מהומות האביב הערבי? הקורונה מאיימת להביא על מצרים כאוס גדול פי כמה

מצרים סגרה את הגבולות, מוסדות החינוך והמסגדים, אבל בתי העסק והשווקים המשיכו לפעול כרגיל ■ כעת היא מתמודדת עם התפרצות קשה של קורונה, במקביל לאיומים ביטחוניים ופוליטיים מצדן של לוב ואתיופיה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שוק בקהיר
שוק בקהירצילום: MOHAMED ABD EL GHANY/רויט
קורין דגני
קורין דגני
קורין דגני
קורין דגני

ביום ראשון השבוע התמוטט סכר במצרים. לא הסכר המפורסם שבונה אתיופיה על הנילוס, שמצרים חוששת שיסכן את אספקת המים והקיום שלה, אלא סכר שהממשלה התאמצה להעמיד בפני התפשטות הקורונה. אלפי תלמידי תיכון נהרו למרכזי בחינות, ונדחסו בהמוניהם ללא כל ריחוק חברתי. 653 אלף מהם אמורים להיבחן השנה בבחינות הבגרות, בדיוק כשמצרים מגיעה לשיא התפרצות המגפה.

תמונות של עדים מזועזעים הועלו לרשתות החברתיות, והורים הביעו בהלה. הרשויות הבטיחו לחטא את חדרי הבחינות ולמדוד חום. תוצאות הבגרויות קובעות אם התלמידים יוכלו ללמוד באוניברסיטה ממשלתית בחינם, ואילו תארים יוכלו ללמוד. עתידם המקצועי והאקדמי הכריע את הכף, והמצרים בחרו בו על פני הסתגרות בבית ושמירה על ריחוק מנושאי מחלות.

בימים אלה מתמודדת מצרים עם התפרצות קשה של הווירוס: מסוף מאי מגיע מספר המקרים החדשים לכ–1,500 ביום, 55 אלף בסך הכל; מספר המתים מתקרב ל–100 ביום, 2,200 מתחילת המגפה. וזו אינה החזית היחידה שבה היא מתמודדת: עימותים קשים עם לוב ואתיופיה מהווים איום אמיתי על המדינה, ואם מספר העניים ימשיך לגדול, ההמונים עשויים לחזור לרחובות.

מצרים התחילה בבלימת הקורונה רק באמצע מארס: בשעות הערב הוטל עוצר, מקומות הבילוי נסגרו ונאסר על עישון נרגילות במקומות ציבוריים. בנוסף, הופסקו הטיסות הבינלאומיות, מוסדות החינוך נסגרו והתפילות במסגדים נאסרו

מתחם הספינקס בגיזה ריק מאנשים, בסוף מארס צילום: Nariman El-Mofty/אי־פי

ההתפשטות המאוחרת של הקורונה במדינה דווקא נתנה למצרים שהות להתכונן. עם 100 מיליון תושבים, אחת מערי הבירה הצפופות בעולם ומערכת בריאות רעועה, לא היה לה הרבה מרווח לטעויות. מצד שני, סגר הרמטי לא עמד על הפרק: עם יותר מ–30 מיליון עניים קשה לסגור את הכלכלה, ובכך גם לחרב את ההישגים המקרו־כלכליים של השנים האחרונות. ואכן, בהשוואה למדינות אחרות — מצרים העדיפה את הכלכלה.

מצרים התחילה בבלימת הקורונה באמצע מארס: בשעות הערב הוטל עוצר, מקומות הבילוי נסגרו ונאסר על עישון נרגילות במקומות ציבוריים. בנוסף, הופסקו הטיסות הבינלאומיות, מוסדות החינוך נסגרו והתפילות במסגדים נאסרו. גם מערכת הבריאות התכוננה: עשרות בתי חולים הוכשרו לטיפול בנשאי קורונה, המדינה הוסיפה מיטות אשפוז ושיפרה את תנאי הסגל הרפואי.

עם זאת, במשך היום הפעילות המשיכה כמעט כרגיל: השווקים ההומים נותרו פתוחים, התחבורה הציבורית פעלה, רוב העסקים עובדים כרגיל וגם המפעלים. מה שהולך לקלקל את הצמיחה של הכלכלה המצרית, כותב חוסיין מוחמד סולימאן, חוקר כלכלי ב–ACPSS (מרכז אל-אהראם ללימודים פוליטיים ואסטרטגיים), הוא הירידה בביקוש — במצרים ומחוץ לה. לפי התחזית של קרן המטבע הבינלאומית מאפריל, הכלכלה המצרית צפויה לצמוח השנה ב–2% בלבד, לעומת 5.9% ב–2019.

הירידה בפעילות הכלכלית בעולם פוגעת קודם כל במגזר התיירות, שמספק עבודה לכ–10% מהמצרים. היא פוגעת גם בהכנסות המדינה מתעלת סואץ — 5.7 מיליארד דולר ב–2019. הירידה בהיקף הסחר העולמי משפיעה על כך, וגם הירידה החדה במחירי הנפט, שהפכה מסלולים ארוכים כדאיים יותר עבור כלי שיט. עד כמה התמעטה התנועה בתעלה אפשר להבין מההחלטה על מחיר מבצע למעבר בה: דמי המעבר במאי ויוני לחלק מהיעדים והמטענים היו נמוכים ב–60%–75% מהמחיר הרגיל.

עובדים במוזיאון בשארם א-שייח'. מגזר התיירות מספר עבודה ל-10% מהמצריםצילום: MOHAMED ABD EL GHANY/רויט

הירידה במחירי הנפט, כותב סולימאן, תשפיע גם על מדינות המפרץ שבהן עובדים מיליוני מצרים ושולחים את הכסף למשפחותיהם. בשנה שעברה שלחו מצרים שעובדים מחוץ למדינה יותר מ–25 מיליארד דולר הביתה. השנה הסכום הזה הולך להיות נמוך משמעותית. התיירות, התעלה והכסף שנשלח מחו"ל הם יחד 15% מהתמ"ג של מצרים; פגיעה קשה בשלושתם תחלחל לכלכלה כולה, משם תיפתח הרעה.

אחת ההשלכות תהיה עלייה באבטלה מ–8.6% בשנה שעברה ליותר מ–10% השנה, לפי קרן המטבע הבינלאומית. בפועל הנתון הזה לא משקף את המצב האמיתי, בין השאר, משום שרבים עשויים לעזוב בכלל את כוח העבודה, ולכן לא ייחשבו מובטלים. תוצאה נוספת עלולה להיות עוד מאות אלפי מצרים שיצללו מתחת לקו העוני.

ח'דר סואעד, INSS: "ברמת המקרו יש שיפור בנתוני הכלכלה, ברמת המיקרו — העם המצרי לא חש שיפור. כ–6% מהמצרים סובלים מעוני קיצוני — כלומר, 6 מיליון איש. בחמש השנים האחרונות נוספו למעגל העוני 5 מיליון איש"

רחובות קהירצילום: MOHAMED ABD EL GHANY/רויט

הצבא הכניס את היד לכיס

מדי ערב מוטל עוצר על רחובות קהיר וההמולה מתחלפת בדממה. אבל על בניין אחד ברובע אל מונירה בעיר מוקרנות הופעות וסרטונים של שייח'ים ידועים מצטטים מהקוראן. "רוב האנשים שחיים באזור הם זקנים, ומאז הקורונה הם לא יוצאים מהבתים. כשהשמש שוקעת הם בדרך כלל יוצאים למרפסות, לכן החלטתי להקרין להם הופעות של אום כולתום", הסביר יוצר הסרטים והאמן מוחמד אלאם לאתר arabnews.com. המטרה לדבריו היא לשבור את המונוטוניות של העוצר, שהוטל כבר לפני יותר משלושה חודשים.

מה האווירה במצרים בימים אלה? מהרשתות החברתיות קשה לדעת, שכן מתחילת המגפה מוטלת צנזורה קשה במצרים, שגם כך מפעילה יד קשה נגד עיתונאים ובלוגרים תחת הנהגתו של הנשיא עבד אל־פתאח א־סיסי, ועשרות מהם נמצאים בבתי הכלא. המשטר גם חסם יותר מ–500 אתרים ורכש חלקים מרשתות הטלוויזיה הפרטיות, ובכך מנע אפשרות לקול אופוזיציוני בתקשורת. בשבוע שעבר הודיעו השלטונות כי על אתרי חדשות ומשתמשי הרשתות החברתיות ייאסר להתייחס לנושאים רגישים — הקורונה, הסכר שמקימה אתיופיה, העימות עם לוב והמצב הביטחוני בסיני. אז במה עוד נותר לדון?

"באופן כללי, בעקבות הקורונה התסכול בחברה המצרית גדל, בגלל המצב הקשה של מערכת הבריאות", אומר היתם חסאנין, אנליסט פוליטי מצרי המתגורר באמירויות. "רוב החברה המצרית מורכבת ממעמד נמוך ובינוני. הם לא יכולים להרשות לעצמם להישאר בבית, משום שכך לא יהיה להם איך להאכיל את הילדים".

עבור המשטר המצרי, המגפה היא הזדמנות להפגין מנהיגות ושליטה. "בחזית המערכה עומד הצבא, שממלא שורת תפקידים כמו חיטוי רחובות ומבני ציבור, הפעלת בתי חולים צבאיים ואספקת מסכות מגן וחלוקתן לאזרחים בחינם"

עבד אל־פתאח א־סיסיצילום: John MacDougall/אי־פי

שלוש השנים שבין 2016 ל–2019 היו שנים של רפורמות כלכליות: מצרים קיבלה הלוואה של 12 מיליארד דולר מקרן המטבע הבינלאומית ובמקביל קיצצה סובסידיות משמעותיות לאזרחים, בדלק ומזון, עשתה פיחות במטבע והעמיקה את גביית המסים. הכלכלה המצרית התייצבה: יתרות המט"ח הגיעו בפברואר ל–45 מיליארד דולר לאחר שצנחו מתחת ל–10 מיליארד דולר לאחר הדחת חוסני מובארק בפברואר 2011, האבטלה ירדה והצמיחה התאוששה.

"ברמת המקרו יש שיפור בנתוני הכלכלה, ברמת המיקרו — העם המצרי לא חש שיפור", אומר ח'דר סואעד, חוקר פוליטיקה ערבית עכשווית במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS. "באוגוסט 2019 הגיעה רמת העוני ל–32.5%, לעומת 27.8% לפני יישום הרפורמות. כ–6% מהאוכלוסייה במצרים סובלת מעוני קיצוני — כלומר, 6 מיליון איש. בחמש השנים האחרונות נוספו למעגל העוני 5 מיליון איש.

קהיר, מצריםצילום: Mohamed Abd El Ghany/רויט

"קרן המטבע הבינלאומית דרשה לקצץ את הסובסידיות לתושבי מצרים, אז אנשים משלמים הרבה יותר על לחם, ירקות ופירות. כאשר מוחמד מורסי הודח מהנשיאות ב–2013, שער החליפין היה דולר ל–6 לירות מצריות. חמש שנים אחר כך זה כבר היה דולר ל–18 לירות מצריות. כיום השער הוא דולר ל–16 לירות. יוקר המחיה ושחיקת המטבע במקביל לביטול הסובסידיות על מוצרי יסוד לא עזרו לעם המצרי.

"כדי לשמור על יציבות המשטר, הצבא המצרי, בהוראת א־סיסי, הכניס את היד לכיס וחילק מזון להמונים ברמדאן האחרון. הצבא לא אמור לעסוק בזה, הרשויות המקומיות יכלו לעשות את זה, אבל זה נועד לשפר את תדמית הצבא".

מוחמד מורסיצילום: Reuters

כאשר מוחמד מורסי הודח מהנשיאות ב–2013, שער החליפין היה דולר ל–6 לירות מצריות. חמש שנים אחר כך זה כבר היה דולר ל–18 לירות מצריות. כיום השער הוא דולר ל–16 לירות

חוסני מובארקצילום: Presidenza della Repubblica

יתרות המט"ח הגיעו בפברואר ל–45 מיליארד דולר לאחר שצנחו מתחת ל–10 מיליארד דולר לאחר הדחת חוסני מובארק בפברואר 2011, האבטלה ירדה והצמיחה התאוששה

"בסוף גם האקמולים של א־סיסי לא יעזרו"

ד"ר אופיר וינטר, עמית מחקר ב–INSS ומומחה למצרים, אומר כי הממשלה המצרית הזרימה למשק כ–100 מיליארד לירות מצריות (כ–6.2 מיליארד דולר) בעקבות הקורונה, בזכות תמיכה נוספת שקיבלה מקרן המטבע הבינלאומית. הממשלה תומכת באוכלוסיות החלשות ביותר, כמו עובדים יומיים וזמניים שאין להם שום סוג של רשת ביטחון סוציאלית, ב–500 לירות מצריות בחודש (כ–30 דולר) למשך שלושה חודשים. עם זאת, בעיות ביורוקרטיות של רישום מקשות על רבים לזכות בקצבה.

עבור המשטר המצרי, המגפה היא הזדמנות להפגין מנהיגות ושליטה. "בחזית המערכה עומד הצבא, שפתח במבצע בשם 'הכוחות המזוינים המצריים — המבצר והמשענת', וממלא במסגרתו שורת תפקידים כמו חיטוי רחובות ומבני ציבור, הפעלת בתי חולים צבאיים, סיוע למשטרה בשמירת הסדר הציבורי ובאכיפת הריחוק החברתי, הכנת מאגרי מזון לשעת חירום, ייצור ואספקת מסכות מגן וחלוקתן לאזרחים בחינם", לפי דו"ח של וינטר וחוקר נוסף ב–INSS, צבי לב.

"מצרים ניצבת גם בפני שני אתגרים פוליטיים. מה שמעסיק את הציבור הוא משבר הסכר של אתיופיה, שרוצה להתחיל למלא את הסכר שבנתה כבר ביולי. מצרים תופשת את זה כסכנה קיומית", אומר וינטר. רוב אוכלוסיית מצרים חיה לאורך הנילוס, ומומחים מצרים התריעו כי הסכר החדש יביא לשדות צחיחים, ברזים ריקים וסכנה ממשית לחקלאות במדינה.

"כמו כן, טורקיה מגבירה את ההשפעה בלוב — יש מיליציות שהיא תומכת בהן, היא תומכת בממשלה שהיא לגיטימית לכאורה אבל מצרים מתנגדת לה. מצרים בסכנה גדולה בהקשר הזה. הגבול שלה עם לוב הוא הארוך ביותר, והיא חוששת מגורמים פרו־אסלאמיים על הגבול ומטרור. ללוב יש גם חשיבות כלכלית עבור מצרים", אומר וינטר.

סואעד, שהדוקטורט שלו עוסק במצרים ותוניסיה לאחר האביב הערבי, אומר כי "המועצה הצבאית העליונה במצרים היא מוקד הכוח המרכזי במדינה והשחקנית המרכזית במערכת הכלכלית. גם הדחת מובארק נעשתה למעשה על ידי הצבא, ופחות בזכות ידי העצרות ההמוניות בכיכר תחריר".

לדבריו, מצרים עברה שלושה תהליכים מרכזיים מתחילת העשור הקודם: הראשון הוא הדחתו של מובארק ושינוי משטרי בהשגחת האליטה הישנה, שאיפשרו דמוקרטיזציה מסוימת; השני הוא ההפיכה הצבאית של קיץ 2013, כאשר המועצה הצבאית העליונה ובראשה א־סיסי ניצלו את אי־שביעות הרצון הציבורית ממורסי ומהאחים המוסלמים; התהליך השלישי, שמתקיים בשנתיים־שלוש האחרונות, הוא שא־סיסי מחליף את האליטה הישנה בנאמניו.

"האתגר המרכזי לשלטונו של א־סיסי הוא האתגר הכלכלי", אומר סואעד. "32 מיליון עניים זה מספר עצום — זה עלול להוציא אנשים לרחובות. זה קורה בלבנון כבר כמה שנים, בגלים. אפילו הקורונה לא הצליח לעצור את זה. כל עוד העם המצרי ימשיך לסבול מהמצב, בסוף גם האקמולים של א־סיסי לא יעזרו. מטבען של מהפכות לוקח להן זמן להתבשל, ואי אפשר לדעת מתי יגיע הניצוץ שיוביל לפיצוץ. אם המצב הנוכחי יימשך הפיצוץ בוא יבוא, ואז נראה עד כמה א־סיסי שולט במנגנוני הביטחון ועד כמה נאמניו באמת נאמנים לו".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker