הדרך לבית הלבן עוברת באוהל: המועמדים לנשיאות מגייסים את המחאה - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הדרך לבית הלבן עוברת באוהל: המועמדים לנשיאות מגייסים את המחאה

האוהלים של תנועת המחאה "לכבוש את וול סטריט" אמנם נעלמו מדרום מנהטן, אך ההשפעה שלהם גדולה מתמיד

2תגובות

>> הם הגיעו בשקט ונכנסו למלון סנט רג'יס, ברחוב 55 מול הסנטרל פארק. ההזמנות היו אישיות ולחברים בלבד. האגודה הסודית ש-200 האורחים השתייכו אליה הוקמה ב-1929, לפני המפולת בוול סטריט. הסיסמה של האגודה, שחבריה קושרים סביב צווארם טבעת התלויה בשרוך אדום, היא "שתה ואכול כי מחר נמות".

ביום חמישי שעבר הם אכלו ושתו - צלעות טלה צלויות, קרם ברולה ומשקאות כיד המלך - וחגגו וצחקו. 200 הבנקאים ואנשי הפיננסים החברים באגודת קאפה בטא פי עברו אולי שנה קשה של ירידה ברווחים וביקורת ציבורית, אז כדי לפצות את עצמם על כך, הם עלו על הבמה והשתטו.

בסדרת מערכונים מצולמים, לעגו הבנקאים והפיננסיירים למפגיני וול סטריט, על היותם מרושלים, מלוכלכים וליברלים. ואולם מה שהאורחים המכובדים לא ידעו הוא שיש בקרבם מרגל. היה זה העיתונאי קווין רוס מ"ניו יורק טיימס", שנכנס בלי שאף אחד יעצור אותו. הוא פירסם תיאור של האירועים בבלוג "דילבוק" של ה"טיימס".

צפו בוידיאו: גיא רולניק במסע על מעוזי המחאה בוול סטריט:

רויטרס

אם הבנקאים היו יוצאים מסנט רג'יס ומדרימים לקצה מנהטן חמושים בחצים - מילוליים או אמיתיים - הם היו מגלים שאין להם במי לפגוע כעת. בקור הניו יורקי הצורב כבר לא עומדים אוהלים בפארק זוקוטי, ביתה של תנועת המחאה "לכבוש את וול סטריט" בניו יורק. ברחבי ארה"ב פונו מרבית המאהלים, והפעולות של המפגינים הצטמצמו - לפחות בהיקף מספר המשתתפים. הפעולה הבולטת ביותר שנערכה החודש התקיימה ביום שישי, למחרת נשף הבנקאים: מאות פעילים יצאו ברחבי ארה"ב לבתי המשפט במחאה על החלטה של בית המשפט העליון מ-2010 שנקראת "סיטיזנס יונייטד", שסללה דרך למתן תרומות של גופים מסחריים ואיגודי עובדים למועמדים פוליטיים ללא הגבלה.

התרומות הפוליטיות והקשר ההדוק בין המגזר העסקי לפוליטי היו אחת הנקודות המגובשות ביותר במסר של "לכבוש את וול סטריט", תנועה שהואשמה בחוסר מיקוד. אחד הפוליטיקאים שקשריהם לעולם העסקי נחשפו באחרונה ועוררו תגובה עזה הוא ניוט גינגריץ', המתמודד על המועמדות לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקאית.

גינגריץ', דווח בנובמבר האחרון, קיבל סכומי כסף גדולים מחברת המשכנתאות הממשלתית למחצה, פרדי מאק. לדבריו, הוא קיבל מהחברה את התשלום תמורת ייעוץ אסטרטגי, לאחר שסיים את תפקידו כיו"ר בית הנבחרים ב-1998. פרדי מאק היתה אחת החברות שהיו במוקד משבר המשכנתאות בארה"ב.

