האם אין צורך בצדק חברתי 'מלמעלה'? - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם אין צורך בצדק חברתי 'מלמעלה'?

המודל של כלכלה ריכוזית מאושפז במחלקה לטיפול נמרץ של האיחוד האירופי

תגובות

הדרישה לצדק חברתי עולה תמיד מלמטה. ממי שמרגיש מקופח, 'דפוק' ומנוצל. מדוע היא אינה יורדת מלמעלה? לדעת הסופרת האייקונית, נביאת הקפיטליזם איין ראנד, הנזקקים לצדק חברתי הם רק ה'לוזרים'. ה'ווינרים' לא חפצים בו כי הם מסוגלים לדאוג לעצמם ומסתפקים בצדק הכלכלי של כוחות השוק.

האם אכן אין צורך בצדק חברתי 'מלמעלה'? היפנים מתעקשים שיש. הם נחושים למנוע את התפשטות האי שוויון החברתי ואת יצירת שושלות ההון. לכן, הם כותשים את אזרחיהם בפטיש מס הירושה במשקל קטלני של 70%. אם 70% מההון שצברת חוזר לקופת האוצר סמוך לפטירתך, צאצאיך חייבים להתחיל מבראשית. מיחזור ההון הפרטי לקופה הציבורית הוליד ביפן את אחת החברות השוויוניות ביותר בעולם.

מצד שני, הפטיש היפני של צדק חברתי 'מלמעלה' מכה על הסדן הכלכלי בעוצמה כזו שהוא מנתץ יזמות ויצירתיות עסקיות. אם אינך יכול להוריש את מפעל חייך לדור הבא, המנוע להישגיות נחבל קשות. התוצאה היא שביפן השמרנות חוגגת, תעשיות חדשות מתקשות להתרומם וחדשנות טכנולוגית כמעט שאינה קיימת.

באירופה, בין המהפכה הצרפתית לסוף מלה"ע ה-2, ולאחר שניצחה את הקומוניזם, הפאשיזם והנאציזם, התפנתה סוף סוף הדמוקרטיה למאבק פרלמנטארי בין בעלי הון לחסרי הון. המאבק האירופי בין קפיטליזם וסוציאליזם אמור אמנם להיות מוכרע בנקודות, אך נכון להיום המודל הסקנדינבי של דו קיום בין כלכלת שוק למדינת רווחה מנצח בנוק אאוט.

המודל המזרח אירופי והיווני של כלכלה ריכוזית מאושפז במחלקה לטיפול נמרץ של האיחוד האירופי. אם שלטונך הסוציאליסטי חותר לפשוט את עורם של אזרחיך, נחרצה עימך שתפשוט רגל ואחריה, יד. האיפוק הקריר של עיצוב סקנדינבי מלמד שעדיף ראש קפיטליסטי ולב סוציאליסטי על פני ראש סוציאליסטי ולב קפיטליסטי.

לאמריקאים שיחק המזל. בארה"ב, החירות קדמה לשוויון, הדמוקרטיה לתיעוש והסקטור הפרטי לציבורי. טרם הספיק הממשל הפדראלי להתאושש ממלחמת האזרחים העקובה מדם וכבר בסוף המאה ה-19 אצה הדרך לקונגרס לחוקק את חוקי האנטי טראסט, לבל יעזו ברוני הרכבות והבנקאות לשדוד את הקופה הציבורית או הפרטית.

בקדשם את התחרות וכלכלת השוק, הרשויות המחוקקת והשופטת גרמו לכך שהסוציאליזם לגווניו מעולם לא הכה שורשים בארה"ב והאמריקאים חסכו מעצמם את המאבק בין קפיטליזם וסוציאליזם. במקומו, הם מקפידים לנהל מאבק שכולו על טהרת הקפיטליזם, בין 'וול סטריט' ל'מיין סטריט'. 'וול סטריט' היא מעוז בעלי ההון, הרפובליקאים ו'מיין סטריט' היא נחלת הדמוקרטים וכלכלת השוק.

צדק חברתי בארה"ב עלה אמנם 'מלמטה', ממעמקי 'מיין סטריט', אך זהו צדק של כלכלת שוק, לא של כלכלה ריכוזית. צדק של כלכלת שוק מתגמל יזמות, העזה ונטילת סיכונים. אין זה צדק של מקופחים ומדוכאים 'מלמטה' וגם לא צדק של אליטות סוציאליסטיות או קפיטליסטיות 'מלמעלה'. צדק של כלכלת שוק הוא צדק של מנצחים ללא מנוצחים, win-win של תחרות, צמיחה וחלוקה מחדש של העוגה הלאומית בהתאם לכשרון, חריצות וגם מזל.

צדק של כלכלת השוק אינו אנכי או אופקי אלא מעגלי. הוא סוחף למעגל הכלכלי יזמים, יצרנים וצרכנים, טורף ומחלק את קלפי המיקוח והזכייה, לכל אחד ומכל אחד בהתאם ליכולותיו ואופיו. בהיותה מתווכת בין צדק חברתי 'מלמטה' לצדק כלכלי 'מלמעלה', כלכלת השוק פותחת וסוגרת מעגלים. המעגליות האינסופית של זרימתה מלמדת שהצדק, כמו כדור הארץ, הוא עגול.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#