אולי דווקא הקורונה תציל אותנו? כך נראית ישראל ביחס לעולם - ב-16 גרפים

המציאות הפסיקה לפרנס את מיתוס הנס של מדינת ישראל עוד לפני שהקורונה הכתה. כדי לשפר את מצבנו ביחס לעולם נחוצה התבוננות ישירה וישרה על העובדות. מהן נקודות התורפה במדדים החשובים ביותר בחיינו - ואיך אפשר לשפר אותם?

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הפגנה נגד נתניהו מול מעונו בירושלים, בחודש שעבר
הפגנה נגד נתניהו מול מעונו בירושליםצילום: אוהד צויגנברג
דפנה מאור
דפנה מאור
דפנה מאור
דפנה מאור

דורות שלמים גדלו פה על הרעיון שישראל — המדינה, הכלכלה והחברה — היא נס. הקמתה והמשך קיומה לנוכח אתגרים ומורכבויות עצומים, התפתחותה והישגיה תרמו לטיפוח התחושה הזאת. ואולם בעשור־שניים האחרונים, ואולי יותר, רבים מרגישים כי המציאות מפסיקה לפרנס את מיתוס הנס, וכי האתגרים והמורכבויות כבר לא נענים בצורה שמבטיחה עתיד טוב יותר. 2020 הביאה עמה את המשבר הקשה ביותר שהעולם ניצב מולו מאז מלחמת העולם השנייה. לישראל היא הביאה משבר שנחשב לקשה ביותר מאז מלחמת יום כיפור, ואולי עוד לפני כן.

לישראל יש אתגרים פנימיים — השבטיות, דיכוי המיעוטים, חוסר התפקוד הפוליטי והקיטוב בין אמונות וערכים; ואזוריים — סכסוכים עם מדינות שכנות עוינות

לישראל יש אתגרים פנימיים — השבטיות, דיכוי המיעוטים, חוסר התפקוד הפוליטי והקיטוב בין אמונות וערכים; ואזוריים — סכסוכים עם מדינות שכנות עוינות, כיבוש העם הפלסטיני. בהיותה חברה שפניה לעולם, כלכלה פתוחה שמתחרה עם העולם ומשתפת פעולה עמו, יש לה לא פחות אתגרים גלובליים. היכן נמצאת ישראל בתמונה העולמית, שנראית כעת כמו שדה קרב בריאותי־כלכלי־סביבתי? מה השגנו במונחים כלכליים בעשור־שניים האחרונים? האם אנחנו משתפרים — באופן מוחלט וביחס לאחרים?

ישראל מתקדמת
ישראל דורכת

יהודי אחד, ששמו נהפך שם נרדף לחוכמה בזמנים המודרניים, אמר פעם שהכל יחסי. צמיחת האוכלוסייה בישראל היא המהירה בעולם המפותח — מצב שיתרונות וחסרונות בצדו. הכלכלה שלה צומחת ונראית ממעוף הציפור, במיוחד מבחוץ, דינמית במיוחד. בפרמטרים רבים ישראל משתפרת, אבל בהשוואה עולמית היא דורכת במקום, ולעתים הולכת אחורה. בפרמטרים אחרים היא נסוגה.

נתונים כלכליים טיבם להתבסס על ממוצעים, שלעתים קרובות מסתירים מציאות מורכבת. הנתונים שאספנו מגיעים עד סוף 2019, ואינם כוללים כמעט תשעה חודשים של השפעות משבר הקורונה, שנסך אי־ודאות וערפל לא רק על העתיד, אלא גם על ההווה. האופן שבו נכנסה ישראל למשבר הקורונה יכריע במידה רבה את האופן שבו היא תצא ממנו — אבל בעיקר נחוצה התבוננות ישירה וישרה על המציאות, כדי להתוות את הנתיב קדימה וכדי להבין מה צריך לעשות במטרה להשתפר.

יקר לנו

רמת חיים, איכות חיים, חופש ודמוקרטיה

רמת החיים היא משהו שרובנו מודדים באמצעים חומריים: כמה כסף יש לנו, כמה רכוש, מה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו, איך נראים הבתים של השכנים שלנו, מה עוצמת מנוע המכונית. איכות חיים אנחנו מודדים על פי דברים מוחשיים פחות, אבל גם הם לעתים מדידים — מהי רמת החינוך, השקט, הניקיון, בצד פרמטרים סובייקטיביים כמו תחושת אושר.

איכות חיים אנחנו מודדים על פי דברים מוחשיים פחות — מהי רמת החינוך, השקט, הניקיון, בצד פרמטרים סובייקטיביים כמו תחושת אושר

מאושרים

מדד נפוץ מאוד לבחינת רמת החיים הוא התמ"ג לנפש, המכונה לעתים גם הכנסה לנפש. זה לא הכסף שכל אחד ואחת מאתנו לוקחים הביתה כל שנה, אלא כמות התוצר הכלכלי הממוצע שמייצר המשק ביחס למספר התושבים. כדי להשוות אותו למדינות אחרות, צריך לקזז ממנו את כוח הקנייה — אין דינם של 1,000 דולר בחודש בהודו כדינם בישראל או בדנמרק. זהו מדד גס, אבל הוא נותן לנו מושג על המגמה, על הקצב וגם על הסיכויים — לאן אפשר להתקדם בכלכלה כזו.

יש לאן

הגרפים המוצגים כאן סוקרים את התפתחות התמ"ג לנפש בישראל ב-20 השנים האחרונות. בגרף "ישראל מתקדמת" רואים שהתמ"ג לנפש בישראל צמח מ–20.9 אלף דולר בשנת 2000 ל–39 אלף דולר ב–2019 — גידול של 87%, או 4.4% בשנה בממוצע. זה נשמע כמו מספר גדול ויפה, עד שמשווים אותו לכלכלות אחרות.