REUTERS

גינגריץ', שחזר למרוץ הרפובליקאי כאנדרדוג, עשה בחודש האחרון תרגיל מרהיב באופורטוניזם פוליטי. בצאתו נגד המועמד הרפובליקאי המוביל, מיט רומני, הוא הוריד לרגע את דגל הקפיטליסט שונא התערבות הממשל שנשא במשך שנים, והתעטה באצטלה אחרת: הוא תקף את הקפיטליזם החזירי, שלדבריו מגולם בדמותו המלוטשת להפליא של יריבו רומני. האחרון, אחד המייסדים של קרן ההשקעות ביין קפיטל, נהפך למולטי מיליונר מפעילות הקרן שעסקה ברכישת חברות, השבחתן, פירוקן ומכירתן - בדומה לדמותו של אדוארד לואיס, אותו גילם ריצ'רד גיר בסרט "אשה יפה".

AP

בסרט התעמולה של גינגריץ', שמומן על ידי המיליארדר בעל העמדות השמרניות שלדון אדלסון, הוצג רומני כקפיטליסט דורסני שקונה חברות, מפטר את עובדיהן, גורף רווחי ענק, מתעשר וממשיך הלאה.

סרטון תעמולה מסוג זה הוא אולי משהו שהיינו מצפים לראות מבית היוצר של הבמאי האקטיביסט מייקל מור, אך לא מבית מדרשו של גינגריץ', הרפובליקאי המדושן. העובדה ששיכנע את הבוחרים בדרום קרוליינה ולהביס את רומני בפריימריס במדינה, היא עדות להשפעה של תנועת המחאה, הרבה מעבר למספר חבריה.

אנשי ה-1% בפחד

ואולם גינגריץ' לא היה היחיד שחבט ברומני בחסות המחאה החברתית. רומני, שלא בטובתו, סיפק בשבוע האחרון חומר גלם משובח גם לנאום מצב האומה של הנשיא, ברק אובמה, כשחשף שהשתכר 42 מיליון דולר בשנתיים האחרונות ושילם מס של 6 מיליון דולר בלבד.

אובמה לא הזכיר במפורש את תנועת המחאה בנאומו, אך לא ניתן היה לדמיין שנשיא ידבר על סגירת פערים, על הרבים שסובלים בעוד שמעטים מתעשרים, ללא הרטוריקה שנולדה מהמחאה. היא זו שהעניקה לו את האומץ להציע להטיל מס של 30% על הכנסות של יותר ממיליון דולר בשנה.

ההצגה שהעלו הבנקאים בניו יורק לפני כמה ימים נועדה ללעוג למחאה, אך במידה רבה היא ממחישה את הפחד שמתעורר בשורות ה-1% בעקבות ההשפעה האדירה שהיתה למחאה. בחברה שהדיון הפוליטי בה נשלט במידה רבה בשאלת הזכות להפלות והזכות לנשיאת נשק, נדמה בראייה שטחית שהמשבר הכלכלי הנוכחי לא עורר שינוי של ממש בשיח החברתי. ואולם למחאה, שזכתה לכותרת הקולעת "אנחנו ה-99%", היתה השפעה מרחיקת לכת על הדיון הציבורי באמריקה, והיא עשויה לתת את אותותיה גם במדיניות הממשלתית ובחיי היומיום בעתיד לבוא.

AFP

"ברוכים הבאים ל'לכבוש 2.0'", כתב המגזין "טיים" בינואר. "תנועת לכבוש את וול סטריט זכתה להצלחה עצומה ב-2011, ועזרה לשנות את השיח הלאומי מקיצוץ החוב והפחתות מסים לאי השוויון בהכנסות ובהזדמנויות".

