כאן הכסף גדל על הקירות: המהפכה שתגרום לכם לשכוח מכל מה שידעתם על חקלאות

בזמן שבישראל עסוקים בשאלת פתיחת שוק הפירות והירקות ליבוא, בחוות אנכיות בעולם מסמנים את המהפכה הבאה בתחום ■ סיור בחברת אירופארמס מעורר שאלות על עתיד הענף - וגם על הרכב הסלט שלנו

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
החווה האנכית של אירופארמס. עשרות אלפי ק"ג של תוצרת חקלאית, שלוקחת את כל מה שאתם יודעים על חקלאות והופכת אותו על הראש
החווה האנכית של אירופארמס. עשרות אלפי ק"ג של תוצרת חקלאית, שלוקחת את כל מה שאתם יודעים על חקלאות והופכת אותו על הראשצילום: AeroFarms
צח יוקד
צח יוקד

בבניין גדול, שנראה מבחוץ כמו מפעל חדש או מחסן תעשייתי, בלב העיר ניוארק שבניו ג'רזי, ברחוב צדדי שספק אם הייתם רוצים לצעוד בו לבד בשעות הערב, מתחוללת המהפכה של עולם החקלאות. היא יצאה לדרך לפני כמעט חמש שנים, וקורמת בימים אלה עור וגידים, ובעיקר עלים ירוקים: קייל, ארוגולה, ברוקולי, כרוב סיני וכל מיני גידולים לתיבול הסלט כמו גרגיר הנחלים ותערובת של עלים חריפים. לא עוד רעיון תיאורטי בשלבי פיתוח, אלא עשרות אלפי ק"ג של תוצרת חקלאית, שלוקחת את כל מה שאתם יודעים על חקלאות והופכת אותו על הראש.

בזמן שבישראל עסוקים בשאלת פתיחת שוק הפירות והירקות ליבוא, בחווה האנכית של חברת אירופארמס (AeroFarms) מסודרים עשרות קרטונים גדולים, מלאים במארזים משפחתיים של ירקות, רגע לפני שהם מועמסים על משאיות ומופצים למאות חנויות בכל האזור.

עולם החקלאות מבוסס כבר מאות שנים על העיקרון של מחזור עונתי, חקלאים שעובדים בשמש הקופחת וחורשים את האדמה, שותלים וקוצרים, משקים וקוטפים, עוקבים בדאגה אחרי התחזית, במציאות שבה מזג האוויר נהיה יותר ויותר קיצוני ובלתי צפוי.

לא באירופארמס: חווה אנכית שלא תלויה בגשם, לא צריכה את קרני השמש ולא משתנה בהתאם לאיכות האדמה. כאן מייצרים ירקות בשיטת הסרט הנע. במבט ראשון החווה נראית כמו מחסן עצום של אמזון: מאות משטחים מסודרים מהרצפה עד לגובה 20 מטר, עמוסים בתוצרת חקלאית שגדלה תחת תאורת לד בהתאמה אישית, עם מערכת השקיה אוטומטית בטמפרטורה אידיאלית. כמה פועלים — חוואים או אנשי מחשבים, כל אחד והפרשנות שלו — מפקחים על אופרציה שעובדת על אוטומט, כמו במפעל לייצור שבבים של אייפון בסין.

הכל ממוחשב, הכל מבוקר בלחיצת כפתור או בהגדרת תוכנה: מכמות התאורה על כל משטח, דרך מערכת ההשקיה האוטומטית ועד למרחק המדויק, ברמת המילימטרים, שבו מפוזרים הזרעים בהתאם לסוג הגידול. שום גידול לא הולך לפח, ושום חרק לא מתחבא בין העלים. העובדים לבושים בחלוק מנתחים, כפפות ידיים וכיסוי ראש, בכניסה יש עמדת צחצוח נעליים, ואסור להכניס אוכל או להוציא את הטלפון הנייד מהכיס. כל כך נקי שם, שאין צורך לשטוף את העלים לפני שאוכלים אותם.

