סמים, מחצבים ואנשי עסקים מעונבים: המלחמה הכלכלית של הטליבאן

ההשתלטות של ארגון הטרור על אפגניסטאן מחריפה את הבעיות הפיננסיות במדינה ■ הפסקת הסיוע הבינלאומי דוחקת את הטליבאן לחפש מקורות הכנסה חדשים ■ סין ורוסיה כבר לוטשות עיניים לאוצרות הטבע של אפגניסטאן - ואל תתפלאו לראות בקרוב גם את נציגי המערב עושים עסקים במלונות היקרים להחריד של קאבול

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
קאבול
צילום: JIM HUYLEBROEK/NYT
צבי בראל
צבי בראל
צבי בראל
צבי בראל

השתלטותם של אנשי הטליבאן על קאבול תוכננה במשך חודשים ארוכים. תחילה הם כבשו את רוב מעברי הגבול בין אפגניסטאן למדינות השכנות, פקיסטאן ואיראן, אחר כך השתלטו על ערי מחוז גדולות, בהמשך הגיעו לקנדהאר ובסוף לעיר הבירה.

מעברי הגבול העניקו לטליבאן מקור הכנסה חשוב, כאשר החליפו בהם את פקידי הממשל האפגני החוקי והחלו לגבות דמי מעבר עבור כל מכונית, סחורה או אדם שחצו את הגבול. עבור ממשלת אפגניסטאן זו היתה מהלומה כלכלית כבדה, שכן כ-50% מהכנסות המדינה הדלות הגיעו מתשלומי המכס.

המקור החשוב האחר היה ונותר סחר הסמים, בעיקר קוקאין והרואין, דרך איראן למערב. על פי אומדני ממשלת אפגניסטאן, ב-2020 גדלו שטחי הגידול של הפרגים ביותר מ-37%. ב-1996, השנה שבה השתלט הטליבאן על המדינה אחרי מלחמת אזרחים ארוכה ומדממת, אנשיו פעלו כדי לצמצם את גידולי הפרגים בנימוקים דתיים, אבל הם הכירו בגודל ההפסד שנגרם להם ולאוכלוסייה הכפרית המתפרנסת מהענף, ודי מהר אפגניסטאן חזרה להיות היצואנית הגדולה בעולם של סמים.

כל עוד שלטה הממשלה החוקית, היא נהנתה מסיוע חוץ אדיר – הנאמד ב-80% מהתמ"ג שלה, שמוערך בכ-20 מיליארד דולר - והסיוע מימן את תקציבה. בשנותיה הראשונות, מיד אחרי כיבוש המדינה על ידי כוחות הקואליציה הבינלאומית, התגייסו המדינות התורמות לסייע בשיקומה. עשרות אלפי החיילים שהוזרמו למדינה הוסיפו גם את חלקם בהתנעת הכלכלה, ועימם הגיעו גם משקיעים זרים, מוסדות סיוע וארגוני סעד, וגם קבלנים ואנשי שירותים. כל אלה למדו במהירות את כללי השחיתות העמוקה ששילשלה לכיסיהם מאות מיליוני דולרים.

חייל אמריקאי באפגניסטאן. סיוע של מיליארדי דולרים הגיע לידיים הלא נכונותצילום: JIM HUYLEBROEK / NYT

בנובמבר שעבר התחייבו המדינות התורמות להעמיד לרשות הממשלה כ-12 מיליארד דולר עבור 2024-2021, הממשל האמריקאי לבדו הקצה כ-3.5 מיליארד דולר בסיוע צבאי ואזרחי, ובתקציב הממשלה נקבע סיוע של 295 מיליון דולר לעסקים קטנים ובינוניים, שיצרו יותר מ-1.9 מיליון מקומות עבודה. התורמים ומוסדות המימון הבינלאומיים ידעו כי חלק גדול מתרומותיהם זורם לכיסים פרטיים ופוליטיים, ולא למטרות שלשמן נועד.

חצי טריליון דולר לגרוטאות

התורמים ומוסדות המימון הבינלאומיים ידעו שחלק גדול מתרומותיהם זורם לכיסים פרטיים ופוליטיים ולא למטרות לשמם נועד

די לרפרף בדו"ח האחרון שפירסם משרד המפקח על שיקום אפגניסטאן, שהופץ בסוף יולי, כדי להבין את עומק השחיתות והגניבות. במקרה אחד, שילמה ארה"ב כ-547 מיליון דולר לרכישת 20 מטוסי תובלה משופצים עבור הצבא האפגני, אבל המטוסים שהגיעו היו בלתי שמישים, השיפוץ היה גרוע, והמטוסים לא עמדו בשום תקן בטיחותי. כעבור כמה שנים, נמכרו 16 מהם בכ-40 אלף דולר והפכו לגרוטאות. על פי הדו"ח, כ-8 מיליארד דולר שולמו מאז 2008 לרשויות אזרחיות עבור בניית מבנים ורכישת כלי רכב, אבל רק 1.2 מיליארד מהם הגיעו בסופו של דבר לייעודם. על יתרת הכסף אין דיווח ואין מידע.

הדו"ח גם יכול להסביר חלקית מדוע כשל הצבא האפגני ולא הצליח לבלום את השתלטות הטליבאן. במצבת כוח האדם של הצבא רשומים כ-320 אלף חיילים, אבל ההערכה היא שרק כ-280 אלף שירתו בפועל, וכל היתר הם "חיילי רפאים" שדווחו על ידי מפקדיהם כדי לגרוף את משכורותיהם לכיסם.

