"ישראל תשרוד בלי לתמוך בחרדים ובהתנחלויות - אך לא בלי מחקר" - גלובל - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"ישראל תשרוד בלי לתמוך בחרדים ובהתנחלויות - אך לא בלי מחקר"

חתן פרס נובל לכימיה, רוג'ר קורנברג, אינו חוסך ביקורת מהממשלה: "הפוליטיקאים טרודים בעתיד הקרוב בלבד, למעטים מהם יש חזון"

10תגובות

פרופסור רוג'ר קורנברג, חתן פרס נובל לכימיה ב-2006, אינו שש לדבר על העבר, אף כי הוא נושא עמו ייחוס משפחתי יוצא דופן - משפחת קורנברג היא השביעית בהיסטוריה של פרס נובל, שבה גם הורה וגם ילדו זוכים בפרס היוקרתי. אביו, ארתור קורנברג, זכה בפרס נובל לרפואה ב-1959, ומה שנדיר עוד יותר הוא שהאב והבן צמחו שניהם באותו תחום ובאותו מוסד אקדמי - בית הספר לרפואה של אוניברסיטת סטנפורד. אך מבחינת קורנברג הבן, העבר אינו רלוונטי.

"ההישגים שבזכותם קיבלתי הכרה מדעית אינם תוצאה של משפחה או חברים, אלא של עמיתים למחקר שהקדישו את מיטב שנותיהם למחקר שעשינו יחד", הוא עונה בתשובה לשאלה על הערכים שאביו הקנה לו ועל האווירה בה גדל כילד למשפחה יהודית אמריקאית בשנות החמישים.

"שיתפתי פעולה עם הרבה מאוד חוקרים במשך השנים, צעירים ומוכשרים, מישראל, מארה"ב ומעוד מקומות בעולם, אשר בדם, יזע ודמעות הגיעו להישגים מדעיים ולפריצות דרך במחקר. לכן אני מעדיף לא לערב את העבר המשפחתי בסיפור", אומר קורנברג.

הרצון של קורנברג להניח לעבר ולהתמקד בעתיד - בעיקר בזה של ישראל, שבה הוא עורך מדי קיץ מחקרים במכון למדעי החיים של האוניברסיטה העברית - מקבל כעת ביטוי מעשי. קורנברג הוא אחד מחברי הוועדה המייעצת של תוכנית מרכזי המצוינות, גולת הכותרת של הרפורמה בת שש השנים במערכת ההשכלה הגבוהה. מטרת המרכזים היא לפתח תשתית מחקר איכותית ברמה בינלאומית בכמה תחומים, לאחר שנים של הזנחה ושחיקה בתקציבי המחקר.

עלות התוכנית, שאושרה בממשלה במארס 2010, נאמדת בכ-1.5 מיליארד שקל, מתוכם 450 מיליון שקל ימומנו על ידי המדינה. שליש נוסף מתוקצב על ידי האוניברסיטאות, והשאר מתרומות פרטיות. היעד הסופי הוא הקמת עד 30 מרכזי מצוינות באוניברסיטאות בישראל, שלהם יגויסו חוקרים ישראלים מובילים בתחומם מחו"ל, לצד חוקרים מצטיינים מקומיים.

השבוע יוענקו בטקס מיוחד, בהשתתפות ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר החינוך גדעון סער ופרופ' מנואל טרכטנברכג כתבי המינוי לארבעת מרכזי המצוינות הראשונים שהחלו לפעול השנה בארבעה תחומים: חקר תהליכים קוגנטיביים, חקר הבסיס המולקולרי של מחלות בבני אדם, חקר אנרגיות חלופיות וחקר מדעי המחשב.

אף כי אין עוררין כי הקמת המרכזים היא בשורה חיובית למערכת ההשכלה הגבוהה החבוטה, הפרויקט ספג לא מעט ביקורת. נטען נגדו כי הוא מתמקד רק בתחומים אקדמיים מצליחים ממילא, במדעים מדויקים ומדעי החיים, ושהוא מחזק את האוניברסיטאות המובילות, ובכך תורם להעמקת ההיררכיה בין המוסדות האקדמיים.

בנוסף, מרצים במחלקות למדעי הרוח, הסובלות בעשור האחרון מקיצוצים קשים, קובלים על הפניית תקציבים לטובת מרכזי המצוינות על חשבונם. הביקורת שעוררה הכי הרבה הדים התייחסה לטיפול ב"בריחת המוחות". חוקרים ישראלים טענו כי התוכנית מעלה על נס את החזרת המוחות מחו"ל, במקום לקדם את החוקרים שבחרו להישאר בישראל.

קורנברג טוען כי לביקורת הזאת אין בסיס: "חלק גדול ממגישי הבקשות למרכזי המצוינות הם חוקרים ישראלים שנמצאים בישראל כבר שנים ארוכות. נכון שיש מרכיב בתוכנית שנועד למשוך חוקרים מצליחים מחו"ל, אבל מנקודת המבט שלי, זה לא מרכיב מרכזי. אני חושב שזאת שאיפה לגיטימית, ואני מקווה שהיא תוגשם, אבל הרושם שלי הוא שהמרכזים מעוניינים בהצמחת חוקרים מאוניברסיטאות בישראל".

"אין השקעה טובה מזו"

"אם הממשלה לא תשקיע כראוי במדע וטכנולוגיה, המדינה הזאת בסיכון", אומר קורנברג. "הכלכלה גם היא תלויה באופן גובר בטכנולוגיה, ויכולתה של המדינה להגן על עצמה תלוי בחוסן של הכלכלה שלה. וזה מבלי שציינתי את התרומה של המדע והטכנולוגיה לאיכות החיים של האזרחים במדינה, שרוצים שהיא תהיה מקום טוב לחיות בו. לכן, השקעה במחקר ובמדע חייבת להיות בראש סדר העדיפויות".

מבחינתו של קורנברג, בידי הממשלה טמון המפתח לשגשוג המחקר הישראלי, והוא אינו מהסס למתוח ביקורת חריפה על מדיניותה. התוספת לתקציב ההשכלה הגבוהה במסגרת הרפורמה תסתכם בשנים הקרובות ב-7.5 מיליארד שקל. אך לדבריו, מדובר בכסף קטן יחסית.

"הסכומים שאנחנו מדברים עליהם הם כל כך קטנים בהשוואה לפרויקטים לאומיים אחרים, כמו התמיכה בחרדים ופיתוח ההתנחלויות. זהו פרויקט קטן מאוד, אך יש הרבה שסבורים, ואני ביניהם, שהוא חשוב יותר. מדינת ישראל תשרוד בלי תמיכה בחרדים ובלי ההתנחלויות, אך אני לא בטוח שהיא תמשיך להתקיים בטווח הארוך בלי השקעה במחקר, וגם אם כן, היא לא תהיה המקום שאנחנו רוצים לחיות בו", מזהיר קורנברג.

"העלות של מחקר היא קטנה מאוד ביחס להוצאות אחרות כמו ביטחון, אך התרומה שלה לכלכלת המדינה עצומה. אין השקעה טובה יותר מזאת, אך היא חייבת להיעשות בעקביות ובהמשכיות".

אתה סבור שישראל יכולה לשחזר את ההצלחות שלה בהיי-טק ולייצר בעתיד עוד זוכי נובל?

"קשה לומר. אנחנו קוטפים כעת את פירות ההשקעה במדע ובמחקר בעשורים הראשונים לקום המדינה, וצריך לזכור שההשקעות האלה נעשו בנסיבות כלכליות הרבה הרבה יותר קשות מהמצב כיום. אחרי הקמת המדינה, הכלכלה היתה קטנה מאודה, ישראל היתה מוגדרת כמדינת עולם שלישי, והיתה תחת איום קיומי אמיתי, ולמרות זאת הצליחו לגבש תקציב מספק למדע ולמחקר, ולכן לישראל יש כלכלה משגשגת כיום.

"זה אירוני שדווקא כיום, כשהכלכלה הישראלית היא אחת החזקות בעולם וישראל אינה תחת איום המסכן את קיומה, יש בכלל שאלה אם להמשיך בהשקעות האלה. נכון שיש צרכים אחרים, אבל ההשקעה הזאת הוכיחה עצמה בעבר.

"לישראל יש אוניברסיטאות מעולות, עם פקולטות מצוינות, בעלות מוניטין בינלאומיים, כך שאין מחסור בכישרון. אם כבר, בישראל יש יותר כישרון ממה שהיא מסוגלת להכיל, וחוקרים ישראלים צעירים תופסים עמדות באוניברסיטאות ובמכוני מחקר בחו"ל, ובטווח הארוך זה בפירוש תהליך מזיק לעתידה של ישראל.

"המחקר בשנים האחרונות דורש טכנולוגיה מתקדמת, ולכן גם יקרה יותר מבעבר, ועם הקיצוצים בתקציבי המחקר נהיה קשה יותר להתחרות עם המשאבים הזמינים לחוקר בארה"ב או במערב אירופה.

"התקציב שעומד, למשל, לרשות מעבדה ביו-רפואית בישראל הוא כרבע מאשר בארה"ב. אם המימון בארה"ב כיום עונה על הצרכים של החוקרים ברמה בינלאומית, ברור לגמרי שמדענים ישראלים נמצאים בפיגור אדיר".

הרפורמה במערכת ההשכלה הגבוהה ומרכזי המצוינות יביאו לסגירת הפער שנוצר?

"יש תשובה פשוטה לשאלה הזאת. תסתכל על מספר המדענים בישראל כיום, ותכפיל בתקציב הממוצע של מחקר למעבדה של אדם אחד בארה"ב ובאירופה. תמצא שהתקציב בישראל קטן מאוד, הרבה פחות מכפי שדרוש. והרפורמה הזאת אינה מספיקה. עדיף משהו מאשר שום דבר, אך יש סכנה שהמהלך הזה ייתפש כפיתרון לבעיה. אנשים בממשלה עשויים להגיד 'אוקיי, טיפלנו בבעיה והבאנו לפיתרונה', וזה פשוט רחוק מהאמת. יש לראות בפרויקט הזה התחלה, צעד ראשון, ניסוי בתמיכה במחקר במדינה - אך אין מדובר בפיתרון לבעיה הרחבה, שהיא משמעותית ומאיימת על עתידה של ישראל.

"המפתח כאן הוא התקציב. הכישרון נמצא כאן, הידע נמצא כאן, והדבר היחיד שמעכב את הפריחה של התחום הוא תקצוב. לא פחות ולא יותר. ושוב, אני מדגיש, התקציב הדרוש קטן בהרבה בהשוואה לכספים שנשפכים כאן על פרויקטים אחרים. זה לא עניין פוליטי. זה עניין קיומי".

"בעיה פוליטית"

קורנברג הודף גם את הטענות בנוגע לאפליה של המחלקות למדעי הרוח והחברה, ורואה בהן ויכוח פנימי שמסית את האחריות מהממשלה: "הרעיון שהתקציבים האלה נלקחים ממקומות אחרים באקדמיה הוא שגוי. כל אחד מהתקציבים צריך לקבל טיפול נפרד, ויש לו את הזכות לכך. האחריות כאן היא של הממשלה".

למה זה קורה? מדוע ההשכלה הגבוהה והמחקר מוזנחים?

"הבעיה היא פוליטית, נטו, והיא קשורה לטווח הקצר והצר שבו פועלים הפוליטיקאים. זו אינה בעיה ייחודית לישראל, כך גם בארה"ב וברחבי העולם. פוליטיקאים, אפילו יותר מאנשי עסקים, טרודים בעתיד הקרוב בלבד - לצבור כוח ולזכות בבחירות הבאות. למעטים בלבד יש חזון.