הזרעים מפוזרים באמצעות מערכת ממחושבת על גבי משטחים לבנים גמישים, שנראים כמו סדינים ומופקים מבקבוקי פלסטיק ממוחזרים. 550 זנים שונים של גידולים חקלאיים כבר עברו בהצלחה את שלב הניסוי והפיתוח בחווה, שנפתחה ב–2016 ונחשבה אז לגדולה ביותר בעולם מסוגה. מאז נפתחו ברחבי ארה"ב כמה חוות אנכיות דומות, ובימים אלה עובדים באירופארמס על הקמה של חווה כזו בווירג'יניה, גדולה פי שלושה מזו שבניוארק. מרכז מחקר ופיתוח של החברה אמור להיפתח בקרוב באבו דאבי — אזור מדברי שבו אין מחסור בכסף, אבל מי השקיה לצורך חקלאות הם מצרך נדיר.

"ביחס לחווה רגילה שהיתה מגדלת את אותה כמות תוצרת חקלאית, אצלנו משתמשים ב–5% בלבד מכמות המים", מסביר דיוויד רוזנברג, מייסד ומנכ"ל החברה, בשיחה שאנחנו עורכים בלובי החווה בניוארק. "חווה מקבילה לשלנו מבחינת התוצרת החקלאית היתה זקוקה לשטח הגדול פי 390".

אם בחווה רגילה עוברים חמישה ימים מרגע שהתרד עוזב את השדה ועד שהוא מגיע לחנות, באירופארמס זה לוקח יום אחד

גידולים בחווה האנכית. הבחירה בעלים ירוקים לא היתה מקריתצילום: AeroFarms

אם בחווה רגילה עוברים חמישה ימים מרגע שהתרד עוזב את השדה ועד שהוא מגיע לחנות, באירופארמס זה לוקח יום אחד: מורידים את הגידולים מהמשטחים, אורזים וקדימה למשאיות. גם משך זמן הגידול, 12 יום, קצר באופן משמעותי ממקבילו בטבע — בין 30 ל–40 יום מרגע הזריעה עד שהם מוכנים.

במבט ראשון יש משהו מוזר, שלא לומר מטריד, בכל הסיפור, גם אחרי שמבקרים במקום, ושומעים על היעילות והחיסכון במשאבי טבע. "האמת היא שזה היה החשש הגדול שלי, שלאנשים תהיה תגובה שלילית למה שאנחנו עושים", מודה רוזנברג. "לשמחתי, התגובה היתה הרבה יותר חיובית מכפי שציפיתי. אנשים מבינים את ההשפעה השלילית שיש לחומרי הדברה על המזון שלנו, ואת הנזק הסביבתי הגדול שנגרם כתוצאה מהניצול של האדמה לחקלאות".

אירופארמס מציעה מארז של עלי תרד, קייל או ארוגולה ב–3.99 דולרים ל–113 גרם. לשם ההשוואה, הירקן ליד הבית ימכור במחיר דומה מארזים של חצי ק"ג. "אנשים מקבלים תוצרת באיכות גבוהה במחיר מקביל לזה של תוצרת אורגנית רגילה, כלומר יקר ב–20% בממוצע מתוצרת רגילה", טוען רוזנברג.

חוואי היי־טק

דיוויד רוזנברג, מייסד ומנכ"ל אירופארמסצילום: AeroFarms

"אנשים מבינים את ההשפעה השלילית שיש לחומרי הדברה על המזון שלנו, ואת הנזק הסביבתי הגדול שנגרם כתוצאה מהניצול של האדמה לחקלאות"

רוזנברג, בן 49, הוא יליד ניו יורק, בעל תואר שני במינהל עסקים מאוניברסיטת קולומביה. יש לו קרובי משפחה שמפוזרים בישראל, מחיפה, דרך תל אביב ועד לירושלים. ב–1998 הוא עבד כמה שנים במה שהוא מכנה "אינקובטור", חממת ההיי־טק שהקים ניר ברקת בארה"ב תחת הקבוצה שלו, BRM. הפרויקט, מספר רוזנברג, לא התרומם, בעיקר מפני שענקית הטכנולוגיה סיסקו פיתחה רעיון דומה. אלא שעבורו זה היה ניסיון טוב בעבודה עם מקבילים ישראלים מהסוג שלא יצא לו להכיר בביקוריו המשפחתיים בארץ.

"הרושם שלי מעובדי ההיי־טק הישראלים הוא שמצד אחד הם יכולים לעשות דברים בתקציב הרבה יותר נמוך ובפחות כסף מאשר חברות היי־טק אמריקאיות, תוך שכל דבר נעשה מתוך אותה תחושה שהכל כבר יהיה בסדר איכשהו", אומר רוזנברג. "מצד שני אני זוכר איך כולם היו צורחים זה על זה כל הזמן. היתה גישה אגרסיבית של קבלת החלטות על בסיס מידע חלקי. בארה"ב כולם מרגישים כאילו הבוס יותר חכם מהם. בישראל זה בדיוק להפך, כל אחד בטוח שהוא יותר חכם מהבוס". האם זה בהכרח רע? הוא בעצמו לא בטוח. "בשלב הפיתוח והתכנון זה יכול להיות דבר חיובי שהייתי שמח לייבא לארה"ב. יש משהו מפרה בכך שכל אחד מציע רעיון מקורי משל עצמו. מצד שני, בשלב הביצועי, כשנדרש הליך ייצור קפדני ומדויק, זה יכול לעורר לא מעט בעיות".

ב–2002 הקים רוזנברג את הייקריט, חברת ננו־טכנולוגיה בינלאומית עם שלוחות במזרח התיכון, שמתמחה בייצור בטון אטום בפני מים. ב–2011 מכר את החברה, וכמה שנים לאחר מכן זכה במענק מיוחד מהפורום הכלכלי העולמי ליזמים עסקיים, ששינו את פני התעשייה שבה הם פועלים. ההתעסקות עם מים במסגרת הייקריט היתה זו שהובילה את רוזנברג להיהפך לחוואי הדור החדש של עולם ההיי־טק, זה שמדבר על תערובת עלים ירוקים מהונדסים בהתלהבות של איש אדמה במושב חקלאי בארץ.

את הבחירה בעלים ירוקים, בניגוד לגידול מלפפונים או עגבניות, הוא מסביר בהיגיון של מהנדס תוכנה. "כל דבר שאנחנו מייצרים, אנחנו קודם כל שואלים את עצמנו אם אנחנו פותרים בעיה ייחודית, והבעיה הכי גדולה כרגע היא בתחום העלים הירוקים. כשהתחלתי ללמוד על בזבוז המים בחקלאות נדהמתי לגלות את הבזבוז האדיר שקיים בגידול עלים ירוקים. אורך החיים של גידולים ירוקים הוא 12 יום בסך הכל. אלא שמהרגע שהתוצרת נקטפת בחווה ועד שהיא מגיעה לסופרמרקט, היא עוברת בדרך לא מעט תחנות, כולל תחנה לצורך שטיפה, ומשם לבית אריזה, ועד שהיא מגיעה לחנות חולפים חמישה ימים, מתוך 12 בסך הכל שאפשר לאכול אותה. מה שאומר ש–60% מאותה תוצרת הולך לפח".

במקביל, הוא מספר, ב–2011 הלכה תאורת הלד וצברה פופולריות. "ב–2011 היא עוד לא היתה יעילה מספיק עבור הקמת חווה אנכית, אבל כבר אז הדו"חות הצביעו על התייעלות בקצב של 50% כל שלוש שנים, כך שהיה לי ברור שיש פה הזדמנות".

בשלב הבא הוא פנה לאדוארד הארווד, יזם וממציא שלימד באותה תקופה באוניברסיטת קורנול היוקרתית ונחשב לאחד הראשונים שהשתעשעו ברעיון של גידול חקלאי בתנאי מעבדה. ביחד הם הקימו ב–2016 את אירופארמס, שאמנם לא היתה החווה האנכית הראשונה — קדמו לה חוות קטנות בטקסס ובוויומינג — אך נחשבה באותה תקופה לגדולה ולמתקדמת ביותר בעולם.

על מחזורי המכירות השנתיים וכמות התוצרת החקלאית הוא לא רוצה לדבר במספרים מדויקים. בכתבה שפורסמה ביוני במגזין "פורבס" צוין כי עד כה גייסה החברה 300 מיליון דולר לפי שווי של 1.2 מיליארד, ואת המוצרים שלה אפשר למצוא ב-850 חנויות שונות, לא כולל דרך אתרי משלוח אינטרנטיים, כמו Fresh Direct ואמזון.

