"להגן על הקפיטליזם - לא על הקפיטליסטים המקושרים"

לארי סאמרס, מסמלי הקפיטליזם הדורסני, שכשר האוצר בממשל קלינטון הוביל מהלכים שסייעו ליצירת המשבר הפיננסי והתנגד לתשלומי סעד ודמי אבטלה, החליף את עורו: במאמר שפירסם השבוע הוא מתנגד למדיניות ההטבות לעשירים וקורא למדיניות מס שתחזיר את השוויון

דפנה מאור
דפנה מאור
דפנה מאור
דפנה מאור

>> קשה למצוא סימן מובהק יותר לשינוי החד בכיוונה של הרוח המנשבת בכלכלה האמריקאית בימים אלה יותר מאשר המאמר שפירסם ביום שני לארי סאמרס, פרופסור בהרווארד, לשעבר שר האוצר בממשל קלינטון ויועץ כלכלי בכיר תחת אובמה.

סאמרס הוא אחד האנשים שמסמלים יותר מכל את הטיית חוקי המשחק של הכלכלה האמריקאית לטובת התאגידים והבנקים הגדולים. בזמן כהונתו כשר אוצר הוא קידם דה-רגולציה של המגזר הפיננסי, מהלך שתרם רבות למשבר הפיננסי עשור לאחר מכן. הוא עבד עבור הבנקים הגדולים והואשם בקידום האינטרסים שלהם בוושינגטון. הוא הכחיש את ההתחממות הגלובלית והטיח עלבונות בנשים ובשחורים בהיותו נשיא הרווארד. ואולם השבוע, במאמר שפירסם באתר של "פייננשל טיימס" כתב סאמרס דברים חריפים למדי על המדיניות שתרמה לאי השוויון המחריף בארה"ב.

"תהיה זו טעות לטעון כי הבעיות של ארה"ב מחזוריות או כפופות לפתרון מקרו- כלכלי. מגמות שהחלו לפני המיתון יהיו אתנו הרבה אחרי ההתאוששות. אחת החשובות בהן היא המעבר הגדול בשוק לתגמול מיעוט של ארחים לעומת התגמול שעומד לרשות רוב האזרחים", כתב סאמרס. הוא ציטט את הנתונים הידועים שלפיהם הכנסות המאיון העליון של ארה"ב עלו ב-275% בין 1979 ל-2007, בעוד שהכנסות המעמד הבינוני, ששה העשירונים הבאים, צמחו ב-40% בלבד.

"אלה שטוענים כי אי השוויון הוא משהו שניתן לקבל כל עוד יש ניידות חברתית בין דורות ובתקופת חיים, טועה - יש מעט משניהם. הניידות החברתית בארה"ב היא נמוכה בקנה מידה בינלאומי, ולראשונה בהיסטוריה אינה משתפרת".

"מדוע המאיון העליון הצליח כל כך?", שואל סאמרס במאמר. הוא מסביר כי שינויים טכנולוגיים הטיבו מאוד עם קבוצות קטנות כמו העובדים בעמק הסיליקון, אך מוסיף כי אין להאשים את הצלחתם של העשירים כגורם לדריכה במקום של הכנסות המעמד הבינוני. "ואולם בה בעת, גם אלה שטוענים כי החשש מהגידול באי שוויון הוא מוטעה, או נובע ממלחמת מעמדות, מחטיא את המטרה עוד יותר. מידת השינוי בחלוקת ההכנסות גדולה כל כך שלא ניתן להסבירה בקצב הצמיחה בכלכלה. רוב הגידול באי שוויון מייצג את השיפור של מי שנמצא למעלה על חשבון כל השאר, וזה מפריך את התפישה שחיזוק הכלכלה כשלעצמו יפחית את אי השוויון.

לארי סאמרס

לדבריו, "התמקדות בתחרותיות של ארה"ב תחמיר את אי השוויון, אם משמעות הדבר היא קיצוץ במס חברות או הכנסה על קניין רוחני לטובת חברות שלא מייצרות בעיקר בארה"ב".

סאמרס מונה שלושה פתרונות להפחתת האי שוויון: "הממשלה צריכה להיזהר שלא לתגמל את העשירים בוויתורים מיוחדים", ומציע כי מכירת נכסים או רישיונות תיעשה במכרז שבו יש גישה לכולם; ובמקרים שבהם הממשל מעניק ביטוח במפורש או במשתמע לעסקים, עליו לגבות "פרמיה" מהתעשייה. "על הממשלה לתמוך בקפיטליזם, ולא בקפיטליסטים מקושרים". סאמרס מציע גם רפורמה במס שתתמוך בשוויון ובצמיחה, וכן להבטיח חינוך גבוה לכולם, ולא לסכן אותו בקיצוצים או העלאת שכר הלימוד באוניברסיטאות הממשלתיות.

"המדינות הפחות מאוכלסות באפריקה אינן מזוהמות דיין"

סאמרס, 57, נולד למשפחה יהודית מקונטיקט. כבן לשני הורים כלכלנים שהיו פרופסורים באוניברסיטת פנסילבניה, ואחיינם של שני כלכלנים זוכי פרס נובל - פול סמואלסון וקנת ארו - הוא המשיך את דרכם ועשה דוקטורט בכלכלה בהרווארד. הקריירה האקדמית של סאמרס התמקדה בנושאים מסוימים מאוד: מחקריו הראשונים באוניברסיטה טענו כי מסי חברות ומס רווחי הון הם שיטה לא יעילה של מיסוי, ומאוחר יותר כתב כי ביטוח אבטלה ותשלומי סעד הם גורם מרכזי לגידול באבטלה, ולפיכך יש לצמצם אותם.

בהיותו כלכלן ראשי של הבנק העולמי ב-1991-1993, כתב סאמרס: "אין מגבלות ליכולת הקיבול של כדור הארץ שניתקל בה בעתיד הנראה לעין. אין סיכון לאפוקליפסה בשל התחממות גלובלית". הוא הוסיף כי הרעיון שיש מגבלה למשאבי הטבע הוא שגוי ועלול לעלות לאנושות במחיר חברתי כבד. אחד הציטוטים הידועים לשמצה שלו, שלאחר מכן טען שנאמר בסרקזם היה: "ההיגיון הכלכלי שבהשלכת פסולת רעילה במדינות העניות ביותר הוא מוחלט ועלינו להכיר בו. המדינות הפחות מאוכלסות באפריקה אינן מזוהמות דיין".

מדיבורים למעשים. ב-1999 התמנה סאמרס לשר אוצר בממשל קלינטון, והחליף את המורה הרוחני שלו, רוברט רובין. בעת כהונתו כשר אוצר היה סאמרס פעיל מאוד בזירה הבינלאומית והוביל את מאמצי החילוץ הכלכלי של רוסיה ומקסיקו. בדיעבד התברר כי פרויקט שבו הוא ואקדמאים אחרים מהרווארד ייעצו לממשלת רוסיה בתקופת ההפרטות הגדולה היה נגוע בניגודי עניינים.

המהלך הגדול והחשוב ביותר שהוביל סאמרס היה השינוי הקריטי ביותר בחוקים המפקחים על המגזר הפיננסי ביובל האחרון: ביטול חוק גלאס-שטיגל, שנחקק ב-1933 בזמן השפל הכלכלי הגדול, ולמעשה הפריד בין הבנקים המסחריים לבנקי ההשקעות במטרה להגן על יציבותם של הראשונים. "היום הצביע הקונגרס לעדכן את החוקים של הרגולציה הפיננסית שנקבעו בשפל הגדול, ולהחליף אותם במערכת ראויה למאה ה-21", אמר אז סאמרס.

ביטול חוק גלאס-שטיגל, אומרים כלכלנים רבים, היה אחד הצעדים הראשונים שהתירו לקיחת סיכונים מופרזת שהובילה לקריסת המערכת הפיננסית ב-2008. בנוסף לכך, פעל סאמרס במרץ כדי להפחית את הרגולציה על מסחר בנגזרים - אותם נגזרים שעליהם נבנתה הפירמידה של שוק הסאבפריים ונייירות הערך הרעילים שיצרו את המשבר.

יותר מעשור אחרי כן, בהיותו יו"ר המועצה הכלכלית הלאומית של הבית הלבן תחת הנשיא אובמה, הודה סאמרס בטעותו, גם אם באופן מובלע. "ברור כיום שאנו זקוקים לרגולציה חזקה בהרבה, ואחד התחומים הקריטיים של רגולציה הוא נגזרים". הוא גם ציטט את הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס באומרו: "כשהנסיבות משתנות, אני משנה את דעתי".

ב-2001, עם בחירתו של ג'ורג' וו. בוש לנשיא, פרש סאמרס מהממשל וחזר להרווארד, הפעם כנשיא האוניברסיטה. לאחר ארבע שנים הוא נקלע לאחת השערוריות הגדולות בקריירה שלו. סאמרס טען כי הסיבה לכך שרק נשים מעטות מצליחות במתמטיקה ובמדעים היא הבדלים מולדים ביכולת ובכישרון בין המינים. "במקרים הספציפיים של מדע והנדסה, יש עניין של יכולת מולדת, ובמיוחד כושר השינוי ביכולת הזו. הייתי שמח לטעות בדבר הזה", אמר. הסערה שעוררו דבריו גרמה לו להתנצל כמה פעמים, וככל הנראה הביאה להתפטרותו ב-2006.

בתקופת כהונתו כנשיא הרווארד, השקיע סאמרס את כספי קרן ההשקעות של האוניברסיטה באגרסיביות, כולל הימור על נגזרים פיננסיים שנקראים עסקות החלף לריבית, בהיקף של 3.52 מיליארד דולר. לאחר שעזב המשיכה האוניברסיטה להחזיק בפוזיציות אלה, ועד 2008 היא הפסידה בגינן יותר ממיליארד דולר.

לאחר שעזב את הרווארד, יצא סאמרס לשוק הפרטי. הוא עבד כיועץ לקרן הגידור ד.אי שו אנד קו, וקיבל שכר של 5.2 מיליון דולר בין 2006 ל-2008. הוא קיבל שכר על נאומים והרצאות גם מחברות פיננסיות רבות, בהם הרצאה לליהמן ברדרס ששה שבועות לפני שהבנק הכריז על פשיטת רגל. כתוצאה מכך, היה נתון סאמרס לביקורת כשמונה על ידי אובמה ליועץ כלכלי בכיר בתקופת המשבר הפיננסי, שבו לסאמרס היה הכוח להשפיע על הבנקים, שהיו משלמי שכר שלו זמן קצר לפני כן.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