האם מאבק לא אלים יכול להפיל את אסד? - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם מאבק לא אלים יכול להפיל את אסד?

נסיעת רכבת יכולה להצית מהפכה

5תגובות

השנה היתה 2006. אזרח סורי צעיר בשם אוסמה מנג'ד עלה על הרכבת ללונדון. אחד התחביבים שלו היה קריאת ספרים אלקטרוניים. בטיול הנוכחי, הוא קרא את "מדיקטטורה לדמוקרטיה" של ג'ין שארפ, שממפה את האסטרטגיות הקיימות להפלת שלטון דיכוי.

מנג'ד, כיום אחד ממנהיגי המהפכה מחוץ לסוריה, שקע בנושא. "זה היה כאילו קראתי תיאור מדויק של סוריה", אמר מנג'ד לרויטרס ברייקינגוויוז. הדבר הבא בו הבחין היה הכרטיסן שטפח על כתפו. הרכבת הגיעה לידעה. "הוא שאל האם אני רוצה לחזור למקום ממנו באתי".

שארפ, שקיבל השראה ממהאטמה גנדי ושבעצמו השפיע על אקטיביסטים רבים שעמדו מאחורי המהפכה במצרים, מדגיש כי הכוח של הדיקטטור אינו מונוליטי. הוא מסתמך על צבא, משטרה, אזרחים, עסקים וכלל החברה - רק כדי שהוא יתפקד. מסיבה זו, אקטיביסטים מנתחים את עמודי התווך האלה ופועלים להחלשתם.

הדרך הטובה ביותר לעשות כך היא לא להלחם עם הדיקטטור באותה השיטה - נקיטת אלימות אל מול אלימות במאבק שבו המורדים כנראה יפסידו - אלא להשתמש בטקטיקות לא אלימות. הרבה יותר קשה לכוחות הבטחון להרוג אזרחים לא חמושים מאשר את אלה היורים לכיוונם.

שארפ מבהיר כי מאבקים לא אלימים לא מצליחים בדרך כלל אם אורגנו באופן ספונטני. הם צריכים תכנון ואימון, וחשוב מכל -הכרחי לשמור על משמעת לא אלימה – דבר קשה במיוחד במקרה שפעילים נהרגים, מעונים או נעצרים.

מנג'ד, 31, היה כנוע. בתור כלכלן בהכשרתו, הוא קיווה כי נשיא סוריה באשר אל אסד ינהיג רפורמות חדשות כאשר ירד את השלטון מאביו חאפז אל אסד, שנפטר בשנת 2000.

מנג'ד עבד עבור האו"ם ולאחר מכן עבור הנציבות האירופית על תוכניות פיתוח מתוך סוריה. אבל אז התפכח ועבר לאופוזיציה. לאחר שנעצר מספר פעמים, מנג'ד עזב את המדינה ב-2005 ומעולם לא חזר.

הוא אומר כי נכנס לרשימת המבוקשים של השלטון הסורי לאחר שפרסם מאמר בוושינגטון פוסט באפריל האחרון. במאמר כתב מנג'ד כי ממשלת ארה"ב ייסדה לפני מספר שנים את ערוץ "בראדה טי.וי" בלונדון שהזרים תוכניות אנטי ממסדיות לסוריה בעזרתו של מנג'ד.

לאחר שנתקל בעבודתו של שארפ, מנג'ד למד על מהפכות לא אלימות נוספות, ובמיוחד הדחתו של סלובודן מילוסוביץ' על ידי הסרבים ב-2000. מנג'ד יצא לפגוש את שארפ, כיום אקדמאי בן 83, בבוסטון. בנוסף כתב כתב מנג'ד את הדיסרטציה שלו בתואר השני על תפקיד האינטרנט וטכנולוגיית המידע במהפכות לא אלימות עם התמקדות בסוריה.

ב-2007 מנג'ד אירגן פגישה של חברים שהתנכרו לסוריה בלונדון. הוא אמר כי מסוכן מדי לחשוף את שמותיהם. הם החליטו להתאמן על הטכניקות של המאבק הלא אלים ועל בסיס זה לאמן נוספים. "הרעיון היה לאמן מנהיגים ולשלוח אותם חזרה לסוריה לאמן אחרים".

הם התקשו לגייס מתנדבים. אמרו להם כי מאבק לא אלים לא יעבוד בסוריה בגלל גורמים דתיים וגיאופוליטיים. בסופו של דבר הצליחו לאמן 100 אנשים.

ואז התחילו המהפכות בתוניס ובמצרים. המזרח התיכון כולו חושמל. תושבים בסוריה התחילו לחשוב כי גם הם אולי יוכלו לקבל חזרה את החופש שלהם. אנשים יצרו קשר עם קבוצתו של מנג'ד, וטענו כי כעת הם מבינים למה הטיף.

מרכז פעולה וירטואלי

ההפגנה הראשונה נערכה ב-15 במארס בהמידייה בזאר בלב דמשק העתיקה. המיקום נבחר בגלל שמדובר בשוק מקורה. אמנם רק 40 מפגינים הגיעו, אך הסיסמאות שקראו לחופש הידהדו מעבר לגג המתכת ויצרו את הרושם של קהל גדול בהרבה. בנוסף, כיוון שהשוק היה סואן, קשה היה להבדיל מי היה מפגין ומי רק עובר אורח.

ההפגנות הבאות התרחשו באופן ספונטני בדרעא, קרוב לגבול עם ירדן, לאחר ש-15 תלמידי בית ספר נעצרו בגין ריסוס גראפיטי נגד השלטון על קירות. הפגנות אלה היו גדולות יותר ואלפים השתתפו בהן. שירותי הבטחון ירו לעבר אזרחים לא חמושים וההרג החל.

לאחר מכן, ההפגנות הלו להתפשט כמו פטריות אחרי הגשם. עמודי פייסבוק הוקמו ואנשים החלו לתקשר דרך הטלפונים הסלולרים יחד עם טוויטר ויו טיוב. הכל קרה מהר מכפי שציפו מנג'ד וחבריו. לא היה להם קשר לרוב המפגינים. האתגר כעת היה להשליט סדר במהפכה.

העדיפות הראשונה היתה להקמת "מרכז פעולה וירטואלי", שאויש על ידי עשרות מתנדבים מחוץ לסוריה שעידכנו את העולם בחוץ על המתרחש. רוב הכתבים הזרים נבעטו החוצה מהמדינה, וביניהם אף כתב רויטרס שהוכה על ידי המשטרה החשאית, ולכן היה חשוב להעביר מידע לתקשורת בעולם. רוב הפעילות באינטרנט קושרה דרך גוף אחד "הקואליציה של העמודים הסורים".

הקואליציה החלה לתפוס חלק ניכר בארגון הפעילות והיא כוללת כ-20-25 אנשים, חלק מתוך המדינה וחלק מחוץ לה. מנג'ד לא מסר את שמותיהם. "הרשויות לא מכירות את כל החברים והכין הם נמצאים", הסביר.

בראש סדר העדיפויות נמצאת מציאת אסטרטגיה ופעילות לוביסטית להפעלת סנקציות בעולם, כמו אמברגו על הנפט. "בתחילה לא היתה תוכנית. רק רעיון להפגין עד שהשלטון ייפול", אמר מנג'ד. "עכשיו, עם הקואליציה, אנחנו מנסים למצוא אסטרטגית פעולה להפיל את עמודי התווך של השלטון".

נושא עדין אחד שלא היה קיים במצרים או תוניס, הוא נושא הסכסוך העדתי. אסד הוא עלאוי, מיעוט שיעי ורוב המשרות הבכירות בשלטון מוחזקים על ידי בני זרם זה כמו גם העסקים והצבא. עם זאת, רוב האוכלוסיה הינה סונית.

לאור הרקע הנוכחי, על מנת להפיל את עמודי התווך של השלטון, חיוני לשמור על קמפיין שלו, אמר מנג'ד. "אנשים לא רוצים לבנוניזציה של המצב", אמר והתייחס למלחמת האזרחים בים התיכון. בעקבות זאת נתנו המפגינים פרחים לחיילים וקריאותיהם אינן מופנות כלפי החיילים.

המסר לעלאווים הוא כי הם מוחזקים כבני ערובה על ידי שלטון אסד - ואין זה לטובתם לפעול לכיוון השמדה. המפגינים השתמשו בקריאות לעידוד הקשר בין הסונים העלאווים והנוצרים (מיעוט נוסף במדינה) וקראו לראשי העלאווים והנוצרים להוביל את המעבר לדמוקרטיה.

למרות זאת, ישנם סימנים של אלימות עדתית. נודע על מקרי של עלאווי שנרצח כתגובה על מותו של קשיש סוני שנרצח וגופתו קוצצה, לפי מנג'ד. מקרה זה עורר תגובת נגד נגד הסונים בעיר חומס.

במקביל, המסר שהועבר למגזר העסקי הוא כי זה יפסיק לשגשג תחת שלטון אסד. הפאונד הסורי נפל בשוק השחור, התיירות מתה, הצריכה מדשדשת והכלכלה מתכווצת.

ומה עם המשטרה החשאית? נושא זה היה הקשה ביותר עבור הפעילים, לפי מנג'ד. שכן אין לו מסר פשוט עבורם. במקום זאת, מנג'ד צופה כי עם המשך המהפכה, עמוד התווך של המשטרה החשאית יתעייף ואולי אז בכיריו ישתפו פעולה עם המנהיגים העלאווים, יעצרו את אסד ובכיריו ויפעלו להקמת ממשלת מעבר.

טקטיקה וטקטיקת נגד

בזמן שמציאת אסטרטגיה היא נדבך חשוב, דבר לא יתרחש ללא פעולה מיידית בשטח. למרות שהמפגינים נראים מבחוץ כאלו הפועלים. ישנן עוד פעולות מתחת לפני השטח.

טקטיקות בעלות סיכון נמוך קיימות עבור אותם אנשים שאינם מעוניינים לצאת לרחובות מחחש שיהרגו. אחת היא שחרור "בלוני חופש" בזמן מסויים בעיר מסויימת, כדי לתת לאנשים תחושה שהם לא לבד. טקטיקה נוספת היא פתיחת החלונות בשעת לילה וניגון שירי מהפכה.

פעילים הפיצו את "רשימת הבושה" עבור עסקים, שחקנים, אקדמיים ומנהיגים דתיים הידועים כקרובים מידי לשלטון. אלה משמשות לקביעת שביתות והחרמות. בנוסף, לפי ה"פיננשל טיימס", המפגינים פרסמו רשימה של מודיעים ממשלתיים כאשר הכוונה היא ללחוץ עליהם ולבודד אותם. עם זאת, לאחרונה התקבלו דיווחים על שני מודיעים שנהרגו.

נכון לסוף חודש יולי, 1,634 אזרחים נהרגו, לפי קבוצת זכויות האדם אוואז. בתחילת אוגוסט נשלחו טנקים לעיר חאמה במה שנראה כניסיון לשבור את מורל המפגינים לפני חודש הרמדן. בעוד אלימות המשטר גוברת, נראה טבעי כי המפגינים יפחדו יותר או ינסו להתמוד באלימות. האתגר עבור קבוצתו של מנג'ד יהיה להבטיח כי אלה לא יקרו. אם הם יצליחו, תהיה להם ההזדמנות לבדוק האם מאבק לא אלים יכול באמת למוטט משטר אכזרי.

יו דיקסון הוא העורך והמייסד של בלוג הדעות Breakingviews של רויטרס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#