ריק ■ לפחות יצא מזה סרט

14תגובות

>> כמו תיירים רבים שמגיעים לביקור בפאריס, גם בני הזוג האמריקאים ג'קי ודייוויד סיגל לא החמיצו בירח הדבש שלהם סיור בארמון ורסאי, הממוקם כ-20 ק"מ דרומית-מערבית לעיר. אלא שבניגוד ליתר התיירים המסתפקים בתצלומים למזכרת מהארמון המפואר, בני הזוג סיגל התרשמו באופן כה עמוק מביקורם במקום - שנהפך לסמל הפאר וההדר שממנו נהנו מלכי צרפת במאות ה-17 וה-18 - שהחליטו כי בדיוק כך צריך להיראות ביתם החדש בפלורידה.

אלא שהחלום של המיליארדר ואיש הנדל"ן דיוויד סיגל (74) ואשתו ג'קי (43) התנפץ יחד עם התפוצצות בועת הנדל"ן בארה"ב ב-2008. בדומה למיליוני אמריקאים, גם בני הזוג סיגל ירדו מנכסיהם במשבר האשראי הגדול, אלא שהנפילה שלהם היתה מגובה רב הרבה יותר: חמש שנים חלפו מאז שהחלו בבניית הפרויקט המגלומני - ובני הזוג כבר אינם מיליארדרים, ובניית ארמון ורסאי האמריקאי, שגודלו 8,400 מ"ר, כנראה לא תושלם.

אי–פי

"היינו בארמון ורסאי וקיבלנו השראה מהארכיטקטורה", הסבירה ג'קי בסרטה הדוקומנטרי של לורן גרינפילד, "מלכת ורסאי", שפתח את פסטיבל הסרטים סאנדנס שננעל השבוע - ושזכה בפרס הבימוי לסרט דוקומנטרי. הסרט נולד לגמרי במקרה, כשהבימאית פגשה את ג'קי באירוע שערכה מעצבת האופנה דונטלה ורסאצ'ה, שאליו הגיע גרינפילד כצלמת סטילס במשימה עיתונאית עבור מגזין האופנה "אל". ג'קי, מצדה, הגיעה על תקן לקוחה קבועה של ורסאצ'ה - באותה תקופה נהגה, לדבריה, להוציא מיליון דולר בשנה על בגדים.

"היה בג'קי שילוב מאוד לא רגיל של עושר רב וחיים שרוב האנשים מפנטזים עליהם - מטוסים פרטיים וסגל עובדי בית עצום, לצד אופי עממי ולא יומרני שבדרך כלל לא רואים אצל אנשים עשירים", סיפרה גרינפילד על התרשמותה הראשונית מג'קי. סיגל, אם לשמונה ילדים, כולם בני פחות מ-13, התרשמה גם היא מגרינפילד והסכימה לשתף פעולה עם הסרט על חייה ועל בניית בית חלומותיה.

הפרויקט יצא לדרך ב-2007, ועד לבנייתה של האחוזה החדשה התגורר הזוג בבית בן 2,400 מ"ר "בלבד" בווינדרמיר, פרבר של אורלנדו שבפלורידה. ג'קי מספרת שהבית החדש - שגודלו כמעט פי שניים מגודלו של הבית הלבן - לא אמור היה להיות כל כך גדול, אך ככל שהתרבו הרעיונות, כך גדל גם הבית. "אמרתי שאני רוצה אולם באולינג. דיוויד אמר שהוא רוצה ספא. אני אמרתי שצריך אגף לצוות משק הבית. יש לנו גם שני מגרשי טניס. עד שקיבלנו מה שרצינו - זה כבר היה 8,400 מ"ר", היא מסבירה בסרט. עם זאת, דיוויד הודה כי הסיבה שבנה את הבית העצום הזה היתה פשוט "כי אני יכול".

אי–פי

הבית של משפחת סיגל, שבנייתו החלה בהשקעה של 50 מיליון דולר אך מעולם לא הסתיימה, אמור היה לכלול 13 חדרי שינה (הגדול שבהם בגודל 550 מ"ר עם מיטה מסתובבת), 23 חדרי שירותים, חניה תת-קרקעית ל-20 מכוניות, שלוש בריכות שחייה, מרתף יינות בן שתי קומות, אולם נשפים שיכול לאכלס 1,000 איש, חלל מרכזי גדול עם גרם מדרגות מתעקל וחלונות צרפתיים (כאשר בתקרה כיפת זכוכית מעוטרת בוויטראז'ים צבעוניים בגובה תשעה מטרים), בית סירות, גנים, מגרש בייסבול, מכון כושר, זירת החלקה על גלגיליות, אולם משחקי וידיאו, שני אולמות קולנוע וכמובן - שני מגרשי טניס ואולם באולינג.

בנוסף, תוכננו עשרה מטבחים, כדי שכל אחד מהם יהיה לפי סגנון בישול שונה. בבית הוקדש גם אגף שלם לילדים - בסרט של גרינפילד פלטה ג'קי כי היא "מתכוונת לבקר בו מדי פעם". בשל הגודל העצום נדרשו בני הזוג סיגל לרכוש עשרה מכשירי סגוויי - לשניהם ואחד לכל ילד - כדי להתנייד ברחבי הבית.

מחיר חיסול: 75 מיליון דולר

אי–פי

דיוויד סיגל הוא המייסד, המנכ"ל והבעלים של חברת המלונאות ויחידות הנופש וסטגייט ריזורטס. הוא אב לשמונת ילדיה של ג'קי, ויש לו עוד שישה ילדים מנישואיו הקודמים. ואולם מאחורי אורח החיים המפואר והראוותני שלו מסתתר רקע צנוע מאוד.

סיגל גדל בדירת חדר במיאמי, ובעבר סיפר בראיונות כי החדר היה כה קטן, עד שהוריו נהגו לתלות סדין כדי לחצות אותו לשניים ולספק לעצמם מעט אינטימיות. לאחר שבצעירותו עבד כמתקן טלוויזיות, הוא החל את הקריירה הנדל"נית שלו ב-1970 כשרכש קרקע שעליה הקים את אתר הנופש וסטגייט וייקיישן וילאס, שממנו צמחה וסטגייט ריזורטס ונהפכה לחברת יחידות הנופש הפרטית הגדולה בארה"ב.

גם ג'קי, אשתו השלישית של סיגל, לא נולדה עם כפית של זהב בפה. היא גדלה למשפחה ענייה בניו יורק, עבדה כדוגמנית בצעירותה וזכתה בתחרויות יופי. בנישואיה הראשונים סבלה מהתעללות, ולפני שהכירה את סיגל למדה תכנות ועבדה בחברת יבמ כמתכנתת.

וסטגייט ריזורטס, שמציעה יחידות נופש בבעלות משותפת בשיטת Time-share, רשמה בשיאה הכנסות שנתיות של מיליארד דולר ורווחים של 200 מיליון דולר. גולת הכותרת של החברה היא פלאנט הוליווד טאוורס בלאס וגאס, מגדל בן 52 קומות שנבנה גם הוא בשיא בועת הנדל"ן, ונפתח ב-2009.

ערב המשבר הכלכלי, הניבה וסטגייט לזוג סיגל הכנסות של מאות מיליוני דולרים בשנה, והונם נאמד במיליארד דולר - מה שאיפשר להם לבנות את בית חלומותיהם. "הייתי שחצן ולא היה לי אכפת כמה הבית יעלה, כי בכל מקרה לא יכולתי להוציא את כל הכסף שהרווחתי", הודה סיגל בראיון ל"וול סטריט ג'ורנל" ב-2009.

ואולם כמו עסקים רבים בארה"ב, וסטגייט נפגעה קשות בשל מחנק האשראי של 2008 והתפוצצות בועת הנדל"ן, ונקלעה לחובות של מיליארד דולר. כשווסטגייט לא יכלה יותר לגלגל את חובותיה, סיגל ניסה לחלץ את החברה עם מאות מיליוני דולרים מכיסו. הוא פיטר מחצית מכוח האדם בחברה, שמנה 12 אלף עובדים, ומכר נכסים. כאשר לא הצליח לפרוע יותר את חובות החברה, הבנקים הציבו בפני סיגל אולטימטום: שלם את החוב או מכור את הבית. בלית ברירה, העמידו בני הזוג את בית ורסאי למכירה ב-2009, ומאז הוא נמצא בשוק, ללא קונה.

