מהפך: נשים לא מצטרפות למחאות, הן מובילות אותן - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מהפך: נשים לא מצטרפות למחאות, הן מובילות אותן

נשות איראן, איטליה, סעודיה, תימן וצ'ילה כובשות את הרחובות והלבבות

ביום ראשון השבוע נפצעו בתימן 40 נשים שהוכו על ידי תומכיו של הנשיא עלי עבדאללה סאלח. התקיפה הברוטלית התבצעה במהלך חגיגת רחוב שערכו נשים בעיר תעז לרגל זכייתה בפרס נובל לשלום של תוואכול קרמן, פעילה חברתית ואחת ממובילות המחאה נגד סאלח.

אין זה מקרה שהשנה זכו בפרס נובל לשלום שלוש נשים - מלבד קרמן היו אלה נשיאת ליבריה, אלן ג'ונסון-סירליף, האשה הראשונה שנבחרה לנשיאות במדינה אפריקאית; וליימה גאבאווי, גם היא פעילה חברתית, שהובילה בליבריה את מחאת הנשים נגד מלחמת האזרחים. אין זה מקרה גם שהנשים התימניות שיצאו לחגוג את ההישג של בת ארצם ספגו מהלומות מנציגי הממסד המדכא בתימן שנמצא על סף התמוטטות.

המחאה החברתית, שמקיפה כיום את העולם, מסתמנת לא רק כמהפכה הגדולה ביותר של זמננו, כי אם כמהפכה הראשונה שבה קולן של הנשים מוביל בחזית. בצ'ילה זו קמילה ואייחו בת ה-23, בישראל זו דפני ליף בת ה-25 ובמצרים זו אסמה מחפוז בת ה-26.

מפגינות, בלוגריות, מארגנות, מנהיגות - מימי קדם, נשים היו טובות למהפכות, אך מהפכות לא היו טובות לנשים, ציין מגזין "טיים" בכתבה על הנשים של המהפכות בעולם הערבי. ב-1789 נטלה אשה צעירה תוף והובילה את מצעד הנשים על ארמון ורסאי. נשים אלה יצאו ראשונות לרחובות צרפת להפגין נגד מחירי הלחם הגבוהים ונגד שחיתותה של חצר המלוכה, והציתו את המהפכה הצרפתית.

המקומות שבהם הנשים בולטות במיוחד כעת, בתפקידן במאבק לטובת צדק חברתי ונגד עוולות השלטון, הם מפתיעים. אלה הם המקומות שבהם תפקידן המסורתי של נשים הוא "בבית, במטבח", כפי שצעקו בריונים על קבוצות נשים שנאספו למצעד בינואר בתוניסיה כדי לדרוש שוויון זכויות לאחר נפילת שלטונו של זין אל-עבדין בן עלי. במצרים, בעצרת לרגל יום האשה הבינלאומי בכיכר תחריר, סבלו הנאספות מהתקפה של כנופיות גברים שמיששו, הטרידו וניסו לגרשן.

הסופרת הפמיניסטית נעמי וולף, טוענת במאמר שפורסם ב"פרוג'קט סינדיקט" ובאתר של אל ג'זירה, כי הנשים במהפכה במצרים סיכנו את חייהן, והיו כוח מניע אדיר של המהפכה. הן לא רק "הצטרפו" למחאה, טען "טיים", אלא היו כוח מוביל שאיפשר אותה ושאירגן אותה. הן היו מכל שכבות האוכלוסייה, מכל הזרמים הדתיים ובכל הגילים. הן שימשו אף בתפקידים יוצאי דופן, כמו קבוצת הנשים שחילצה את כתבת CBS לארה לוגן, לאחר שהותקפה ונאנסה על ידי בפברואר במצרים.

בסעודיה, שבה משפחת המלוכה שפכה כספים רבים על הטבות חברתיות כדי למנוע מחאה, לא יצאו רבים לרחובות. ואולם בממלכה העשירה, שבה נשים הן מהמדוכאות בעולם, תיזכר 2011 כשנה של עמידה אמיצה של עשרות מהן נגד החוק האוסר עליהן לנהוג.

במחאה, שהחלה באפריל, השתתפו עשרות נשים בו זמנית בנהיגה בעריה הגדולות של סעודיה. מובילת המחאה, מנאל אל שריף בת ה-32, החלה אותה בדף הפייסבוק שלה. היא נעצרה לאחר שהעלתה וידיאו שלה נוהגת, ונגזרו עליה תשעה ימי מאסר. ואולם מאז יצאו נשים כמה פעמים לנהיגות חברתיות שכאלה. במקרים רבים, מי שישבו לצדן היו בני זוגן, שתמכו בזכותן להשתחרר מהעריצות המגדרית.

השנה התחוללו מהפכות רבות אחרות שבראשן עמדו נשים, ועל רבות מהן בקושי שמענו. איה וירג'יני טורה הוציאה לרחובות עשרות אלפי נשים למחאה לא אלימה בחוף השנהב - אחת מהמדינות מוכות האלימות והשחיתות בעולם - כדי לדרוש את התפטרותו של הנשיא לורן גבאגבו, שהפסיד בבחירות וסירב לפרוש. הוא נאסר באפריל 2011.

באיראן, מאז הבחירות ב-2009 ודיכויה האכזרי של המהפכה הירוקה, ממשיכות נשים לשאת את דגל המחאה במדיה החברתית, רובן בעילום שם ופנים. 300 נשים שתמכו במיר חוסיין מוסאווי, העידו כי הוכו ונאנסו על ידי כוחות הביטחון של הנשיא מחמוד אחמדינג'אד. רבות מהן ממשיכות במאבק במחשכים.

מיליון נשים יצאו השנה לרחובות איטליה למחות נגד שלטונו של ראש הממשלה, סילביו ברלוסקוני, ונגד האסון שהביא על איטליה - ועל נשיה בפרט. לוחמות חירות ומהפכניות אחרות של המאה הנוכחית והקודמת ניתן למצוא גם בהודו, רוסיה, ארה"ב ובריטניה.

מדוע לנשים יש חשיבות מועצמת במהפכה הנוכחית - ונוכחות רבה כל כך? התשובות מרובות. הנשים, גם במדינות שבהן יש קיפוח לפי חוק, משכילות מתמיד; המדיה החברתית מסייעת להן להשמיע את קולן בלי הפרעה פיסית ואיום בתקיפה - והמדיה החברתית היא גורם משווה, שאינו נעתר למשוואה הפוליטית-חברתית המקובלת, שבה בצד אחד יש שולטים ובשני נשלטים. לפיכך, היא מאפשרת לנשים לפעול ללא מורא וללא מגבלות.

וולף טוענת שפמיניזם הוא הרחבה טבעית של דמוקרטיה, ולכן הגיע הזמן לדרוש לא רק דמוקרטיה במדינות טוטליטריות, אלא גם שוויון לנשים. המחאה העולמית נסובה סביב הדרישה להחזיר לידי הרוב את השליטה בגורלו. הנשים אינן יוצאות דופן. הן רוצות להחזיר את השליטה בגורלן לידיהן, במקום שמיעוט - כן, מיעוט - של גברים יקבע עבורן.

אבל יותר מכך: השיטה הפוליטית-כלכלית-חברתית שנחשפה בערוותה, ושקלקלתה הולידה את המשבר הכלכלי הקשה זה עשרות שנים, היא שיטה גברית. איננו טוענים שהגברים ככללם אשמים במשבר. מי שאשם הוא הממסד הגברי ברובו, שדחק החוצה נשים, כמו שדחק החוצה את ה-90% שלא היו מקורבים.

הממסד הבנקאי חילק משכורות עתק לבכירים שרימו, גנבו ועשקו. בעשור שקדם למשבר נחשפו שערוריות של התעללויות בעובדות, בקיפוחן ותרבות של יציאה למועדוני חשפנות ושימוש בסמים, משחקי קלפים בעיצומם של משברים שהרעידו את אמות הספים של העולם. זה ממסד גברי ששנא נשים. מקומן של הנשים, באופן אינהרנטי לשיטה הריכוזית, הלא משתפת, נטולת השקיפות - אינו במרכז השליטה והבקרה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#