וידיאו |

הנמרה שמאחורי רופרט מרדוק

ראיון ראשון של ונדי דנג מאז הסנוקרת שהצילה את בעלה ממבוכה: "אני עדיין מקבלת הצעות לשמש כשומרת ראש"

פטריסיה דנאהר, גרדיאן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
פטריסיה דנאהר, גרדיאן

ונדי דנג מרדוק היא אשה מהסוג המעודן. ארבעה חודשים לאחר שתפסה כותרות ברחבי העולם כשנחלצה להגנתו של בעלה, רופרט, כאשר הותקף בעוגת קצף בעת שמסר את עדותו בפרשת הציתות לטלפונים, דנג משיקה קריירה חדשה כמפיקת סרטים. היא נכנסת לעולם חסר הרחמים של תעשיית הסרטים בהוליווד מצוידת בכל הדרוש להתמודדות עמו.

נפגשנו בלוס אנג'לס, שם השתתפה בהקרנת הבכורה של סרטה הראשון. היא גבוהה ופלרטטנית באופן מפתיע. "לא עד כדי כך מטורף", היא אמרה על הסנוקרת המרשימה שהצילה את כבוד בעלה. היא צוחקת וטופחת על רגלי. "הכל קרה כל כך מהר. אני לא יודעת למה השתגעתי, אבל אני שמחה שזה נגמר". עבורה, אולי, אבל ביום חמישי בנו של רופרט, ג'יימס, חזר להעיד בפני ועדת התרבות, המדיה והספורט של בית הנבחרים. ועם התגליות הנחשפות מדי יום לגבי "ניוז אינטרנשיונל", הנשורת מהפרשיה עדיין רחוקה מלהסתיים.

זו הפעם הראשונה שבה דיברה מרדוק על התקרית, שזיכתה אותה אולי ביותר פרסום מאשר זכתה לו עדותו של בעלה בן ה-80 - וגם בהצעות עבודה: "כל השרים הסינים היו גאים בי ורצו אותי כגיבורה סינית. אני עדיין מקבלת הצעות לשמש כשומרת ראש!" האם היתה עושה זאת שוב? היא משתהה, ואז מנידה את ראשה כאילו כלל אינה מאמינה שהדבר התרחש. "אני רוצה לשמור על פרופיל נמוך. אני מקבלת כל כך הרבה בקשות להתראיין לגבי מה שקרה. אני פשוט מתעלמת".

לאור הלחץ על שושלת מרדוק מאז שנחשפה החקירה ופרשת הציתות, תהיתי מה מצב העניינים בבית. "זה קשה, אבל עוברים את זה, וזה מקרב את המשפחה. רופרט הוא אדם חזק מאוד. הוא מקבל את האשמה וממשיך הלאה. הוא עושה טוב", היא אומרת, ובקולה אין זכר לקלות הראש המוקדמת. "יש לנו מאה, מאתיים עיתונים, 50 אלף איש, וכמה אנשים עשו טעות. למדנו מהטעות הזאת והמשכנו הלאה. רוב האנשים (בניוז אינטרנשיונל) הם מדהימים".

ונדי דנג-מרדוק ורופרט מרדוק

מסייעת לתעשיית הסרטים בסין

מרדוק (42) מעדיפה לדבר על תפקידה החדש כמפיקת סרטים, במיוחד על סרטה הראשון - "סיפור כתוב במניפה", שהפיקה יחד עם פלורנס סלואן המלאזית, אשתו של איל מדיה אחר, הארי סלואן, לשעבר ראש MGM. עלילת הסרט מתרחשת בסין במאה ה-19, והוא מבוסס על סיפור חברותן רבת השנים של שתי נערות, שמפתחות קוד סודי משלהן כדי לעקוף את המגבלות התרבותיות הנוקשות שהוטלו על התנהגותן של נשים באותה תקופה.

מרדוק וסלואן מתכננות להפיק סרט נוסף ביחד, שגם עלילתו כנראה תתרחש בסין, ומרדוק אומרת כי היא להוטה לפתח הפקות משותפות נוספות לסין ולארה"ב. היא כבר מילאה תפקיד שניתן להגדירו כמכריע בניווט ההשקעות של ניוז קורפ בסין, וכעת מתמקדת יותר בעסקות סרטים.

"קיבלנו מימון מחברים וממשפחה, ואז הבמאי ויין וונג רצה להיות מעורב. אנחנו עומדים לעשות עוד כמה פרויקטים של סרטים, שיתמקדו בסיפורים סיניים עכשוויים, ובחודש הבא נכריז על פרויקט חדש - הפקה אמריקאית-סינית המבוססת על ספר.

"רציתי לסייע לתעשייה בסין עם יותר הפקות משותפות, וגם להציג תמונה של סין המודרנית", היא אומרת, "בסרטים אמריקאים, גם כאלה שמצליחים בסין, נתח ההכנסות ממכירות כרטיסים בקולנוע הוא 15% עד 17%. בהפקות משותפות הוא מגיע ל-42% ו-43%, וגם אין מכסה של 20 סרטים. זה טוב לסין, וגם אפשר לספר סיפור סיני ולהראות אותו לארה"ב ולמדינות אחרות".

"אני מקווה שהסרטים שלנו יעודדו אנשים לעשות יותר הפקות משותפות בסין. זה שוק ענק שיש לו לאן להיפתח. אנשים צריכים לקחת יוזמה ולפעול בהתאם לחוקים המקומיים עם האנשים הנכונים. זה אפשרי", היא אומרת.

בחודש שעבר פתח סרטה את פסטיבל הסרטים סין-אמריקה בלוס אנג'לס, ונוכחותה עוררה לא פחות מהומה מנוכחותם של בני האצולה ההוליוודים הרבים. "לא תכננתי להיות מפיקה ולא ממש ידעתי למה אני נכנסת", היא אומרת, וצוחקת. "הלכתי לערב הקראה של ליסה סי (מחברת הספר עליו מבוסס הסרט) בבית של איימי טן - היא ואני מיודדות כבר זמן רב. הסיפור כל כך מרגש, הוא הזכיר לי את ילדותי בסין - דודה של אבי התגוררה איתנו, סבתי נפטרה מסיבוכי לידה. הוא מחובר למה שקורה היום במערכות יחסים בין נערות ונשים".

דנג, ביתו של מנהל מפעל סיני, גדלה בעיר גואנגז'או שבדרום סין. היא היתה שחקנית כדורעף מצטיינת בתיכון. דנג עזבה את סין כנערה מתבגרת, ועברה לאמריקה כדי לסייע לזוג אמריקאי, ג'ייק וג'ויס שרי, שמימנו את בקשת ויזת הסטודנט שלה. היא המשיכה ללימודים באוניברסיטת קליפורניה בנורתרידג', ולאחר מכן בבית הספר לעסקים בייל. מאוחר יותר התחתנה עם ג'ייק שרי, שעזב את אשתו, אך הנישואים לא האריכו ימים.

היא עמדה לראשונה לצידו של מרדוק ב-1998, כשעבדה ברשת סטאר טי.וי. השייכת לו, תכננה את פעילויות הרשת בהונג קונג ובסין וסייעה לפתח את הפצת ערוץ המוזיקה של החברה. הם נישאו ב-1999, רק 17 ימים לאחר גירושיו מאשתו השנייה אנה (אמם של אליזבט, לכלן וג'יימס). הוא היה בן 68 והיא היתה בת 30, ולזוג יש כעת שני ילדים צעירים.

כאשת חברה בעל קשרים חובקי עולם, היא מונה עבורי את שמות חברותיה המפורסמות בניו יורק, שאירחו ואף שילמו עבור הקרנות סרטה, וגם עבור הקרנת הבכורה שנערכה שם. "רבות מחברותי נחלצו לעזרה. בהקרנת הבכורה, בגלל התקציב הדחוק, לא היה לנו כסף לפרמיירה גדולה, אבל החברות שלי ערכו הקרנות גדולות עבורנו בסן פרנסיסקו ובניו יורק. ניקול קידמן, דיאן וון פורסטנברג, איבונה טרמפ, כולן תמכו ושילמו עבור ההקרנות. בהמפטונים, ורה וונג שילמה על הכל, וזה היה מאוד נחמד. אני נאמנה ואני אוהבת את חבריי. חברויות מעשירות את החיים והופכות אותם למעניינים יותר", אומרת דנג.

נוקטים בגישה של אהבה קשוחה

מה חשב בעלה על מאמציה כמפיקה ירוקה? היא צוחקת וטופחת שוב על רגלי. "בעלי תמך מאוד. הוא צפה בגרסאות עריכה רבות, וכשטסתי לסין לקדם את הסרט הוא התלווה אלי, ותרם להתקדמות. כשלא הייתי בבית הוא נשאר עם הילדים וזה היה מעולה".

המונח השנוי במחלוקת "אמא נמרה" הפך לחלק מהלקסיקון מאז הופיע ספרה של איימי צ'ואה "המנון הקרב של אמא נמרה" מוקדם יותר השנה, ותיאר סוג של אם מונעת, שאפתנית (אסייתית לעיתים קרובות). זהו מונח שבו משתמשת מרדוק בצחוק כשהיא מתארת את עצמה. מחברת הספר מיודדת גם היא עם מרדוק, אך לא בהכרח כמודל לחיקוי.

"איימי צ'ואה היא אישה מצחיקה למדי. הספר שלה היה מצחיק - כולם צריכים להשתמש בו כנקודת מוצא, אבל לא בהכרח להעתיק את מה שהיא עושה. עם הילדים שלנו, רופרט ואני נוקטים בגישה של אהבה קשוחה. אנחנו אוהבים אותם, אבל אנחנו מחנכים אותם - חייבים לסיים את שיעורי הבית, לעשות מטלות, להיות מנומסים לאנשים, אבל אנחנו גם צריכים לשמש דוגמה טובה בעצמנו.

"אני לא אומרת, 'אם לא תגיעו למקום ראשון, אני אכעס'. אני אומרת, 'נסו כמיטב יכולתכם, השתדלו ככל יכולתכם'. זה איזון. ההורים שלי היו הרבה יותר נוקשים. אי אפשר להכריח את הילדים. בסין כנראה שאפשר, אבל כאן אי אפשר".

למשפחת מרדוק בתים בבייג'ין, בלוס אנג'לס, באוסטרליה ובניו יורק, ומשפחתה נעה על ציר ארה"ב-סין. "הילדים שלי דוברים סינית טובה למדי ומתרגמים עבור חבריי האמריקאיים. כשיו ג'קמן, שמככב בסרט שלנו, הגיע לסין, הבת הגדולה שלי גרייס הייתה בת תשע והיא סייעה לו בתרגום.

"גדלתי בסין, אבל חייתי בארה"ב, ואני רוצה שהילדים שלי יבינו מה קורה שם. הם שואלים אותי לפעמים, 'האם אנחנו סינים או אוסטרלים?' המשפחה שלי נמצאת בלוס אנג'לס, בניו יורק ובסין, ויש להם חופש להתנייד, שזה אדיר. שתי התרבויות מעניינות מאוד וכל כך הרבה דברים קורים היום בסין. אני רוצה לעשות סרט שישקף את זה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker