"כדי להציל את היורו, צרפת וגרמניה יחריבו את האיחוד האירופי" - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"כדי להציל את היורו, צרפת וגרמניה יחריבו את האיחוד האירופי"

הכלכלן והסופר האירי דיוויד מקוויליאמס, שחזה את פקיעתה של בועת הנדל"ן האירית, מנבא עתה שאירלנד תפרוש מגוש היורו ■ ויש לו מה לומר גם על הסכסוך הישראלי-פלסטיני

39תגובות

הדבר הבולט ביותר בדיוויד מקוויליאמס, לאחר שמדברים עמו זמן מה, הוא שהאיש - כלכלן, סופר, בדרן ויועץ לממשלות - אוהב את ארצו אהבה עמוקה ורגשנית ביותר. זה לא מונע ממנו לבקר אותה, לעתים במלים חריפות למדי.

מקוויליאמס, אירי גאה, הגיע לישראל במסגרת שליחות של ממשלת אירלנד, שעשויה לעורר תמיהה כאן: האירים רוצים ללמוד מאתנו כיצד ישראל מצליחה לגייס מהתפוצות תמיכה, סיוע ותרומות לפיתוח התעשייה, הכלכלה והיוזמה - ולא רק תרומות למטרות פילנתרופיות "קלאסיות". בביקורו בשבוע שעבר בישראל הרצה מקוויליאמס בפורום הסטודנטים לכלכלה של אוניברסיטת תל אביב.

"אני מקווה שישבתם באוהל", פותח מקוויליאמס את השיחה בתל אביב, ביום חם להפליא עבור מי שמגיע מאי קר במיוחד באוקיינוס האטלנטי. הקיץ הישראלי מגיח לרגע קל באמצע החורף ומזכיר למקוויליאמס את מה שכונה "הקיץ הישראלי" בעיתונות הזרה - מחאת האוהלים. בלי להתמהמה, הוא מכה באחד הפצעים הפתוחים שהמחאה עדיין לא ריפאה: "יש לכם פה אוליגרכים. פירמידות משפחתיות, עם סבא וצאצאים. אולי זה משהו יהודי? באירלנד מה שקורה זה שהמשפחות מתחילות לריב, והפטריארך לא יכול לשלוט בהם", הוא צוחק.

בשבוע שבו ביקר מקוויליאמס בישראל, הציג פרופ' אנדרו אלול מאוניברסיטת אינדיאנה - במסגרת כנס על ממשל תאגידי, פירמות משפחתיות וריכוזיות שנערך באוניברסיטה העברית - ממצא ידוע היטב, ובכל זאת מעורר השתאות: ישראל מדורגת במקום השני בעולם בשיעור החברות בבעלות משפחתית. מספר החברות המשפחתיות הגדולות במשק כפול ממספר החברות הגדולות הנמצאות בבעלות של כמה בעלי שליטה - 38 לעומת 19. מי ש"מצילה" את ישראל מזכייה בתואר המפוקפק היא תאילנד, שבה פועלות 61 פירמות בבעלות משפחתית, לעומת 19 בלבד בבעלות לא משפחתית.

בעבר עבד מקוויליאמס ככלכלן בבנק המרכזי של אירלנד ובבנק השווייצי UBS. במסגרת תפקיד זה הוא גר כמה שנים בישראל. התקופה הזו, כמו אצל זרים רבים אחרים שביקרו ושהו בישראל, הפכה אותו לאוהד מושבע של ישראל והישראלים, אם כי אהדה זו מלווה בביקורת, מנומסת אך תקיפה.

מקוויליאמס עשה לעצמו שם בעשור האחרון בתור סופר, כותב, איש טלוויזיה ואפילו בדרן. הוא כותב ומדבר על כלכלה בדרך שהופכת אותה לנגישה לכל אדם. אופיו הצבעוני - האיש הוא פצצת אנרגיה ג'ינג'ית, שמסוגל לדבר על כל דבר שבעולם - והניסיון שלו, בתור מי שהתגורר במקומות רבים ברחבי העולם וביקר במאות ארצות, הפכו אותו לסלבריטאי בארצו.

"המחאה בישראל נראתה מאירלנד מעניינת מאוד, בגלל הדמיון במצב של המעמד הבינוני בשתי המדינות: אינפלציה עצומה במחירים של דברים שעניים קונים, כמו מזון ואנרגיה, ודפלציה עצומה במחירי דברים שעשירים קונים - יאכטות, מכוניות נוצצות וחופשות בחו"ל. מקבלים דפלציה לעשירים מאוד ואינפלציה לעניים. וזה קורה בהרבה מקומות, גם בארה"ב וכאן".

אמיתות רבות שהאמנו בהן נשברו, כמו שהעושר מחלחל למטה.

"הבעיה היא שהוא מחלחל למעלה", פורץ מקוויליאמס בצחוק. "מה שקורה הוא לא קפיטליזם, אלא אוליגרכיה. זה כמו רוסיה, אבל עם ציפוי נחמד יותר. בסופו של דבר, למרות התדמית של ישראל בעולם בנוגע לשטחים ולעזה, בנוגע להצלחה שלה ביוזמה וטכנולוגיה, הכל מסתכם ב-400 אלף האנשים שהפגינו ברחוב קפלן. אני תמיד מנסה להסביר לאנשים שההצטיינות הישראלית היא בתחומים מסוימים, אבל אנשים צריכים לקום בבוקר, ללכת לעבודה, להוציא כסף על דלק, הם מתאהבים.

"אני רואה את שוק הדיור בתל אביב", חוזר מקוויליאמס למחאה. "כדאי לכם מאוד להתרגל למחירים האלה, כי ברגע שהם יורדים, גם לכם יהיה מיתון, מכיוון שהיחס בין החובות לנכסים ישתנה".

מתכון לשפל כלכלי מתמשך

לפני שנה וחצי נפגשנו עם מקוויליאמס בדבלין, בעיצומה של קריסת הנדל"ן שהרסה את כלכלתה - וחצי שנה לפני שממשלתה ביקשה סיוע מהאיחוד האירופי וקרן המטבע הבינלאומית. מקוויליאמס טען אז שחילוץ הבנקים על ידי הממשלה הוא טעות, והסביר שההתעקשות האירית לפרוע חובות בכל מחיר תוביל להידרדרות כלכלית קשה.

בשנה וחצי שחלפו, שקעה אירלנד במיתון שממנו היא אינה מצליחה להתנער. אירופה כולה נמצאת במאבק פוליטי וכלכלי, שאחריתו אינה ידועה. כלכלות הליבה - גרמניה וצרפת - מנסות להביא להעמקת האיחוד והטלת משמעת תקציבית על המדינות החלשות. בתמורה לסיוע להן, המדינות החלשות נדרשות להטיל משטר צנע מחמיר, ולוותר במידה רבה על ריבונותן. התוצאה לעת עתה היא שהיבשת עדיין במשבר, האבטלה מחמירה והמיתון חוזר ברוב המדינות, בריטניה מקצינה את התבדלותה והתותחים הכבדים - בעיקר מכונות ההדפסה של הבנק המרכזי של אירופה - לא נשלפים.

"באירופה קורה משהו מוזר מאוד: היבשת נמצאת בהכחשה. לפני שנים עבדתי עבור ג'ק וולש, אירי-אמריקאי מכף רגל ועד ראש, שעבד כמו אמריקאי - כלומר כל הזמן. התפקיד שלי היה לגרום לו להיראות טוב, ולאנשים לקנות את הספר שלו. זו היתה עבודת הזנות שלי באותה עת. אבל וולש היה כמו דמות אב בשבילי. הוא אמר לי: 'יש שלושה שלבים שצריך לעבור במשבר: צריך להגדיר את המציאות - לא העולם כפי שהייתם רוצים שיהיה, אלא כפי שהוא; שנית, לעשות משהו בנושא ולהתמודד עם המשבר; ובסופו של דבר, המשבר פחות נורא ממה שהוא נראה'. הבעיה באירופה היא שלא הוגדרה המציאות כפי שהיא, ולכן המשבר נמשך עוד ועוד.

"במדינה גדולה רגילה, כמו קנדה או ארה"ב, כשאחת המדינות בתוכן נקלעת למשבר, הפדרציה נרתמת לסייע לה, עד שהמצב משתפר. באיחוד האירופי קורה ההפך. המדינה החלשה אינה רואה זרימת כסף מהמרכז אליה, אלא להפך - כסף בורח החוצה. תמיד חשבתי שזה לא נכון להיות בגוש היורו. זה יקר מדי. ואי אפשר להדפיס כסף. מי שיש לו חוב צריך אינפלציה. אני יודע שזה נשמע כמו חילול השם במדינה כמוכם, שסבלה מהיפר-אינפלציה, אבל צריך קצת אינפלציה - להיפטר מהחובות ולהתחיל מחדש.

"פתרונות כמו צנע פשוט לא יעבדו במקרה הזה. הכנסות הממשל יירדו, וגם התקציבים יירדו. אז אומרים - אז נייצא. הבעיה עם זה, היא שבשביל לייצא, צריך שמישהו יקנה את הדברים. הבעיה עם הגרמנים היא שהם מייצרים מרצדסים, אך לא קונים את כל המרצדסים שהם מייצרים. הם רוצים למכור לאירים, לספרדים, לאיטלקים, לעמים שאוהבים לקנות, אבל אין להם הרבה כסף. לכן, הגרמנים מלווים להם כסף. לגרמנים יש אינטרס כפול - הם ודאי לא רוצים שהמדינות יקרסו, מכיוון שזה יעלה לבנקים שלהם הרבה כסף".

לדבריו, "כדי להציל את היורו, צרפת וגרמניה יחריבו את האיחוד האירופי. בחודשים האחרונים השתמשו מרקל וסרקוזי בכוח השרירים שלהם. כשראש ממשלת יוון, יורגוס פפנדראו, רצה לשאול את העם היווני מה דעתו על חמש שנים של צנע, מרקל וסרקוזי לקחו אותו לחדר - אני מניח שהם נעלו את הדלת - ועכשיו יש שם טכנוקרט במקומו. ראש ממשלת איטליה, סילביו ברלוסקוני, הודח על ידי מרקל וסרקוזי, לאחר שהעם האיטלקי בחר בו. הם הדיחו את ממשלת איטליה ואת ממשלת יוון.

"יש עכשיו קרב אקזיסטנציאליסטי באירופה בין גרמניה וצרפת - אבל צרפת היא בעצם כלב מחמד, היא לא חשובה; היא כמו פילגש שאומרת 'בסדר, מה שתגיד, הכל טוב' - וכל השאר. השאר, שזה כולל אותנו (האירים), פשוט נדחקו החוצה לגמרי".

נדמה שהממשלות לא מצליחות לקבל את ההחלטות הכואבות שנחוצות כדי לפתור את המשבר.

"הם לא עושים כלום. הם כמו נמצאים בשליטה של כת - אנשים שמאמינים שאם חוזרים על המנטרה שוב ושוב, היא תיהפך למציאות. זה גרמני מאוד. אבל מה הגרמנים עושים? כשהם לא אוהבים משהו, הם מוציאים אותו אל מחוץ לחוק. הם הוציאו מחוץ לחוק בשבוע שעבר את המחזוריות העסקית (הוועידה באירופה שבה הוחלט להגביל את הגירעונות של ממשלות אירופה על פי חוק, ד"מ ומ"ר). וקבעו ש'לא יהיו לנו גירעונות תקציביים'. אבל רק בגלל שמכריזים שמשהו אינו חוקי, לא אומר שזה לא הולך לקרות".

ומה עם הסיכון המוסרי?

"בהחלט יש כאן עניין מוסרי. העניין המוסרי הוא שמי שמלווה באופן חסר אחריות, צריך לשלם. אני לא חושב שמישהו באירלנד חושב שצריך להפנות עורף לחובותינו. אבל אנחנו מאמינים באחריות משותפת, שבה המלווה והלווה אחראים במידה שווה. זה נקרא קפיטליזם. צריך לחלוק בנטל. הנושים - הבנקים הצרפתיים, הגרמניים והבריטיים - צריכים לשאת בנטל. הבנק המרכזי של אירופה (ECB) הוא נושה גדול. הם מדפיסים את הכסף. החוב היחיד שיש להם לבנק המרכזי הוא חוב למדפיס - שישלמו לו 1,000 יורו להדפיס מיליארד יורו. אבל המנהיגים לא אוהבים את הרעיון הזה.

"צריך לשכנע את הנושים להיהפך למשקיעים ולהיות מעורבים, וכך לסייע בשיקום המדינה. אחרת, פשוט יהיה משבר מתמשך. אי אפשר להגיד: עכשיו מדינות שלמות יהיו עשר שנים במיתון - לעזאזל עם זה. ככה מדינות לא פועלות".

אינפלציה מתאימה לאירלנד

מקוויליאמס מציע פתרון מעט שונה לבעיות של המדינה ממנה הוא בא: "אירלנד מלאה בתינוקות ובאנשים צעירים. אנשים צעירים מוציאים הרבה כסף ואין להם חסכונות. זו המדינה הכי צעירה באירופה, ואינפלציה מתאימה לה. אך בגרמניה יש אוכלוסייה מזדקנת, והם צריכים דפלציה כדי להגן על החסכונות. מי שנכנס למיטה עם גרמניה, צריך לדעת שמצפה לו מדיניות דפלציונית. הגרמנים לא ידפיסו כסף בשל ההיסטריה שלהם מהיפר-אינפלציה, גם כשאין להם אינפלציה בכלל.

"כולם באירופה יודעים שהאינפלציה אינה הבעיה האמיתית. הבעיה האמיתית היא אבטלה, שעלולה להחריב מדינות. החילוץ העביר את החשבון לאנשים שלא היה להם כל קשר לאג"ח מלכתחילה - זה חילוץ לבנקים, לא למדינות. קל לראות באופן כזה כי האיחוד האירופי ייכנס למיתון, לשפל, החובות יצמחו. ומכך צומחת פוליטיקה מוזרה מאוד. הרבה מאוד אנטישמיות ושנאת זרים".

מקוויליאמס מודה שהאירים, ככלל, אוהדים את הפלסטינים, ומצפה לביקורת נוקבת נגדו מבית כשיתברר שביקר בתל אביב. "אם תחזירו את השטחים, כל הבעיות שלכם ייפתרו", הוא אומר כלאחר יד. הוא חוקר ושואל על המגמות הדמוגרפיות, שעליהן גם כתב בבלוג שלו: "המסקנה צריכה להיות הסכם של כבוד עכשיו עם הפלסטינים, מכיוון שאם הערבים יחכו, הם ינצחו בכוח המספרים... ידיעתכם את הדמוגרפיה המשתנה צריכה לקדם הסכם שלום, אבל זה לא קורה".

ואולם ההתעוררות האיסלאמית במדינות ערב ואפילו באירופה עצמה עלולה, לדעתו של מקוויליאמס, ליצור סיבוכים שרוב הפרשנים אינם מוכנים לדבר עליהם. במזרח אירופה, הוא צופה, תהיה תגובת נגד חריפה למה שנתפש שם כפלישה זרה ומזכיר את מסעות הצלב. "אל תזלזלו בתגובת הנגד האירופית", הוא אומר. הוא סבור שאירלנד מוגנת יחסית ממלחמת תרבות שכזו. "האירים מבודדים מאוד ואין להם בעיות עם אף אחד. הם רואים את עצמם קשורים יותר לאמריקאים".

בסוף נצטרך לפלוש לפולין

אירלנד היתה הילד הצייתן של המשבר באירופה. היא הכריזה ראשונה על צנע, ללא שביתות, הפגנות או סכסוכים מהסוג שהעלה באש את יוון. ואולם בעתיד הקרוב היא עלולה להיהפך לסוס השחור של אירופה. החוקה של אירלנד מחייבת כי כל שינוי באמנת האיחוד האירופי יהיה כפוף למשאל עם. מקוויליאמס טוען שהפוליטיקאים באירלנד מתפלצים מהרעיון הזה, ואולם אין להם ברירה.

"הממשלה עומדת בפני מאבק על משאל עם על עתידנו באיחוד בזמן שהכלכלה מתכווצת. ואין משהו טוב למכור לאנשים. בעבר, ההורים שלי הצביעו בעד הצטרפות לאיחוד האירופי. נאמר להם שאם הם יצביעו בעבור אירופה הם ייהפכו לעשירים. עכשיו אומרים לנו - הצביעו בעד אירופה ותהפכו לעניים. זה אומר שהאירים יצביעו נגד. זה שינוי שרוצה להפוך אותנו לגרמנים, אבל אנחנו Nicht Sprechen Deutsch (לא מדברים גרמנית) עדיין. הילדים שלנו יצטרכו ללמוד גרמנית, בטח נפלוש לפולין לפני שנבין מה קורה", הוא מתבדח.

"לאנשים יש פיקדונות ביורו בבנק, והם יודעים שיש סיכוי שמשאל העם הזה יתחיל תהליך שבמהלכו נפרוש מגוש היורו. אז מה שיקרה הוא בהלת בנקים. אמא שלי היא מורה בפנסיה; היא לא בדיוק נמנית עם הג'ורג' סורוסים של העולם. היא ביקשה ממני לבוא להרצות לחברותיה, שרוצות לקחת את כספן ולהעביר אותו לגרמניה. מדי פעם מדינות קטנות נהפכות לחשובות. ואנחנו הולכים להיות חשובים למשך כמה חודשים. אנחנו כמו גרסה כחולת עיניים של יוון", אומר מקוויליאמס.

"אני מאוד פרו-אירופי, אך החשש שלי הוא שבאירלנד מרגישים כי האיחוד האירופי מתנהג בצורה שמעודדת גישה אנטי-אירופית. רואים את זה כבר כיום בצעדים של ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון. לדעתי, אירופה לא תישאר במתכונתה הנוכחית. כדי להציל את היורו, צריך להחריב את האיחוד האירופי".

אז מה יקרה? אירופה הולכת לשפל כלכלי, ארה"ב לא מצליחה להתאושש.

"דברים יתפרקו, זה מה שקורה בחיים. המיינסטרים לא מצליח להבין את השינוי. השינוי הוא מה שמקדם אותנו. אנחנו צריכים לאמצו ללבנו. זה לא שאני מאמין במנטרה הכללית ש'כל שינוי הוא לטובה'. המדינות העשירות נמצאות במיתון. אבל בברזיל ובסין אין מיתון. הכלכלה הגלובלית לא במיתון. הגרמנים עדיין עשירים, הצרפתים עדיין עשירים. החיים באירופה, באופן כללי, טובים. אבל כל הבעיות נובעות מכך שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את רמת החיים הזו.

"אירופה תצטרך לפשוט רגל לפני שהיא תגיע למסקנה הזו. מדינות אירופה לא יכולות להודות בזה שהן ארגנטינה. הגרמנים יישארו בסוף לבדם, כמו שווייץ. מבודדים. והם לא יוכלו לייצא אלינו את המכוניות היפות שלהם, כי לא יהיה לנו כסף לקנות אותן. האירים רצו בית יפה. ואחר כך עשרה בתים יפים. וזה נגמר. מה שיקרה זה שנפשוט רגל, נפחת את המטבע, ונתחיל מחדש".

המודל של צמיחה מבוססת צריכה ואשראי מת?

"זה מודל מגוחך. באירופה זה מאז שנות ה-80, והיפר-אשראי מאז שנות ה-90. אנחנו שודדים את העתיד. הילדים שלנו יהיו עניים הרבה יותר מאתנו. הצמיחה תיפול והציפיות יפחתו - והציפיות של הילדים שלנו יהיו נמוכות יותר משלנו. וזה טוב. חזרה למשהו צנוע יותר, אני לא רואה בעיה עם זה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#