המטבע הלאומי של המשבר: היורו מציין עשור, באירופה לא חוגגים - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המטבע הלאומי של המשבר: היורו מציין עשור, באירופה לא חוגגים

ב-1 בינואר 2002 התקבל המטבע החדש בספקנות על ידי אזרחי אירופה; 10 שנים לאחר מכן, רבים מהם מתגעגעים למטבעות הלאומיים הישנים

כשהיורו הושק, ב-1 בינואר 2002 לאחר חצות, זיקוקים חגיגיים האירו את שמי פרנקפורט, מעל מטה הבנק המרכזי של אירופה (ECB). הגשר ההיסטורי בפון נף שבפאריס הואר בכחול באמצעות 12 קרני לייזר שסימלו את 12 המדינות שאימצו את היורו, בשעה שאזרחי המדינות האלה עמדו בתורים מול הכספומטים כדי למשוך את השטרות החדשים שיזכירו להם מדי יום את פרויקט האינטגרציה והאיחוד האירופי.

עשור לאחר מכן, המלה "יורו" מוזכרת בדרך כלל בצמוד למלה "משבר". במקום לארח את חגיגות העשור למטבע, נראה שקובעי המדיניות באירופה מנסים לשמור על פרופיל נמוך ככל האפשר, כאילו מנסים לא להפר את הרגיעה הקצרה שהגיעה עם תקופת החגים, לאחר שהבנקים המרכזיים באירופה הזרימו בדצמבר כמעט 640 מיליארד דולר למערכת הבנקאות האירופית. בבריסל לא עורכים טקס ואפילו לא מסיבת עיתונאים לציון המאורע. כך גם בירותיהן של מדינות אחרות, שרבות מהן עושות את המינימום - מתכוננות להכניס למחזור מטבע מיוחד של 2 יורו לציון המאורע.

בלומברג

גם בלי קשר למשבר, ייתכן שעדיף לשכוח את היום ההוא לפני עשר שנים. מעבר לחגיגות, מה שהיכה בצרכנים לאחר ההמרה ליורו היה עליית המחירים במרכולים, במסעדות ובברים. כלכלנים אומרים אמנם שהטענות לעליית מחירים היו מוגזמות וכי פיצתה עליהן ירידת מחירים של מוצרים גדולים, אך מקומו של נרטיב המחירים הגבוהים על מוצרי יסוד רק גדל בזיכרון הקולקטיבי. התפישה הרווחת בגוש היורו היא שיוקר המחיה עלה באופן משמעותי כתוצאה מאימוץ המטבע.

מטבע ללא כינוי חיבה

בהרבה מובנים, היורו היה הצלחה כשהחליף את המארק הגרמני כמטבע עתודות המט"ח השני בחשיבותו בעולם. האינפלציה - היעד העיקרי של הבנק המרכזי של אירופה - נותרה מרוסנת. שערו של היורו מול הדולר עדיין גבוה מכפי שהיה כשהוצג כמטבע מסחר ב-1999, ברמה של 1.18 דולר - שלוש שנים לפני שהמטבעות והשטרות נכנסו לשימוש הצרכנים. ואולם בשבוע שעבר היורו הגיע ל-1.29 דולר, רמת שפל של 15 חודשים, ומול הין היפאני הוא הגיע לשפל של עשור, כשירד לרמה של מתחת ל-100 ין לזמן קצר.

אבל היורו לא זוכה למעט מהחיבה או הפטריוטיזם שהדולר מעורר בארה"ב, ואין לו כינוי חיבה שאפשר להשוות לשטרות הירקרקים. הזכרונות החמים שמורים למטבעות הלאומיים הישנים. מבחינתו של איוון גרוסי, איש מכירות מרומא, היורו מעולם לא היה סיבה למסיבה. "גדלתי על הלירה, היא היתה חלק מהמשפחה, וחשתי עצבות גדולה כשהיורו הושק", סיפר.

בגרמניה המארק היה סמל להתאוששות, אפילו ללידה מחדש, של כלכלת המדינה לאחר ההרס של מלחמת העולם השנייה. אף שהגרמנים התנערו מסממנים של לאומנות, הם חשו גאווה בלתי רגילה במטבע כסמל למעצמת היצוא. באירוע שהתקיים במשרד האוצר הגרמני בדצמבר לציון עשור ליורו, ציין ינס ויידמן, יו"ר הבנק המרכזי של גרמניה, כי מארקים בשווי של יותר מ-8 מיליארד דולר עדיין נמצאים במחזור. חלקם באלבומים למזכרת - אך חלקם בידי אנשים שאוגרים אותם מפחד.

מריה לואיזה פראריס, מזכירה ממילאנו, נזכרת בהתלהבות שהתלוותה להשקת היורו. "חשתי שמשהו חיובי ייצא ממנו", סיפרה וציינה את החופש לטייל באירופה מבלי להחליף מטבע כאחד היתרונות. "היתה תחושה של מודרניות, של הליכה לעתיד משולב". אך ההתלהבות שככה, ופראריס הודתה כי היו רגעים קשים עם המטבע החדש. "אך אני עדיין מאמינה שאנחנו בכיוון הנכון. אין דרך חזרה. לפחות כך אני מקווה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#