חוות אירופארמסצילום: AeroFarms

הצרכן מוכן לשלם

"אין ספק שהחווה האנכית מציעה פתרון יעיל לסוג מסוים של גידולים, בעיקר ירוקים", אומר גל הוכמן, פרופסור לכלכלה חקלאית מאוניברסיטת ראטגרס שבניו ג'רזי. "זה לא יכול לעבוד עם כל פרי וכל ירק. אני לא רואה איך מגדלים בחווה אנכית תירס, שהוא עדיין מקור האוכל הדומיננטי לבעלי חיים, כמו גם אורז, חיטה או סויה, שהם הגידולים החשובים ביותר לבני אדם. אלה היקפים שחווה אנכית לא יכולה לעמוד בהם. מצד שני, יש פה אפשרות לגידול יעיל במקום שקרוב לאזור שבו הביקוש נמצא".

הוכמן, שמספר כי כבר כעת יש חוות אנכיות שמגדלות עגבניות, אומר כי מדובר בתעשייה חקלאית בעלת פוטנציאל עצום, גם אם לא מתאימה לכל גידול או לכל צרכן, במיוחד לאור המחיר הגבוה יחסית. "בסופו של דבר הצרכן מוכן לשלם עבור מה שהוא רוצה, לא בהכרח על מה שהוא חושב שהוא צריך. באותו אופן הצרכן מוכן לשלם מחיר פרימיום על תוצרת אורגנית. האם זה אומר שהוא באמת צריך את זה? אני יכול להראות לך מחקרים שאומרים שלא, אבל הצרכן מעוניין בזה, ולתפישה יש פה חלק חשוב. מבחינה זו מדובר בתוצר שגם אם הוא עדיין מגזרי — יש לו זכות קיום ארוכת טווח".

הוכמן מדגיש בהקשר זה כי לא במקרה מרבית החוות האנכיות נמצאות במרכזי הערים הגדולים מהסוג של ניוארק וניו יורק. "הביקוש הגדול הוא בעיר ניו יורק ולא למשל באפסטייט, כי כל הרעיון הוא להביא את החקלאות לאנשים, ומעצם כך לחסוך בהוצאות השינוע ובאנרגיה המזהמת הנובעת ממנו. האם זה אומר בהכרח שאני צריך לאכול עגבנייה מקומית שגידלו במרחק שני יישובים ממני ולא עגבנייה שמגיעה מהקצה השני של העולם? אני אעדיף את העגבניה הטריייה, אבל זה לא אומר שאני חייב אותה. אבל ברגע שיש לזה שוק — יש לזה צידוק, ומעבר לשוק, מדובר במוצר בריא שניתן לגדל ביעילות גבוהה".

"לחוות אנכיות יש יתרונות ברורים, כמו חיסכון במים, הפחתת הזיהום והאפשרות לספק לצרכן תוצרת חקלאית מקומית ובאיכות טובה. זאת רק שאלה של זמן עד שהערים ייהפכו למקור הגידול המרכזי"

ד"ר דוד הלמן, האוניברסיטה העברית
חווה אנכית של אירופארמסצילום: AeroFarms

דברים דומים אומר ד"ר דוד הלמן, ראש המעבדה למידול ולניטור של מערכות צומח בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית. "החקלאות האנכית צוברת תאוצה, לא רק בהאנגרים ענקיים עם מגשים שמסודרים זה על זה כמו במקרה של אירופארמס, אלא גידולים על קירות אנכיים כמו שקורה כבר עכשיו במעבדה שלנו, עם עגבניות. התפשטות הערים גורמת למצוקת שטח לגידולים חקלאיים, לזיהום הקרקעות ומקורות המים כתוצאה מגידול בטבע, ולזיהום סביבתי שנובע מהשימוש בחומרי דישון ובחומרי הדברה ומהצורך בשינוע הסחורה מהשדה לצרכן. כך שמבחינה הזאת לחוות אנכיות יש יתרונות ברורים, כמו חיסכון במים, הפחתת הזיהום והאפשרות לספק לצרכן תוצרת חקלאית מקומית ובאיכות טובה". לכן הוא מאמין שלא מדובר באפיזודה חולפת, אלא בהתפתחות שתצבור תאוצה בשנים הקרובות. "זאת רק שאלה של זמן עד שהערים ייהפכו למקור הגידול המרכזי של הצריכה החקלאית שלנו".

עם זאת, הוא מוסיף, עדיין קיימות לא מעט מכשלות בדרך לשם: העיקרית בהן היא התלות הגדולה באנרגיה מלאכותית כמקור חליפי לאנרגיית השמש. "אצלנו במעבדה יש קיר גידול עגבניות בגודל של 80 ס"מ על 3 מטרים, שעולה לנו מבחינת צריכת אנרגיה קרוב ל–200 שקל בחודש, כתוצאה משימוש בשלושה גופי חשמל של 200 וואט כל אחד, וזה לשטח קטן. תאורה שמחליפה את השמש היא יקרה, ואולי ישימה במקרה של גידולים ירוקים, אבל הרבה יותר יקרה במקרה של פירות או ירקות אחרים. כרגע האתגר הגדול הוא למצוא פתרון לעלות הגדולה של האנרגיה, באופן שיהפוך את הגידול האנכי לכדאי. אולי זה לא יקרה מחר או בעוד שבוע, אבל כן בעוד חמש או עשר שנים".

השלב הבא: תות ופטל

אחד היתרונות של הגידול בחווה אנכית הוא שלא עושים בה שימוש בחומרי הדברה. "לפי נתונים של משרד החקלאות האמריקאי, גם אחרי שטיפה, הירקות והפירות שאנחנו אוכלים עדיין מכילים שישה סוגים בממוצע של חומרי הדברה", אומר רוזנברג. באירופארמס אין מזיקים ואין טפילים, מה שמעלה את השאלה איך זה שאי אפשר למצוא על האריזות את מילת הקסם, שלקוחות מוכנים לשלם עבורה לא מעט כסף — "אורגני". "פירות וירקות אורגניים כוללים לא מעט חומרי הדברה, רק שאלה חומרי הדברה אורגניים. אצלנו, בניגוד אליהם, אין שום חומר הדברה, אפילו לא קצת. אבל כיום ההגדרה אורגני תקפה אך ורק לתוצרת חקלאית הגדלה באדמה, בניגוד לגידולים האנכיים".

יתרון נוסף של הירקות שגדלים באירופארמס הוא הייצור המקומי, סוגיה בוערת כשסל קניות ממוצע אצל הירקן האמריקאי כולל לא פעם בננות מאקוודור, עגבניות ממקסיקו, תפוחי עץ מניו זילנד ופלפלים מפרו. "כשצריך לייבא אגס ממדינה זרה, קוטפים אותו הרבה לפני שהוא בשל כדי שלא יירקב בדרך לארה"ב ומרססים אותו בחומרים כימיים מיוחדים כדי שיישמר לאורך כל הדרך. אנשים מתחילים להבין את זה, וכתוצאה מכך אנחנו רואים גידול שנתי של 7% בצריכת תוצרת מקומית", אומר רוזנברג.

"כיום ההגדרה אורגני תקפה אך ורק לתוצרת חקלאית הגדלה באדמה, בניגוד לגידולים האנכיים"

דיוויד רוזנברג
קטיף תותים בחווה אנכית בקוויבק, קנדהצילום: בלומברג

כמה זמן יחלוף לפני שנמצא אצל הירקן אריזות של פלפלים אדומים ומלפפונים ירוקים שגדלו בחווה אנכית כמו זאת של אירופארמס? רוזנברג מבהיר כי נכון לעכשיו הדגש הוא על אותם עלים ירוקים. מצד שני, אם היה צריך להמר, כנראה שהדבר הבא שיגדל אצלו הוא פרי ממשפחת פירות היער — תותים, אוכמניות או פטל שחור. "גידלנו בהצלחה 70 זנים שונים של פירות יער, כך שאני חושב שאם נתרחב — זה יהיה השלב הבא", הוא מעריך. 

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker