חמישה כלכלנים בכירים מציעים פתרונות למשבר הגלובלי - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

חמישה כלכלנים בכירים מציעים פתרונות למשבר הגלובלי

חמישה כלכלנים בכירים בארה"ב מציעים רעיונות להתמודדות עם המשבר הכלכלי בארה"ב ובאירופה

תגובות

>> הנתונים הכלכליים מצביעים על שיפור בכלכלה האמריקאית: התפוקה התעשייתית והצמיחה בתמ"ג - נתונים שוושינגטון וגם וול סטריט מכורים להם - מראים שהמצב משתפר.

אבל אם נצא מוושינגטון ומהרובע הפיננסי של מנהטן למקומות שבהם האמריקאים חיים, המספרים האלה לא הגיוניים. מיליוני אמריקאים לא מוצאים עבודה במשרה מלאה; משבר עיקולי הבתים נמשך; ותנועת לכבוש את וול סטריט, שיצאה נגד המאיון העליון, מדגישה את נזקי אי-השיוויון.

כמו קודמותיה, 2011 היתה שנה של עליות ומורדות בעולם העסקי. ארה"ב טענה כי דירוג האשראי המושלם שלה מוגן, אך סטנדרד אנד פור'ס הגיעה למסקנה כי הוא לא, והורידה אותו. אירופה התעקשה כי המטבע שלה איתן, אך משקיעים חוששים שהוא אינו. וול סטריט היתה דרוכה לאורך כל השנה, ולאחר תנודות פרועות, סיימה את השנה פחות או יותר באותה נקודה שבה נפתחה.

לאן ממשיכים מכאן? וכיצד מתמודדים עם אתגרי העתיד? "ניו יורק טיימס" שאל חמישה כלכלנים לדעתם על נושאים שונים - מאירופה דרך משבר הדיור בארה"ב ועד הבנק הפדרלי. אין כאן עצות להשקעה. מדברי הכלכלנים עולה כי אם 2011 היתה סימן לבאות, 2012 תהיה עוד שנה סוערת.

מר ברננקי היקר, ספר לנו מה אתה מתכנן / גרגורי מנקיב

>> מה אפשר לעשות כדי להניע את הכלכלה? זו השאלה שבן ברננקי ועמיתיו בבנק הפדרלי שואלים את עצמם. רשמית, המיתון הסתיים. ואולם עם אבטלה של יותר מ-8%, תחושת הנסיגה עדיין אתנו.

התגובה האופיינית של הבנק הפדרלי לצמיחה דלה היתה להוריד את הריבית. לזכותו ייאמר שהוא עשה זאת במהירות ובאופן נמרץ עם פרוץ המיתון ב-2007-2008. לאחר מכן נקט הבנק בצעדים חריגים כדי להוריד את הריבית לטווח הארוך, כולל על משכנתאות. ברננקי ראוי לקרדיט רב יותר מכולם על כך שמנע מהמשבר הפיננסי להיהפך לשפל גדול.

המפתח נמצא כעת בניהול הציפיות. השווקים הפיננסיים מביטים תמיד קדימה, אך באופן לא מושלם. הם מודאגים ממה שהבנק הפדרלי יעשה בעתיד. הריבית הקצרה כבר סמוכה לאפס, ומה שיעשה השנה הבנק הפדרלי יהיה פחות חשוב ממה שקובעי המדיניות יאמרו או יעשו בשנה הבאה - או בזו שאחריה.

השאלה הקריטית היא כמה מהר יעלה הבנק הפדרלי את הריבית כשהכלכלה תתאושש. עד כה, אנשי הבנק אמרו כי הריבית תישאר נמוכה מאוד לפחות עד אמצע 2013. היו דיבורים על הרחבת מסגרת זו אפילו לאמצע 2014. ואולם צ'רלס פלוסר, נשיא הבנק הפדרלי של פילדלפיה, צדק באומרו באחרונה כי המדיניות צריכה להתאים לכלכלה, לא ללוח השנה. המפתח לניהול הציפיות יהיה לפרט עוד יותר את התוכנית לעתיד - מה הבנק הפדרלי מצפה לראות לפני שיתחיל להעלות את הריבית.

למרבה הצער, כלכלנים אינם יודעים בוודאות מה צריך להיות הסימן. יש המציעים לעקוב אחר האינפלציה. אחרים אומרים שיש להתמקד באינפלציית הליבה, ללא מזון ואנרגיה. עוד הצעה היא לבחון את התוצר המקומי הגולמי הנומינלי.

לא יהיה פשוט להגיע לקונצנזוס בין חברי ועדת הריבית של הבנק הפדרלי. למעשה, זה אולי בלתי אפשרי. ואולם ככל שהבנק הפדרלי יהיה ברור יותר לגבי תרחישי פעולותיו, מצבנו ישתפר בשנים הבאות.

-

הכותב הוא פרופ' לכלכלה בהרווארד ויועץ למיט רומני, המתמודד על ראשות המפלגה הרפובליקאית

סיכוי של 33% לסוף טוב במשבר האירופי / טיילר קוואן

>> כיצד ומתי תצא אירופה מהבוץ? התשובה הקצרה היא לא בקרוב, ולא בלי שזה יכאב. ככל שצרותיה מתמשכות, הן נהפכות לחמורות ופוגעות יותר. ממשלות ללא כושר פירעון, בנקים בצרות, פילוג מדיני, צנע מחמיר - רשימת הבעיות כבר מכובדת.

התרחיש החיובי ביותר הוא שגוש היורו יצמח, וכך יפתור את המשבר. הבנק המרכזי של אירופה מזרים כבר עכשיו הלוואות ללא הגבלה לבנקים ב-17 מדינות היורו, בתנאי שיעמידו ערבונות כנגד ההלוואות. ההלוואות הן לשלוש שנים. בתיאוריה, הן מבטיחות שהבנקים של אירופה יישארו נזילים. כמה מהבנקים האלה, מצדם, כבר מלווים כסף לממשלות שלהם, ואחרים נאלצים לעשות זאת. בטווח הקצר, זה ימשיך לסייע במימון ממשלות גוש היורו.

אם הכלכלה תחזור לצמיחה לפני שההלוואות יגיעו למועד פירעונן, מאמצי הבנק המרכזי לתקן את בעיות כושר הפירעון של היבשת יוכתרו כהצלחה. התוכנית תפחית את הלחץ על הבנקים. יוון היא כנראה מקרה אבוד, ואולם בנסיבות אלה יוכלו ממשלות אחרות בגוש היורו להימנע ממשבר פיננסי גדול.

עם זאת, יש אפשרויות קודרות יותר. אחת מהן היא שכמה מכלכלות גוש היורו ימשיכו לדרוך במקום. במונחי הכנסה לנפש, איטליה ענייה כיום יותר משהיתה לפני 12 שנים, וייתכן שהיא תקועה בהילוך של צמיחה נמוכה. במקרה כזה, משיכת הלוואות מהבנק המרכזי פשוט מנציחה מצב שאינו בר קיימא.

בסופו של דבר, הבנק המרכזי יצטרך לדרוש את כספו בחזרה. במקרה כזה, הבנקים במדינות החלשות לא יוכלו לגייס הון מהמגזר הפרטי. האמון יתנדף ומדינות ינטשו את היורו וידפיסו כסף משלהן כדי לפרוע התחייבויות למפקידים ובעלי אג"ח. התוצאות עלולות להיות הרסניות לא רק לאירופה, אלא לכלכלה הגלובלית.

סכנה שנייה מתעוררת מעליית ממשלה - כנראה במדינה קטנה - שתבטל את היורו באותה מדינה. ואז שוב, כל התחזיות מתבטלות. הניחוש שלי - וניחוש הוא המילה המתאימה כאן - היא שהסיכויים שהכל יסתיים בצורה שפירה הם אחד לשלוש. בכל מקרה אחר, צריך להדק את חגורות הבטיחות.

-

הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת ג'ורג' מייסון

שתי בעיות גדולות - ופתרונות מוכנים / כריסטינה רומר

>> ארה"ב עומדת בפני שתי בעיות כלכליות מאיימות: גירעון תקציבי שאינו בר קיימא לטווח הארוך, ואבטלה גבוהה מתמשכת. לא יהיה זה חכם או אחראי לחכות עד הבחירות בנובמבר כדי לטפל בבעיות האלה. גם אין צורך - מכיוון שיש תוכניות לטיפול בשתיהן, ועל שתי המפלגות לתמוך בהן.

בעניין הגירעון, החשש הגדול איננו מהגירעון הנוכחי, שצפוי לרדת באופן חד ברגע שהכלכלה תתאושש. מה שמעורר דאגה הוא הטווח הארוך. במהלך 20-30 השנים הבאות, העלייה בעלויות שירותי הבריאות ופרישתם של בני דור הבייבי בום צפויים לגרום לגירעונות שיגמדו את הגירעון הנוכחי. בקצב שבו ארה"ב מתקדמת, היא ללא ספק תגיע לחדלות פירעון יום אחד. וכמו עלויות תחזוקה של בית, עלויות ההתמודדות עם בעיות התקציב רק גדלות והולכות ככל שמחכים.

כבר קיים מתווה לפיתרון שיזכה לתמיכת שתי המפלגות. ועדת בולס-סימפסון הגישה תוכנית הגיונית לקיצוץ בהוצאות, רפורמות ברווחה והגדלת הכנסות הממשלה, שיכולה לגלח 4 טריליון דולר מהגירעון בעשור הקרוב. התוכנית כוללת הידוק חגורה מכאיב הנחוץ להפחתת הגירעון, תוך שהיא מגנה על החלשים ביותר ועל ההשקעות בפריון העבודה העתידי. הקונגרס צריך לאשר את המלצות הוועדה עם שובו לפעילות החודש.

ואולם אסור להתמקד רק בגירעון. האבטלה העיקשת הורסת את חייהם ומבזבזת את כשרונותיהם של יותר מ-13 מיליון אמריקאים. ככל שאנשים נשארים מחוץ למעגל העבודה הם סובלים מאובדן קבוע של כישורים, ומתקשים לחזור לכוח העבודה.

למרות טיעוני הנגד, המציאות מראה כי תמריצים תקציביים מפחיתים את האבטלה. תוכנית תמריצים חזקה, יחד עם תוכנית להפחתת הגירעון יהיו שילוב מנצח להחזרת האמון ולהגדלת הצריכה. בנוסף להארכת הפחתת מסי עובדים והארכת דמי אבטלה שהציע הנשיא אובמה, יש צורך במהלכים שישאירו ערך לטווח ארוך. רבים חוששים מהגדלת ההתערבות של הממשל הפדרלי, לכן כדאי אולי להעניק תקציבים פדרליים משמעותיים לממשלים המקומיים, לצורך השקעה ציבורית.

צריך לדרוש מהם להשתמש בכסף לתשתיות כמו כבישים, גשרים ושדות תעופה, או לתשתיות אנושיות כמו חינוך, הכשרות מקצועיות ומחקר מדעי. המדינות צריכות להחליט מה יהיה הטוב ביותר לתושביהן. רונלד רייגן אמר פעם כי "יש תשובות פשוטות - הן רק לא תשובות קלות". מה שצריך לקרות במדיניות התקציבית הוא פשוט למדי. החלק הקשה הוא לגרום לפוליטיקאים לעשות אותו.

-

הכותבת היא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי; לשעבר יו"ר מועצת היועצים הכלכליים של הנשיא אובמה

הטבת מס לחלשים שתרפא את שוק הדיור / רוברט שילר

>> מצבם של בעלי הבתים בארה"ב המשיך להידרדר מאז חילוץ הבנקים במשבר הפיננסי של 2008. יותר בעלי בתים חייבים יותר משווי ביתם, יותר אמריקאים מובטלים, ומחירי הבתים ממשיכים ליפול.

עלינו להתגבר על התחושה שסיוע אמיתי הוא בלתי אפשרי, ולחשוב על גישות בעלות היתכנות פוליטית. למרות החשש מהחוב הלאומי הגדל וסלידה מסיוע בכספי משלמי המסים לאנשים שהיו פחות אחראים, יש כמה פתרונות פוטנציאליים.

פרופ' ריצ'רד גרין ממרכז לאסקט לנדל"ן באוניברסיטת דרום קליפורניה, הציע לשנות את שיטת המס כך שתציע עידוד חזק וממוקד יותר לבעלי בתים, באמצעות התמקדות באנשים שעשויים לוותר כליל על החלום לקנות בית. הטבות המס הנוכחיות למשכנאות, טוען גרין בהתבסס על מחקר שעשה עם פרופ' אנדרון רצ'ובסקי מאוניברסיטת ויסקונסין, הן בעיקרן תמריץ לאנשים עשירים לבניית בתים גדולים יותר, ולא לאנשים בעלי אמצעים מוגבלים לקניית בית. ההטבה מספקת תמריץ חזק רק לאנשים במדרגות מס גבוהות, הנהנים ממנה יותר בגלל שיעור מס שולי גבוה יותר שהם משלמים.

פרופ' גרין מציע לספק יותר עזרה למשלמי מסים בעלי הכנסות נמוכות יותר. הוא מציע ליצור נקודות זיכוי שניתנות לפדיון כאחוז מתשלום הריבית על המשכנתא, שתהיה תוספת להטבות הסטנדרטיות. נקודות הזיכוי, שיוגבלו בסכום גג, יינתנו לכל בעלי הבתים. זאת, בניגוד לתוכנית של ממשל אובמה שמעמידה את נקודות הזיכוי, באופן שרירותי, רק למי שלקח משכנתא מפאני מיי או פרדי מק.

פרופ' גרין מציע לממן את השינוי הזה באמצעות ביטול הדרגתי של ניכוי המס הנוכחי שניתן לתשלומי ריבית על משכנתאות.

בעלות על בתים מחזקת את תחושת האזרחות, מסייעת לחיזוקן של משפחות וקהילות, מעודדת השתתפות פעילה בכלכלה, ומחזקת בסופו של דבר את הביטחון הכלכלי. הצעתו של גרין היא דוגמה לשינוי שלא מריח כמו חילוץ, אך יסייע לאנשים שנמצאים במצב פגיע ומאבדים את תקוותיהם לחלום האמריקאי.

-

הכותב הוא פרופ' לכלכלה ופיננסים באוניברסיטת ייל

הפתרון מתחיל בבר הסלטים / ריצ'ארד תאלר

>> במקרה ששכחתם, יש משבר קשה במימון שירותי הבריאות. ואולם המעסיקים יכולים לסייע להתמודד עמו ולחסוך לעצמם כסף - בדחיפה קלה.

רעיון הדחיפה הקלה - עליו כתבתי עם קאס סאנסטין ב-2008 - הוא שמעצבי בחירות יכולים לסייע לאנשים להשיג את מטרותיהם באמצעות הקלת הצעדים המתאימים. בתור מי שמשפיעים על החלטות העובדים שלהם, מעסיקים יכולים לעשות הרבה כדי לשפר את בריאות עובדיהם. וזה יכול להוביל לעובדים פוריים יותר, עם פחות ימי מחלה ופחות עלויות ביטוח.

איפה להתחיל? להקל על אנשים לאכול בריא בעבודה. זה לא אומר שצריך להגביל את הקפיטריה בעבודה לטופו וכרובית, אלא להציע אפשרויות מגוונות טעימות ובריאות שיבלטו לעין. למשל, שימו בר סלטים שכולל גם חלבונים בריאים לפני התור להמבורגרים וסבסדו את המזון הבריא.

שנית, כדאי להקל על תרגולת גופנית בזמן יום העבודה. הליכה של 30 דקות מדי יום משפרת את הבריאות. חברות שאפתניות כבר התקינו מסלולי הליכה וריצה עם תחנות עבודה, ואולם יש פתרונות זולים יותר - אפילו עסק קטן עד בינוני יכול להשיג הנחה במועדון כושר.

לא חייבים אפילו לצאת מהמשרד כדי לעשות התעמלות. אפשר לעלות ולרדת במדרגות 30 דקות ביום. כדי לפתות את העובדים, חברות צריכות להפוך את חדרי המדרגות למקומות כיפיים ומזמינים. להוסיף מוסיקה, ציורי קיר או גרפיטי. אפשר גם לערוך הגרלות נושאות פרסים למי שעולה ויורד מספר מסוים של קומות.

לסיום, צריך להעניק תמריצים בביטוח הבריאות להתנהגות חיובית. אחת הבעיות הגדולות עם הוצאת הבריאות היא שהחולים לא שומרים על משטר תרופות, אפילו אם הוא נועד להציל את חייהם. אם כך, למה לגבות מאנשים שסבלו מהתקף לב ושומרים על משטר תרופות קפדני סכום זהה לזה שגובים מאלה שלא לוקחים תרופות?

צריך לתת את התרופות בחינם ולהשתמש בטכנולוגיה כדי להזכיר להם לקחת אותן, בהודעות טקסט או קופסאות כדורים שמצפצפות כששוכחים לפתוח אותן בזמן.

והנה רעיון שצריך ליישם יותר: להציע הנחות בביטוח להתנהגות בריאה. חיסכון של 500 דולר על הפרמיה הוא תמריץ טוב להפסקת עישון או הפחתת משקל. לרגל השנה החדשה החלטתי היא לערוך שתי פגישות בשבוע שיתקיימו בהליכה. מה אתכם?

-

הכותב הוא פרופ' לכלכלה ומדעי ההתנהגות בבית הספר בות' למינהל עסקים באוניברסיטת שיקאגו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#