שוב "אי של יציבות"

למרות הערכות כי העסקים ל-2002 כבר נסגרו, השבוע החולף היה בין המרתקים בשנה הזו: הדולר ירד חדות, שוקי המניות המשיכו להישחק, מחירי הנפט והזהב זינקו והבנקים המרכזיים קיצצו בתחזיות הצמיחה

פנחס לנדאו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

בעולם הפיננסים העריכו כי העסקים ל-2002 כבר נסגרו וכי בשבועות האחרונים של השנה, הכוללים ימי חג ופגרה רבים, לא יתרחשו אירועים מהותיים. ואולם הערכות אלה התבררו כשגויות. השבוע החולף היה בין החשובים והמרתקים בשנה זו כמעט בכל השווקים הבינלאומיים. הפעילות החשובה ביותר התנהלה ככל הנראה בשוקי המט"ח העולמיים, שבהם נרשמה ירידה מהותית בשער הדולר. היחלשות הדולר היתה בבחינת הפתעה גדולה לסחרנים ולאנליסטים. לא בעצם התרחשותה, אלא בעיתויה.

רוב האנליסטים מחזיקים בדעה שהמטבע האמריקאי ימשיך במגמת ההיחלשות המאפיינת אותו השנה. כאשר הדולר חזר וירד לרמה של שוויון מול היורו בסוף נובמבר, הם ראו בכך הוכחה לצדקת עמדם. עם זאת גם אלה שהיו דוביים מאוד כלפי הדולר, העריכו כי ירידה משמעותית נוספת בשערו תתרחש רק לאחר ראש השנה האזרחית.

טעות. הדולר נחלש מאוד בימים האחרונים של השבוע, כאשר פרץ רמות התנגדות חשובות לעומת מגוון של מטבעות, ובראשם היורו: רמת ההתנגדות של 1.0171 דולרים ליורו קרסה, ולמחרת חצה הדולר את השיא הקודם של 2002, שנקבע ביולי - 1.021 דולרים. ביום שישי התקרב הדולר לרמת 1.03, לפני שנרגע במקצת. במקביל, נרשמו ירידות משמעותיות מול הין היפאני - על אפן ועל חמתן של הרשויות במדינה זו, העוסקות במסע שכנוע בשווקים בניסיון להביא לירידת ערכו.

מומחי שוק המטבעות לא היו היחידים שנקלעו לעומס עבודה בתקופה שאמורה להיות שקטה. בשוקי המניות נעלמה במחצית הראשונה של דצמבר הפריחה של אוקטובר-נובמבר. כל מדדי המניות המובילים בארה"ב ירדו, וגם המדדים באירופה ובמיוחד ביפאן. גם פרסום של נתונים חיוביים, או משופרים, לא הרשים את הסחרנים: הם העדיפו למכור.

אמנם לא נרשמה מפולת באף אחת מהמדינות - כנראה ששלב זה של שוק הדובים הסתיים - אבל השחיקה היתה עקבית. מדד הפוטסי של לונדון ירד במשך תשעה ימי מסחר רצופים, ובכך קבע שיא חדש. גם ביפאן נשחקו שערי המניות, אך זו לא היתה חסרת תקדים - אלא רק הירידה הממושכת זה ארבע שנים.

שוקי המטבע והמניות עמדו, כרגיל, במרכז העניינים - אבל גם בשווקים אחרים נרשמו התפתחויות חשובות. בראש ובראשונה בשוק הזהב והזהב הלבן - הפלטינה. לאחר חודשים של דשדוש והססנות, פרץ מחיר הזהב בסערה את רמות ההתנגדות של 325 ו-330 דולר לאונקיה, והגיע לרמה הגבוהה מאוקטובר 98'. בכך משלים הזהב את השנה המוצלחת ביותר שידע זה שנים רבות. במקביל, מחיר הפלטינה הצליח לפרוץ אל מעל לרמת 600 דולר לאונקיה, אף שהביקוש התעשייתי פחת בעיקר בשל הירידה בביקושים למכוניות.

גם במחיר "הזהב השחור" - הנפט - נמשכה ההתאוששות המרשימה מהחולשה שפקדה אותו בתחילת הסתיו. מחיר הנפט טיפס כמעט מדי יום בניו יורק ובלונדון. לפחות באשר לנפט היו הסברים מוכנים: שביתה גדולה בתעשיית הנפט בוונצואלה, והחלטת אופ"ק לצמצם את התפוקה בניסיון להעלות את המחיר.

כמובן, בנפט מילא תפקיד גם הגורם העיראקי. ארה"ב, מתברר, אינה שבעת רצון מערימת המסמכים שסדאם חוסיין העביר לאו"ם. המתח הצבאי שוב גואה, וההערכה היא כי האמריקאים יתקפו את עיראק בחודשים הקרובים.

לכאורה, הגורם העיראקי מספיק כדי להצדיק את העלייה במחירי הנפט והזהב ואת החולשה בשוקי המניות, ואולי גם את המעבר מהדולר למטבעות אחרים. ואולם נראה כי ניתן לקשר בצורה ישירה בין הודעת צפון קוריאה על כוונתה לחדש את פעילותה הגרעינית, לבין האירועים הדרמטיים בשוקי המטבע והמתכות היקרות - שהרי עיראק אינה היחידה הנמנית עם מדינות "ציר הרשע" של הנשיא בוש. לצפון קוריאה יש מקום של כבוד ברשימה זו, במיוחד לאחר שהודתה רשמית כי רימתה את האמריקאים באשר להתחייבויותיה לחדול מפיתוח כלי נשק גרעיניים מ-94'.

מי שלא הסתפק בעלייה משמעותית במפלס הדאגה הגיאו-פוליטית, היה יכול להוסיף את הבשורות שהגיעו מהבנק העולמי ומהבנק המרכזי האירופי. שני המוסדות פירסמו תחזיות לשנה הבאה, לעולם ולאירופה, ושתיהן בעלות נימה זהה - קיצוץ בהערכת הצמיחה, ודאגה מפני גלישה מחודשת למיתון.

ייתכן שהשבוע הסחרנים ייצרו לעצמם מעט נחמה והרגשה טובה לפני היציאה לשבועיים של חגיגות, שימשיכו עד ל-6 בינואר. אבל אחרי שיתפכחו ויחזרו לעבודה שוטפת, נראה כי די ברור מה תהיה תגובתם.

לכן יש להודות ולשבח על כך שיש מדינה אחת בעולם שאינה נסחפת עם הזרם התבוסתני של דאגה, פחד וחיפוש נואש אחר "מקלטים בטוחים". מדינה שבה המטבע חזק, והאזרחים מתבשרים מדי יום שהמטבע שלהם רשם עלייה מול הדולר (אמנם השקל נחלש מול שאר המטבעות, אבל לזה הם לא שמים לב...).

מדינה שבה שערי המניות עולים כמעט מדי יום, וכך גם שערי האג"ח - דבר המעיד, כמעט בוודאות, על הערכה חיובית לגבי סיכויי הצמיחה של המשק והיעדר קושי לממן את הגירעון התקציבי (ההולך ומתכווץ, ככל הנראה) - כמו ב"ימים הטובים" של 2000-2001.

היציבות והמגמה החיובית במדינה זו משקפות את העובדה הידועה שהיא נהנית מהנהגה כלכלית המתאפיינת בביטחון עצמי, לכידות סביב מדיניות מגובשת וברורה והנהגה בעלת רקורד מרשים של הצלחה. והחשוב מכל, מדינה הזוכה לתמיכה ולהערכה, הן מצד המגזר העסקי המקומי הן מצד הציבור הרחב; ובמיוחד מצד גופים פיננסיים בינלאומיים.

מדינה כזאת יכולה - לאור חוסנה הכלכלי-חברתי ויציבותה הפוליטית ארוכת-הטווח - להרשות לעצמה להתעלם מהצרות הכלכליות של ארה"ב, אירופה ויפאן ומהתקדרות ענני מלחמת העולם השלישית.

אשרי כל מי שחי במדינה הזאת, תחת הנהגה כלכלית ופוליטית כזאת, וכמה טוב לו שהשווקים הפיננסיים במדינתו מבינים את המצב שבו נמצאת המדינה ומתנהגים בהתאם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker