הכלכלנים ברגסטן וקירקגארד: "אירופה תצא מחוזקת מהמשבר" - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הכלכלנים ברגסטן וקירקגארד: "אירופה תצא מחוזקת מהמשבר"

הכלכלנים ברגסטן וקירקגארד ממכון פיטרסון לכלכלה בינלאומית, שבו שותפים כמה מהבנקאים והכלכלנים המובילים בעולם, מעריכים כי המשבר פוליטי, אך גוש היורו יצליח לשרוד ■ גרמניה והבנק האירופי המרכזי ישלמו לבסוף את כל הדרוש כדי להציל את המטבע המשותף

תגובות

>> רצף חדשות רעות, הורדות דירוג וסחרור כלפי מטה של כלכלות ותקציבי גוש היורו הוביל מספר גדל והולך של פרשנים, כלכלנים ואף פוליטיקאים להטיל ספק בהיתכנותו של גוש היורו. על רקע קדרות זו, פירסמו הכלכלנים סי. פרד ברגסטן וג'ייקוב פנק קירקגארד ממכון פיטרסון לכלכלה בינלאומית, נייר עמדה שבו הם מעריכים כי החששות לגבי גוש היורו מופרזים, וכי גוש היורו צפוי לצאת ממשבר זה דווקא מחוזק.

"אנו מעריכים כי המשבר באירופה הוא פוליטי, וכי מסקנה זו חיונית להבנת המשבר וכיצד הוא צפוי לבוא על פתרונו", כתבו הכלכלנים בנייר העמדה של מכון פיטרסון, שעם הדירקטורים ושותפי המחקר שלו נמנים כמה מהבכירים בקרב העומדים בראש הבנקים המרכזיים ובקרב הכלכלנים, בהם גם נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר. להערכת המחברים, היעדר האמון ביורו נעוץ בבעיות המבניות היסודיות של גוש היורו, הנעדר איחוד כלכלי תואם לאיחוד המוניטרי, ומוסדות משותפים שביכולתם להבטיח יציבות פיננסית בעת משבר.

בלומברג

"כשהמשבר הגיע, הסתירה הזו הובילה לכמה תגובות חריפות הנמשכות גם כיום. יש לכך רק שני פתרונות אפשריים: אירופה יכולה לוותר על האיחוד המוניטרי, או לאמץ גם איחוד כלכלי תואם". "המפתח להבנת התפתחות היורו הוא לבחון את מעשי האירופאים, ולא את דבריהם", כתבו ברגסטן, מייסד מכון פיטרסון, וקירקגארד. לדבריהם, האירופאים למעשה פתרו את כל המשברים שבהם נתקלו לאורך תהליך האינטגרציה האירופי, הנמשך כבר יותר מיובל. "בכל שלב במשבר הנוכחי, הם עשו את הדרוש כדי למנוע קריסה. לכן, יש לנו אמון מלא כי ברגע האמת, הן גרמניה והן הבנק המרכזי של אירופה ישלמו את הנחוץ למניעת אסון", ציינו.

השניים הסבירו כי אין ביכולת מוסדות אלה להצהיר על כוונתם זו, מחשש ליצירת "סיכון מוסרי" - מונח שכלכלנים משתמשים בו כדי לתאר את המצב שבו גורמים מסוימים מרגישים שהם יכולים לקחת סיכונים מסויימים, מכיוון שבמקרה הגרוע ביותר יחולצו על ידי גורמים אחרים. "למרבה המזל, אירופה היא אזור עשיר שיש לו די משאבים כדי לפתור את המשבר שבו היא שרויה. הבעיה היא רתימת הרצון הפוליטי לממן את החובות, ולא היכולת הכלכלית לעשות זאת", כותבים הכלכלנים.

בניגוד למטבעות אחרים, שנוצרו בעקבות מלחמות וכיבושים, כותבים מחברי הדו"ח, "הפרויקט האירופי הונע דווקא על ידי מטרה הפוכה - בלימת ההרס הפנים-אירופי שנמשך לפחות 1,000 שנה, והגיע לשיאו הרצחני במחצית הראשונה של המאה ה-20. השיקול הביטחוני הניע כמה דורות של מנהיגים באירופה להכפיף את האינטרסים הלאומיים שלהם למען הכלל - לשימור ולהרחבת הפרויקט האירופי".

עם זאת, כותבים הכלכלנים, אירופה נבדלת במידה רבה מהמבנה הפדרליסטי של ארה"ב, בין היתר, מכיוון שהזהות של מרבית האירופאים היא עדיין לאומית, ולא אירופית, מה שמצמצם את הלגיטימיות של המוסדות האירופיים ביחס למוסדות הלאומיים של חברות גוש היורו. אף שאירופאים, ככלל, מתנגדים פחות לתשלום מסים גבוהים ביחס לארה"ב, נדיבות זו אינה חוצה לרוב את גבולות מדינתם, ואינה נותנת תוקף להנהגת האיחוד האירופי בבריסל.

מכאן נגזר כי אירופה, בניגוד לארה"ב, נעדרת את המוסדות הריכוזיים המאפשרים לה להתמודד ביעילות עם זעזועים כלכליים בתחומה. עם פרוץ המשבר הפיננסי, ארה"ב הצליחה בסופו של דבר לפעול בנחישות להשבת האמון לשווקים, כשמגוון מוסדות - משרד האוצר, הבנק הפדרלי והתאגיד הפדרלי לביטוח פקדונות - שיתפו פעולה והזרימו נזילות לשווקים. זו תגובה מבוססת למדי למשבר - הבנק המרכזי יורה בכל התותחים ולאחר מכן מתפלל שהפוליטיקאים יצליחו להמשיך בפתרון הבעיות.

לאירופה אין משרד אוצר אחד, ויש לה רק מוסד פיננסי אחד משותף - הבנק המרכזי של אירופה. מכיוון שאינו כפוף לממשלה כלשהי, הוא נהנה ממעמד מיוחד בקרב הבנקים המרכזיים - עצמאות מוחלטת המאפשרת לו להיות שחקן פוליטי בפני עצמו. ואולם להערכת המחברים, "אין הפתעה בכך שהחשש העיקרי של הבנק המרכזי הוא הסיכון המוסרי הפוליטי - שאם יחלץ ממשלות בקלות רבה מדי, הוא יאפשר למנהיגים להתחמק מאחריות.

לו הבנק המרכזי היה רוכש אג"ח ממשלתיות של איטליה בשלב מוקדם מכפי שעשה, סילביו ברלוסקוני עוד היה ראש ממשלה", מסבירים המחברים את כוחו של הבנק המרכזי ואת הדילמה הניצבת בפניו.

לכן, לדעתם, הבנק המרכזי עושה את מרב המאמצים לדחוף את מנהיגי מדינות גוש היורו לבצע רפורמות הן בשטחן והן במנגנון היורו עצמו. "עד כה, הבנק המרכזי הצליח במידה סבירה במשא ומתן אסטרטגי זה עם ממשלות גוש היורו".

"גרמניה תואשם שוב בהשמדת אירופה"

שורש הבעיה, לדעתם, נעוץ במשא ומתן הראשוני באירופה על תנאי הכניסה לגוש היורו. אף שבאמנת מאסטריכט המקורית נקבעה תקרת גירעון תקציבי של 3% מהתמ"ג ותקרת חוב של 60% מהתמ"ג, התנאים הוגמשו, בין היתר מכיוון "שלא ניתן היה להעלות על הדעת מבחינה פוליטית כי היורו יו שק ללא איטליה, הכלכלה השלישית בגודלה באירופה, או בלגיה, מקום מושבה של הבירה האירופית בריסל", ששיעור החוב שלהן עלה על 100% מהתמ"ג בעת השקת היורו. במלים אחרות, היתה זו החלטה פוליטית אם לאפשר למדינה להצטרף לגוש היורו או לא.

תנאים גמישים אלה איפשרו למדינות בעלות גירעונות וחובות גדולים להצטרף לגוש היורו, וליהנות מהילת היציבות שהעניקה חברות זו. בעקבות צעד זה ירדו התשואות על האג"ח שלהן לרמות של גרמניה, שהיתה ידועה במשמעת התקציבית שלה. עלות נמוכה זו, לטענת המחברים, איפשרה למדינות כמו יוון ואיטליה להמשיך ולהתנהל בצורה נינוחה, כאילו דבר לא השתנה, בעוד היורו מתחזק והתשואות על האג"ח של חברות הגוש יציבות.

כל זה התערער עם פגיעת המשבר הפיננסי העולמי החל ב-2007, כשמחנק אשראי החל להכביד על רמות החוב הכבדות של מדינות אלה. גוש היורו, שנעדר את המוסדות הדרושים להתמודדות עם המשבר, "נאלץ להתחיל לבנות אותם מאפס כעת, תוך שהוא מתמודד עם משבר כלכלי - משימה לא פשוטה לכל הדעות".

"ההידרדרות ההדרגתית של כלכלת גוש היורו הובילה רבים להעריך כי היורו על סף קריסה. זה שטותי לחלוטין. ברור כי כל מקבלי ההחלטות המרכזיים באירופה מודעים לעלויות ההרסניות של תוצאה שכזו. היוונים יודעים שללא היורו מדינתם תקרוס ועשויה אף לעמוד בפני הפיכה צבאית.

קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, יודעת שאם יקרוס היורו - הבנקים הגרמניים יקרסו אף הם בשל חשיפתם למדינות השוליים של גוש היורו, והדויטשה מארק החדש ימריא ויפגע בכלכלת היצוא הגרמנית. בנוסף, גרמניה תואשם פעם נוספת בהשמדת אירופה", כותבים מחברי הדו"ח.

להערכתם, כל המשחקים הפוליטיים האלה נועדו פשוט לאפשר לכל אחד מהשחקנים המרכזיים לכופף את ידיו של האחר למקסימום האפשרי לפני שיגיעו לפשרה במעין משחק פחדנים ("Chicken"), כדי להשיג את מבוקשם. "ברגע שגרמניה והבנק המרכזי של אירופה ירגישו שהשיגו את העסקה הטובה ביותר, או שלא תהיה להם כבר ברירה, הם ישלמו את כל הדרוש לשימור היורו. אף אחד מהם לא יכול להרשות לעצמו לא לעשות זאת".

לטענתם, פסגת האיחוד האירופי בדצמבר, והעובדה ש-26 מדינות באיחוד הסכימו לגבש אמנה תקציבית חדשה, היא עדות לנחישותם להציל את היורו. עדות נוספת היא הבהרתם כי שיתוף הנושים בנטל הצלת היורו התבצע באופן חד פעמי ביוון ולא יתרחש פעם נוספת.

מחברי הדו"ח מעריכים כי מנהיגי אירופה ינסו למצוא שותפים לסיוע למדינות עתירות החובות, בין היתר באמצעות קרן המטבע העולמית. להערכתם, הסיוע שתעניק הקרן יגיע בסופו של דבר ליותר מטריליון יורו, ולכך יצטרפו ההלוואות של האיחוד האירופי והבנק המרכזי של אירופה, ויחדיו הסכום יגיע ליותר מ-2 טריליון דולר.

ואולם קירקגארד וברגסטן מעריכים כי ללא הורדת ריבית בגוש היורו, רפורמות מבניות במדינות עתירות החובות ונקיטת מדיניות מעודדת צמיחה גם במדינות כמו גרמניה, וללא רפורמה מבנית במנגנון היורו עצמו, המשבר אינו צפוי לבוא על פתרונו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#