בתרשים "יש לאן לצמוח" אפשר לראות שכלכלות גדולות, ותיקות ומבוססות כמו ארה"ב וגרמניה, צמחו בתקופה הזו ב–4% בשנה בממוצע. בהתחשב בכך שהתוצר של ישראל נמוך בהרבה משלהן — 65 אלף דולר בארה"ב ו–54 אלף דולר בגרמניה - ישראל צריכה לצמוח מהר הרבה יותר כדי להשיג את רמת החיים שם, ובקצב הזה היא ממשיכה לפגר אחריהן.

האי־שוויון בישראל הוא מהגדולים ב–OECD, והוא נפער והולך בתחומים רבים, כמו חינוך וגישה לטכנולוגיה

עתידות
רפואה

גרמניה וארה"ב אינן בדיוק כלכלות בנות השוואה לישראל, אז בדקנו גם כלכלות שהתחילו נמוך יותר מאתנו בשנת 2000, כמו דרום קוריאה וצ'כיה, וגילינו שבתקופה הזו הן צמחו בקצב של 6.6% ו–8.3% בשנה. למעשה, אם ניקח את כל הכלכלות המפותחות בעולם, נקבל קצב צמיחה ממוצע של 4.1% בשנה בדור האחרון, אבל בניכוי הכלכלות הגדולות ביותר, שמאטות את הממוצע — כלכלות שבע המדינות המתועשות וכלכלות גוש היורו — נקבל 6% צמיחה בשנה, הרבה לפני ישראל.

התוצאה של ההבדלים היחסיים האלה נראית היטב בגרף "ישראל דורכת במקום", שמראה את מיקומנו בדירוג התמ"ג לנפש של מדינות OECD, מועדון המדינות העשירות שהצטרפנו אליו בעשור הקודם. אם ב-1980 היינו במקום 23, ובשנת 2000 עדיין היינו במקום הזה — הרי ב-2018 נשארנו תקועים בו. בה בעת, כלכלות דרום קוריאה ואירלנד זינקו: קוריאה ממקום 30 למקום ה-19, ואירלנד — מ-22 ל-2. שתיהן, כמו ישראל, הן כלכלות פתוחות התלויות ביצוא ומוטות טכנולוגיה. מה גורם לישראל לפגר אחריהן?

טעון שיפור

התשובה, אומרים כלכלנים רבים, היא ניהול שמתבסס על שיקולים פוליטיים וסקטוריאליים, ללא ראייה ממלכתית. האם בכך דומה ישראל למדינות אחרות? אולי, במקצת, לכמה מהן. במשבר הנוכחי נחשפה במערומיה החולשה של השיטה הזאת, והיא כרוכה הדוקות בשני מרכיבים חשובים נוספים — איכות החיים ואיכות החופש והדמוקרטיה פה. האי־שוויון בישראל הוא מהגדולים ב–OECD, והוא נפער והולך בתחומים רבים, כמו חינוך וגישה לטכנולוגיה — עוד מחלה שהמגפה חשפה ביתר שאת, שנובעת מגורמים מבניים, מהתבססות על אינטרסים וקח־תן פוליטי, ממקורביזם.

משקיעים
לא שמים
כיתות

יוקר המחיה הוא אחד הדברים הגשמיים שממררים את החיים ביותר, וההתייחסות אליו כאל גזירה משמים (מדינה קטנה מוקפת אויבים וכל הג'ז הזה) היא בגדר רשלנות פושעת. בשווייץ ובאיסלנד אולי יקר יותר, אבל מה מקבלים האזרחים בתמורה למסים שלהם ולרמת המחירים הגבוהה? אוסטרליה, אירלנד, יפן ודנמרק הן מדינות עשירות יותר מישראל, עם ממשל קוהרנטי ושירותים משובחים לאזרחים — והן זולות יותר.

האקדמיה
הרשת הסלולרית

ולבסוף, חופש ודמוקרטיה: המשבר החוקתי והשלטוני שמלווה את ישראל בשנתיים־שלוש האחרונות קיבל תפנית ממארת ומפחידה השנה, עם הסתה, מסרים מפלגים ופגיעה בחופש הביטוי והעיתונות. החל ב–2017 הידרדר החופש השלטוני בישראל, לפי מדד פרידום האוס, מ–80 ל–76 ב–2020. חופש העיתונות השתפר על פי מדד RSF (עיתונאים ללא גבולות), בעשורים האחרונים, אבל בין 2018 ל–2020 ירדה ישראל אל המקום ה–88 בעולם.

פרופ' דן בן דוד

בן דוד קרא לעשור האחרון בכלכלת ישראל עשור אבוד, שבו לא מומשה ההזדמנות לבצע מפנה שיכין את המדינה לתחרות עתידית, להעלאה של רמת החיים ולטיפול בסוגיות יסודיות

דמוקרטיה
עיתונות

פרופ' דן בן דוד קרא לעשור האחרון בכלכלת ישראל עשור אבוד, שבו לא מומשה ההזדמנות לבצע מפנה שיכין את המדינה לאותה תחרות עתידית, להעלאה של רמת החיים ולטיפול בסוגיות היסודיות: התשתיות והפקקים, הפערים החברתיים הקשים, כישלונות מערכת החינוך ופריון העבודה הנמוך. האם העשור הבא יניב את פירות הבאושים של ההזנחה, או שמא הקורונה היא צפירת אזעקה שתישמע באוזני כולם?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום