פסטיבל ברנינג מן: הצלחה כלכלית ללא מטרות רווח - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פסטיבל ברנינג מן: הצלחה כלכלית ללא מטרות רווח

הפסטיבל האלטרנטיבי שייפתח היום במדבר בנוואדה שבארה"ב, מושך מדי שנה עשרות אלפי אנשים ומכניס מיליוני דולרים, אך ללא מטרות רווח; כעת מתכננים המארגנים לממש את נתחי הבעלות בחברה - האם הפסטיבל ישמור על אופיו?

4תגובות

>> עשרות אלפי מתנדבים מתכנסים מדי שנה לבנות עיר זמנית במדבר נוואדה הידוע לשמצה בשל החום הנורא, הרוחות העזות וענני האבק המעוורים. מאחורי ההפקה עומדת חברה עסקית שהכניסה מיליוני דולרים בעשור האחרון, בעיקר משום שמרבית העבודה נעשית בהתנדבות. ממרחק, קל לתהות: מדוע האנשים האלה עובדים כל כך קשה בחום כבד עבור חברה שאינה שלהם?

זה אחד הפרדוקסים של ברנינג מן (האדם הבוער), פסטיבל אמנויות שכולל מיצגי אמנות עצומים, מסיבות ריקודים ללא הפסקה, מרתוני הטסת עפיפונים, תצוגות אופנת שוליים, וסדנאות שבהן יכולים המשתתפים ללמוד הכל - מריקודי הולה הופ דרך נגינה ביוקליליי ועד להכנת המשקה האלכוהולי אבסינת.

התשובה הקצרה פשוטה: החברה שעומדת מאחורי ברנינג מן לא פועלת כמו עסק רגיל. אף שהיא מרוויחה ממכירות הכרטיסים, באי הפסטיבל לא רואים עצמם כלקוחות. תחת זאת, הם ברנרים - חלק מתנועה תרבותית הפועלת על פי 10 עקרונות, כמו מאמץ קהילתי, עצמאות, הענקת מתנות וטיפוח אווירה חברתית אשר "אינה מתווכת על ידי חסויות מסחריות, עסקות או פרסומות".

השנה, בפעם הראשונה, אזלו הכרטיסים לפסטיבל מראש. במצב שנראה מנוגד להצהרות הנ"ל, כמה משתתפים נותרו לחסדי הספסרים. הברנרים האדוקים אולי מעבירים זה לזה כל כרטיס פנוי שברשותם, אבל באיביי דורשים כמה מהמוכרים יותר מ-800 דולר לכרטיס, וספסר אחד הגזים וביקש 20 מיליון דולר.

כמה כסף הכניס הפסטיבל לאורך השנים? המארגנים לא חושפים את הנתונים. הברנרים לא מצויים בפרטים הפיננסיים של האירועים שהם מתאמצים ליצור, ולחלקם הדבר מפריע.

הוצאות החברה הסתכמו ב-102 מיליון דולר בעשר השנים האחרונות - לפי רשימה המתפרסמת מדי שנה באתר האינטרנט של הפסטיבל. דו"חות שנתיים אלה אינם כוללים סכומים שנשארו או הושקעו על ידי האירוע משנה לשנה, והנהלת ברנינג מן לא לוקחת הלוואות - לפי המארגנים. ב-2010 הוציאה החברה 17.5 מיליון דולר.

ברור שמרבית הכסף שגובה החברה מיועד למימון הפסטיבל: תשלום אגרות השימוש בקרקע, דלק, מענקים לאמנים, שירותים רפואיים, תשתיות, ביטוח, משכורות לצוות קבוע של 37 איש, לצד שמונה עובדים במשרה חלקית וכמה מאות עובדים עונתיים. השאלה אם נשאר כסף מדי שנה וכמה, תמיד היתה פתוחה לספקולציות.

ספקולציות אלה מתעצמות על רקע כוונת ברנינג מן להפוך לארגון ללא כוונות רווח - מהלך שיכלול תשלום בגובה לא ידוע לשותפים בחברה.

מאנרכיסטים למוכרי כרטיסים

המקורות של ברנינג ללא ספק אינם מסחריים. ב-1986 נאספו קומץ עוברי אורח לצפייה במעצב נוף, בשם לארי הרווי, שורף דמות מעץ בגובה 3 מטרים בחוף בייקר בסן פרנסיסקו. האירוע נהפך לטקס מדי קיץ. ב-1990 המקום בחוף לא הספיק; ובשנה שלאחר מכן הוא עבר למדבר. לאחר תקופה אנרכיסטית פרועה בשנות ה-90, ברנינג מן שינה כיוון: החלה מכירת כרטיסים, וחברה קטנה הופקדה על הניהול. הרווי, 63, משמש כעת מנכ"ל, בלק רוק סיטי.

הפסטיבל השנתי נערך בבלק רוק סיטי, באתר שמארח מדי שנה יותר מ-50 אלף איש. הכרטיסים השנה הוצעו במחירים של 210-360 דולר, כשהכרטיסים הזולים יותר הוצעו לקונים הראשונים. בשונה ממרבית הפסטיבלים המסחריים, אין כאן מופעי בידור בתשלום. תחת זאת, הברנרים משתתפים במעין גרסה תרבותית של ארוחה משותפת: כולם אמורים ליצור את הארוחה.

ברנרים רבים משקיעים אלפי דולרים במיצגי אמנות מורכבים, שאותם הם בונים במשך השנה. בשיטוט בעיר האבק, המבקרים עשויים להיתקל בדרקון יורק אש על גלגלים באורך 40 מטר, שדה של חמניות רובוטיות מונעות באנרגיה סולארית, או מקדש עץ מעוטר להפליא.

כדי לשרוד שבוע במדבר, הברנרים אמורים להגיע עם כל הדרוש להם - כולל מזון, מים ומחסה. מכירה ופרסום אסורים. בהיקף מוגבל, ניתן לרכוש קפה ומים, אך לא יותר. במקום להשתמש בכסף, הברנרים מסתמכים על כלכלת מתנות, שמעודדת שיתוף וסחר חליפין ללא תמורה. העיר קיימת למשך שבוע ומגיעה לשיאה בסוף השבוע של לייבור דיי, עם שריפת דמות אדם מעץ בגובה 15 מטר. אז העיר נעלמת, נמחקת מעל פני האדמה על ידי מתנדבים שמטרתם "לא להותיר אף זכר".

הפסטיבל אמנם ממשיך לשגשג, אך המבנה הפיננסי שלו השתנה. לפני כמה חודשים הודיע הרווי שהוא ושותפיו מתכננים לממש את נתחי הבעלות שלהם בברנינג מן. כחלק מתוכנית תלת-שנתית, ששת הבעלים של החברה מתכננים למכור את נתחיהם, ולהעביר את השליטה בפסטיבל לארגון ללא כוונות רווח בשם ברנינג מן פרוג'קט, שבו יהוו מיעוט בקרב מועצה בת 17 איש.

הקבוצה החדשה תנהל את הפסטיבל, תעודד יצירתיות בסגנון ברנינג מן ברחבי העולם ותפתח פרויקטים עירוניים בסן פרנסיסקו - שם פתחה החברה את המטה שלה במאי. היא גם תעבוד עם גופים קיימים כמו "ברנרים ללא גבולות", קבוצת סיוע לנפגעי אסונות.

"אנו מתכוונים להתייחס לברנינג מן כמו שתמיד היה צריך: לא כסחורה, אלא כמתנה", אמר הרווי, שהסביר את המהלך האסטרטגי של הנהלת הפסטיבל בהרצאה בסן פרנסיסקו ב-1 באפריל. לפני העברת ברנינג מן לידי הארגון החדש, הוא הוסיף, בעלי החברה יקבלו תשלום בגובה לא ידוע. ואולם כאן העניינים מסתבכים. בעשור האחרון, ציין הרווי באתר האינטרנט של הפסטיבל שאם בעלי החברה יחליטו לצאת, "הוא או היא יקבלו, כפיצוי בלעדי עבור שנים רבות של שירות, מענק פרישה של 20 אלף דולר. הנתח שלהם יוחזר לבעלות הקבוצה".

ואולם הסכום של 20 אלף דולר, כך מבהיר הרווי, היה סמלי בעיקר. "רק רציתי להבהיר שאנו לא שם בשביל הכסף", אמר בראיון החודש. אף שהסכום של 20 אלף דולר מוזכר במסמכי החברה, הוא משמש רק דוגמה לסכום שעשוי שותף לקבל עם עזיבתו. במקרה זה, כשכולם עוזבים בבת אחת ומפרקים את החברה, תנאי זה שנוי במחלוקת.

התשלום החדש יהיה אמנם גדול יותר, אך לדברי הרווי לא יהפוך אותו ואת שותפיו לעשירים. וללא ספק, אין בכוונתם להשתמש בכסף כדי לנהל אורח חיים פזרני. הרווי, לדוגמה, גר בדירה בדמי שכירות מוגנים בסן פרנסיסקו.

"תקשיב, כל אחד מאתנו היה יכול לחיות בעתיד חיים של מיליונר", אמר הרווי. "המון כסף זורם אלינו בגלל זכויות הבעלות. אנו מוותרים עליהן", הוא אמר, בהתייחסו לתוכנית המעבר לארגון ללא כוונות רווח. עם זאת, הוא סירב למסור את הסכום המדויק שיקבלו הבעלים, אך אמר שהסכום נקבע. עמיתיו אמרו שמדובר בסכום זניח.

יש גם מתנגדים למהלך, הנתפש כקפיטליסטי או לפחות קפיטליסטי למחצה. עמית אנונימי, תושב מפרץ סן פרנסיסקו המכנה עצמו גאי פוקס (כשם המורד האנגלי הקתולי שדמותו נשרפת בחג הקרוי על שמו), פירסם קריאות בפייסבוק ובאתר קרייגסליסט החודש לברנרים שאין להם כרטיסים להצטרף לאירוע מקביל, סמוק קריק גאתרינג, בשמורת עמק סקוואו, נסיעה קצרה מברנינג מן.

"הייתי משתמש במדבר בלק רוק, אבל נערך שם במקביל אירוע תאגידי עצום", הוא אמר בראיון טלפוני. הוא סירב להזדהות, לדבריו מחשש להטרדות.

"אנו לא תאגיד", הוא אמר. "היעד שלנו הוא למשוך אנשים שיעמדו על שלהם".

גילוי נאות: בנוסף לכתיבת ספר על ברנינג מן, הכותבת סייעה לקבוצה בשם פליימינג לוטוס גירלס להעלות את מיצגים בכמה מהאירועים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#