"הנשיא ג'ורג' בוש הבן, לדוגמה, היה אנטי-מדע בכל היבט שהוא. הוא לא העריך את התרומה של המדע - להפך, הוא חשש ממדע, הוא רצה לכופף אותו לצרכים שלו, והוא היה אולי הנשיא הראשון, ובתקווה האחרון, שביקש לעוות תוצאות מדעיות בהתאם למדיניות שלו. הוא לא סיפק תמיכה ראויה במדע ובמחקר, והתקצוב ירד באופן משמעותי בתקופת הנשיאות שלו.

"הנשיא אובמה מייצג בדיוק את ההפך מבוש. הוא מבין לחלוטין את התרומה של המדע ואת הצורך לתמוך במדע ובטכנולוגיה. אין דבר שאנחנו המדענים יכולים לספר לו שהוא אינו יודע בהיבט הזה. זהו לא תחום שאפשר לבקר אותו בו, בניגוד לנושאים אחרים".

יש לך ביקורת כלפי אובמה?

"רבים מאתנו מודאגים ביחס למדיניות של אובמה כלפי ישראל. אני שותף לדאגות האלה. הטעויות שהוא עשה ביחס לישראל חשפו חוסר הבנה שלו לגבי המצב במזרח התיכון. יש שיגידו שמדובר בחוסר סימפטיה לישראל, אך אני לא סבור שזה נכון. במקביל, אובמה לא נקט צעדים אמיצים במדיניות הפנים שלו, ורבים מבקרים אותו על כך. אבל קל לבקר אחרי המעשה, לא כל כך קל לעשות את העבודה".

אתה שותף לדאגות של אמריקאים רבים מכך שארה"ב מייצרת דור של צעירים שבעים, שמפגינים ידע ברמה שטחית ונמוכה?

"הכול משתנה, תמיד, והרעיון שדברים יישארו אותו הדבר - רעיון שהרבה אנשים שואפים לו - הוא מטופש. עלינו להבחין אילו שינויים הם חיוביים, ולנסות למנוע השפעות שליליות. בכל הקשור לסימני האזהרה והחששות שלרבים מאתנו יש ביחס לתמיכה במדע ובחינוך בארה"ב, חששות שלהם אני שותף, העובדה היא שהיסודות חזקים ועדיין קיימת צמיחה בתחום.

"הידע כיום נגיש ומיידי לכל אדם, ובצד האפקט של הפצת ידע ברמה שטחית, האינטרנט הוא גם כלי שיכול לסייע לצעירים לקבל השכלה. האתגר הוא לרתום את ההתפתחויות הטכנולוגיות למטרות טובות. הדאגה של אמריקאים שהילדים שלהם יפסידו מלגות לימודים לטובת אחרים היא אמיתית, אבל הדרך הנכונה להגיב היא באמצעות יוזמות. אני לא יכול לדמיין עוצמה טכנולוגית גדולה יותר מאשר הפיכת כל הספריות המובילות בעולם לזמינות ברשת, לכל אדם".

אתה סבור שבעידן האינטרנט הורים עדיין מסוגלים להשפיע על ילדיהם?

"יש לנו קשיים גדולים גם כך לגדל את ילדינו. אני כהורה מתמודד עם הבעיה הזאת. הילד הצעיר שלי מבלה הרבה יותר זמן עם הלפטופ שלו ועם גאדג'טים אחרים ממה שאשתי ואני היינו רוצים. אבל לפני 20 שנה זה היה הווידאו, ולפני כן הטלוויזיה. אולי זה חמור יותר כיום, אבל זאת המציאות ועלינו להתמודד אתה. אסור לנו לאסור על המכשירים האלה, אלא לקבל אותם ולהמשיך בחיינו. מה שעלינו לעשות, כפי שתמיד עשינו בעבר, זה להמשיך ועודד אותם לפתח את היכולות שלהם באמצעות הטכנולוגיות החדשות, במקום לנוון אותם, כדי שהם יוכלו לפתור את הבעיות שמניח לפתחנו העתיד".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם