התחמנים הורסים את הכלכלה - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

התחמנים הורסים את הכלכלה

המחקר המדעי בדעיכה - בגלל גורמים אפלים

10תגובות

>> ארה"ב נמצאת במשבר קיומי. נתוני האבטלה והחוב הלאומי שלה הם רק אינדיקציה לכך. המשבר הוא עמוק ומהותי יותר. כבר היו לה חובות גדולים יותר, והיא הצליחה לשגשג ולהתקדם. גם משבר הבנקים, שהתנהגו בחוסר אחריות וחולצו על חשבון משלמי המסים, אינו הגורם המהותי למשבר הקיומי - אלא יותר סימפטום שלו. גורם עמוק יותר מערער את סיכויי המשך הצלחתה הפנומנלית של אמריקה ב-100 השנים האחרונות: אובדן זהות.

באו באו

לזהות האמריקאית יש כמה עמודי תווך היסטוריים. אחד מהם הוא הסתמכות עצמית, המבוססת על עבודה ואחריות אישית. עמוד התווך הזה סובל כיום ממהלומות המשבר, עם אבטלה עמוקה וממושכת. עמוד תווך נוסף הוא החופש - וגם הוא נמצא תחת התקפה, טוענות תנועות לכבוש את וול סטריט ומסיבת התה, כל אחת מנימוקיה.

המאמר המלא של פיטר תיל מופיע בגיליון ינואר של מגזין TheMarker

עמוד תווך שלישי וחשוב לא פחות של הזהות האמריקאית הוא היוזמה והחדשנות. ארה"ב תמיד ידעה להמציא דברים חדשים ונפלאים והיתה אבן שואבת לאנשים יצירתיים. אלה הגיעו לחופיה בזכות החופש, התמיכה והעידוד שקיבלו - מאוניברסיטאות, ממכוני מחקר, מתקציבים ממשלתיים ומשוק חופשי שעודד ותיגמל את יוזמתם וכושר ההמצאה שלהם. שיא הפריחה היה בשנים שבין מלחמת העולם השנייה לשנות ה-70 של המאה ה-20.

שנות ה-70, לא במקרה, מסומנות כקו פרשת המים של עמוד התווך השלישי. הוגי דעות, טכנולוגים ואקדמאים פירסמו באחרונה מאמרים או ספרים הנוגעים לנפילת כוח החדשנות של ארה"ב. פיטר תיל, יזם ומשקיע הטכנולוגיה הנודע, הוא מהבולטים שבהם, עם מאמרו "קץ העתיד", שהתפרסם במגזין "נשונל רוויו" ובמגזין TheMarker בגיליון ינואר שיצא בתחילת החודש. חשיבות המאמר עצומה לא רק בשל הטענות שהוא מעלה, אלא בשל שאלות שעליהן הוא מצביע: מה עומד כיום בדרכה של הקדמה המדעית והטכנולוגית, ומה ניתן לעשות כדי להסיר את המכשולים האלה.

תיל, 45, הוא יזם טכנולוגיה מעמק הסיליקון, שנהפך למיליארדר בזכות השתתפותו בהקמת פייפאל והשקעתו המוקדמת בפייסבוק. הוא העניק לפייסבוק לא רק הון התחלתי, כי אם אסטרטגיה שמיקדה אותה בהגדלת מספר המשתמשים, ובכך סייע לה להפוך למטאור הבוהק של עולם האינטרנט בעשור הנוכחי. תיל מנהל גם את קרן פאונדרס, יחד עם שון פרקר, ומשקיע בחברות ומיזמים עתידניים, כמו SpaceX, החברה לחקר החלל.

תיל לא נהנה מרצף הצלחות מושלם: קרן הגידור קלריום שהקים ב-2008 סבלה מנפילות חדות בשנים האחרונות, והיקף נכסיה צנח מ-7 מיליארד דולר ב-2008 ל-800 מיליון דולר בנובמבר 2011.

מה שמבדיל בין תיל ליזמים אחרים הוא לא רק הרקע הפוליטי שלו - תיל, למרות היותו גיי מוצהר, הוא גם רפובליקאי גאה ופעיל בולט בקבוצה הגאה השמרנית GoProud - אלא ההתבטאויות הנחרצות ומעוררות המחלוקת שלו. תיל התבטא לפני כמה חודשים נגד השכלה גבוהה, כינה אותה "הבועה הבאה של אמריקה", והקים במאי 2011 את תיל פלואוז, קרן המשקיעה 100 אלף דולר בצעירים לפני גיל הקולג', במטרה שיבנו את חברות הטכנולוגיה של העתיד במקום ללכת ללמוד באוניברסיטה. תיל גם טען שהאינטרנט מוגבל ביכולת החדשנות שלו, ואמר כי האייפון אינו מוצר פורץ דרך.

במאמרו "קץ העתיד", ששמו מתכתב עם המאמר הידוע "קץ ההיסטוריה" של פרנסיס פוקויאמה, טוען תיל שקצב החדשנות ירד באופן ניכר מאז שנות ה-70, ומנסה להפריך את ההנחה המודרניסטית שלפיה המדע והטכנולוגיה ימשיכו לשמר את הקדמה ולקדם את הצמיחה הכלכלית.

פוקויאמה, פרופסור לכלכלה מדינית, נחשב אחד מאנשי המפתח בעליית הניאו-שמרנות והרייגניזם. מאמרו "קץ ההיסטוריה" פורסם ב-1989 במגזין "נשונל אינטרסט", ובו טען כי סיום המלחמה הקרה מבשר את ניצחון האידיאולוגיה הליברלית- דמוקרטית של המערב. תיל, לעומתו, נוקט גישה ניהיליסטית יותר שממנה ניתן להסיק כי על מודל זה נגזרת כליה, בשל היעלמות הקדמה הנחוצה לו.

תיל מבסס את טענותיו על העובדות הבאות: מהירות הנסיעה בים, באוויר וביבשה דומה לזו שבה נסעו אנשים לפני יובל שנים. מקורות האנרגיה העיקריים הם אותם מקורות ששימשו במחצית הראשונה של המאה - נפט ופחם. הגידול בתנובת היבולים בעקבות המהפכה החקלאית שלאחר מלחמת העולם השנייה היה 126% בין 1950 ל-1980, אך מ-1980 דעך ל-47% בלבד. תרופות פורצות דרך אינן בנמצא כבר שנים. תיל טוען גם שהמדע נהפך לאזוטרי וספציפי כל כך, שלרוב בני האדם קשה להבין את משמעותו ואת השלכותיו.

אי–פי

ע', ישראלי שמכהן כפרופסור לפיסיקה באוניברסיטה בחו"ל וביקש לשמור על אנונימיות, מסכים עם תיל בנוגע לקצב ההתקדמות: "ההתקדמות בפיסיקה הואטה בהחלט. ההתקדמות ב-50 השנים הראשונות של המאה ה-20 היתה מדהימה, וב-30 השנים האחרונות היתה חלשה למדי.

"עם זאת, היו פריצות דרך גם ב-50 השנים האחרונות: מוליכות-על, יצירת המודל הסטנדרטי לפיסיקת חלקיקים, קרינת הרקע הקוסמית", טוען ע'. הוא מציין את הביולוגיה כמדע שממשיך להתקדם במהירות. "בסך הכל, אנו לא יכולים לצפות שהמדע והטכנולוגיה יתקדמו בקצב שראינו במאה ה-20".

חיסון נגד סרטן

האם המדע צריך להימדד בתוצרים כלכליים כפי שמציע תיל? ד', ד"ר לפיסיקה שעובד שנים רבות כמדען בתעשיית ההיי-טק בישראל, טוען שלא. "המדע חי בשביל עצמו - לגלות ולהבין את העולם שאנו חיים בו. לאחר מכן יש לעתים יתרונות כלכליים שנגזרים מכך. האנשים שעוסקים במחקר מדעי הם כאלה שיש להם סקרנות, והם רוצים לדעת איך העולם פועל.

"המדע מתקדם בשתי דרכים. האחת היא בקפיצות, אבל אי אפשר לחזות אותן. השנייה היא התקדמות אפורה יותר של איסוף ידע. זה אטי יותר. חלק מזה הולך לפח וחלק משמש לדברים מדהימים".

ד' מודה שמאז אלברט איינשטיין לא היה זינוק במדע. "אנו עדיין חיים על מה שהוא גילה".

ההתקדמות האפורה הולידה התפתחות מרשימה ביותר בתחום הלייזרים, למשל, עם יישומים מגוונים ושימושיים מאוד. "מדובר בטכנולוגיות מדהימות", אומר ד'. "גם הטלפון שאנו מדברים בו מכיל טכנולוגיות מדהימות: החל מהמסך, דרך החיבור לאינטרנט ועד הג'י.פי.אס. כל ילדה יכולה לקבל כיום חיסון נגד סרטן צוואר הרחם - זה דבר מדהים. אני חושב שהמדע מתקדם יפה מאוד".

"תיל צודק שבכך שטכנולוגיית המחשבים התפתחה במהירות רבה", אומרת ד"ר יסמין פרידמן, פיסיקאית בבי"ס לרפואה באוניברסיטת סוונסי בוויילס, החוקרת התפשטות מחלות. "וממה שראיתי זה פותח אפשרויות רבות לחוקרים בתחום הביולוגיה, שבעבר התבססו על לואו-טק יותר". פרידמן אינה מסכימה עם הדעה שאנו מתקרבים לגבול היכולת האנושית לפריצות דרך. "זה מה שחשבו ב-1900, ומאז היו לנו תורת היחסות, פיסיקה קוונטית, חקר גנטי. מי יודע מה יהיו הדברים הבאים? זו רק שאלה של לאפשר למוח הנכון להגיע לפוטנציאל שלו.

"כמות הכסף בעולם תלויה במשאבים הטבעיים ובמשאבים האנושיים. המשאבים הטבעיים סובלים משימוש יתר ומתכלים והולכים, והמשאבים האנושיים סובלים משימוש חסר - אם מביאים בחשבון את אוכלוסיית העולם כולה", אומרת פרידמן.

אף אחד לא רוצה ללמוד ולעבוד קשה

אי–פי

לדברי ד', "הבעיה היא שבארה"ב, אנגליה וישראל אנשים מחפשים קיצורי דרך לכסף מהיר. זה לא שהם חושבים שמדע הוא לא דבר טוב, אלא הם עוסקים במדע של לעשות כסף מהיר". הוא מתייחס לנהירת מדענים ומהנדסים רבים לתחום הפיננסים, במה שרבים מכנים "עסקי אוויר" (לופט געשעפטן).

"אין פלא שאנו הולכים ממשבר כלכלי למשבר כלכלי - אנשים מחפשים קיצורי דרך ומתעסקים בלופט געשעפטן. אף אמריקאי לבן לא הולך ללמוד מדע. אף אחד לא רוצה ללכת ללמוד, לעבוד קשה ולחקור. קיצורי הדרך של התחמנים זה מה שהורס גם את הכלכלה. גרמניה ודרום קוריאה הן דוגמאות למדינות שמשקיעות בדברים אמיתיים", אומר ד'.

דרום קוריאה, וגרמניה במיוחד, התבלטו בשנים האחרונות ככלכלות שחמקו מהשפעת המשבר הפיננסי, שיגשגו באמצעות יצוא של מוצרי תעשייה, והאבטלה בהן הצטמצמה בחמש השנים האחרונות או שנשארה נמוכה. בשני המקרים, מדובר בכלכלות שעמוד השדרה שלהן הוא תעשיות ייצור המבוססות על מומחיות מקצועית, חדשנות ויצוא, ולא על ענפי שירותים - כמו בארה"ב ובבריטניה.

לתחושה ש"עסקי האוויר" וההנדסה הפיננסית תפסו את מקום ההתקדמות המדעית, ניתן למצוא הדים במאמר של תיל, שמדבר על ההימור על רווחים קלים במגזר הפיננסי לאחר האכזבה מבועת הטכנולוגיה של שנות ה-90. "מינוף אינו תחליף לקדמה מדעית", כותב תיל. עם זאת, מאמרו לא נעדר סתירות: למשל, הוא טוען שהממשל לא משקיע מספיק במחקר, אך במקביל טוען נגד התערבות ממשלתית בכלכלה.

ייבוש תקציבי המחקר אכן היה מדיניות מכוונת של ממשל בוש. פרופ' רוג'ר קורנברג, חתן פרס נובל לכימיה ויועץ לתוכנית מרכזי המצוינות באוניברסיטאות בישראל, אמר בשבוע שעבר בריאיון ל-TheMarker: "בוש הבן היה אנטי-מדע בכל היבט. הוא לא העריך את תרומת המדע. הוא היה אולי הנשיא הראשון, ובתקווה האחרון, שביקש לעוות תוצאות מדעיות בהתאם למדיניותו".

בבריטניה, מספרת פרידמן, המיתון ומדיניות הצנע של ממשלת השמרנים הביאו להפחתת ההשקעה הממשלתית באוניברסיטאות, והתוצאה היא האטה בפיתוח המחקר.

תיל, בהיותו רפובליקאי, מצדד באידיאולוגיה של אי התערבות ממשלתית. ואולם אותה התערבות ממשלתית, לדבריו, חוללה את נס הטיסה לירח וחקר החלל - בזכות המשאבים הבלתי נדלים שהבטיח הנשיא דאז, ג'ון קנדי, לתוכנית אפולו ולאחר מכן.

תיל מזכיר את הקשר החשוב שבין ההנהגה הפוליטית למדע. לדבריו, בימינו המנהיגים אינם קשובים למהנדסים או מדענים. "מכתב מאיינשטיין היה הולך כיום לאיבוד בחדר הדואר של הבית הלבן, ופרויקט מנהטן אפילו לא היה מתחיל".

הוא גם מחבר בין תרבות להישגי המדע והמחקר. הוא בוחר לפתוח את מאמרו דווקא בהתייחסות לתרבות, ומדבר על התנוונותה, על קריסת הספרות והאמנות מ-1945. הוא מנאץ את עריצות התקינות הפוליטית ואת רדידות הריאליטי. עם זאת, מדבריו מבצבצת אידיאולוגיה שמרנית. תיל מציין את 1969 - השנה שבה האדם הגיע לירח ונערך פסטיבל וודסטוק - כנקודת מפנה, שבה התרבות ההיפית חרצה את גורל המלחמה על הקדמה.

עליית הדת ודעיכת הרציונליות

מה שתיל לא מציין, אולי במכוון, הוא שיש גורם משמעותי מאוד שהעלה לגדולה את המנהיגים שמתעלמים מהמדע, ומהקדמה בכלל. העולם של העשורים האחרונים נמצא בתנופה דתית שחלק ניכר ממנה הוא פונדמנטליסטי באופיו. זה קורה לא רק במקומות כמו סומליה, אפגניסטאן, איראן והספיחים האסלאמיים שמכים שורשים באירופה; זה קורה בישראל; וזה קורה בארה"ב, כשהדוגמה המובהקת היא עליית מנהיגים כמו ג'ורג' וו. בוש, נוצרי שנולד מחדש, ומתמודדים בולטים כמו מיט רומני המורמוני וריק סנטורום הקנאי הדתי הנוצרי.

"זו מטוטלת היסטורית", אומר ד'. "זה קורה כל כמה מאות או עשורים. קיוויתי שלא נצטרך לחיות בתקופה שכזו. אבל לפחות אני שמח שהספקתי ללמוד פיסיקה".

המשמעות של עליית הדת אינה רק התחזקות הממסד הדתי והמאמינים. עליית האמונות על חשבון העובדות המדעיות הולידה, כמו שאומר תיל, פוליטיקאים מסוג מסוים. חיזוק הנטייה להתבסס על אמונות בתחומים שאמורים להיות מדעיים, כמו ההתמודדות עם ההתחממות הגלובלית, הפגיעה באיכות הסביבה ואובדן המשאבים של כוכב הלכת שלנו, הולידה מדיניות מערכתית שלא רק שעולה בקנה אחד עם מציאות ועובדות, אלא גם מורעלת באינטרסים פוליטיים וכלכליים מהסוג שהוליד את המשבר הפיננסי של 2008.

הקשר בין התרבות למדע הוא דו-צדדי: ניתן לראות את דעיכת קרנן של הרציונליות והמדעים בהשתנות המושג העממי של "רוחניות" במחצית המאה האחרונה - בישראל כמו במקומות אחרים במערב. הרוחניות המערבית הועלתה על נס לאחר עלייתה המהירה במאה ה-18 של תנועת ההשכלה - תקופה שלא במקרה נקראה גם עידן ההארה או עידן התבונה; היא משלה במערב במאה ה-19 ובמשך חלק לא מבוטל מהמאה ה-20.

ואולם בעשורים האחרונים נהפכה רוחניות למלה נרדפת למיסטיקה ופילוסופיות מזרחיות - וקרנן של הרציונליות וקידום הידע האנושי ירד. ניתן לראות דוגמה לכך אפילו ביהדות, שבה עיסוק בתורות מיסטיות נהפך לאופנתי להחריד בשנים האחרונות, והשתטחות על קברים ועיסוק בקמעות החליפו חקירה ודרישה אמיתיים של דת עתיקה וחשובה.

ביטוי חריף ומעורר חלחלה לכך נמצא לא רק בהתנגדות של עשרות ומאות אלפים בישראל ללימודים של נושאים כמו מתמטיקה ומדעים, גיאוגרפיה והיסטוריה - שעיקרם עיסוק בהבנת המציאות המתבסס על איסוף עובדות וניתוחן - אלא בכך שנשיא ארה"ב הקודם, ורבים מנבחרי הציבור בקונגרס, והמועמדים לראשות המפלגה הרפובליקאית, מאמינים בבריאה כפי שהיא מתוארת בתנ"ך, ובכך שתורות מדעיות רבות הן חילול שמים. במצב שכזה, המדע, ועמו הקדמה, נמצאים תחת מצור ומתקפה רב חזיתית - ואולי זו הסיבה לפסימיות של פיטר תיל.

המאמר המלא של פיטר תיל מופיע בגיליון ינואר של מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם חייגו 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#