כעת, גם הסכומים האלה שהניעו את כלכלתה של המדינה ייעלמו. ארגוני סיוע זרים עזבו או יעזבו בקרוב את המדינה, הכוחות הזרים דולדלו עוד קודם לכן, ותרומתם לשוק האפגני הלכה והתאדתה. האבטלה העמוקה צפויה להתרחב עוד יותר כשהטליבאן יאסור על נשים לעבוד מחוץ לבתיהם. אמנם נשים היו בסך הכל כ-16% מכוח העבודה בשנים האחרונות, אבל עבודתן שינתה הרגלים וכללים חברתיים, והתקווה היתה שעם הזמן תגדל השתתפותן בתפוקת המשק. בתוך ביצת השחיתות המבאישה, הצליחה ממשלת אפגניסטאן להרחיב את רשתות החינוך והבריאות ואף הקצתה נתח משמעותי בתקציבה למטרות אלה. נכון שההצלחה היתה חלקית - כמחצית מאוכלוסיית הגברים נותרה אנאלפבתית, ובקרב הנשים השיעור גבוה בהרבה - אבל לפחות לא נאסר על המשפחות לשלוח את בניהן ובנותיהן לבתי ספר כפי שהיה בתקופת שלטון הטליבאן וכפי שצפוי להיות מצבן מעכשיו.

נשים באפגניסטאן. טליבאן צפוי לאסור עליהן לרכוש השכלה או לעבודצילום: KIANA HAYERI/NYT

שירותי בריאות קיבלו כספים רבים על הנייר. מדי פעם התפרסמו דיווחים על חנוכת בית חולים או מרפאה שבתוך זמן קצר התברר כי מדובר רק במבנים לא מושלמים ללא צוותים או ציוד. ההערכה היא שכ-78% מתשלומי החינוך הגיעו מכיסיהם הפרטיים של האזרחים ולא מתקציב המדינה. 

הדילמה של המערב

שר החוץ של האיחוד האירופי הזדרז השבוע להבהיר כי "הטליבאן ניצחו במלחמה ונצטרך לדבר איתם". לדבר על מה? על זכויות אדם? על פרשנות מתונה יותר של האסלאם? או על שיתוף פעולה כלכלי?

עם קריסתה של ממשלת אפגניסטאן והקמת משטר הטליבאן מתעצמת סוגית המימון והניהול של המערכות האזרחיות במדינה. הטליבאן יורש מדינה ענייה, עלובה, שבחלקים גדולים בה אין אספקת מים שוטפת או שירותי בריאות מתפקדים. אבל מתחת לאדמה טמונים בה אוצרות של ממש. חוקרים וגיאולוגים מטעם צבא ארה"ב שערכו סקר ב-2010 העריכו אז את שווי משאבי הטבע שלה ביותר מטריליון דולר, והיום מוערך שוויים ביותר מ-3 טריליון דולר. בין היתר טמונים בה עפרות ברזל בשווי יותר מחצי מיליארד דולר, נחושת, ניוביום, קובלט ואוצר יקר של ליתיום. הדרישה ליסוד זה, המשמש בסוללות לרכב, במחשבים, בטלפונים סלולריים ועוד שימושים רבים, נסקה בשנים האחרונות ביותר מ-20%, ומחירו עלה בהתאם. דו"ח של הפנטגון מלפני כמה שנים כינה את אפגניסטאן כ"סעודיה של הליתיום".

אנשי הטליבאן לפני מסיבת עיתונאים במוסקווה, יולי. באירופה כבר הודיעו שישוחחו עם הארגוןצילום: DIMITAR DILKOFF / AFP

בעוד שהדאגה העולמית היא מפני הצפת שווקי המערב באופיום, קוקאין והרואין מתוצרת אפגניסטאן - סין, רוסיה ופקיסטאן כבר החלו לקשור קשרים עם הנהגת הטליבאן על הפקתם של אוצרות טבע אלה. עבור סין אפגניסטאן היא מעבר אסטרטגי לתוכנית "החגורה והדרך" שלה, אבל כל עוד התחוללה בה המלחמה בין הטליבאן לממשלה החוקית, היא נמנעה כמו משקיעים ומדינות אחרות מלפתח בה את תעשיית הכרייה וההפקה של אוצרות הטבע.

התנהלותו הברוטאלית הצפויה של הטליבאן כלפי אזרחי המדינה אינה מדאיגה במיוחד את סין או את רוסיה. הביטחון שהטליבאן יכול להעניק להשקעותיהן במדינה היא עכשיו הגורם שיכול לפתות את המשקיעים האלה. לא רק סין, רוסיה ופקיסטאן לוטשות עיניהן אל השפע שטמון בשטחה של אפגניסטאן. שר החוץ של האיחוד האירופי הזדרז השבוע להבהיר כי "הטליבאן ניצחו במלחמה, ונצטרך לדבר עמם". לדבר על מה? על זכויות אדם? על פרשנות מתונה יותר של האסלאם? או על שיתוף פעולה כלכלי?

זו גם דילמה שמונחת לפתחו של ג'ו ביידן. אין כל ודאות שהטליבאן ירצה לשתף חברות אמריקאיות בעתידו הכלכלי, אבל ב-1997 הם ניהלו משא ומתן עם חברת הנפט יונוקאל האמריקאית על בניית צינור הגז שיעבור מטורקמניסטאן דרך אפגניסטאן לפקיסטאן ולהודו. אז הם לא הציבו את הדת כמכשול לעשיית עסקים עם המערב בכלל ועם ארה"ב בפרט, כשם שיונוקאל האמריקאית והנשיא ג'ורג' בוש לא הציבו את שיפור זכויות האדם במדינה כתנאי לעשיית עסקים עם הטליבאן. נראה כי אחרי שתחלוף "תדהמת" השתלטותו של הטליבאן על המדינה, נתחיל לראות שוב נציגים מעונבים של חברות מערביות בבתי המלון היקרים להחריד של קאבול.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker