רקוויאם לחלום האמריקאי: נשבר המיתוס של אומה ללא מעמדות - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

רקוויאם לחלום האמריקאי: נשבר המיתוס של אומה ללא מעמדות

המוביליות החברתית בארה"ב נמוכה מזו שבמערב אירופה ובקנדה; רשת הביטחון החברתית מינימלית ופערי השכר הגדוליםהמעמיקים את אי השיוויון

תגובות

ג'ייסון דפרלה

בנג'מין פרנקלין עשה זאת. הנרי פורד גם. החיים האמריקאיים מבוססים על האמונה שאחרים גם יכולים לעשות זאת: להמריא מהתחלה צנועה לגבהים כלכליים. "מובינג און-אפ" (להתקדם מעלה) אינו רק שיר הפתיחה של סיטקום אמריקאי בכיכובו של ג'ורג' ג'פרסון, השכן שחום העור של ארצ'י באנקר, אלא גם דת אזרחית.

אך חוקרים רבים הגיעו למסקנה שהופכת את ההנחה המקובלת על פיה: אמריקאים נהנים פחות מניידות (מוביליות) חברתית מאשר קנדים ומערב אירופים. פער הניידות נדון בהרחבה בחוגים אקדמיים, אך גל של אבטלה המונית ומחאה ציבורית הביאו את הסוגייה לקדמת השיח הציבורי.

הסנאטור לשעבר והמועמד לראשות המפלגה הרפובליקאית, ריק סנטורום מפנסילבניה, הזהיר בסתיו האחרון ש"המוביליות החברתית גדולה יותר באירופה מאשר בארה"ב". המגזין "נשיונל ריוויו", הידוע כמוביל דעה בחוגים שמרנים, כתב ש"לחלק גדול מתושבי מערב אירופה והמדינות דוברות האנגלית יש רמות גבוהות יותר של מוביליות". אפילו חבר הקונגרס הרפובליקאי פול ריאן, שטוען כי המוביליות החברתית בארה"ב נותרה גבוהה, כתב באחרונה ש"מוביליות מלמטה למעלה היא תחום שבו ארה"ב מפגרת".

דוברים המזוהים עם עמדות ליברליות מדגישים מזה שנים ארוכות את סוגיית המעמדות, אך תשומת הלב שניתנה לה בחוגי הימין השמרני היא תופעה חדשה.

"הדעה שהמוביליות החברתית בארה"ב אינה גבוהה כמו במדינות מתקדמות אחרות נהפכה למקובלת", אמרה איזבל סוואהיל, כלכלנית במרכז למדיניות ציבורית ברוקלין אינסטטושן. "אני לא חושבת שתמצאו יותר מדי אנשים שיחלקו על זה".

סיבה אחת לפער הניידות עשוי להיות עומקו של העוני האמריקאי, שמשאיר ילדים עניים הרבה מאחור. סיבה נוספת היא שכר הלימוד הגבוה בצורה חריגה שבעלי המשרות האמריקאים שילמו עבור ההשכלה האקדמית שלהם. מכיוון שילדים לרוב ממשיכים את תוואי החינוך של הוריהם, הפקטור הזה מגביר את החשיבות של הרקע המשפחתי ומקשה על מעוטי ההשכלה.

42% מהגברים העניים נשארו עניים

לפחות חמישה מחקרים בשנים האחרונות מצאו שארה"ב מובילית פחות ממדינות אחרות. פרויקט שהובל בידי מרכוס ג'אנטי, כלכלן באוניברסיטה בשוודיה, מצא כי 42% מהגברים האמריקאים שגדלו בשני העשירונים התחתונים של ההכנסות נשארו בהם גם כמבוגרים. הנתון הזה גבוה משמעותית מהמצב בדנמרק ובבריטניה - מדינה הידועה בשסע המעמדי שלה.

בינתיים, רק 8% מהגברים האמריקאים שגדלו בתחתית הצליחו להתקדם ולהגיע לשני העשירונים העליונים, בהשוואה ל-12% מהבריטים ו-14% מהדנים. למרות התייחסויות רבות לארה"ב כאומה ללא מעמדות, כ-62% מהאמריקאים (גברים ונשים) שגדלו בשני העשירונים העליונים נותרו בארבעת העשירונים העליונים, לפי מחקר שפורסם באחרונה. באופן דומה, 65% שנולדו בשני העשירונים התחתונים נותרו בארבעת העשירונים התחתונים.

באמצעות הדגשת ההשפעה של רקע משפחתי, המחקרים האלה לא רק מאתגרים את הזהות האמריקאית אלא גם תורמים לדיון בסוגיית האי-שוויון. בעוד ליברלים מתלוננים לרוב שבארה"ב יש פערי שכר חריגים בגודלם, שמרנים רבים טוענים שהמערכת הוגנת מכיוון שהמוביליות גבוהה במיוחד. כל אחד יכול לטפס בסולם המעמדות. כעת, העדויות ממחישות שארה"ב איננה רק פחות שוויונית, אלא גם פחות מובילית.

ג'ון ברידג'לנד, לשעבר עוזרו של הנשיא בוש, שעזר להקים את יוזמת "אומת ההזדמנויות" (Opportunity Nation) לקידום המוביליות החברתית, אמר כי הוא היה המום מההשוואות הבינלאומיות. "רפובליקאים לא ירגישו מחוייבים לדבר על אי השוויון בהכנסות", אמר ברידג'לנד. "אך הם כן ירגישו צורך לדבר על חוסר המוביליות - היעדר הגישה לחלום האמריקאי".

מכיוון שאירופה נבדלת מארה"ב בתרבות ובדמוגרפיה, השוואה מדויקת תהיה מול השכנה קנדה, בעלת הגיוון האתני הניכר. פרופ' מיילס קוראק, כלכלן באוניברסיטת אוטווה, מצא ש-16% מהגברים הקנדיים שגדלו בעשירון התחתון נותרו שם בבגרותם, לעומת 22% מהאמריקאים. באופן דומה, 26% מהגברים האמריקאים שגדלו בעשירון העליון נשארו בו, לעומת 18% בלבד בקרב הגברים הקנדים.

"רקע משפחתי משחק תפקיד גדול יותר בארה"ב לעומת המדינות שלרוב היא מושווית להן", אמר קוראק בראיון. הספקנים מזהירים כי המחקרים האלה מדדו "מוביליות יחסית" - לאיזה כיוון ילדים צפויים לפנות כשהם יוצאים מבית הוריהם, בהיבט של חלוקת ההכנסות. זה שונה מאשר לשאול אם יש להם יותר כסף. לרוב האמריקאים יש הכנסה גבוהה יותר מלהוריהם, מכיוון שהמדינה נהפכה לעשירה.

יש שמרנים שטוענים שהמדד הזה, הקרוי מוביליות אבסולוטית, מדויק יותר לבחינת ההזדמנויות. מחקר של מכון פיו בוושינגטון מצא של-81% מהאמריקאים יש הכנסות גבוהות יותר מלהוריהם. במדינות אחרות אין מידע מקביל.

מאחר שהמחקרים מחייבים מידע על שני דורות, הם לא כוללים את אוכלוסיית המהגרים, שהקידום החברתי החיובי שלהם נחשב מזה זמן רב עדות לחוסנה של החברה האמריקאית. "אם המוביליות הכלכלית בארה"ב מוגבלת כל כך, אולי כדאי שמישהו יספר את זה לכל האנשים האלה שעדיין רוצים לבוא לכאן", אמר סטיוארט באטלר, אנליסט במכון הריטג' השמרני.

טווח ההכנסות הצר יותר במדינות שאותן משווים לארה"ב יכול גם הוא להסביר את היותן בעלות ניידות גבוהה יותר. רייהן סאלם, הכותב עבור אתר האינטרנט דיילי אנד נשיונל ריוויו, חישב ומצא שמשפחה דנית יכולה לעבור מהעשירון התחתון ל-90% העליונים עם תוספת הכנסה של 45 אלף דולר, בעוד שמשפחה אמריקאית תצטרך עוד 93 אלף דולר.

אפילו במונחים של מוביליות יחסית, מעמד הביניים האמריקאי נותר גמיש. כ-36% מהאמריקאים שגדלו ב-20% העשירונים האמצעיים של ההכנסות, טיפסו בבגרותם בסולם המעמדות, בעוד ש-23% דרכו במקום ו-41% הידרדרו מטה, לפי מחקר של פיו. הקיבעון מופיע במעמד העליון והתחתון, כשמשפחות אמידות מעבירות הלאה את היתרונות שלהם, ומשפחות מהמעמד הנמוך אינן מצליחות לצאת ממלכודת העוני.

בעוד האמריקאים התפארו בחברה ללא מעמדות מאז שבנג'מין פרנקלין פירסם במהלך המאה ה-18 אלמנך (ספר שנה) תחת שם העט "ריצ'רד העני", עד לאחרונה כמעט ולא היו נתונים.

גטי אימג'ס, בלומברג ורקס

העבודה החלוצית בשנות ה-80 של גרי בקר, חתן פרס נובל בכלכלה, חשפה רק קשר מוגבל ביחסים שבין הכנסות האבות לבין הכנסות בניהם. אף כשמידע מדויק יותר נהפך לנגיש עשור לאחר מכן, כלכלן נודע אחר, גארי סולון, מצא קשר חזק כפליים. רוב החוקרים כיום מעריכים את ה"גמישות" של יחס הכנסה אב-בן ב-0.5, כלומר שאם אדם אחד מרוויח 100 אלף דולר יותר מאדם אחר, הבנים שלו ירוויחו 50 אלף דולר יותר בממוצע מאשר הבנים של האדם העני יותר.

ב-2006 סקר פרופ' קוראק יותר מ-50 מחקרים בתשע מדינות. הוא דירג את קנדה, נורווגיה, פינלנד ודנמרק כמוביליות ביותר, ואת ארה"ב ובריטניה צמודות בחלק התחתון של הרשימה. שוודיה, גרמניה וצרפת נמצאות בתווך.

הסיבות לבעיות במוביליות החברתית של ארה"ב הן נושא לוויכוח - בראש ובראשונה בדיונים על העוני. ארה"ב דואגת לרשת ביטחון דקה יותר מאשר למדינות עשירות אחרות, ומותירה יותר ילדים חשופים לקשיים מתישים.

אמריקאים עניים הם גם בעלי נטייה גדולה יותר לגדול עם אמהות חד-הוריות, שמציב אותם בסיכון גבוה לחוות עוני ובעיות הקשורות אליו, היבט שאותו מציין תכופות סנטורום ושהכניס אותו לתוך מחלוקת בבחירות המוקדמות באיווה. לארה"ב גם שיעור גבוה במיוחד של מאסרים, והיסטוריה ארוכה של ריבוד גזעי מאשר למקבילותיה.

"שני העשירונים התחתונים בארה"ב שונים לגמרי מאשר במדינות אחרות", אמר סקוט וינשיפ, חוקר בברוקלין אינסטטושן, שכתב מחקר עבור הנשיונל ריוויו. "אמריקאים עניים חייבים לעבוד כדי לטפס מהתחתית".

תכונה שנייה מובחנת בקרב אמריקאים היא הנטייה לשלם בעבור עובדים משכילים. בעוד שבתיאוריה זה יכול לסייע לילדים עניים לטפס מעלה - תלמידים טובים ייהפכו לבעלי שכר גבוה - ברוב הפעמים יועדפו התלמידים יוצאי משפחות משכילות ומשפיעות, שיש להן גישה לבתי ספר טובים יותר ומגיעים אליהם עם מוכנות גבוהה יותר ללמוד.

"משפחות בעלות הכנסה גבוהה יכולות להשקיע יותר בחינוך של הילדים שלהן ועשויה להיות להם הבנה טובה יותר של מה שדרוש כדי לקבל השכלה טובה", אמר אריק ואנר, נשיא ראסל סייג' פאונדיישן, המעניק מלגות לחוקרים במדעי החברה.

ארה"ב היא גם מדינה מאוגדת פחות מאשר מדינות רבות בנות השוואה, נתון שעשוי להוריד את רמת השכר בקרב העובדים הפשוטים יותר, והיא נושאת עמה בעיות בריאות בחברה, כמו השמנת יתר וסכרת, שעשויים להגביל את היכולת לקבל השכלה ולמצוא עבודה.

אולי מחסום נוסף לניידות האמריקאית הוא גודל הפער בין העשירים לשאר האוכלוסייה - המסר שנושאת עמה מחאת וול סטריט, המדגישה את הכוח של בעלי הפריבילגיות להגן על האינטרסים שלהם. למדינות בעלות אי שיוויון גדול יותר יש לרוב מוביליות קטנה יותר.

סאלם כתב באחרונה שמוביליות יחסית "מוערכת יתר על המידה כמטרה חברתית", לעומת השאיפה להעלות את השכר לאורך סקלת ההכנסות. הורים מנסים באופן טבעי לעזור לילדיהם, וחברה בעלת מוביליות מוחלטת פירושה חוסר ביטחון מוחלט: כל אחד יכול ליפול בכל עת.

אך הוא מוצא שקיפאון בקרב המעמדות הנמוכים הוא נתון שצריך לעורר דאגה, ומזהיר מפני החרפה של המצב. רוב המחקרים מגיעים רק עד אנשים שנולדו לפני 1970, כשתופעות כמו פערי השכר, אמהות חד הוריות ומאסרים רבים הופיעו מאוחר יותר. עד שמידע עדכני יותר יגיע, הוא אומר "אנחנו אפילו לא יודעים חצי ממה שעוד נגלה".

במקום צבע עור: שופטים אנשים על פי משכורתם

פול קרוגמן

"יש לי חלום", הכריז מרטין לותר קינג בנאום שלא איבד מאומה מעוצמת ההשראה שבו. חלק מהחלום הזה אכן התגשם. כשקינג דיבר בקיץ 1963, ארה"ב היתה אומה שסירבה להעניק זכויות בסיסיות למיליונים מאזרחיה, רק משום שצבע העור שלהם היה שונה. כיום, הגזענות כבר אינה מעוגנת בחוק. וכיוון שהיא כבר אינה נמצאת בלבבות האנשים, האחיזה שלה נהפכה חלשה הרבה יותר מבעבר.

יש לומר את המובן מאליו: צפייה בתמונה של הנשיא אובמה והקבינט שלו היא התבוננות בפתיחות גזעית - וגם מגדרית - שני דברים כמעט בלתי נתפשים ב-1963. התנועה לזכויות האזרח היתה אחת משעותיה היפות של ארה"ב, שהפכה אותנו לאומה הקרובה יותר לאידיאלים שלה.

עם זאת, אם קינג יכול היה לראות את ארה"ב כעת, אני מאמין שהוא היה מתאכזב ומרגיש שעבודתו רחוקה מסיום. הוא חלם על אומה שבה ילדיו "לא יישפטו על פי צבע עורם אלא על פי האופי שלהם". אך למעשה, האומה שנהפכנו להיות שופטת אנשים לא על פי צבעם, אלא על פי גובה המשכורת שלהם. ובארה"ב, יותר מאשר ברוב המדינות העשירות, יש מתאם חזק בין גובה המשכורת שלך לגובה המשכורת של אביך.

בשנות ה-60, הסברה הרווחת היתה שסיום האפליה הגזעית תשפר את הכלכלה ואת המעמד החוקתי של קבוצות מיעוט. ובתחילה נראה היה שזה קורה. במהלך שנות ה-60 וה-70 מספר משמעותי של משפחות שחורות עלו מהמעמד הנמוך למעמד הביניים, ואפילו למעמד הגבוה: שיעור משקי הבית השחורים בשני העשירונים העליונים כמעט הוכפל.

אך בסביבות 1980 השיפור במצב הכלכלי של השחורים בארה"ב נפסק. מדוע? חלק חשוב מהתשובה, כמובן, הוא שבשנת 1980 בערך, פערי ההכנסות החלו להתרחב באופן דרמטי, והפכו אותנו לחברה שאי-השיוויון בה היה הגדול ביותר מאז שנות ה-20. ההכנסות של הנמצאים בראש הסולם הכלכלי גדלו, ובתחתית הן קפאו. השלבים בסולם הכלכלי התרחקו אלה מאלה והסולם נהפך קשה יותר לטיפוס.

המחקר המוצג כאן מראה שהמוביליות החברתית בארה"ב נמוכה יותר מאשר במדינות מפותחות אחרות. ויש את כל הסיבות להאמין שהניידות הכלכלית הנמוכה שלנו נובעת, ברובה, מאי-השיוויון הגבוה.

בשבוע שעבר נשא יועצו הכלכלי הראשי של אובמה, אלן קרוגר, נאום חשוב על אי-שיוויון בהכנסות, והציג את מערכת היחסים האופייניית למדינות בעלות מוביליות נמוכה ואי-שיוויון גבוה, שאותה הוא כינה "עקומת גטסבי הגדול": ככל שחברה היא אי-שיוויונית יותר, מצבו הכלכלי של אדם נקבע במידה גדולה יותר לפי גובה ההכנסות של הוריו.

וכפי שקרוגר ציין, על פי מערכת היחסים הזאת, המוביליות החברתית שתעניק ארה"ב לאזרחיה ב-2035 תהיה נמוכה עוד יותר מכפי שהיא כיום - מקום שבו העתיד הכלכלי של ילד ייקבע, ברוב המקרים, לפי המעמד הכלכלי שאליו הוא נולד. זו אינה התפתחות שעלינו לקבל בהכנעה.

מיט רומני אומר שעלינו לדבר על אי-השיוויון בהכנסות, אם בכלל, רק ב"חדרים פרטיים". היו זמנים שאנשים אמרו את אותו הדבר לגבי אי-שיוויון גזעי. למרבה המזל, היו אנשים כמו מרטין לותר קינג שסירבו לשתוק. עלינו ללכת בעקבותיהם כיום, משום שפערי ההכנסות המאמירים מאיימים להפוך את ארה"ב למקום אחר וגרוע יותר - ועלינו להפוך את המגמה, כדי לשמור על הערכים ועל החלומות שלנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#