סקנדלים - אצלם ואצלנו - גלובל ווולסטריט - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

סקנדלים - אצלם ואצלנו

התגובה לפרשיות בוול סטריט יכולה להיות באחת משתי הדרכים: אפשר לראות את העניין כמשעשע, או שאפשר לראות זאת כהתמודדות סביב האפשרות להפעיל שוק הון ברמה סבירה של הגינות ויושר

מהי הסבירות שמנכ"ל של בנק ישראלי גדול יציע לאנליסט מצטיין במחלקת ניירות ערך שלו "לבחון מחדש" את עמדתו והמלצתו לגבי מניה של חברה פלונית? האם אותו מנהל בנק ייענה בחיוב לבקשת האנליסט לסייע לו לרשום את ילדיו לבית ספר יוקרתי? האם ביצוע הבחינה מחדש של האנליסט ושדרוג המלצתו ביחס לחברה המדוברת עתידים להשפיע על שיקוליו? האם ייאות להעביר תרומה מטעם הבנק בסך של, נאמר, מיליון שקל, לטובת המוסד החינוכי שבו לומדים (או רוצים ללמוד) ילדי האנליסט? האם ידועים לנו מקרים שבהם מנכ"לים של חברות שונות, שהם ידידים ברמה האישית, מסדרים זה לזה תפקידים של חברי דירקטוריון בחברה השנייה?

כל אחד רשאי להציע תשובות לשאלות אלה לפי הכרתו את המערכת המקומית. בכל מקרה, ברור כי אין תשובות "נכונות", מאחר שלציבור אין מידע לגבי מקרים ספציפיים שנסיבותיהם תואמות את אלה שבשאלות.

אבל שאלת העל המסתתרת מאחורי השאלות ההיפותטיות הנ"ל היא זו: האם המערכת הישראלית חשופה ופרוצה לסקנדלים מהסוג שפוקד עכשיו את וול סטריט? ואם כן, האם הפתרונות המוצעים שם מתאימים גם כאן, ולכן יש לאמצם?

תשובה אפשרית, אבל בוודאי לא נכונה, היא לומר שבמציאות הישראלית יכולתם של אנליסטים להשפיע על החלטותיהם של משקיעים מוגבלת ביותר - בין אם המלצות אלה משקפות עבודה קשה, ניתוח מבריק ורמה אתית גבוהה ביותר, ובין אם נשלפו כלאחר יד או אפילו הופקו תמורת שוחד וטובות הנאה. כל זאת, מפני שבמצבו העגום של שוק המניות הישראלי, חוג המשקיעים מהציבור מצומצם ביותר. כלומר, הבעיה אינה קיימת מבחינה פרקטית - וממילא אין צורך להתייחס אליה.

זהו ניסיון מעניין להתחמק מתשובות לשאלות לא רצויות, אבל הוא לא יצלח בשל שתי סיבות. ראשית, היינו מעדיפים ששוק המניות יחזור ויפרח, כלומר שהמציאות הנוכחית הקשה בשוק ההון תוחלף בתנאים חיוביים יותר - ואז התשובה כבר לא תהיה רלוונטית, אבל השאלה כן.

שנית, והרבה יותר חמור: מדוע שוק המניות נמצא במצב כה עגום? האם יש לזה קשר כלשהו עם סקנדלים גדולים בעבר (אולי, במקרה, בתקופת הגאות של 93-'91 '?), אשר לאחר שהתגלו גרמו למשבר אמון קשה מאוד, שממנו השוק לא התאושש עד עצם היום הזה? ואם זה נכון, ולו רק באופן חלקי, הרי שיש טעם רב לשאול את השאלות הלא נעימות לגבי שחיתות ומנגנוני ההגנה נגדה, מפני שהן נוגעות מאוד למצב הנוכחי - הן אפילו מסבירות אותו!

לכן נראה מוצדק מאוד לקיים דיון השוואתי. אמנם נכון, אין טעם להשוות את הדברים בצורה פרטנית, ולהלן כמה דוגמאות:

תופעת האנליסט היא עדיין בגדר חידוש בישראל. כדאי להיזכר כי רק לפני עשור לא היה לאף מוסד פיננסי ישראלי צוות מנתחים קבוע המסוגל להפיק ניתוחים על חברות עסקיות ברמה סבירה. אנליסטים הופיעו בנוף הישראלי במסגרת חדירתם של בתי ההשקעות הזרים, ותהליך הקליטה של המושג והתפקיד עדיין בעיצומו. לפיכך עדיין לא התנסינו באנליסטים "כוכבים", וממילא אין לצפות שמנכ"ל ישתמש באנליסט כסוכן לצורך משימה חשובה ומורכבת (שלא נאמר מלוכלכת).

לב העלילה הוא קיומם של ניגודי אינטרסים גדולים, קשים, ולמעשה, מובנים עמוק בתוך התרבות של שוק ההון האמריקאי. ואצלנו?

אם נחליף אנליסט במנהל קרן נאמנות או במנהל קופת גמל - האם אנו בטוחים ששום פנייה לבחון, או לבחון מחדש, לא תבוא מגבוה? ואם תבוא, למנהל צעיר שהופקד על ניהול קרן או קופה בעלת נכסים משמעותיים, הרוצה לבסס או להאיץ את קידומו בארגון - או כמו ג'ק גרבמן במקרה של סיטיבנק, הרוצה רק להתפאר בפני עמיתיו על טיב קשריו עם המנכ"ל או היו"ר - האם אנו בטוחים שהפנייה לא תשפיע על שיקוליו של מקבלה?

והאם בקשה לסיוע כספי לארגון פלוני, שהוא אולי עמותה למטרת צדקה, המגיעה מלקוח פוטנציאלי הרוצה לקדם את ענייניו האישיים או הציבוריים בד בבד עם הידוק קשריו העסקיים עם הבנק (או כל גוף עסקי אחר), תיחשב לחריגה ותזכה לסירוב מנומס - או שהיא עונה לקריטריונים המקובלים להשגת סיוע למטרות טובות?

ובכלל, מי קובע איך חברה עסקית כלשהי צריכה להגיב לבקשות לתרומות? האם ארגון בלתי מוכר לחלוטין צריך להיחשב כיעד עדיף לתרומה על פני ארגון שעליו המליץ חבר של המנכ"ל או עובד? ובעצם - מי אמר שחברה בע"מ צריכה להרים תרומה לגוף כלשהו? ואם כן, באיזה היקף כספי? באיזה פיזור בין מקבלים? לשם אילו יעדים? האם העניין נדון אי פעם בדירקטוריון ונקבעו הנחיות כלליות לגביו? האם הועלה באסיפה כללית של בעלי המניות?

בקיצור, התגובה הישראלית לפרשיות בוול סטריט - שהן שונות מאוד מפרשיות אנרון, גלובל קרוסינג וכיוב', ולכן אין זה נכון לומר "הכל אותו הדבר" - יכולה להיות באחת משתי הדרכים: אפשר לראות את העניין כמשעשע, או שאפשר לראות את העניין כהתמודדות עקרונית סביב האפשרות להפעיל שוק הון ברמה סבירה של הגינות ויושר, מתוך הכרה ששוק ההון הוא חלק מרכזי בתפקודו היעיל של משק קפיטליסטי. זה כבר עניין אחר, הראוי לתשומת לב ומחשבה מעמיקה של הציבור הישראלי - במיוחד מאחר שלמדינת ישראל אין שוק הון רציני משלה, ואנו נשענים על זה האמריקאי כדי לגייס הון לחברות (בזמנים טובים) או לאפשר לממשלה להמשיך ולתפקד (בזמנים קשים, כגון אלה הקיימים עתה).



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#