היועץ הכלכלי הבכיר של בוש: "לא יכולנו לחלץ את ליהמן" - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

היועץ הכלכלי הבכיר של בוש: "לא יכולנו לחלץ את ליהמן"

פרופ' אדוארד לזיר, מי שהיה יועצו הכלכלי הבכיר של הנשיא בוש בתקופת המשבר הכלכלי של 2008-2007, מנתח את התנהלות ארה"ב על פי העקרונות של תורת המשחקים

תגובות

>> "אפשר להגיד שרציונליות בקביעת מדיניות היא אוקסימורון, לא?", מתבדח פרופסור אדוארד לזיר. מי שהיה יו"ר מועצת היועצים הכלכליים של הנשיא ג'ורג' בוש הבן בשיאו של המשבר הפיננסי ב-2007-2008, וכעת מרצה לכלכלה באוניברסיטת סנטפורד, מנתח את האופן שבו תיפקדו ממשלות ארה"ב תחת בוש ומאוחר יותר תחת אובמה במשבר הכלכלי, לפי העקרונות של תורת המשחקים והרציונליזם.

הרציונליזם בוחן את ההיגיון המתמטי שבהתנהגותם של יחידים, קבוצות, שווקים ואף מדינות. על פי ניתוח זה - פעולה שעושה השחקן לטובתו האישית בהתחשב בנתונים שברשותו, נחשבת לפעולה רציונלית.

"יש שטוענים שמוטב לו הממשלה לא היתה עושה דבר אז", אומר לזיר. הוא חולק על כך. בהרצאה שנשא בכנס לציון 20 שנה למרכז לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית בירושלים, שהתקיים בשבוע שעבר, אמר לזיר כי "הדבר הגרוע ביותר שיכולנו לעשות הוא לא לעשות דבר".

לדבריו, "בזמן משבר, נדרשת האצלת סמכויות. כמו שבזמן מלחמה מאפשרים למפקדים לפעול מבלי לקבל אישור לכל פעולה מהמטה הכללי, גם במחיר של הסתכנות בהסתבכות פוליטית במקרים שבהם הפעולה שנויה במחלוקת - כך גם בכלכלה, משרד האוצר קיבל את הסמכות לפעול", אמר. "מהירות התגובה היא לעתים קרובות מכריעה".

"מצטער, נכשלנו"

היו אלה ימים סוערים. בתחילת ספטמבר 2008 הממשלה האמריקאית השתלטה על פאני מיי ופרדי מק, שהחזיקו או ערבו למשכנתאות בסך של כ-6 טריליון דולר. מריל לינץ' עמד על סף פשיטת רגל, ונרכש על ידי בנק אוף אמריקה במחיר הנמוך ב-61% מערכו שנה קודם לכן. אז גם היה כבר ברור ש-AIG, ענקית הביטוח שסיפקה ערבויות לנגזרי אשראי מורכבים שנהפכו בן לילה לזבל, אינה יכולה לפרוע את חובותיה. וכמובן, פשיטת הרגל של בנק ההשקעות ליהמן ברדרס ב-15 בספטמבר, ששלחה גלי הרס לרחבי העולם הפיננסי. וכל זאת על רקע הבחירות לנשיאות בנובמבר.

ב-18 בספטמבר נפגשו יו"ר הבנק הפדרלי בן ברננקי ושר האוצר, הנרי פולסון, עם מחוקקים בכירים בקונגרס, והתריעו כי אם לא תאושר תוכנית חילוץ נרחבת, "לא תהיה לנו כלכלה ביום שני". בתחילת אוקטובר אישר הקונגרס את תוכנית TARP, לרכישת נכסים רעילים ב-700 מיליארד דולר.

"החלטת הקונגרס היתה אמנם לרכוש נכסים רעילים, אבל לא יכולנו לעשות זאת", אומר לזיר. "אחרי שלושה שבועות, בן ברננקי התייצב מול המצלמות ואמר 'מצטער, נכשלנו'. לא יכולנו לקנות את הנכסים הרעילים - בין היתר משום שהבנקים סירבו לתמחר אותם, מחשש למחיקות ערך אדירות". האפשרות היחידה, הוא מסביר, היתה לספק נזילות ל-19 המוסדות הפיננסיים הגדולים ביותר.

הקושי העיקרי, לדבריו, לא היה בקבלת ההחלטות אלא דווקא ביישומן. "אי אפשר להזריק כמויות כל כך גדולות של כסף לכלכלה בתוך זמן כה קצר", הוא אומר. "דולר שמגיע, נניח, למשרד התחבורה, מתבטא בתפוקה כלכלית של 25 סנט באותה שנה, והיתר אולי בעשור שלאחר מכן, אם בכלל.

"הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא על ידי הורדות מס, הטבות והארכת תקופת דמי האבטלה, אך גם הכלים האלו מוגבלים", אומר לזיר. "תנו לאדם 100 דולר והוא סביר להניח יבזבז אותם. 100 אלף דולר הוא כבר לא יבזבז".

"המדיניות נכשלה בגלל יישום לקוי", הוא אומר.

אבל הוא מצדיק את ההחלטה לפעול, וטוען כי היתה זו הבחירה הרציונלית. הטבלה שהוא מציג פשוטה: אם יש מיתון ולא נפעל, אנו עלולים ליצור נזק הרבה יותר גדול משהיינו עושים לו לא היה מיתון ולא היינו פועלים", הוא מסביר.

משבר פופקורן

במארס 2008 הזרים הבנק הפדרלי 30 מיליארד דולר לבר סטרנס, בתקווה לסכור את המשבר.

"אנשים חשבו שזה משבר דומינו", הוא אומר, "וקיוו שעצירת הלבנה הראשונה מליפול תמנע את נפילת האחרות. אבל אני סבור שזה משבר פופקורן: כשהשמן בסיר רותח, זה לא משנה אם תוציא את גרעין התירס הראשון לפני שיפקע. זה לא יעצור את האחרים מלפקוע. כשכל המערכת רותחת, הוא מסביר, אי אפשר למנוע משבר על ידי חילוץ מוסד זה או אחר.

את הישיבה שנערכה בבית הלבן ב-14 בספטמבר לזיר זוכר היטב. "בן ברננקי פתח את הישיבה ואמר, 'אדוני הנשיא, אנחנו ניצבים בפני קריסה כלכלית מוחלטת'", הוא מספר. "מסיבות משפטיות, לא יכולנו לחלץ את ליהמן כמו שעשינו עם בר סטרנס. ניסינו את כל האפשרויות, וורן באפט דחה אותנו, בנק ברקלי'ס הבריטי נסוג בהוראת הממשלה, נאלצנו לתת לו ליפול. ליהמן היה פופקורן, לא לבנת דומינו".

מגזר הפיננסים לא היה היחיד במצוקת נזילות. ענף הרכב נקלע גם הוא לקשיים. בספטמבר, "שלוש הגדולות" ביקשו 50 מיליארד דולר כדי לשרוד ולהימנע מפיטורי עוברים. "מנכ"ל ג'נרל מוטורס, ריק ואגנר, בא ואמר לנו, 'אם לא תחלצו אותנו נכריז על פשיטת רגל יום לפני הבחירות'", מספר לזיר. ידענו שב-4 בדצמבר לא יהיה להן איך לשלם 5 מיליארד דולר לספקים".

לדברי לזיר, מה שעמד לנגד קובעי המדיניות הוא החשש לאבד 1.1 מיליון משרות כתוצאה מפשיטת רגל של חברות הרכב האמריקאיות. "לא יכולנו להרשות את זה לעצמנו", הוא אומר. בחודשים שלאחר מכן, הזרימה הממשלה יותר מ-40 מיליארד דולר לחברות האלה.

"ממשל אובמה העמיד תנאים אחרים בפני החברות", הוא אומר, "וזה לגיטימי. זה היה משחק צ'יקן - וחברות הרכב ניצחו", אומר לזיר בקרירות.

המשחק צ'יקן, שבו שני נהגים נוסעים זה לכיוון זה, כשכל אחד מהם ניצב בפני האפשרות לסטות הצדה או להמשיך במסלול התנגשות, הוא אחד משדות המחקר הפוריים של תורת המשחקים.

כשהוא מדבר על ממשל אובמה, נימה של ציניות ניכרת בקולו. "בנקודה מסוימת גם אנחנו קיווינו לשינוי", הוא אומר. "אבל ממשל אובמה הזרים מיליארד דולר לכלכלה והגדיל את החוב הלאומי - מסביבות 36% מהתמ"ג לפני המשבר, ליותר מ-70% כיום", הוא אומר. "מישהו יצטרך לשלם על זה".

בסך הכל, טוען לזיר, הממשלה התנהלה כשחקן רציונלי לעילא ולעילא. "הממשל חייב להוכיח שהוא עושה משהו. בתוך הדילמה של 'לפעול או לא לפעול', אם לא היינו עושים דבר היינו מסתכנים בהשלכות גרועות בהרבה. אך הבעיה היא שהתנהגות רציונלית היא לא בהכרח התנהגות נכונה".

לפי התרחיש האופטימי ביותר של ממשל אובמה עצמו, הוא אומר, חבילות החילוץ תרמו לעלייה של 3% בתמ"ג. כך שבמקום התכווצות של 11% בתמ"ג בהשוואה לתקופה שלפני המשבר, היינו מקבלים מיתון של 14%. "זה אמנם הפרש משמעותי" הוא אומר, "אבל זהו פתרון לטווח קצר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#