פירמידת החובות ששבתה את אירלנד - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פירמידת החובות ששבתה את אירלנד

חובות המגזר הפרטי במדינה כה עצומים, שהאפשרות היחידה שלה היא חדלות פירעון

4תגובות

כשכל האנשים שאתם קוראים מדי שבוע כדי להתעדכן - מדברים על אותו דו"ח, אתם יודעים שאתם חייבים לקרוא אותו. מפול קרוגמן בשמאל ועד לג'ון מולדין בימין, כמה מהכותבים החביבים עליי מצטטים את דו"ח מקינזי על חובות העולם המפותח.

כשקראתי את הדו"ח, תרשים אחד בלט במיוחד: הוא לקוח מנתוני הבנק הבינלאומי לסליקה, ומראה את עול החובות של אירלנד. מה שהתרשים אומר לנו, הוא שאירלנד היא המדינה בעלת החובות הגדולים ביותר בעולם. החוב של אירלנד גבוה פי 2.5 משל יוון ופי שניים מחובותיה של פורטוגל.

ההדרדרות הזאת התרחשה בזמן שאירלנד היתה חברה בגוש היורו, כשלוותה במהירות מבנקים גרמנים ובריטים באופן מיוחד. משמעות הנתון הזה היא שהכלכלה האירית צריכה לצמוח במהירות גבוהה פי 6 מהריבית שהיא משלמת על החוב, רק כדי שעול החובות הכללי יישאר יציב. בהנחה שהריבית - למרות כל המגעים - היא 4%, הכלכלה האירית צריכה לצמוח בשנה הבאה ב-24%, רק כדי להבטיח שיחס החוב-תמ"ג יהיה יציב.

הרוב מורכב מחוב ממשלתי עצום, אך נראה שהבעיה האמיתית היא החוב שמוחזק בידי הבנקים או המוסדות הפיננסיים, כמו גם חובות שאליהם נכנס הציבור בתקופת הבועה. ההשלכה של כל אלה על השנים הבאות - אם האירים ינסו לפרוע את החובות - היא שזרימת הכסף החוצה מהכלכלה בכל שנה תגיע ליותר מ-30 מיליארד יורו, וכל זה בריבית של 4%. אין לדעת איך אירלנד תתמודד עם זה.

כך שהגיע הזמן להודות באמת. קשה להאמין שהכסף יוחזר בחלקו או במלואו. למעשה, החוב הממשלתי הוא צרה קטנה בהשוואה לחובות המגזר הפרטי, התאגידים והבנקים.

כשמדובר על חדלות פירעון, ההנחה המקובלת היא שאירלנד לא תגיע למצב זה. זהו טיעון משכנע ולציבור באירלנד כדאי כנראה לזרום איתו. אך בכל הנוגע לחובות פרטיים, בין אם אלה החובות שהאירים משלמים על הבתים שקנו בתקופת הבועה, או חובותיה של חברה, או אפילו חובות המערכת הפיננסית, צריך ליישם את כלל הברזל של הקפיטליזם. הכלל אומר שכדי לצאת מבלגאן החובות, המלווים והלווים צריכים לשלם. בהתחשב במה שהנתונים מראים לנו, מדהים שאירלנד החזיקה מעמד כל כך הרבה זמן ללא חדלות פירעון מאסיבית.

מה שמדהים יותר, הוא שהנראטיב הלאומי הוכתב זמן רב כל כך על ידי הבנקים, אותם בנקים שלאחר שהלוו לגורמים שונים במדינה למעלה מ-600% מההכנסה, הם בבירור הנבלים בסיפור הזה. אם מישהו מחפש ראיות להלוואות הפזיזות, הרי שהן ניצבות ממש מולכם. כרגע, ממשלת אירלנד קוראת מתוך תסריט שהוכתב על ידי הנושים, תוך עימות על כמה יורו וניסיון להיות בו זמנית אפולוגטיים בשעה שהם בורחים לקלישאות כמו "מי כבר ילווה לנו?"

