מקרית מלאכי לניו יורק - המנהיג הישראלי של המחאה בוול סטריט

קובי סקולניק, מתנחל לשעבר שהפגין נגד הסכמי אוסלו בשנות ה-90, הוא היום אחד מהפעילים המרכזיים של תנועת "לכבוש את וול סטריט" בניו יורק ■ "וול סטריט זה רק דבר אחד. אנחנו רוצים שינוי עמוק"

חיים הנדוורקר
ניו יורק
חיים הנדוורקר
ניו יורק

בכירי ענקית הפיננסים סיטי גרופ בטח לא תיארו לעצמם שכשהם יציעו למפגינים שמעבר לכביש להיפגש עמם ולדון בסוגיות שמטרידות אותם, הם ייענו בשלילה.

כבר חודש שהמפגינים מתנועת "לכבוש את וול סטריט" גרים באוהלים בפארק שנמצא בקרבת גאונד זירו, היכן שעמדו פעם מגדלי התאומים - לא הרחק מהבורסה של ניו יורק. קובי סקולניק, ישראלי, מתנחל לשעבר וחב"דניק שחזר בשאלה, מסביר מדוע לא יצאה הפגישה לפועל: "סיטי גרופ פנו אלינו והציעו לנו להיפגש. הסכמנו, אבל אמרנו שנדבר רק כאן, בכיכר. אחת הבעיות עם פוליטיקאים היא שהם עוזבים מהר מאוד את המצביעים שלהם והולכים להתחכך עם אנשי עסקים ועשירים שנותנים להם תרומות. אנחנו שונים. אנחנו שמחים לדבר עם כולם - אבל תבואו לפה לדבר, לא אצלכם במשרדים. והם החליטו שלא לבוא".

סקולניק, 30, אינו תייר שנקלע במקרה למקום, אלא נמנה עם הגרעין הקשה של מייסדי התנועה המונה כ-20 פעילים. הוא הגיע לפארק זוקוטי לפני חודש - יום לאחר שפרצה המחאה, ב-18 לספטמבר - בעקבות מיילים מחברים שבהם סיפרו לו על התנועה המתגבשת, כבר ביולי: "הגעתי לכאן ומיד הרגשתי בבית. היו כאן אנשים אינטליגנטים שמבינים את הבעיות, שרוצים לשנות עולם. אבל הם לא נאיבים, אלא פרגמטים מאוד. הם מבינים שארה"ב נמצאת בשקיעה ושהדור הצעיר ברחבי העולם וגם כאן דורש שינוי. מה שאתה רואה כאן זו מחאה אמיתית. מחאה שמגיעה מהשורשים".

התפקיד שלו בתנועת "לכבוש את וול סטריט" הוא בניהול הקשר עם התקשורת והישיבות של המפגינים. זה אינו תפקיד רשמי והוא אינו היחיד המבצע אותו - מדובר בתנועה דמוקרטית שבה אין מנהיגים רשמיים. בנוסף, סקולניק עצמו הוא גם משתתף פעיל בהפגנות. אלה לא ההפגנות היחידות שבהן השתתף בחייו. למעשה, לסקולניק יש ניסיון עשיר: "השתתפתי בהפגות נגד תהליך אוסלו. הייתי פעיל ב'זו ארצנו'. גם נעצרתי במהלך הפגנות. אבל עברתי שינוי וכיום אני לא מסכים עם הדעות שלהם ועם האידיאולוגיה הקיצונית שלהם. זה לא שאני מקבל את מעשי הרצח של המחבלים - אבל אי אפשר להתעלם מכך שגם הפלשתינאים סבלו.

קובי סקולניק

כיום אני איש של שלום. אף אחד כאן לא מחפש עימות עם אף אחד. אני נזהר שלא להיעצר, אבל אין לי בעיה שיעצרו אותי. אהיה גאה לספר וים אחד לילדי שהייתי בין אלה שנעצרו כדי להביא שינוי לעולם".

בעצם מה אתם רוצים מוול סטריט?

"וול סטריט זה רק דבר אחד. אנחנו רוצים שינוי עמוק. הממשל והקונגרס מתעסקים באינטרסים של קבוצות לחץ במקום להתרכז בבעיות הגדולות שיש כיום בעולם. בעלי ההון השתלטו על המדינה. קח לדוגמה את נושא ביטוח הבריאות. יש בארה"ב 40 מיליון איש בלי ביטוח רפואי. הנשיא, ברק אובמה, הבטיח ורצה לתת ביטוח לכולם, אבל בעלי ההון לא הסכימו והכל נפל. מחקר של הסי.איי.אי הראה שחוסר השוויון בארה"ב חמור יותר מבמדינות כמו תוניסיה ומצרים. סקרים הראו כי 63% מהאוכלוסייה תומכים בנו ו-85% מבינים אותנו".

"מה שקורה מייצג את האמריקאים"

תנועת "לכבוש את וול סטריט", שהחלה בהפגנות לפני חמישה שבועות ונמצאת כיום ביותר מ-100 ערים בארה"ב, היא תנועה של אנשים צעירים. מסקר שפורסם לאחרונה ב"וול סטריט ג'ורנל" עולה כי 49% מהמוחים הם מתחת לגיל 30. עם זאת, יותר מ-28% מהם בני 40 ומעלה. לפי הסקר, 15% מהמפגינים הם מובטלים, בעוד ששיעור האבטלה בארה"ב הוא 9.1%.

התנועה מצהירה כי היא מייצגת את 99% התחתונים בחלוקת ההכנסות בארה"ב, אבל הסקר החדש חושף כי המפגינים אינם מתנגדי הממשל - אלא רק מתנגדי השיטה: 48% מהם יצביעו עבור אובמה בבחירות 2012.

ובכל זאת, התנועה כבר מתכננת את השלב המעשי הבא - כינוס אסיפה כללית בפילדלפיה, ערש החירות האמריקאית, בקיץ הבא, שבה תיחתם "הצהרת עצמאות חדשה".

ובינתיים במאהל בכיכר זוקוטי אווירת הקרנבל נמצאת בעיצומה. מישהו עם משקפי צלילה קורא ספר. לצד פעילים אידיאליסטים, מנקז המאהל לא מעט משתתפים אקסצנטרים. "הגישה שלנו היא שהמאבק פתוח לכל. מה שקורה כאן מייצג את החברה האמריקאית. ואם יש הומלס שרוצה לאכול אז זה פתוח גם עבורו - גם אם לא נעים לראות אנשים מלוכלכים, הוא חלק מהחברה שלנו", אומר סקולניק.

מתחת ליריעת פלסטיק כחולה מציצות זוג עיניים. מסתבר שהראיון שלנו העיר כאן מישהו מהשינה. עיתונאים וצלמים נמצאים בכל מקום. לפעמים יש תחושה שהמפגינים קצת התעייפו מהם - גם אם בלעדיהם המאבק שלהם לא ילך לשום מקום. החדשות האחרונות: קצין המשטרה שהתיז תרסיס פלפל באחת ההפגנות הראשונות עומד לדין משמעתי והוא צפוי, אם יורשע, לניכוי של עשרה ימי חופשה. טבלואיד אחד מספר בשער שלו על שף אחד שהחליט להגיש למפגינים ארוחות גורמה.

ואולם סקולניק לא עוסק בזוטות - הוא כאן כדי לשנות את העולם, הוא אומר. לסקולניק יש אזרחות כפולה - ישראלית ואמריקאית. אביו אמריקאי במקור, אמו ישראלית. ואולם הוא מדגיש: "אני ישראלי ב-99%". סקולניק גדל בקריית מלאכי. בגיל 14 המשפחה עברה לנחלים. הוא למד בישיבה באיתמר עד גיל 18. ואולם התהיות והספקות התעוררו בו כבר בגיל 15. הוא התגייס לצבא ושירת בצנחנים, ולאחר מכן עבר לתל אביב ועבד כמלצר במסעדה בדרום העיר וגם היה דוגמן בסוכנות לוק.

לניו יורק הגיע לפני תשע שנים, ב-2002. "רציתי לראות עולם", הוא אומר. "רציתי להירגע ממה שראיתי כשגרתי באיתמר, שם שימשתי חובש. עשיתי הנשמות מפה לפה לנערים שנרצחו על ידי מחבלים. אחרי הצבא חבר שלי נהרג על ידי מחבל ליד שכם - זה שבר אותי. כיום אני לא מאמין שיש כוח מלמעלה שאחראי לכל מה שקורה על פני האדמה. אני לא מאמין שמשיח יבוא ויגאל אותנו".

אחרי המהפך שעבר, החליט סקולניק לעבור לניו יורק וללמוד רפואה. ואולם היתה בעיה אחת עם התוכנית: הוא לא ידע אף מלה באנגלית. "הלכתי לקולג' קהילתי בניו יורק ובמשך שנתיים למדתי אנגלית. במקביל עבדתי בבית קפה. עשיתי קפה ואספרסו. אפילו למלצר לא יכולתי כי לא ידעתי אנגלית".

מפגין במשרה מלאה

מאז זרמו הרבה מים בנהר - סקולניק אמנם זנח את החלום להיות רופא והמשיך לעבוד בבית קפה, אך נהפך לפעיל בתחום השלום: "אני פעיל במסגרת ארגונים יהודיים-פלשתיניים, כמו ג'י סטריט. אני נפגש עם פלשתינאים שמוכנים לעשות שלום עם ישראל. אני מבקר בקמפוסים ומנסה להגביר את ההבנה בין הצדדים, ומשמש מנהל לפיתוח מנהיגות בהתנדבות במרכז לדתות ופתרון סכסוכים בסנט פרנסיס קולג'".

"אין לי השכלה פורמלית", אומר סקולניק. "אני לומד בעצמי. בישיבה מלמדים אותך איך ללמוד. בשמונה השנים האחרונות למדתי קורסים בתחום מדיניות חוץ, דתות, תרבויות, עשיתי סדנאות לתקשורת לא אלימה, למדתי עם פרופסורים. עבדתי בהתנדבות בסדנאות לפעילים מכל העולם. בעתיד הקרוב אני מתכנן להתחיל ללמוד באוניברסיטת קולומביה פתרון סכסוכים".

לפני חודש הוא התפטר מעבודתו וכעת הוא מפגין כמעט במשרה מלאה: "אני נמצא כאן 12-18 שעות ביום וגם כשאני בבית אני עובד. כמובן שלא תמורת כסף. בעצם בשביל מה אני צריך כסף? יש כאן אוכל בחינם, מים בחינם, פעילים בתנועה עוזרים לי עם שכר הדירה ומה שאנו עושים כאן זה לזרוע זרעים ולנטוע שתילים שיביאו לשינוי עמוק. אם פעם זה היה חלום, כיום אני מאמין שזה נהפך למציאות".

"בין הפעילים כאן משבחים הרבה מאוד את ישראל", אומר סקולניק כשאנו יושבים בתוך המאהל מתחת ליריעות הניילון, שנועדו להגן מפני הגשמים של סוף אוקטובר בניו יורק. "הם מתפעלים מכך שכל כך הרבה אנשים יצאו לרחובות בישראל".

יש במאהל נוכחות יהודית מורגשת. ביום כיפור, מספרים כאן, התקיימה תפילת כל נדרי ומאות אנשים השתתפו בה. אנו מתקדמים עוד כמה צעדים ורואים שמישהו הקים סוכה. המשטרה רצתה לסלק אותה משום שאסור לבנות שום דבר על השטח, אבל כמו שאמר לנו פעיל אחד - בעיר כמו ניו יורק, שבה יש 20% יהודים, אי אפשר לפרק סוכה.

יש הטוענים שיש כאן הרבה אנטישמיות.

סקולניק: "אתה רואה את הבחור הזה?", הוא מצביע על גבר אחד בז'קט צהוב. זה בחור שצוותי טלוויזיה צילמו אותו והוא התבטא באופן אנטישמי. תתפלא אבל האיש הזה יהודי. יש עוד אחד שדיבר בצורה כזו ואני חושב שמשהו לא בסדר איתו. יש לו בעיות סמים. הבעיה היא שהראיונות האלה מסתובבים באינטרנט ויוצרים תחושה שיש כאן התארגנות של אנטישמים, וזה ממש לא נכון".

הקשר הישראלי בניו יורק:  "נישאר כאן עד שתהיה מהפכה"

סקולניק אינו הקשר הישראלי היחיד בתנועת המחאה המתעוררת והולכת בארה"ב. יותם מרום, 25, מהובוקן שבניו ג'רזי, הצליח לכבוש את כותרות העיתונים לרגע קט. באחת ההפגנות כשצעד לכיוון יוניון סקוור, עצרה המשטרה 87 איש. מרום היה ביניהם. צלמים לכדו את הרגע שבו הוא הובל למעצר. התצלום שלו הפנה את תשומת הלב לעבר תנועת המחאה נגד וול סטריט. לדבריו, "המשטרה סייעה לנו יותר מכל בהתנהגות הנוקשה שלה. צעדנו ופתאום המשטרה סגרה עלינו מכל הכיוונים ועצרה אותנו. ישבנו כמה שעות במעצר, דיברנו על איך להמשיך את המאבק ואחר כך חזרנו להפגין. אף אחד לא שמע עלינו עד שעצרו אותנו, הוא מחייך.

מרום, מגדיר עצמו כפעיל פוליטי המשמש גם מורה פרילנס בתחום החינוך לדמוקרטיה. הוא חבר בשומר הצעיר וביקר פעמים רבות בישראל, חי בקיבוץ משמר העמק במשך שנה, לימד בבית ספר ערבי בכפר ברטעה וחי בקומונה בברוקלין.

תפקידו במסגרת המאבק לכיבוש וול סטריט, בין השאר, הוא לסייע בארגון ההפגנות. הוא היה למשל בין המארגנים של ההפגנה בסוף השבוע שעבר, שבמהלכה נכנסו המפגינים לסניפים של הבנקים צ'ייס, סיטי, בנק אוף אמריקה ואחרים וסגרו שם את חשבונותיהם. באחד המקרים, בסניף של סיטי, נעצרו 24 איש. "את ההפגנה גמרנו בטיימס סקוור, שם היו 20-30 אלף איש, ושרנו שיר ביחד".

הוא מספר גם שהוא עוסק בפיתוח מודל, כדבריו, שלפיו כל אחד יוכל להשתתף בתנועת המחאה. בין שאר הוא גם בין המארגנים של פעילות באמצעות האינטרנט לכתיבת מכתבי מחאה למנהלים ולדירקטוריונים של חברות גדולות.

"אגב", הוא אומר. "זה שהמשטרה מגנה על הבנקים והתאגידים הגדולים זה בהחלט לא מפתיע. זה בדיוק מבטא את הגישה של השלטון בארה"ב לסייע לגדולים ולחזקים ולא לאינטרסים של כלל העם. אבל אל דאגה, אנחנו נישאר כאן עד שתהיה מהפכה".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