אבטלת הצעירים: המחלה של מדינות המערב

שיעור האבטלה הגבוה בקרב הצעירים בכלכלות המפותחות ברחבי העולם גורם לנזק אדיר, שיורגש גם בעוד עשרות שנים

לוגו אקונומיסט
אקונומיסט
לוגו אקונומיסט
אקונומיסט

מריה גיל אולדמולינס היא אשה צעירה, חכמה ובטוחה בעצמה. היא מחזיקה בתואר אחד ממוסד אקדמי בריטי ועומדת לסיים תואר נוסף בספרד מולדתה - והיא מרגישה שאין לה עתיד.

אולדמולינס משתייכת לדור של ספרדים צעירים שחשים כעת כי החוזה הבלתי כתוב שלהם מול מדינתם - תעבדו קשה, ותזכו לחיים טובים משל הוריכם - הופר. לפני המשבר הכלכלי שיעור האבטלה בספרד, בעיה ישנה, נדחק הצדה על רקע צמיחה מונעת-אשראי ותקופת פריחה ארוכה בשוק הנדל"ן: ב-2007 הוא היה 8% בלבד. כיום הוא 21.2%, ובקרב צעירים מדובר ב-46.2%. "קיבלתי הכשרה לעולם שלא קיים", אומרת אולדמולינס.

הנתונים בספרד מחרידים במיוחד. ואולם במרבית מדינות העולם המפותח שיעור האבטלה בקרב צעירים עולה והולך. זו תופעה שעשויה להיתפש כזניחה - הצעירים בדרך כלל יכולים להיעזר בהוריהם; הם יכולים להישאר במערכת החינוך זמן רב יותר; ועתידם עדיין לפניהם. אין להם משפחות להאכיל ולא צורך נואש בביטוח רפואי שעובדים מבוגרים יותר עלולים להפסיד עם פיטוריהם. ואולם יש שפע של עדויות לכך ששיעור אבטלה גבוה בקרב צעירים מסב נזקים ארוכי טווח.

הפגנות בספרדצילום: אי–פי

בחמש השנים האחרונות עלה שיעור האבטלה בקרב צעירים במרבית מדינות OECD, מועדון המדינות העשירות (ראו תרשים). אחד מכל חמישה צעירים בכוח העבודה באיחוד האירופי בגילי 25 ומטה מובטל, והמצב קשה יותר בדרום. בארה"ב קצת יותר מ-18% מבני ה-25 ומטה מובטלים; שחורים צעירים, המהווים 15% מהאוכלוסייה, סובלים מאבטלה של 31%, שעולה ל-44% בקרב מי שלא סיימו תיכון (בקרב לבנים הוא 24%). במדינות אחרות, כמו שווייץ ומקסיקו, שיעור האבטלה בקרב צעירים הוא פחות מ-10% - אך הוא עולה והולך.

עלויות מצטברות

בתקופות כלכליות קשות צעירים הם לעתים קרובות הקורבנות הראשונים. הם חסרי ניסיון ומיומנויות יחסית, ובמדינות רבות קל יותר לפטרם מאשר עובדים ותיקים יותר. כל זה הופך אותם ליעד קל למעסיקים המחפשים להוזיל עלויות, אף שגם שכר נמוך עדיף מכלום. במרבית מדינות OECD שיעור האבטלה בקרב צעירים גבוה פי שניים משיעור האבטלה הכולל. בבריטניה, איטליה, נורווגיה וניו זילנד היחס עולה על יותר מפי שלושה; בשוודיה שיעור האבטלה בקרב בני 15-24 גבוה פי 4.1 מזה של העובדים המבוגרים יותר בני 25-54.

האבטלה בקרב בני 15-24 ב-OECD גבוהה כיום יותר מבכל תקופה אחרת מאז שהחל הארגון לעקוב אחר הנתונים ב-1976. מספר הצעירים בעולם העשיר שוויתרו על חיפוש עבודה נמצא גם הוא בשיא. צמיחה חלשה, תוכניות צנע נרחבות ונסיגה מתמריצים יוצרי משרות, מציבים איום נוסף. הצעירים המובטלים הם לעתים קרובות הראשונים שנהנים מהתאוששות כלכלית: קודם כל, הם בדרך כלל הראשונים שמוחזרים לשוק העבודה. בארה"ב מהירות התאוששות המשרות מאז 2007 היתה אטית בכמחצית לעומת המיתון של תחילת שנות ה-80, שהיה השני הגרוע ביותר בעשורים האחרונים - והיא יוצאת מנקודת פתיחה נמוכה יותר. בחלק מהמדינות מבנה שוק העבודה לטובת עובדים ותיקים ונגד הצעירים פוגע גם הוא בזמינות המשרות החדשות.

אבטלת הצעירים נושאת עלויות ישירות בדומה לאבטלה הכללית: עלייה בדרישה לדמי רווחה, אובדן הכנסות ממסים ופריון אבוד. בבריטניה דו"ח של בית הספר לכלכלה של לונדון (LSE), רויאל בנק אוף סקוטלנד (RBS) ופרינס'ס טראסט, העריך את עלויות האבטלה של הצעירים הלא מועסקים ב-247 מיליון דולר בשבוע בדמי רווחה ובאובדן פריון.

נראה כי חלק מהעלויות העקיפות של האבטלה מוגברות כשהמובטלים הם צעירים. אחת היא הגירה: צעירים שאפתנים הניצבים בפני אפשרויות עגומות בבית, מחפשים לעתים קרובות הזדמנויות במקומות אחרים, מתוך נכונות גבוהה יותר משל עובדים מבוגרים יותר המפרנסים משפחות.

בפורטוגל, שבה שיעור האבטלה בקרב צעירים הוא 27%, כ-40% מבני 18-30 הצהירו שישקלו להגר מסיבות תעסוקתיות. בחלק מהמדינות בריחת מוחות מתמדת היא אחד התסמינים המדכאים בכלכלה הקפואה. באירלנד, שבה שיעור הצעירים שוויתרו על חיפוש עבודה זינק מאז 2005 (ראו תרשים), ההגירה הוכפלה בתקופה זו, ושיעור הנטישה הגבוה ביותר נרשם בקרב בני 20-35. הופעתה המחודשת של בעיה זו, שנחשבה סוגיה פתורה ב"נמר הקלטי", מתקבלת שם כטרגדיה לאומית.

עלות נוספת היא פשיעה. הניסיונות לתלות את המהומות בלונדון באחרונה באבטלה של צעירים, נעשו בחיפזון רב מדי. ואולם הטענה שאין קשר בין האבטלה לפשיעה נראית אופטימית מדי. גברים צעירים ממילא בדרך כלל נוטים יותר מכל השאר להפר את החוק, וכעת יש להם יותר זמן, פחות מוטיווציה ופחות מה להפסיד. חלק מהחוקרים טוענים שזיהו קשר נסיבתי בין העלייה בשיעור האבטלה בקרב צעירים לעלייה בפשיעה - בייחוד בפשעי רכוש (שוד, פריצה, גניבת מכוניות וגרימת נזק) ובעבירות הקשורות לסמים. קשר שכזה לא נמצא ביחס לאבטלה הכוללת. אם הפשיעה מובילה לכליאה, שיעור האבטלה העתידי ניצב בפני תהום.

ויש גם השפעות אישיות. צעירים נפגעים קשה במיוחד מההשפעות הכלכליות והרגשיות של האבטלה, אומר ג'ונתן וודסוורת, כלכלן המתמחה בענייני עבודה ב-LSE. המנבא הטוב ביותר לשיעור אבטלה עתידי הוא שיעור האבטלה הקודם - כך עולה ממחקרים. צעירים בבריטניה שחוו רק שלושה חודשי אבטלה בטרם מלאו להם 23, יחוו בממוצע 1.3 חודשים נוספים של אבטלה בין הגילים 28-33 לעומת אלה שהועסקו ברציפות. תקופה שנייה של אבטלה רק מחריפה את המצב.

ממחקרים שנערכו בבריטניה ובארה"ב עולה כי אבטלה בקרב צעירים מותירה "צלקת שכר", שעלולה להישאר עד גיל המעבר. ככל שתקופת האבטלה ארוכה יותר, כך גדלה השפעתה. קחו שני גברים זהים מבחינת החינוך שרכשו, הציונים שקיבלו במבחנים מילוליים וכמותיים, מקום המגורים, חינוך ההורים ומנת המשכל. אם אחד מהם חווה שנה של אבטלה לפני גיל 23, אחרי עשר שנים הוא צפוי להרוויח 23% פחות מהשני. בקרב נשים הפער הוא 16%. הפער נמשך שנים, אך מתכווץ. בגיל 42 הוא 12% בקרב נשים ו-15% בקרב גברים. המשבר הנוכחי לא הוביל לתקופות אבטלה כה ארוכות. כמעט 80% מהצעירים ב-OECD שנהפכו למובטלים חזרו לעבוד בתוך שנה. ואולם המצב עלול להשתנות.

אפקט הצלקת אינו מוגבל בהכרח למובטלים בפועל. מחקר אמריקאי הראה כי צעירים שהשלימו את חוק לימודיהם ונכנסו לשוק העבודה במהלך המיתון החריף של שנות ה-80, סבלו מצלקת שכר ארוכת טווח. בוגרי מחזורים בשנים הקשות סובלים מירידה של 6%-7% בשכר לכל עלייה של 1% בשיעור האבטלה הכולל. ההשפעה דועכת עם הזמן, אך מובהקת סטטיסטית גם 15 שנה מאוחר יותר.

אחרי תקופה של אבטלה, הפיתוי לקבל כל עבודה עשוי להיות חזק. צלקת שכר היא אחת הסיבות לטענה כי יש לכך השפעות ארוכות טווח, ומדיניות המיועדת להקטין את שיעור האבטלה בקרב צעירים עלולה לעתים להחמירן. ספרד, שפיתחה תוכנית להעסקת עובדים זמניים במטרה לשפר את התעסוקה בקרב צעירים, צריכה להקדיש תשומת לב לניסיון של יפאן מתחילת שנות ה-2000. צעירים שהיו מובטלים במשך זמן ארוך יועדו למשרות "בלתי סדירות", שהציעו שכר נמוך והזדמנויות מועטות להכשרה ולפיתוח קריירה.

מעדיפים בוגרי אוניברסיטאות

מעסיקים המחפשים עובדים למשרות איכותיות מעדיפים לרוב בוגרים טריים של אוניברסיטאות או בתי ספר על פני מובטלים או אנשים העובדים במשרה בהיקף קטן מכפי שהיו רוצים, והדבר מותיר קבוצות גדולות של אנשים שהסיכוי שלהם למצוא עבודה לטווח הארוך, הנושאת שכר הולם, פוחת והולך: "צעירים נטושים", במלותיו של דו"ח OECD שפורסם באחרונה. עובדי ה"עשור האבוד" של יפאן מהווים נתח חסר פרופורציה ממספר מקרי הדיכאון והלחץ שעליהם מדווחים מעסיקים.

אבטלה מכל סוג קשורה לרמת אומללות שלא ניתן להסבירה רק על ידי ההכנסות הנמוכות. היא קשורה גם לתוחלת חיים קצרה יותר, לסיכוי גדול יותר להתקפי לב בגיל מתקדם יותר ולהתאבדות. מחקר שנערך בקרב עובדים בפנסילווניה, שאיבדו משרות בשנות ה-70 וה-80, גילה כי השפעת האבטלה על תוחלת החיים גדולה יותר בקרב עובדים צעירים מבקרב מבוגרים יותר. עובדים שהצטרפו לכוח העבודה האמריקאי במהלך השפל הגדול, סבלו מאובדן ביטחון ושאפתנות במשך עשורים.

יש גם השפעות חברתיות, כמו "תסמונת הקן המלא". ב-2008 התגוררו 46% מבני 18-34 באיחוד עם הורה אחד לפחות. במרבית המדינות הילדים שנשארים בבית נוטים לאבטלה יותר. ההשפעה מובחנת במיוחד במדינות בדרום אירופה, שבהן אבטלה גבוהה וירידה בפריון מובילים למשפחות קטנות יותר: ממחקר שנערך באחרונה על ידי CGIL, פדרציית סחר איטלקית, עולה כי 7 מיליון איטלקים בגילי 18-35 עדיין מתגוררים עם הוריהם.

בחלק מהמדינות - בייחוד בדרום אירופה - הממשלות צריכות להתמקד בעיקר בפתיחת שוק התעסוקה בפני צעירים. במדינות עם שוקי תעסוקה גמישים יותר, הדגש צריך להיות על שיפור מיומנויות העובדים. אלה לא פתרונות קסם.

אוניברסיטאות יכולות להיות מקור למיומנויות ומקומות מפלט "עד שתחלוף הסערה", כשיותר ויותר סטודנטים נקלטים בהן ונשארים בהן זמן רב יותר. מספר המועמדים לבתי הספר למוסמכים באמריקה עלה בלפחות 20% מאז 2008. ואולם בעוד שהחובות שהם צוברים תופחים והולכים, לא כל הסטודנטים ניצבים בפני אפשרויות תעסוקה רבות יותר. תואר אקדמי אמנם משפר את סיכויי התעסוקה, אך שיעור האבטלה בקרב בוגרי קולג' באמריקה הוא הגבוה שנרשם מאז שנות ה-70.

גם ההכשרה המקצועית נושאת סיכונים. בדו"ח וולף, סקירה של ההכשרה המקצועית בבריטניה שפורסמה השנה, נטען כי הכשרה מסוג שגוי עלולה דווקא לפגום בסיכויי התעסוקה. החוקרים מצאו כי כמעט שליש מבני 16-19 בבריטניה רשומים לקורסי הכשרה מקצועית שערכם בשוק העבודה כמעט אפסי. המחקר הראה כי הקדשת שנה או שנתיים להשלמת הכשרות מעין אלה מפחיתה את ההכנסה למשך החיים במידה שההכשרה אינה מלווה בהתמחויות מבוססות תעסוקה.

בגרמניה, הנתפשת בעיני רבים כדוגמה בהקשר זה, רבע מהמעסיקים מציעים תוכניות התמחות וכמעט שני שלישים מהתלמידים נמצאים בהתמחויות. תלמידים בבתי ספר מקצועיים מקדישים כשלושה ימים בשבוע להתמחות בשכר במשרה חלקית, למשך שנתיים עד ארבע שנים. את העלות נושאים במשותף המעסיקים והממשלה, ולעתים ההתמחות נהפכת למשרה בסיום ההכשרה. האבטלה בקרב צעירים בגרמניה היא 9.5% - מהנמוכות באיחוד.

כלכלתה מבוססת היצוא של גרמניה, עם צבא היצרניות המתמחות שלה, עשויה להיות הולמת במיוחד למודל ההתמחויות. לא ברור עד כמה יטיב המודל עם כלכלות מבוססות שירותים. ארה"ב, לדוגמה, חסרה את איגודי העובדים המקצועיים, את המשמעת העסקית ואת הממשלה הפעילה - שהפכו את גרמניה למודל כה מצליח. תוכניות שכאלה יצטרכו גם להתגבר על מכשולים תרבותיים. יוזמת "מבית הספר לעבודה" של ביל קלינטון, וקורצת למערכת ההתמחויות הגרמנית, נתפשה כחינוך סוג ב'. גם במקצועות דורשי מיומנות שבהם מודל ההתמחויות התקבל היטב, נרשמה פגיעה כשתעשיית הבנייה קרסה. בבריטניה נראה כי סיכוייו של מודל זה טובים יותר. ב-2010 נוצרו כך 257 אלף משרות.

ואולם ייתכן כי כמעט שלא תהיה לכך השפעה על בני 25 שמגיעים מרקע שבו אבטלה היא הנורמה והיעדר דמויות מבוגרות לחיקוי יוצר פער שאיפות בשלב מוקדם. "הצעירים האלה צריכים תוכניות ייעודיות עם תשומת לב של אחד על אחד", סבור פול בראון, מנהל פרינס'ס טראסט. "מדיניות שמיועדת לכלל הצעירים רק תגרום לנזקקים ביותר ליפול בין הכסאות".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