למה אסר נפוליאון על חוזים עתידיים? - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

למה אסר נפוליאון על חוזים עתידיים?

ספר שכתב מתמטיקאי לשעבר מספק הצצה לשורשיהם ההיסטוריים של החוזים העתידיים ומציג את הדרך המורכבת שהובילה לתשובה לשאלה הפשוטה: כמה שווה הזכות לקנות את היבול של השנה הבאה?

4תגובות

>> אופציות וחוזים עתידיים הם כלים ותיקים כמעט כמו המסחר עצמו. מהאיכר שמכר את היבול שלו לפני הקציר ועד לסוחר שקונה במחיר קבוע לעתיד, ניתן לעקוב אחר הדרך שהתוו מבשריהם של השווקים של ימינו עד לימי יוון ורומא העתיקות.

אולם במשך מאות שנים, השווקים האלה לא התקדמו בגלל שאלה פשוטה של ערך: כמה שווה הזכות לקנות את היבול של השנה הבאה? תשובה לשאלה זו הצריכה מאות שנים של מחקר. כשהיא נפתרה, היא שינתה את העולם הפיננסי לעד.

שרשרת מרתקת של אנשים ניסו בעקשנות להבין הסתברות ושווקים במהלך השנים, כפי שמספר הספר "תמחור העתיד: כלכלה, פיסיקה ומסע בן 300 שנה למשוואת בלק-שולס", שכתב ג'ורג' זפירו, מתמטיקאי שנהפך לעיתונאי.

הספר נפתח בשוקי החוזים העתידיים והאופציות של בועת הצבעונים בשנות ה-30 של המאה ה-17. הוא ממשיך בבחינה של הניסיון של נפוליאון לפקח על המסחר בעזרת איסור - שנשמע מודרני - על חוזים עתידיים ומכירה בחסר. לאחר מכן הוא עובר לבחון את אלה שההיסטוריה שכחה, כמו וולפגנג דבלין, מתמטיקאי מבריק שעבודתו אבדה. דבלין, בנו של סופר גרמני ממוצא יהודי, ברח מברלין לפאריס בשנות ה-30. הוא קיבל דוקטורט במתמטיקה מהסורבון, שם ביסס את מעמדו כמתמטיקאי פורץ דרך וחדשן בתחום ההסתברות.

כשהמלחמה עמדה בפתח, הצטרף דבלין לצבא הצרפתי. במהלך שירותו, שירבט על דף של מחברת נוסחה ושלח אותה לאקדמיה למדעים בפאריס. זמן קצר לאחר מכן, כשהצבא הצרפתי היה בנסיגה, הוא שרף את המחברות שלו, והיות שחשש ממה שיקרה אם החיילים הגרמנים ימצאו אותו - ירה בעצמו.

המעטפה שכבה חתומה בארכיונים עד מאי 2000, אז התגלה שהיא מכילה כלים מתמטיים שמתארים תנודות מקריות של חלקיקים. חישובים כמו אלה שינו את ההבנה של אנשים לגבי פיסיקה והיוו אבן פינה חשובה למשוואת בלק-שולס.

המשוואה, שרוברט מרטון, מיירון שולס ופישר בלק פתרו ב-1973, התגלתה כפריצת דרך שהבטיחה הערכות מדויקות של שווי אופציות, שהן הזכות (אך לא החובה) לקנות או למכור משהו במחיר מסוים במועד עתידי. מרטון ושולס קיבלו פרס נובל על עבודתם בנושא ב-1997. בלק, שנפטר ב-1995, קיבל אף הוא הכרה על תרומתו.

פרסום המשוואה הוביל לפריחה בשוקי האופציות וזינוק במסחר בהן. הוא גם שינה את בנקאות ההשקעות ואת המסחר במניות. את הסוחר החביב שחישב מחירים וסיכויים על רצפת המסחר, כפי שמהמר עושה ליד שולחן הפוקר, החליף ה"קוואנט" - מתמטיקאי בחדר מלא במחשבים והררי נתונים.

עם זאת, למודל יש מגרעות קשות. מודל בלק-שולס יוצא מנקודת הנחה שאת התנודות במחירי מניות, כמו אותם חלקיקים ששוקעים בנוזל, אפשר לצפות באמצעות שימוש בהתפלגות נורמלית של הסתברויות. אולם הכלכלה מלאה באירועים שמתרחשים לעתים קרובות הרבה יותר מכפי שהמודל יכול לצפות. המודל הגיע לשיא ב-1998, זמן קצר לפני קריסת LTCM, בית השקעות שבדירקטוריון שלו ישבו שני חתני פרס הנובל.

LTCM נפל כשהפער בין תשואות על האג"ח שהנפיקו מדינות כמו רוסיה וארה"ב החל להתרחב, דבר שהמודלים סברו כלא אפשרי. עשור לאחר מכן, המשבר הפיננסי הגדול נגרם כתוצאה מקריסה סימולטנית של מחירי הבתים ברחבי ארה"ב, אירוע נוסף שלא ייתכן על פי המודלים המתמטיים. בשני המקרים חברות הפיננסים מצאו עצמן צוברות הפסדים יומיים שמחשבים טענו שאמורים להתרחש רק פעם בכמה מיליוני שנים.

למרבה הצער, הנרטיב של זפירו מתחמק מכמה שאלות חשובות שאליהן היה צריך להתייחס בפירוט. המגרעות של בלק-שולס וההיסטוריה של העשור האחרון מאז קריסת LTCM מתוארות בספר בארבעה עמודים בלבד, כמעט כלאחר יד. בלק-שולס היה אולי הישג גדול, אך ההיסטוריה של המשבר הפיננסי לא תתייחס אליו כל כך בעדינות. המסע לריסון הסיכונים ולתמחור העתיד רחוק מלהסתיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#