לראיה, מחקר של הבלוג הפוליטי ThinkProgress.org מראה כיצד תנועת "לכבוש" העלתה לסדר היום נושאים כמו אבטלה בערוצי חדשות גדולים כמו MSNBC ,CNN ופוקס ניוז. בשבוע אחד ביולי 2011 המלה "חוב" הוזכרה יותר מ-7,000 פעם ברשתות חדשות ראשיות בארה"ב. באוקטובר המספר צנח ל-398, והמלה "לכבוש" הוזכרה 1,278 פעמים. "וול סטריט" הוזכרה 2,378 פעמים ו"עבודה" 2,738 פעמים. עם זאת, סקרים רבים מראים כי הציבור בארה"ב מוטרד יותר מהיעדר הזדמנויות כלכליות מאשר אי השוויון, שהוא מונח מופשט יותר, ומתנגד למיצוב של "מצליחים נגד עניים".

הירתמותם של איגודים מקצועיים, עמותות ונושאי דגלים חברתיים אחרים לטובת ההפגנות של תנועת לכבוש את וול סטריט, לא היתה מפתיעה. מה שהפתיע - בייחוד בימים הראשונים, שבהם עלה הפרופיל של המחאה בעקבות המעצרים הנרחבים על גשר ברוקלין ב-2011 - היה תגובתם של כמה מהאנשים המייצגים בדרכים שונות את הממסד. הבולט ביותר שבהם היה יו"ר הבנק הפדרלי, בן ברננקי.

בתחילת אוקטובר אמר ברננקי לוועדה הכלכלית המשותפת של הקונגרס, כי "אני חושב שהאנשים די לא מרוצים ממצב הכלכלה וממה שמתרחש. הם מאשימים, במידה מסוימת של צדק, את הבעיות של המגזר הפיננסי בכך שהן הביאו אותנו למצב העגום הנוכחי, והם אינם שבעי רצון מתגובת המדיניות כאן בוושינגטון. ברמה מסוימת, אני לא יכול להאשים אותם".

במגזר הפיננסים היה זה ויקרם פנדיט, מנכ"ל ענקית הפיננסים סיטי, שאמר: "אפגש בשמחה עם המפגינים אם ירצו. רגשותיהם מובנים לגמרי. אני מוכן גם לאשר שהאמון נשבר בין המוסדות הפיננסיים לאזרחי ארה"ב, וכי זה תפקידה של וול סטריט להושיט להם יד ולבנות מחדש את האמון. על המפגינים לדרוש מסיטי ומבנקים אחרים לשאת באחריות לניהול אחראי של ענייני פיננסים".

אפילו לורנס פינק, מנכ"ל בלאקרוק, חברת ניהול הנכסים הגדולה בעולם, אמר: "המחאה היא הצהרה כי העתיד מעורפל לרבים. האנשים האלה אינם עצלנים שיושבים ומחפשים משהו לעשות. יש לנו אנשים שמאבדים תקווה ויוצאים לרחובות - בין אם זה מוצדק או לא".

אובמה הימר על ה-99%

REUTERS

הפוליטיקאים בארה"ב מודעים היטב לשיח המשתנה. בנאום מצב האומה שלו השבוע, חזר אובמה לנושא המרכזי של נאום הבחירות שלו בקנזס בדצמבר: מאבקו של המעמד הבינוני נגד הפריווילגיות של האליטה הכלכלית.

ללא כחל ושרק, מיצב עצמו אובמה נגד האוליגרכים והמקושרים: "אנשים סובלים מאמנזיה קולקטיבית. אחרי כל מה שקרה, אחרי המשבר הכלכלי הקשה ביותר מאז השפל הגדול, הם רוצים לחזור ולהתנהג בדיוק בדרך שהביאה אותנו למשבר הזה. למעשה, הם רוצים לחזור למדיניות שהיטתה את המשחק נגד האמריקאים מהמעמד הבינוני במשך שנים רבות מדי".

כך, בעיירה אוסוואטומי, שבה נאם טדי רוזוולט נאום היסטורי ב-1910, הימר אובמה על ה-99% שייקחו אותו לכהונה שנייה. בנאומו השבוע, הוא הבטיח שהממשל ישתמש בכוחו כדי להחזיר את האיזון שהופר בין המעטים העשירים לבין הרבים הנאבקים על מחייתם. "אבל לבקש ממיליארדר לשלם לפחות כמה שהמזכירה שלו משלמת במסים? רוב האמריקאים קוראים לזה הגיון בריא", אמר אובמה.

מעברו השני של האוקיאנוס האטלנטי, בבריטניה, המחאה היתה רחבה ורועשת יותר. ממשלת השמרנים החדשה אמנם מטילה גזירות קשות שיפגעו בשכבות החלשות ובמעמד הבינוני, אך הרטוריקה הפופולרית, שעוצמת הרעש שלה בפרלמנט עלתה מדרגה בשבוע האחרון, מתמקדת בשכר המופרז של מנהלי הבנקים.

נתונים שהתפרסמו השבוע בבריטניה הצביעו על השחיקה הקשה במצב המעמד הבינוני. מיליוני משפחות ממעמד זה במדינה צפויות לסבול עד לפחות 2020 מהכנסות נמוכות מאלה שהיו לפני המיתון. "חברי המעמד הבינוני הנשחק לא נהנו מפירות הצמיחה הכלכלית בשנים שלפני המיתון, ושכרם החציוני דרך במקום. במקום זאת, זרמו הרווחים בעיקר למשקי הבית העשירים - ובמיוחד לאלה שבקצה העליון של התפלגות ההכנסות", נטען במחקר של המכון העצמאי רזולושן. בארה"ב נשחק השכר החציוני ב-7% בעשור האחרון, במונחים ריאליים.

שם נרדף לניתוק של האליטה

במקום אחד השבוע אף אחד לא ירעב ללחם: העיירה השווייצית דאבוס תארח את שמנה וסלתה של האליטה הכלכלית השמרנית של העולם, בפסגה השנתית של הפורום הכלכלי העולמי (WEF).

דאבוס נהפכה בשנים שלאחר המשבר לשם נרדף לניתוק של האליטה מהצרכים האמיתיים של העולם, וכדי למחות על כך הקימו ביום שני פעילים בתנועת "לכבוש את WEF" איגלואים בשלג, כדי למחות נגד "אלה שהכתירו עצמם למנהיגים הגלובליים, שלכאורה מחויבים לשפר את מצבו של העולם, ונפגשים בהרים השווייציים כדי לקדם את עסקיהם שלהם ולטוות את קשרי מה שמכונה האליטה הכלכלית הגלובלית".

אורח ותיק ומוכר בפסגה השנה יהיה המשקיע המיליארדר ג'ורג' סורוס. בראיון ל"ניוזוויק" שפורסם השבוע, שיגר סורוס מסר חד-משמעי לגבי המחאה החברתית: התנועה תצמח ותעלה לסדר היום את הנושאים שהשמאל הממסדי הזניח במשך 25 שנה. סורוס, אחד הספקולנטים הנועזים והמצליחים בהיסטוריה המודרנית, הודה בפה מלא בכישלון של המערכת הכלכלית הגלובלית, והוא אף חושש מקריסתה, מהתפשטות של מהומות ואלימות, ומתגובת נגד שתביא להגבלת זכויות אזרח.

סורוס טוען שמודל הכלכלי של השוק החופשי קרס באותו אופן שהמודל הפוליטי המרקסיסטי קרס, והוא משתמש במלה "רשע" (Evil) כדי לתאר את העוולות שנעשו. "תחרות בלתי מרוסנת יכולה להניע אנשים לפעולות שהם יתחרטו עליהן. הטרגדיה של המצב הנוכחי היא תוצאה לא מכוונת של הבנה לא מושלמת. הרבה מהרוע בעולם אינו מכוון. הרבה אנשים במערכת הפיננסית עשו המון נזק מבלי להתכוון לכך".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#