לאירלנד ישתלם לעזוב את גוש היורו אם הצנע לא יוקל - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לאירלנד ישתלם לעזוב את גוש היורו אם הצנע לא יוקל

המדינה הראשונה באירופה שקיבלה על עצמה צנע מחמיר מראה סימנים להתאוששות ותוכל לשרוד גם מחוץ לגוש היורו

אירלנד היתה כלכלת איקרוס - הנער שהמריא בכנפיים שבנה אביו לכיוון השמש, עד שנפל נפילה קטלנית. עם המודל הכלכלי שזכה לכינוי "הנמר הקלטי" ומדיניות המסים הנמוכים שלה, אירלנד נהפכה לבסיס האירופי של תאגידים בינלאומיים בענפי התרופות וטכנולוגיית המידע עתירי הטכנולוגיה. אירלנד היתה לכלכלה פתוחה המונעת על ידי יצוא וצמיחה מהירה, אבל היא עפה קרוב מדי לשמש והתרסקה אל הארץ. ההשפלה הסופית התרחשה כשנאלצה לבקש חילוץ לפני כשנה מקרן המטבע הבינלאומית והאיחוד האירופי.

אירלנד ניפחה בועת נכסים אדירה, עם יחס חוב להכנסה של משקי בית שטיפס עד פי שניים, מאזן תשלומים ששקע עמוק ועמוק יותר באדום, תקציבי ממשלה שנהפכו תלויים מדי במסי הבולים של מכירות הבתים ובנקים שמונפו עד אוזניהם.

במידה מסוימת זה היה כמו טרגדיה יוונית. בנק אחד במיוחד, אנגלו אייריש, היה ספק ההלוואות המועדף של קבלני הנדל"ן, וכאשר נכסי הרפאים - בתים שנבנו אך לא נמכרו ונותרו לעמוד ריקים - החלו לצוץ, הוא נקלע לחדלות פירעון. זה לא היה בנק בעל חשיבות מערכתית מיוחדת, ובזמנים נורמליים הוא היה מורשה להתמוטט.

אך ספטמבר 2008 לא היה זמן נורמלי. ליהמן ברדרס קרס והיו חששות - ככל הנראה נכונים - שכישלון של בנק נוסף יצית תגובת שרשרת שתפגע בכל אירופה. ממשלת אירלנד הושפעה, אם לנסח זאת בעדינות, על ידי שותפותיה בגוש היורו לשכב על הרימון, ועל ידי חילוץ אנגלו איריש ובנקים נוספים, הכפילה את חובה הלאומי.

קובעי המדיניות חשו במשבר הקרב, וסדרת הקיצוצים הראשונה בתקציב של אירלנד הוכרזה ביולי 2008. אבל זה היה עניין פעוט לעומת מה שהתרחש לאחר מכן. ענף הבנייה, שייצר 80 אלף בתים בשנה, כפליים מהרמה הדרושה כדי לענות על הביקוש במדינה - קרס לתוך בור ללא תחתית, והמיתון העולמי העלים נתח גדול מהיצוא האירי.

לאחר מכן הגיעו סדרה של חבילות חילוץ ותקציבי צנע, בעוד שהממשלה ניסתה לאזן את מאזניה במהלך מיתון שבו התוצר הלאומי צנח ב-20%. בנובמבר 2010, ממשלת אירלנד ביקשה תמיכה חיצונית מהאיחוד האירופי ומקרן המטבע הבינלאומית. שוב, לא ממש היתה לה ברירה אחרת.

תנאי החילוץ היו נוקשים והצנע היה בלתי נמנע. שר האוצר, מייקל נונן, מתכנן להעלות את המע"מ ב-2%, לשיעור של 23%, בהצעת התקציב שתוגש בשבוע הבא. שיעור האבטלה נושק ל-15% (ויותר ממחצית הם מובטלים לטווח ארוך), לפחות 100 אלף משקי בית מחזיקים בנכסים ששווים פחות מחובותיהם, ותשלומי הרווחה, מלבד פנסיות, קוצצו.

ברבעונים האחרונים נראו סימני חיים בכלכלה האירית, אבל ההתאוששות נרשמה במגזר היצוא בלבד, בזכות הקיצוצים שהובילו לשיפור בתחרותיות. הדבר החיובי ביותר שאפשר לומר על הכלכלה המקומית הוא שנראה כי הגיעה הכי נמוך שאפשר. לפחות לעת עתה.

כשליש מהיצוא האירי מגיע לבריטניה, שניצבת על סף מיתון שעלול לפגוע בה בשנה הבאה; שליש נוסף מגיע למדינות גוש היורו, שבאופן כמעט וודאי ניצב בפני מיתון; ושליש נוסף מגיע לארה"ב, שגם היא תושפע לרעה מהמשבר באירופה.

"היינו דוגמה ומופת לגלובליזציה"

אלו הבשורות הרעות. הבשורות הטובות הן שצד ההיצע של הכלכלה האירית נותר יציב. תשומת לב רבה מוקדשת לרמתו הנמוכה של מס החברות, שללא ספק משמש אבן שואבת להשקעות חיצוניות, אך זו לא הסיבה היחידה לבואם של התאגידים הבינלאומיים. כוח העבודה באירלנד צעיר ומיומן, ודבלין, בניגוד לבריטניה, מוכנה פוליטית להשתמש במדיניות תעשייתית להשקעת הון במגזרי צמיחה. מערכת הבנקאות של אירלנד אינה מתפקדת, אך מרבית התאגידים הבינלאומיים - שמהווים 80% מהיצוא במדינה - אינם תלויים בבנקים המקומיים לצורך מימון.

הבעיה היא שאי אפשר לנהל כלכלה משגשגת על בסיס יצוא בלבד, תחרותי ככל שיהיה. בשיטוט במרכז דבלין, קשה להאמין שזוהי מדינה במיתון. המסעדות עמוסות, בתי הקולנוע הומים אדם. חבילות קש אינן מתגלגלות ברוח ברחובות. דבלין מזכירה קצת את טוקיו של אמצע שנות ה-90: עיר שנראית עדיין משגשגת, על אף התכווצות הכלכלה.

בלומברג

אך במובן מסוים, זוהי אשליה. הביקוש המקומי חלש, ההשקעות הפרטיות קרסו ומשקי הבית חוסכים במקום להוציא.

המשבר הנוכחי בגוש היורו מאיים לחנוק את היצוא ולהקשות על העמידה ביעדי הפחתת הגירעון בתקציב. יש סיכון של מלכודת חוב, שבה הקיצוצים בתקציב מובילים לצמיחה אטית, שבתורה מחריפה את המצב הפיסקלי ומגדילה את הלחצים לקיצוצים נוספים.

תשואת האג"ח ירדה ב-12 החודשים האחרונים, אך טיפסה לסביבות 10% בשבוע שעבר. מעניין לציין כי כאשר שר האוצר האירי נונן ניסה לבצע מדיניות חליפית למגזר ספציפי של הכלכלה בשנה שעברה, הוא הפחית את המע"מ לתעשיית התיירות ומדדי התעשייה זינקו ב-10%.

הסיכוי לבצע מהלך דומה בחלקים האחרים של הכלכלה נראה קלוש. הכלכלה הקיינסיאנית אינה חזקה באירלנד, מדינה שבה מדיניות מוניטרית רשלנית בשנות הבועה הוחלפה בנוקשות תקציבית בתקופת ההאטה. דייוויד בג, מזכ"ל קונפדרציית איגודי הסחר האירית, אומר: "היינו דוגמה ומופת לגלובליזציה. כעת אנו דוגמה ומופת לצנע".

אז מה אמור לקרות? הטרויקה - האיחוד האירופי, קרן המטבע והבנק המרכזי של אירופה - צריכה לתת לאירלנד מרחב תמרון. כפי שנונן אומר בצדק, אירופה זקוקה נואשות לסיפור הצלחה, ויש סיכוי גדול יותר שהדבר יקרה באירלנד מאשר ביוון או בפורטוגל. כרגע, הטיעון השולט הוא טיעון מעוות של סיכון מוסרי, לפיו אסור לתגמל את אירלנד על כך שעשתה מה שנאמר לה, אם היא תסטה מהדרך ותשנה את מדיניותה. עד עתה, תגובת אירלנד היתה כמעט פבלובית, והיא הגיבה לדרישה להמשיך להכאיב לעצמה בהסכמה שגבלה בכניעות.

זוכה ליחס כמו של סיזיפוס

אולם כעת אנו עדים להשפעות של התגובה. האיגודים המקצועיים קוראים לרפלציה קלה - עידוד עלייה במחירים - בזמן שנונן טוען כי יש צורך להכיר בקורבן שהקריבה אירלנד בשם הסולידריות האירופית. הוא היה רוצה בהקלה של תנאי הסכם החוב של אירלנד מול הבנק המרכזי של אירופה לסיוע לאנגלו אייריש, שלדעת פקידי הממשל עשוי לחסוך מיליארדי יורו בשנה.

החשש בקרב קובעי המדיניות האירים הוא שאם יפגינו איזשהי התנגדות לצנע, הם יוענשו. יש שני דברים לומר על כך: הראשון הוא שבמצב הנוכחי, מדינות הפריפריה הקטנות השקועות בחובות עלולות להפיל את גוש היורו כולו. אוכלוסייתה של אירלנד מונה 4 מיליון איש, וחוזקה של המדינה מעיד כי תוכל לשגשג בתוך המטבע הבודד ומחוצה לו, גם אם המעבר יהיה קשה. אירלנד יכולה לעמוד במשבר טוב יותר מאשר הבנק המרכזי של אירופה או הנציבות האירופית.

הדבר השני הוא שהמדיניות הנוכחית של גרימת סבל רב עוד יותר לאזרחים באירלנד, שגויה פוליטית ושגויה כלכלית. היא תדכא את הכלכלה וסביר להניח שתגרום לאנשים להצביע נגד כל שינוי באמנה האירופית שמטרתו לחזק את האחידות המוניטרית. אירלנד עשתה טעויות, טעויות גדולות. היא היתה כמו איקרוס, אבל כעת היא זוכה ליחס של סיזיפוס, הדמות במיתולוגיה היוונית שנידונה לגלגל אבן במעלה גבעה תלולה רק כדי לצפות בה מתגלגלת שוב לתחתית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#