הבעיה עם סוג כזה של נתונים, היא שהאנשים המלווים לאירלנד רק מזרזים את התשלומים לנושים האחרים. כך, שהכסף שהם מלווים עכשיו נדחס בפזיזות לסתימת בור של חובות, וכל מה שהוא עושה הוא ליצור הונאת פירמידה ותלות נוספות. זה כולל, למשל, 1.25 מיליארד יורו שממשלת אירלנד החזירה אתמול למחזיקי האג"ח של בנק אנגלו אייריש. זוהי רק תוספת להר החובות, ההולך ונהיה גבוה יותר, משום שהאירים מוסיפים עוד ועוד חוב לעול הכבד כדי לשלם את ההתחייבויות הקיימות.

אתם מבינים למה זו עוד הונאת פירמידה? זהו ההיפוך של הונאות האשראי בתקופת הבועה – שלא יכלו להחזיק מעמד. זוהי הונאת פירמידה שבה הסבירות לצאת כשידכם על העליונה תלויה בהיקף החובות הנוספים שתצליחו לדחוס לתחתית שלה. אירלנד היא לא המדינה היחידה שעומדת בפני הדילמה הזאת, אך המצב שלה הוא המסוכן ביותר. המערב כולו מתמודד עם ההשלכות של בועת האשראי. רוב המדינות נידונות לשנים של פירעון חובות, בניה מחדש של מאזניהן וחיסכון. זה מה שנקרא הקטנת מינוף (deleveraging).

באירלנד, בהתחשב בהיקף החובות, ברור שרק חלק קטן מחובות משקי הבית והחברות ייפרעו. הנתונים זועקים חדלות פירעון. קחו לדוגמא מקרה אירי טיפוסי שבו עסק – נניח חנות מכולת מקומית – לווה 4 מיליון יורו כדי לבנות כמה יחידות קמעוניות וכמה דירות במהלך הבועה, עם הכנסות של 700 אלף יורו. הבנק הלווה את הכסף וכולם טפחו ל"יזם" על השכם. כיום, ההכנסות הן של 450 אלף יורו, אך הפרויקט לא יימכר ביותר ממיליון יורו. גם אם הם יצליחו למצוא קונה במיליון יורו, מהיכן ישיגו את הכסף לשלם את 3 מיליוני היורו הנוספים?

הם לא ישיגו את הכסף. ואת המכה יספוג הבנק שהלווה להם אותו. ואז לבנק יש בעיית פירעון. זה מה שקורה ברחבי אירלנד, ומעורר פשיטות רגל על בסיס קבוע. ישנן שתי דרכים לצאת מהחוב. אחת מהן היא לפלס את הדרך החוצה בעבודה קשה במשך שנים, וזוהי הדרך ה"נכונה" לעשות זאת. אך לפעמים, כשהחובות פשוט כבדים מדי, זה בלתי אפשרי. אני חושש שזה המקרה של אירלנד, ללא קשר לכיוון שבו חלקים מסוימים של הכלכלה - כמו למשל מגזר היצוא - מתקדמים. זה פשוט בלתי אפשרי, ללא אינפלציה, לשלם את החוב במלואו.

השבוע אמרו באירלנד שפצצה תתפוצץ אם החובות של אנגלו אייריש לא ישולמו. אלה שטויות. הפצצה כבר התפוצצה. היא התפוצצה כשכל ההלוואות האלה התרחשו ובכל פעם שמישהו נכנס לחוב עמוק יותר, פצצה קטנה יותר הופעלה, ויצרה את השממה הכלכלית שבה מהלכים האירים.

לפני שתסיימו לקרוא, הביטו שוב בתרשים. בחנו את המספרים ואמרו לי בעצמכם – האם יש דרך אחרת לצאת מזה?

הכותב הוא בלוגר, כלכלן וסופר אירי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#