החוב הפדרלי הוא לא הבעיה הגדולה ביותר - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

החוב הפדרלי הוא לא הבעיה הגדולה ביותר

האמונה שהדבר החשוב ביותר עתה עבור ארה"ב הוא קיצוץ דרמטי בחוב שגויה ומטעה

10תגובות

<< ב-2011, בדומה לשנה שקדמה לה, כלכלת ארה"ב התאוששה רק מבחינה טכנית, אך המשיכה לסבול משיעור אבטלה גבוה באופן מזעזע; ולאורך רוב 2011, כמו ב-2010, כמעט כל השיח בוושינגטון נסב על עניין אחר: הסוגיה הבוערת, לכאורה, של הורדת החוב הלאומי.

ההתמקדות המוטעית הזאת מעידה רבות על התרבות הפוליטית של ארה"ב, ובייחוד על מידת הניתוק של הקונגרס מסבלם של אמריקאים רגילים. ואולם היא גם חושפת דבר נוסף: כשאנשים בוושינגטון הבירה דנים בגירעון ובחובות, לרוב אין להם מושג ירוק על מה בעצם הם מדברים - והאנשים שמדברים הכי הרבה מבינים הכי מעט.

באופן ברור, "המומחים" הכלכליים שעליהם מסתמכים רבים מחברי הקונגרס שגו שוב ושוב לגבי ההשלכות המיידיות של הגירעון בתקציב. אנשים שמקבלים את הניתוחים הכלכליים שלהם מצוותי חשיבה ומכוני מחקר שמרניים כמו הריטג' פאונדיישן, חיכו לזינוק בריבית שנובע מהגירעון בתקציב מאז כניסתו של ברק אובמה לבית הלבן. ובכן, הנה זה בא!

ובזמן שהם חיכו, שיעורי הריבית ירדו לשפל היסטורי. הייתם מצפים שזה יגרום לפוליטיקאים להטיל ספק בבחירת המומחים שלהם - כלומר, הייתם עשויים לחשוב כך אם לא הייתם יודעים דבר על הפוליטיקה הפוסט-מודרנית, נטולת העובדות שלנו.

אך וושינגטון אינה מבולבלת רק לגבי הטווח הקצר. הבלבול תקף גם לגבי הטווח הארוך. לפרק זמן מסוים חוב עשוי להיות בעיה, אך האופן שבו הפוליטיקאים והפרשנים שלנו תופשים את בעיית החוב שגויה לגמרי, והם מגזימים בחומרתה.

דאגני הגירעון מציירים עתיד שבו ארה"ב הופכת מרוששת בשל הצורך להחזיר כסף שלווינו. הם רואים את ארה"ב כמשפחה שלקחה משכנתא גדולה מדי, ומתקשה לעמוד בהחזר התשלומים. ואולם זוהי אנלוגיה ממש גרועה, בשתי דרכים לפחות.

ראשית, משפחות חייבות לשלם חזרה את חובותיהן - ממשלות לא. כל שהן צריכות לעשות זה להבטיח שהחוב צומח לאט יותר מקצב גידול האוכלוסייה שמשלמת מס. החוב ממלחמת העולם השנייה מעולם לא שולם; הוא פשוט הפך לא רלוונטי ככל שכלכלת ארה"ב גדלה, ועמה עלו ההכנסות ממסים.

שנית, וזו נקודה שכמעט איש לא משכיל להבין - משפחה שלוותה יותר מדי כסף חייבת אותו למישהו אחר. החוב של ארה"ב, ברובו, מורכב מכסף שלווינו מעצמנו.

זה היה נכון לחלוטין בעת שנצבר החוב למימון הניצחון במלחמת העולם השנייה. משלמי המסים היו מוכנים להסתכן עבור חוב שהפך גדול משמעותית מהחוב כיום, במונחים של שיעור מהתמ"ג; אך החוב הזה היה בבעלות משלמי המסים, כמו כל האנשים שקנו איגרות חוב. כך שהחוב לא הפך את ארה"ב שלאחר המלחמה לענייה יותר. החוב הזה גם לא מנע מהדור שקם אחרי המלחמה לחוות את הצמיחה הגדולה בהיסטוריה של ארה"ב ברמת החיים ובהכנסות. האין הפעם הזו שונה? לא כמו שאתם חושבים.

זה נכון שמוסדות פיננסיים זרים מחזיקים ברזרבות הון גדולות של ארה"ב, כולל כמות לא קטנה של אג"ח ממשלתיות. ואולם כל דולר אמריקאי שמוחזק בידי זרים מושווה ל-89 סנט של כסף זר המוחזק בידי אמריקאים. ומשום שזרים נוטים להפקיד את הדולרים שלהם בהשקעה סולידית הנושאת תשואה נמוכה, ארה"ב למעשה מרוויחה יותר מהנכסים שברשותה בחו"ל מאשר מה שהיא משלמת למשקיעים זרים. כך שאם הדימוי שלכם הוא של אומה שכבר ממושכנת לסינים - הוטעיתם, אנחנו אפילו לא מתקדמים בכיוון הזה.

העובדה שהחוב הפדרלי אינו כמו משכנתא המטילה צל על עתידה של ארה"ב, אינה אומרת שהחוב אינו מזיק. מסים חייבים להיגבות כדי לשלם את הריבית על החוב, ולא צריך להיות אידיאולוג ימני כדי להודות שמסים מהווים נטל מסוים על הכלכלה, ולו רק באמצעות הסטת משאבים מפעילויות יצרניות להתחמקות ממס. ואולם העלויות האלה הרבה פחות דרמטיות מאשר האנלוגיה למשפחה הכורעת תחת נטל ההלוואות.

זו הסיבה לכך שמדינות עם ממשלות יציבות ואחראיות - כלומר, ממשלות שמוכנות להטיל מסים גבוהים יותר כאשר המצב דורש זאת - הצליחו לאורך ההיסטוריה להתנהל עם היקף חובות גבוה הרבה יותר ממה שהתפישה הרווחת כיום מוכנה לקבל. בריטניה, למשל, צברה חוב שהיקפו חצה את ה-100% מהתמ"ג ב-81 מתוך 170 השנים האחרונות. כשהכלכלן ג'ון מיינרד קיינס כתב על הצורך להגדיל הוצאות כדי להיחלץ ממיתון, בריטניה היתה שקועה בחובות עמוקים יותר מאשר כל מדינה מתקדמת היום, להוציא יפאן.

לארה"ב, עם התנועה השמרנית והקנאית המתנגדת למסים, עלולה לא להיות ממשלה שתנהג באחריות בסוגיה זו. אך האשמה במקרה הזה אינה תלויה בחוב, אלא בנו.

אז כן, החוב הוא עניין חשוב, אך בימים אלה יש דברים שחשובים יותר. אנחנו צריכים יותר - לא פחות - הוצאות ממשלתיות כדי שניחלץ ממלכודת האבטלה; והאובססיה השגויה והמטעה לגבי קיצוץ החוב עומדת בדרכנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#