50 אלף מפגינים נגד פוטין - אז למה הוא כל כך רגוע? - גלובל - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

50 אלף מפגינים נגד פוטין - אז למה הוא כל כך רגוע?

זיכרון היסטורי של המונים מסתערים על ארמון הצאר הכתיב מדיניות של דיכוי כל מחאת רחוב ברוסיה ; אבל עד כה, הקרמלין הגיב במתינות להפגנות - מחזה שלא נראה מעולם במדינה

תגובות

לכל מי שבילה זמן ברוסיה של פוטין, המראה בכיכר בולוטניה ב-10 בדצמבר היה הלם כמעט גופני. זמן רב כל כך עבר מאז שהרוסים יצאו לרחובות בהמוניהם בדרישה לשינוי פוליטי, עד שהמחזה של 50 אלף איש שנאספו כדי למחות נגד הממשלה, תחת עיניהם הצופות והשלוות של השוטרים, נראה מופלא כמו הזוהר הצפוני.

אנשים בקהל הסתכלו זה על זה. הם לא נראו פרועים או מדוכאים, לא היה ניחוח של פחד או תוקפנות באוויר. רובם היו עובדים מקצועיים בני המעמד הבינוני, שהקרקע המשותפת שלהם היתה במשך שנים באינטרנט, ופתאום הם התגשמו בגופם. ההרגשה היתה כמו של לידת אורגניזם חדש. שום דבר מפחיד לא קרה באותו היום, או בהפגנה החוזרת שהתקיימה ב-24 בדצמבר, שבה היה מספר הנוכחים גדול משמעותית.

יבגני גונטמכר, כלכלן שייעץ לממשלה בנושאי אי-שקט חברתי, אמר כי למנהיגי רוסיה אין את הנוסחה להתמודדות עם מפגינים שדרישותיהם לא יכולות להיענות במתן כסף. בעבר פשוט לא היה כאן קהל כזה. העובדה שזה קרה עכשיו, "היא סימן לכך שרוסיה נהפכת למדינה מערבית, בדרכה שלה", הוא אמר. "נראה לי שזה קורה בפעם הראשונה ברוסיה. זה מצביע על כך שרוסיה צריכה לבחור בדרך האירופית".

נראה גם כי חל שינוי ביחסים בין הקרמלין לבין המוני העם. לאחר מטח ראשון של עוינות קשה, פוטין ואנשיו החלו לדבר עם המפגינים בנימה של כבוד, אולי מכיוון שהתברר כי הם מייצגים קשת רחבה של האליטה התקשורתית והמגזר העסקי בבירת רוסיה.

ולדיסלב סורקוב, נציג הקרמלין שעסק בעשור האחרון בדיכוי כל מחאת רחוב שעלולה לאיים על פוטין, אמר בשבוע שעבר כי המפגינים מייצגים "את החלק הטוב של החברה שלנו, או ליתר דיוק, הפרודוקטיבי ביותר". הוא הועבר לתפקיד שאינו פוליטי כמה ימים לאחר פרסום דברים אלה.

לקרמלין יש זיכרון קולקטיבי של היסטוריה ממושכת של מאבק בהמוני העם, ולכן התגובה המתונה למחאה נראית חריגה. בזיכרון הזה, ההמונים הם כוח טבע שיש לדכאו באכזריות. פיוטר הגדול, שהוכתר לצאר בגיל 10, התחבא עם אמו בעת שאנשי המשמר השתוללו ושיפדו את קרובי משפחתו על חניתות. הצאר אלכסיי יצא לדבר עם מגישי עצומה ומצא את עצמו בלב מהומה, שבסופה נגרר בכפתורי מעילו.

ויש גם את הסיפור של הצאר ניקולאי, שחייליו ירו על 8,000 עובדים שהגיעו לארמון החורף ב-1905 כדי לדרוש תנאי עבודה טובים יותר. ההתקפה הסעירה כל כך את החוגים שסבבו אותו עד שהוא נאלץ לאמץ את הרפורמות שדרשו המפגינים, בין היתר הקמת פרלמנט. המחאות התעוררו מחדש לאחר 12 שנה, וכשניקולאי איפשר לנשים ולילדים להפגין נגד המחסור בלחם שחור, הן התפשטו כמו אש וסחפו את הפועלים והחיילים, שסירבו לירות במפגינים. שבוע לאחר שאישר את קיום ההפגנה הראשונה, ניקולאי נאלץ לוותר על כיסאו.

ולדימיר פוטין, שעלה לשלטון בשנים שלאחר ההפגנות הגדולות של עידן הפרסטרויקה, אימץ מדיניות של דיכוי כל תסיסה בעודה באבה, אף שלרוב נמנע משימוש באלימות. פרופסורים להיסטוריה אומרים כי המדיניות הזאת מוצדקת לאור ההיסטוריה, שבה הפגנות יצאו משליטה.

ריצ'רד פייפס, מומחה לרוסיה מאוניברסיטת הרווארד, אמר כי "אם הייתי בשלטון שם, הייתי עורך מיד רפורמה מוחלטת בממשלה. ואם לא הייתי רוצה לעשות את זה, הייתי אוסר על קיום הפגנות ועוצר את כל מי שמפגין".

בלומברג
סוכנויות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#