"מי יקנה כיום בית בגודל 8,400 מ"ר?", תוהה דיוויד בסרט. הבית מוצע כיום כפי שהוא - בנוי למחצה - במחיר של 75 מיליון דולר, או 100 מיליון דולר למי שירצה לקבל אותו מוכן.

עם זאת, דיוויד, מכחיש כי מצבה של החברה בכי רע. זאת גם הסיבה שהוא תובע את יוצרי הסרט ואת הנהלת הפסטיבל בסכום של 75 אלף דולר, בטענה שמסע קידום הסרט בפסטיבל השמיץ את החברה ופגע בה.

בתביעה נכתב כי וסטגייט היא "חברה יציבה ורווחית שלא קרסה". התביעה טוענת כי הסרט מתאר את סיגל ואת וסטגייט כ"מרוששים ופושטי רגל". לפי התביעה, הסרט פגע "בשם הטוב, במהימנות ובתדמית של סיגל והחברה, הבריח את הלקוחות והקהילה העסקית, והביא לאובדן לקוחות ופגיעה ברווחים". בסאנדנס אמרו בתגובה כי המוסד "שומר על מחויבותו לחופש הביטוי ומצפה להקרנת הסרט בפתיחת הפסטיבל". גרינפילד סירבה להגיב בנוגע לתביעה.

15 מ-19 עובדי משק הבית פוטרו

ענייניו המשפטיים של בעלה לא הפריעו לג'קי, שהתיידדה עם גרינפילד, להגיע לבכורת הסרט בסאנדנס כשהיא לבושה בשמלת מיני מנומרת ומעיל פרווה, וכשהיא מנפקת לצלמים שלל פוזות על השטיח האדום. דיוויד, כמובן, נשאר בבית.

גרינפילד היא צלמת שסרט הבכורה שלה "THIN", שעסק במרכז לטיפול בנשים עם הפרעות אכילה והוצג בסאנדנס ב-2006. את הסרט על בני הזוג סיגל היא החלה לצלם ב-2007, כמקרה בוחן לחיי העשירים בארה"ב. כשפרץ המשבר הכלכלי והעסקים החלו לקרוס, איפשרו בני הזוג סיגל לגרינפילד להמשיך לצלם. הסרט עוקב אחריהם כשהם נאלצים למכור נכסים ולפטר עובדים, נלחמים בניסיונות לעקל את האחוזה הלא גמורה ולשמור על המגדל שלהם בלאס וגאס.

בניגוד למה שאולי נהוג לחשוב, קורבנות המשבר הכלכלי בארה"ב אינם רק בני המעמד הבינוני-נמוך: מספר האמריקאים המרוויחים מיליון דולר או יותר נפל ב-40% בין 2007 ל-2009 וההכנסה המצרפית שלהם נחתכה כמעט במחצית, לפי נתונים של רשויות המס בארה"ב (IRS). רבים מהעשירים לא הכינו את עצמם לתרחיש שכזה, ונכנסו לחובות עמוקים כדי להמשיך לממן את אורח החיים הנהנתן שלהם. גם סיגל לא נערך לכך, ומודה בסרט שלא חסך כסף - לא עבור עתיד ילדיו ולא לפנסיה שלו ושל אשתו. "אמרתי לילדים שייתכן שהם יצטרכו ללכת לקולג' ולהרוויח כסף משלהם", מספרת ג'קי בעצב.

הסרט, המלווה את בני הזוג לאורך שנות המשבר, מציג את השינוי הדרסטי באורח חיי המשפחה: הילדים - כולם בגילי הגן ובית הספר היסודי - הוצאו מבתי הספר הפרטיים שבהם למדו והועברו לבתי ספר ציבוריים. "מעולם לא הייתי יולדת כל כך הרבה ילדים אם לא היתה לי אומנת", אומרת ג'קי ברגע של וידוי בסרט. בנוסף, פוטרו 15 מתוך 19 עובדי משק הבית של המשפחה. את אחת העוזרות שלא פוטרו מנסה ג'קי לנחם בסרט: "מריסה, תסתכלי על חצי הכוס המלאה. כנראה שלא תצטרכי לנקות את הבית הגדול הזה".

הבנק עיקל גם את המטוס הפרטי של בני הזוג, מה שהוריד אותם עוד יותר לקרקע המציאות. אחד הקטעים בסרט מתעד את ג'קי והילדים כשהם טסים בטיסה מסחרית, במקום במטוס הפרטי שאליו הורגלו. הילדים תוהים "מה כל האנשים הזרים האלה עושים במטוס שלנו?". לאחר מכן, כאשר ג'קי ניגשת לשכור מכונית, היא נדהמת לגלות בדוכן של חברת הרץ שההשכרה אינה כוללת נהג פרטי.

הבעיות הכלכליות השפיעו גם על היחסים בין בני הזוג ובתוך המשפחה. לנוכח הירידה בהכנסות, ג'קי מנסה, ללא הצלחה, לרסן את דחף הקניות שלה, ודיוויד מתועד כשהוא גוער בבני המשפחה על כך שהשאירו את האורות בבית דולקים ומאיים לאפשר לחברת החשמל לנתק את החשמל בבית.

הסרט אמנם מציג את הזוג סיגל בצורה מגוחכת, ובהקרנת הבכורה שלו בסאנדנס נשמעו לא מעט צחוקים, אך ככל שהסרט מתקדם, הצופים מגלים את הצד האנושי של בני הזוג, וגרינפילד סבורה כי סיפורם מהווה מטאפורה למצבם של אמריקאים רבים.

"הצופים חושבים שזה יהיה מבט על העשירים או סוג של טירוף ריאליטי על בניית הבית הגדול ביותר בארה"ב, והסרט באמת מתחיל כך. ואולם הוא לוקח את הצופים למסלול אחר שמביט על החלום האמריקאי - על היתרונות והחסרונות שלו, ואיך כולנו נלכדנו בו", אמרה גרינפילד בראיון לסוכנות הידיעות אי-פי. "אני זוכרת שדיוויד אמר לי באחד הראיונות: 'כסף לא עושה אותך מאושר. הוא רק מאפשר לך להיות אומלל בחלק טוב יותר של העיר'".

ארמונות ורסאי הגיעו גם לסין

בני הזוג סיגל אמנם לא הגשימו את חלומם לגור בארמון ורסאי, אך בקצה השני של העולם הארמון שוחזר במלוא הדרו כבר לפני חמש שנים. בפרובינציית חונאן שבסין עומד העתק של הארמון, שאותו בנה התעשיין הסיני ז'אנג יואה.

ז'אנג, בעל חברת המזגנים הפרטית ברוד אייר קונדישנינג, שהונו מוערך ב-850 מיליון דולר, הקים בפרברי צ'נגשה, בירת חונאן, את העיירה ברודטאון על שטח של 360 דונם, שמוקדשת כולה לחברה שלו. הארמון, שיש הטוענים כי הוא דווקא דומה יותר לארמון באקינגהאם בלונדון, אינו משמש למגורים אלא כמרכז להכשרת מנהלים, אך הוא אינו המבנה האיקוני היחיד בעיירה, שכוללת בין היתר מפעלים, מגורי עובדים ופארק שעשועים. המבנה הבולט ביותר שבו מבחין כל מי שמגיע לברודטאון הוא העתק ענק של פירמידה מצרית בגובה 40 מטר. בנוסף, פזורים במקום 43 פסלים של אישים שהשפיעו על חייו של ז'אנג - מהנשיאים האמריקאים אברהם לינקולן וג'ורג' וושינגטון, ועד למנכ"ל האגדי של ג'נרל אלקטריק, ג'ק ולש.

גם חברת התרופות הסינית פרמסוטיקלס סיקס שיחזרה את ארמון ורסאי במטה שהקימה באחרונה בחרבין. עובדי החברה נהנים מבריכת שחייה, חדר כושר, חדר ביליארד ופסנתר כנף לבן, שנמצאים כולם בחדרים מעוטרי זהב, שנהב וקריסטל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#