מלחמות מים וסכר פרטי של הנשיא לשעבר: בעיות האקלים במזה"ת קשות במיוחד

שינוי האקלים מאריך את עונות היובש, ויוצר גלי חום קשים יותר ושיאי טמפרטורה ■ כמה ממשלות באזור פועלות להתמודד עם הבעיה, ואחרות רק מחמירות את המצב

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חקלאי מצרי באזור יבש בנילוס. החקלאות העולמית צורכת 70% מהמים הנשאבים ממאגריםצילום: REUTERS

הברזים בפרברי בירת אלג'יריה יבשו לאחרונה. עם הטמפרטורות המטפסות מעלה מתרתח גם מזגם של התושבים, ומפגינים חוסמים כבישים ומסילות רכבת. "אם המים יפסיקו לזרום, גם התנועה תעמוד מלכת", מסביר עיתונאי מקומי. המחסור במים תורם לאי־השקט במזרח התיכון ובצפון אפריקה. מחאות על מחסור במים פרצו בחודשים האחרונים גם בעיראק, סודאן ותימן, וב–16 ביולי נורו למוות שני מפגינים באיראן.

תקופות בצורת הכו באזור מאז ימי התנ"ך. אולם שינוי האקלים מאריך את עונות היובש, מביא גלי חום קשים יותר ושיאי טמפרטורה. כמות הגשם צפויה להמשיך להידלדל, וחקלאים נאלצים לרוקן מי תהום, ובכך גורמים נזק בלתי־הפיך. כמה ממשלות באזור פועלות להתמודד עם הבעיה: ישראל ומדינות המפרץ הקימו מפעלי התפלת מי ים, שמופעלים באנרגיה סולארית ומייצרים מטר מעוקב של מי שתייה (3,000 בקבוקים קטנים) במחיר של 50 סנט אמריקאי, אולם ממשלות אחרות מחמירות את המצב. "מגזר המים קורס", אומר חסן אל ג'נבי, לשעבר שר המים העיראקי. "זה יביא לפיצוץ".

סכר הנילוס באתיופיה. סוגיית המים תעמוד גם בבסיס המלחמות העתידיותצילום: EDUARDO SOTERAS / AFP

לפי הבנק העולמי, החקלאות העולמית צורכת 70% מהמים הנשאבים מהאדמה או ממאגרי שטח (אגמים ונהרות), ואילו באזורים הצחיחים של המזרח התיכון וצפון אפריקה, מדובר ב–80% מצריכת המים. מצרים מאפשרת לחקלאים לשאוב מים מטוהרים מהנילוס במחיר עלות, כדי למנוע הגירת אוכלוסייה פנימית. אף שסובסידיות כאלה מעודדות בזבוז מים אדיר, הן קונות תמיכה פוליטית. המשטר בירדן, אחת המדינות הצחיחות בעולם, משקיט כך את החקלאים בעמק הירדן. משמרות המהפכה של איראן תיעלו נהר לצורכי קירור במפעלי פלדה באיספהן, ולפי דיווחים, הנשיא לשעבר אכבר האשמי רפסנג'אני בנה סכר כדי להשקות את יבול הפיסטוק שלו.

ממשלת אלג'יריה הוציאה יותר מ–50 מיליארד דולר על פרויקטי מים ב–20 השנים האחרונות, אבל הכסף התאדה ברובו, ו–10 מ–11 מפעלי התפלה שנבנו על ידי המדינה אינם מתפקדים. בעיראק, הקמת מפעל התפלה התעכבה במשך שנים בשל מריבות בין מקורבי השלטון על קבלת החוזה. גם המלחמות באזור פוגעות בתחזוקת המים. כך, הג'יהאדיסטים של דאעש ניסו להקים סכר על נהר פרת במטרה לייבש את יריביהם בעיראק; מורדים בצפון סוריה השביתו את מפעל טיהור המים באזור שבשליטת הכורדים; וכ–70% מהקרבות שלפני מלחמת האזרחים בתימן התחילו כמאבקי שליטה על מים.

סוגיית המים תעמוד גם בבסיס המלחמות העתידיות. מצרים וסודאן נאבקות עם אתיופיה בסוגיית הסכר שהיא מקימה על הנילוס, טורקיה ואיראן בונות סכרים שירוקנו את מאגרי המים של שכנותיהן הערביות, והמצור הישראלי על עזה פוגע קשות באספקת מי שתייה.

משקיפים מסוימים מודאגים פחות: לדברי פרופ' ערן פייטלסון מהאוניברסיטה העברית, זול להתפיל יותר מי ים מאשר להילחם על המים; אולם התימנים שהחלו לנטוש את הכפרים המיובשים הם עדות חיה לכך שללא ניהול והשקעה טובים יותר, מיליונים מתושבי האזור עלולים להפוך פליטי אקלים.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker