האיטי חוזרת למהפכה החקלאית - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האיטי חוזרת למהפכה החקלאית

חיסול החקלאות המקומית לטובת חיזוק הערים הגדולות הגדיל את תלותה של האיטי במזון מיובא והגביר את האבטלה והפשע; רעידת האדמה שהיכתה באי ב-2010 חוללה מהפך במדיניות הכלכלית

תגובות

חודשים לאחר רעידת האדמה שפגעה בינואר 2010 בפורט או פרינס, בירת האיטי, מאנל לורורה עוד פינה גופות מבתי שכניו, שהה במחנות פליטים מצחינים וליקט מזון ומים. כיום, החששות העיקריים שלו הם מה תהיה תנובת יבולי השעועית, התירס וצמחי הלחך שלו.

"לעולם לא אשוב לפורט או פרינס", אומר לורורה, מנהל חנות לשעבר, בעודו מעבד אדמה שבה ישתול שיחי עגבניות. "זה הותיר בי כאב גדול. כאן העבודה קשה, אבל חיים בשלווה מוחלטת". עבודתו, בחווה קואופרטיבית בכפר בשם פאפיה, מייצגת הצלחה קטנה אך מבטיחה של תוכנית שאפתנית שמקדמים עובדי קהילת הסיוע, נציגי ממשל, ותורמים בינלאומיים: הצלת האיטי באמצעות פיתוח הכפרים שלה.

כשרעידת האדמה שיטחה את פורט או פרינס, המתכננים ובעלי החזון בהאיטי ומחוצה לה הסתכלו אל מעבר להריסות, וראו הזדמנות לתקן בעיות מבניות שהותירו את האיטי תקועה בעוני ובחוסר יציבות. אחד הרעיונות שזכו לתמיכה מוקדמת היה לצמצם את היקף הבירה, הסובלת מצפיפות יתר, אבטלה ואלימות, ולהחיות את השטחים החקלאיים העזובים, שבמשך זמן רב לא היו מסוגלים עוד להאכיל את פיות התושבים.

"הביזור הוא אבן פינה חשובה בחזון שלי להאיטי חדשה", אמר הנשיא מישל מרטלי למשקיעים פוטנציאליים בחודש שעבר. "ברצוננו לחזק ולהעצים את הקהילות הכפריות שלנו, וליצור קהילות חדשות", הוסיף. אך החזון נתקל במציאות קשה: בעיות כלכליות ותשתיתיות קשות, היעדר הזדמנויות אמינות באזורים הכפריים, והיעלמות העניין והכספים הבינלאומיים.

שיקום האיטי הכפרית יגמול את המדינה מתלות יתר במזון מיובא, תוך שהוא מייצר משרות באזורים הכפריים ומונע הגירה המונית אל בולענים אורבניים כמו פורט או פרינס. לפני רעידת האדמה, כמעט רבע מאוכלוסיית המדינה חיה בבירה, שבה לשני שליש מכוח העבודה לא היתה עבודה רשמית. צפיפות יתר נחשבת לאחד הגורמים העיקריים למספר ההרוגים ברעידת האדמה: כ-300 אלף איש.

עשרות אלפי אנשים ברחו מפורט או פרינס אל האזורים הכפריים לאחר רעידת האדמה, אך מאז רבים שבו לבירה, להערכת נציגי ממשל אמריקאיים והאיטיים, לאחר שגילו כי מחוץ לבירה יש מעט הזדמנויות ומזון. "עלינו לשנות את המגמה של המעבר מהכפרים לעיר", אמר ארי טובו אבראהים, נציג האיטי בארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO). הארגון מאמין כי בעזרת מספיק תמיכה והכשרה, כעשירית מתוך 600 אלף האנשים שעדיין חיים במחנות פליטים יעברו לאזורים הכפריים.

גם מפעלים חדשים הם חלק מהתוכנית. בשנה הבאה צפוי להיפתח בצפון האיטי פארק תעשייה, המנוהל על ידי דרום קוריאנים וממומן חלקית על ידי ארה"ב, שיספק כ-20 אלף משרות. ואולם, מומחים אומרים כי החקלאות היא הצורך המיידי ביותר של האיטי.

הקושי הגדול: מציאת מימון

החקלאות בהאיטי הידרדרה, ומהווה כיום כ-25% מהכלכלה בלבד, לעומת 40% לפני עשור, מה שמגדיל את תלותה של האיטי במזון מיובא. כיום, להערכת הממשל, כ-52% מהמזון שאוכלים התושבים מגיע מחוץ להאיטי, לעומת 20% לפני כמה עשורים.

הידרדרות החקלאות החלה בשנות ה-80, כשהממשל עודד את מגמת העיור. ההידרדרות החריפה התרחשה במסגרת האמברגו בשנות ה-90. כשמגבלות הסחר הוסרו, השוק הוצף במזון זול מחוץ למדינה, כמו אורז מארה"ב, עוף מהרפובליקה הדומיניקנית וחלב מאירופה. סדרת סופות ב-2008 מחקה עוד חוות רבות, ומהומות על מחירי המזון הובילו את המחוקקים להדיח את ראש הממשלה דאז.

באחרונה נראים סימנים לשיפור אפשרי. הבנק העולמי אישר בחודש שעבר מימון של 50 מיליון דולר לפרויקטים חקלאיים. "כשהחקלאות צומחת, התמ"ג צומח", אמר דייגה אריאס, כלכלן המתמחה בהאיטי בבנק העולמי.

מוצרי דגל של האיטי, כמו מנגו, קפה וקקאו זוכים לתשומת לב עולמית, וביוטק, חברה מפלורידה, מחכה לאישור ממשלת האיטי לתוכנית במימון פרטי-ציבורי משולב, להחיות את טחנת הסוכר האחרונה של האיטי באחד האזורים שנפגעו בצורה הקשה ביותר מרעידת האדמה.

קפה איכותי מהאיטי זוכה לביקוש רב במסעדות בניו יורק, מיאמי וערים אחרות בארה"ב. הבנק לפיתוח האמריקות (IADB), נסטלה ופדרציית מגדלי הקפה של קולומביה, הכריזו על מתן סיוע בהיקף של 3 מיליון דולר ל-10,000 מגדלי הקפה של האיטי, כדי שינטעו מחדש עצים בגבעות חשופות, ויגדילו את התפוקה הן עבור צריכה מקומית והן עבור יצוא.

אך האתגרים עדיין עצומים, ומרביתם קשורים בבעיות מימון. יש מחסור בהשקיה, ונמלים וכבישים רעועים פוגעים באספקת התוצרת לשווקים המקומיים והבינלאומיים. מאמצי הממשל נבלמו למשך כמה חודשים בשנה שעברה בעקבות שערורייה פוליטית. המימון הזר כמעט ונעלם. רק 43% מסך של 4.59 מיליארד דולר שהובטחו להאיטי הועברו וחולקו, לפי נתוני האו"ם.

הנציבות הזמנית לשיקום האיטי, הגוף שהוקם כדי לתאם ולתעדף את הסיוע, נסגרה באוקטובר עם תום המנדט שלה. הפאנל, שבראשו עמד נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון, הוקם כדי להרגיע תורמים בינלאומיים, שחששו מהזרמת כספים לממשלת האיטי עקובת השחיתויות. סגירתה מעלה ספקות לגבי מימוש יתר ההבטחות הכספיות.

תוכנית החומש לחקלאות בהאיטי קיבלה רק כמחצית מתקציבה, שהיקפו כמעט 800 מיליון דולר. נציגי הממשל אומרים כי הם זקוקים למעשה ל-1-2 מיליארד דולר כדי לבצעה. שר החקלאות החדש, אבר דוקטור, אמר כי הוא מקווה לבצע את התוכנית באמצעות המשאבים העומדים לרשותו, כדי לסייע לחקלאים המתקשים. "לעתים קרובות מדי הם מנסים להפיק משהו מהקרקע באמצעות כלים ידניים, אך זה לא מספיק", אמר.

ארה"ב הקימה כמה מרכזי הכשרה, שנועדו להדריך מאות חקלאים בתהליכים בסיסיים שלרוב נלקחים כמובנים מאליהם במדינות אחרות. וני ז'אן פואה, למשל, חקלאי המגדל תירס ודורה בקרבת פורט או פרינס, מספר כי נהג לזרוע באמצעות זריקת זרעים על חלקת אדמה גדולה. כיום, הוא זורע בשורות, כדי למקסם את השימוש בקרקע. "הגדלנו את התפוקה, ולכן יש גם יותר בשביל עצמנו, וגם יותר למכור בשווקים", אמר.

החווה הניסיונית בפאפיה, מרחק שלוש שעות מפורט או פרינס, מדגימה גם את ההבטחה וגם את הבעיות במאמצי הרחבת החקלאות. הכפר הוקם בקיץ האחרון על ידי אחד מארגוני הכפריים הגדולים במדינה, בשיתוף עם הכנסיות הפרסביטריאניות והאוניטריות בארה"ב וארגונים נוספים. יחד, בכוונתם להקים חוות נוספות במרכז האיטי.

כיום, עשר משפחות בחווה מגדלות את מזונן בעצמן, והחלו לזרוע יבולים כמו תירס ולחך גם לשיווק. אף שבמבנים בחווה אין חשמל, הם מרווחים יותר מאלה שהותירו מאחוריהם בפורט או פרינס. אך הפרויקט נסמך על סיוע משמעותי - עלות חמשת הכפרים צפויה להיות 1.6 מיליון דולר.

האו"ם בוחן את הפרויקט, אך לא ברור אם ניתן יהיה לשכפל אותו. הועלו הצעות להקמת כפרים נוספים, אך מלבד מימון, צריך גם לגרום לתושבי העיר להאמין כי שווה להם להעביר את משפחותיהם, ולבלות שעות ארוכות בעבודה קשה בשמש החורכת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#