התרמית האירופית הגדולה - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

התרמית האירופית הגדולה

במקום להלוות, הבנקים מעדיפים להפקיד כסף בבנק המרכזי בריבית שלילית

5תגובות

אחד מהיתרונות הגדולים בעבודת ייעוץ לחברה איטלקית גדולה - חוץ מזה שהם משלמים בזמן - הוא שמדי פעם הם מזמינים אותך להשתתף בסימפוזיון באחד האזורים המקסימים של הארץ היפה ביותר באירופה. השנה, החברה שעבורה עבדתי - חברת ייצור אמיתית שמתמחה במצוינות עיצובית, כך שהיא גובה מחירים גבוהים יותר ממתחריה ומצליחה מאוד - חגגה באלפים האיטלקיים.

לאחר דיון בשאלה מה יהיה מצבה של הכלכלה האירופית בשנים הבאות, החלטתי לנסות את הדבר המשונה הזה שנקרא סקי. למותר לציין, אירים אינם מרגישים בבית על מורדות אתר סקי, לא מבחינה האתלטית ולא מהבחינה האסתטית. אולם מסתבר שגם ראש עיריית לונדון נמצא באותה סירה. אחת הפגישות המוזרות ביותר שהיו לי מזה שנים התקיימה בקרון רכבל של אתר סקי, שחלקתי בגובה 2,000 מטרים עם בוריס ג'ונסון, ראש עיריית לונדון.

לפעמים אין ברירה אלא לחבב את האנגלים. בעוד ששאר אנשי החבורה היו עטויים במיטב ציוד הסקי החדשני והנוצץ - במיוחד הרוסים, שיכולים לנצח בבלינג שלהם כל ראפר שמכבד את עצמו - האיש הטוב ג'ונסון היה עטוף בגלימת טוויד ישנה, כובע צמר אדום ומכנסי קורדרוי.

פיטפטנו קמעא, ואחר כך נפגשנו בבית קפה על ראש ההר. הדבר המעניין שגיליתי הוא שעמדותיו לגבי אירופה של ג'ונסון, שזה מכבר נחשב ליורו-סקפטי - כלומר אדם שמטיל ספק בתועלת קיומו של האיחוד האירופי - היו זהות לחלוטין לעמדות של אנשי העסקים האיטלקים שפגשתי באותו יום, שהיו פרו-אירופיים להפליא.

ראש עיר בכובע צמר אדום

לכל הצדדים יש תחושה שהמאזנים של המערכת הבנקאית באירופה הרוסים. ג'ונסון, תומך מובהך של הסיטי - רובע הפיננסים של לונדון, לא חגג בכלל את הקשיים במערכת הפיננסית האירופית; להפך. הוא חשש, בתור ראש עיריית לונדון, שהאיום הגדול ביותר על עירו הוא הכאוס האירופי, מכיוון שלדבריו אנגליה היא חלק מאירופה, בין אם למחצה או לא, ובין אם יש מתנגדים לכך באנגליה או לא.

בעת שאיש אנגלי זה, בן המעמד הגבוה, עם כובע הצמר האדום המגוחך והמעיל הענקי שלו, נפרד ממני לשלום וגלש במורד ההר, הניגוד בין גישתו האופטימית לבין הפסימיות של היצרנים האיטלקים לא יכול היה להיות חד יותר.

לב הבעיה הכלכלית של אירופה איננו הייצור, אלא הבנקים. הדרך הקלה ביותר להסביר מה שקורה היא שממשלות פושטות רגל מספקות ערבויות לבנקים פושטי רגל, שבתורם רוכשים את האג"ח של אותן ממשלות פושטות רגל.

הממשלות האירופיות - שכולן סובלות מגירעונות - משתמשות בבנק המרכזי של אירופה, שבו הן בעלות מניות בלעדיות, כדי לקנות את האג"ח של הבנקים האירופיים, והבנקים האלה, שהם בעצם פושטי רגל, משתמשים בכסף הזה כדי לקנות את האג"ח של אותן ממשלות פושטות רגל שהלוו להן כסף מלכתחילה.

התרמית האירופית הזאת הוכתרה כהצלחה על ידי כמה מהפוליטיקאים באירופה, אולם ברור כי הבנקאים עצמם לא מאמינים שהתרגיל הזה יכול להימשך לעד. ואיך אנחנו יודעים זאת? מהתבוננות במה שהם עושים, ולא במה שהם אומרים.

הבנקים כל כך לחוצים מכך שבנק גדול עלול ליפול, שאינם בוטחים אלו באלו מספיק כדי להלוות כסף לבנקים האחרים. האשראי הבין-בנקאי התייבש כמעט כליל באירופה. במקום להלוות כסף ביניהם, הם מפקידים כמויות מזומנים גדלות והולכות של מפקידיהם באירופה - קרוב ל-500 מיליארד יורו - בבנק המרכזי.

כך שהבנקים האירופיים, שהם הדרך היחידה שבה הבנק המרכזי של אירופה יכול לממן למעשה את הממשלות פושטות הרגל של אירופה, מלווים בעצם כסף לבנק המרכזי. והבנק המרכזי רוצה בעצם שהם יעשו בדיוק את ההפך - ילוו כסף לנו, האזרחים, כדי להמריץ את הכלכלה.

מפחדים מ"ליהמן אירופי"

הריבית שהם מקבלים על הפיקדון בבנק המרכזי היא 0.25% - פחות מהאינפלציה. כלומר, הבנקים מוכנים להפסיד כסף, במקום להלוות אותו למערכת הבנקאית. עדיף להפסיד קצת כסף על בסיס מתמשך מלהפסיד המון במקרה של "ליהמן אירופי".

הסבירות לקריסה נוסח ליהמן באירופה - או החשש שזה יקרה - גבוהים יותר באיטליה מאשר בכל מקום אחר. על הכוונת נמצא הבנק הגדול ביותר באיטליה, אוניקרדיט. רוב היצרנים שפגשתי בשבוע שעבר עושים עסקים עם הבנק, ולכן הם מודאגים.

רוב החברות האיטלקיות האלה היו קיימות במשך דורות. במקרים מסוימים הן שרדו שתי מלחמות עולם, פאשיזם, שנים של שחיתות שלטונית, ועדיין הן מייצאות ומרוויחות המון. ואולם הבנק שבו הם מפקידות כסף אינו יכול לגייס הון.

ביום שלישי שעבר, במאמץ לגייס מזומן, אוניקרדיט תימחר הנפקת זכויות - שהיא הזמנה לבעלי מניות קיימים לקנות מניות חדשות בחברה - בהנחה עצומה של 43% על מחיר הסגירה. מהלך זה הפיל את המניות ב-37% בשלושת ימי המסחר שלאחר מכן.

אף אחד לא רוצה לגעת במניות האלה. אנחנו לא מדברים פה על איזו חברת משכנתאות קטנה - זהו הבנק הגדול באיטליה, הכלכלה השלישית בגודלה באירופה, והשחקן הגדול ביותר בשוק האג"ח האירופי.

השלג יורד על הכפר האלפיני היפה שמפולו, והאור מנצנץ בבתי הקפה הנעימים. אלה אינם מטשטשים את הסיכון הגובר והולך למשבר בנקאי עצום באירופה. לא בגלל שאני אומר כך, אלא בגלל מה שהתנהגות הבנקים עצמה מספרת לנו.

דיוויד מקוויליאמס הוא כלכלן וסופר אירי. הבלוג שלו מתפרסם בכתובת davidmcwilliams.ie



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#