יוצאים נגד הפריבילגיות לטייקונים ולאיגודי עובדים

ארה"ב נפלה טרף לקפיטליזם של מקורבים; תנועת המחאה בוול סטריט היא ההזדמנות להחזיר את הקפיטליזם לשורשיו האמיתיים, ההוגנים והדורשים נשיאה באחריות

ניקולס קריסטוף
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

ניו יורק טיימס

כשאני כותב על "לכבוש את וול סטריט", קוראים רבים שואלים אותי אם המפגינים הם באמת קומוניסטים עירומים למחצה שמתכוונים להפיל את המערכת הכלכלית האמריקאית בזמן שהם לא עסוקים בשימוש בסמים או בקיום יחסי מין בפומבי.

מפגין בוול סטריט

התשובה היא לא. העמדה המעוררת בהלה הזו היא תוצר של הדמיון המיני הער מדי של מבקרי התנועה, והמציצנים של "לכבוש את וול סטריט" יתאכזבו. חשוב מכך, בעוד שאלה שמעוררים בהלה חושבים שהתנועה היא אספסוף שמנסה להפיל את הקפיטליזם, אפשר לטעון בדיוק את ההפך: התנועה מציגה את הצורך להחזיר את העקרונות הקפיטליסטיים המקוריים והבסיסיים - כמו נשיאה באחריות.

במילים אחרות: זהו סיכוי להציל את הקפיטליזם מהקפיטליזם של המקורבים.

אני מאמין נלהב בקפיטליזם. בני משפחתי שעדיין נושאים את השם קריסטופוביץ', חיו בפולין, תחת הקומוניזם, וניסיונם לימד אותי שהדרך להעלות את רמת החיים היא באמצעות קפיטליזם.

אולם בשנים אחרונות הפיננסיירים בארה"ב בחרו לחיות במיטת נוצות בחסות ממשלתית. הפלטפורמה שלהם היא סוציאליזם לטייקונים וקפיטליזם לכל השאר. הם לא מרושעים, אולם במערכת שמאפשרת להם לקבל יותר מחלקם ההוגן, זה מאוד אנושי לנסות לחטוף מכל הבא ליד. וזה מסביר את הפריביליגיות שלהם זוכים גם האיגודים המקצועיים וגם הטייקונים, ששניהם משבשים את הדרך לכלכלת שוק המתפקדת היטב.

כשגרתי באסיה וסיקרתי את המשבר הפיננסי שם בשלהי שנות ה-90, פקידי הממשל האמריקאי דיברו בלשון חריפה על "קפיטליזם של מקורבים" שמתבצע באזור ההוא. לורנס סאמרס, שהיה אז סגן שר האוצר, אמר זאת בנאום באוגוסט 1998: "באסיה, הבעיות הקשורות לקפיטליזם של מקורבים הם בליבו של המשבר, ובשל כך נחוצות רפורמות מבניות כחלק גדול מהפתרון שמציעה קרן המטבע הבינ"ל".

הביקורת האמריקאית על המשבר האסיאתי היתה נכונה. המדינות שם היו קפיטליסטיות בשוליים, אך היו נחוצות להן רפורמות גדולות כדי להביא לנשיאה באחריות וליצור שווקים תחרותיים. משהו דומה קורה עכשיו בארה"ב.

הייתי רוצה להזמין את שרי האוצר של תאילנד, דרום קוריאה ואינדונזיה - מדינות שאני ואמריקאים אחרים גינינו כמגלמים את קפיטליזם המקורבים בשנות ה-90 - ולמתוח ביקורת על קפיטליזם המקורבים באמריקה כיום.

קפיטליזם זוכה להצלחה כה רבה כשיטה כלכלית בין היתר בשל המשמעת הפנימית שלו, שמתירה אפילו הפסדים ופשיטת רגל. האפשרות של כישלון היא זו שיוצרת את ההזדמנות לנצחון. אולם רבים מהבנקים הגדולים של ארה"ב הם גדולים מכדי ליפול, ולכן הם מפריטים לעצמם את הרווחים ומלאימים לציבור את ההפסד.

מוסדות פיננסים מגבירים את המינוף (לקיחת הלוואות) בחיפוש אחר רווחים ובונוסים ענקיים. הבנקים מעמידים פנים שהסיכון מוגר בגלל שאיגחו אותו (יצירת ני"ע המבוססים על תזרימי הכנסות, למשל מהחזרי משכנתאות). סוכנויות דירוג האשראי מקבלות תשלומים כדי להפיק תעודות כשרות חסרות משמעות. המערכת מתפוררת, ואז משלמי המסים צריכים לחלץ את הבנקאים. איפה כאן הנשיאה באחריות?

זה לא רק נואמי הנאומים בלכבוש את וול סטריט שרוצים להציב את הקפיטליסטים של אמריקה על נתיב קפיטליסטי יותר. "שינוי מבני הוא הכרחי", אמר פול וולקר, לשעבר נגיד הבנק הפדרלי, בנאום חשוב בחודש שעבר, שדן ברבים מהנושאים הקשורים למחאה. הוא קרא להטיל מגבלות רבות יותר על הבנקים, אולי להגביל את גודלם, והזהיר כי אחרת אנחנו נמצאים על נתיב של "קריסות פיננסיות תדירות, מורכבות ומסוכנות יותר ויותר".


כמוהו, מוחמד אל עריאן, עוד עמוד תווך של העולם הפיננסי, בהיותו מנכ"ל פימקו, אחת מחברות ניהול הכספים הגדולות בעולם, אוהד את היבטי תנועת לכבוש את וול סטריט. הוא אמר לי שהשיטה הכלכלית צריכה לנוע לכיוון של "קפיטליזם משתף" ולאמץ לליבה מהלכים ליצירת תעסוקה במקביל לבלימת אי השיוויון ההולך וגדל.

"אי אפשר לשמור על בית טוב בשכונה שהולכת ומידרדרת", הוא אמר לי. "האמינות והתפקוד ההוגן של השכונה הם בעלי חשיבות גדולה. בלי זה, המערכת הקפיטליסטית תמשיך להיחלש".

לורנס כץ, כלכלן מהרווארד, מוסיף כי אי שיוויון מסוים נחוץ כדי ליצור תמריצים בכלכלה קפיטליסטית, אולם "יותר מדי אי שיוויון יכול לפגוע בתפקוד היעיל של הכלכלה". בפרט, הוא אומר, אי שיוויון פורז יכול להיות בעל שתי השלכות מעוותות: ראשית, הלובי העשיר מאוד לקבלת טובות הנאה, חוזים וחילוצים, שמעוות את השווקים; שנית, אי השיוויון חותר תחת היכולת של העניים ביותר להשקיע בחינוך של עצמם.

"הגורמים הללו משמעותם שאי שיוויון יכול ליצור עוד יותר אי שיוויון ולבסוף צמיחה כלכלית דלה", אמר פרופסור כץ.

נשמע לכם מוכר?

כן, אנחנו עומדים בפני איום למערכת הקפיטליסטית שלנו. אולם הוא לא מגיע מאנרכיסטים מעורטלים המאיישים את הבריקדות ב"לכבוש את וול סטריט". הוא מגיע מצד אנשים בחליפות פסים שמגינים על מערכת פיננסית שגולשת להנאתה בלי משמעת הכשלון ויוצרת אי שיוויון ההולך וגואה, חילוצי בנקים ברוח סוציאליסטית ומנהלים בכירים שלא יודעים אחריות מהי.

הגיע הזמן להוציא את המקורבים מהקפיטליזם, כאן בבית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker