היום שבו רעדה האדמה ביפאן - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
סיכום שנה

היום שבו רעדה האדמה ביפאן

החנויות מציגות קופות לאיסוף תרומות ומי שיכול לקחת כמה ימי חופש נוסע להתנדב

תגובות

21 אלף הרוגים בשעה, ובכל זאת מוזר איך שגם כשמתרחשים אירועים היסטוריים מול העיניים - הדבר שהכי נחרט בזיכרון הם הפרטים היומיומיים הקטנים. לעולם לא אשכח את אותו יום שישי, 11 במארס 2011. הייתי בספריית המכון לחקר אוצרות תרבות כשהרגשתי שהחדר מסתובב. אני חולה? תהיתי והרמתי את הראש מהספר. עיני נתקלו בעיני הספרנית, ושתינו אמרנו ביחד "ג'ישין" - רעידת אדמה.

הספרנית חזרה לענייניה, רעידות אדמה הן דבר שבשגרה כאן, אבל אני לא יכולתי להירגע, כי הבניין רעד בעוצמה גוברת והולכת. התחלתי להתרוצץ בבהלה - לא יודעת אם להחזיק במשקוף או לרדת לקומת הכניסה. "בואי נברח", התחננתי לספרנית. "הכל בסדר", היא ניסתה להרגיע אותי, אבל הרעידות לא הפסיקו כמו תמיד, ובשלב הזה היה ברור גם לה ששום דבר לא בסדר.

רויטרס

מכאן הדברים התרחשו מהר: ריצה היסטרית לעבר יציאת החירום דרך המדרגות המטלטלות בצד הבניין אל מגרש החניה. בשלב הזה כבר לא ידעתי אם אלה רגלי שרועדות או האדמה שממשיכה לקפוץ. אנשים המשיכו לזרום החוצה מהבניינים, נאספים בקבוצות גדולות וממלמלים "איזה פחד".

כולם הוציאו את הסלולרי וניסו לדבר עם יקיריהם, אבל הרשתות הסלולריות קרסו בתוך דקות. בבית הספר הסמוך הוציאו את הילדים שמתורגלים כבר לשבת בשורות במגרש הכדורסל - נוהג שייגבה את חייהם של מאות ילדים בבתי ספר ליד הים.

בטוקיו, ממדי האסון לא התבררו לנו מיד. בערב הראשון הצרה המיידית היתה איך חוזרים הביתה מהעבודה כשהרכבות - במטרופולין של 30 מיליון איש - מנותקות. רק בימים הבאים התחלנו להבין את ממדי הזוועה. זו לא היתה רעידת האדמה - זה היה גל צונאמי לא צפוי ומערכות ההתראה שלא עבדו כראוי.

הטלוויזיה ביפאן מסננת תכני זוועה במסננת עדינה מאוד, ובכל זאת - עוצמת הטרגדיה היכתה גם דרך הסיפורים הקטנים: הורים זקנים מנסים לטפס על גלי אבנים שהיו פעם משרד הדואר של העיירה וצועקים את שם בנם: "הוא רק הלך לדואר, לא יכול להיות שהוא לא יחזור". תמונות רועדות במצלמה ביתית של הגל מתקרב, כשברקע נשמעות תחינות: "רוצו מהר יותר, בבקשה רוצו מהר יותר". הגל מכה והסרט מפסיק, מותיר אותך רק לדמיין את ההמשך המבעית.

ממדי האסון בתחנת הכוח הגרעינית בפוקושימה התגלו אפילו מאוחר יותר, ובהדרגה. ניזונו משמועות, שכדרכן, נטו לכיוון ההיסטרי: אולי יש קרינה במים, אולי בירקות. אני מתייעצת עם חברה פיסיקאית שמסבירה לי שהקרינה כיום בטוקיו דומה לקרינה שקיימת באופן טבעי ברומא או מדריד - ממש אין סיבה לברוח.

מצד שני, שוב ושוב יש חדשות על קרינה שמתגלת באזורים מרוחקים מפוקושימה - שהעננים, הרוחות, מאגרי המים והביוב מביאים את החומרים הרדיואקטיביים לאזורים הסמוכים. גם הקניות בסופר נהפכות לעניין מסובך - אני בודקת את אזורי הייצור של כל עגבנייה וקרטון חלב, ומשתדלת להימנע ממוצרים שמקורם בצפון-מזרח יפאן.

זוהי דילמה קורעת לב, מכיוון שמול עיני עולים איכרים חרושי הקמטים מאזורי הצפון, המופיעים בחדשות ומתארים בכאב איך הם נאלצים להשמיד תוצרת חקלאית ולא מצליחים להשתקם מהאסון. לפעמים אני קונה וזורקת.

אני לא היחידה - מסעדות רבות מציעות תפריט "תמיכה באזור טוהוקו", כל חנות מציגה קופה לאיסוף תרומות ומי שיכול לקחת כמה ימי חופש, נוסע להתנדב בצפון. "אומרים על הצעירים היפאנים שהם אגואיסטים ומתעניינים רק בגאדג'טים שלהם", אומר לי מכר, פרופסור לסוציולוגיה. "אבל תראי איך כל הדור הצעיר התגייס לעזור. אין אוניברסיטה או מכללה שלא שלחו מתנדבים".

תושבי יפאן מתמודדים באומץ עם האסונות הכבדים של השנה האחרונה. השלטונות משקמים במהירות את הריסות הצונאמי, אם כי הטראומה והאובדן ממשיכים להבעית את ימיהם ולילותיהם של אלפים.

פגעי תחנת הכוח הגרעינית, והמחדלים והשחיתות הפוליטית שהובילו אליהם, ממשיכים לגרום לסערה וזעם ציבוריים, אך עדיין ללא שינוי מהותי. ועם כל זאת, יפאן היא עדיין הכלכלה השלישית בגודלה בעולם ואחת המדינות המקסימות ומושכות הלב ביותר שיש. בכל רגע נתון אני מוכנה לעלות על מטוס ולחזור.

-

שלמית בז'רנו היא ד"ר לתולדות האמנות של יפאן, והיתה עמיתת מחקר של קרן יפאן ב-2010-2011



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#