מסעדות סיניות נסגרות ברחבי ארה"ב - למה בעליהן מרוצים?

אלפי מסעדות נסגרו במטרופולינים הגדולים מכיוון שבני הדור השני של בעלי המסעדות שהיגרו מסין נהנים מניידות חברתית, רכשו השכלה ועובדים בתחומים אחרים ■ ההורים שמחים: "קיוויתי שיהיו להם חיים טובים יותר משלי, וזה קרה"

לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס
וילסון טאנג, הבעלים של נום ואה  - בן הדור השני שהחליט להיכנס למסעדנות
לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס

40 שנים לאחר שקנה את אנג'ס (Eng's), מסעדה סינית-אמריקאית בעמק ההדסון, טום סיט שוקל במורת רוח לפרוש. רוב חייו עבד פה שבעה ימים בשבוע, 12 שעות ביום.

לפני שנתיים, נוכח עיקשותה של אשתו, פיי לי סיט, הוא החל לקחת יום חופש בשבוע. אבל בגיל 76, כשהם עומדים להפוך לסבים, עבודה של 80 שעות בשבוע קשה מדי. בנותיהם הגדולות, בוגרות קולג' העובדות במשרות מכניסות, לא מתכננות לקחת את העסק המשפחתי לידיהן.

ברחבי ארה"ב מתכוננים בעלים של מסעדות סיניות כמו אנג'ס לפרישה, ואין להם למי להעביר את העסק. הילדים, שגדלו וחונכו בארה"ב, פנו לקריירות מקצועיות שאינן תובעניות כמו ניהול עסק בתחום המסעדנות.

פיי לי סיט במרכז משמאל, וטום סיט, במרכז מימין, בעבודתם במסעדה שלהם, אנג'ס, בקינגסטון, ניו יורק. Lauren Lancaster/The New York Times

לפי נתונים חדשים מאתר ביקורות המסעדות ילפ, שיעור המסעדות הסיניות ב-20 הערים הגדולות בארה"ב הולך ויורד. לפני חמש שנים, 7.3% מהמסעדות באזורים העירוניים הגדולים היו סיניות. כעת הוא 6.5%. הנתון משקף 1,200 מסעדות שנסגרו, בזמן שמספרן הכולל של המסעדות גדל ביותר מ-15 אלף.

אפילו בסן פרנסיסקו, שבה צ'יינטאון הוותיקה בארה"ב, שיעור המסעדות הסיניות הצטמק מ-10% ל-8.8%. בה בעת, שיעור המסעדות ההודיות, וייטנאמיות וקוריאניות – שרבות מהן בבעלות והפעלה של מהגרים ממדינות אסיאתיות –נשאר קבוע או גדל ברחבי ארה"ב.

עסקי המסעדות תמיד היו קשים, אבל גל הסגירות של מסעדות סיניות נובע דווקא מגורמים חיוביים: ניידות חברתית של הדור השני.

טום סיט במסעדה שלו
מסעדת אנג'ס, בקינגסטון, ניו יורק

"זה סימן להצלחה, שהמסעדות נסגרות", אמרה ג'ניפר לי, עיתונאית לשעבר ב"ניו יורק טיימס" שכתבה על עליית המסעדות הסיניות בספרה "תולדות עוגיית המזל" (The Fortune Cookie Chronicles) והפיקה סרט תיעודי בשם "החיפוש אחר גנרל טסו". היא הוסיפה: "האנשים האלה בישלו כדי שהילדים שלהם לא יצטרכו לבשל - והם לא צריכים".

פרישתם של בעלי מסעדות היא ביטוי להיסטוריה של ההגירה הסינית לארה"ב. ב-1882 נחקק חוק להגבלת ההגירה מסין, לאחר עשורים של הגירה גדולה משם. הוא בוטל רק ב-1943, והגירה נרחבת התחדשה רק לאחר 1965.

המהפכה התרבותית של סין דחפה צעירים רבים להגר לארה"ב. סיט היגר לארה"ב ב-1974, והעבודה ליד הווק במטבח של אנג'ס היתה פחות קשה מבמפעל הפלסטיק שבו עבד בהונג קונג. מהגרים רבים היו שפים בסין, שהגישו מזון ממחוזות הונאן וקנטון. "בשנות ה-60 וה-70 היה תור הזהב של המטבח הסיני בארה"ב, אמר אד שינפלד, מסעדן ושף. ג'ניפר לי ציינה כי הם היו עובדים חרוצים שלא הגיעו להיות שפים אלא ביקשו להגר, והבישול היה מקור פרנסתם.

ילדיהם של המהגרים האלה עובדים בתעשיות מקצועיות, כמו טכנולוגיה או ייעוץ, גם כשהם פונים לתחומי יזמות, ולא בתחומי הסעדה או טיפוח.

טום סיט במסעדת אנג'ס בניו יורק

הצעירים שכן ממשיכים

בעשור האחרון כמה מבני הדור השני בחרו כן לנהל את מסעדות המשפחה. נום ואה טי פרלור, מסעדת דים סאם שנפתחה בניו יורק ב-1920, נשארה עסק משפחתי, תחילה של משפחת צ'וי, אחרי כן של טאנג.

וילסון טאנג בן ה-41 הוא הבעלים הנוכחיים, שעזב קריירה בפיננסים כדי לרשת את דודו ב-2011. הוריו נבהלו בתחילה. "כמהגרים, הם יכלו לעבוד רק במסעדה או במכבסה. כשבחרתי להיות בעל מסעדה הם התקשו לקבל את זה".

וילסון טאנג, הבעלים של נום ואה  - בן הדור השני שהחליט להיכנס למסעדנות

מאז התרחבה נום ואה לעוד סניפים במנהטן, פילדלפיה ושנזן בסין. תורים ארוכים ממתינים מחוץ למסעדה בצ'יינטאון. "זו היתה ההזדמנות שלי לשמר משהו מניו יורק הישנה. אני עובד מאוד קשה, אבל משתמש בכלי שיווק כמו האינטרנט".

סיט לא מצא עדיין את האדם הנכון שינהל את המסעדה אחריו, ואין לו תוכניות מיידיות לסגור. "צריך לאהוב את זה. צריך נאמנות, ולא לחפש לעשות כסף תקופה קצרה". אשתו מוכנה יותר לפרישה ממנו. "צריך למצוא מישהו שיעבוד קשה כמו טום סיט", היא מצביעה על בעלה. סיט אומר שיתגעגע ללקוחות ולעבודה, אבל הוא גאה במה שבנה, גאה בבנותיו. "קיוויתי שיהיו להן חיים טובים יותר משלי, וזה קרה".

מנות במסעדת אנג'ס

לכתבה של אמליה נירנברג וצ'וטרונג בוי בניו יורק טיימס

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker