תיירות החקלאות: ללמד את הילדים שעגבניה לא גדלה בסופר

בחמש השנים האחרונות הוכפל מספרם של אתרי הקטיף העצמי, וילדים ומבוגרים ‏(לא ברור מי יותר‏) נהנים לצאת לסיור טעימות של מלפפון בייבי ופרחים אכילים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

לצפייה בסמארטפונים ובטאבלטים - לחצו כאן

מגיל שלוש מלמדים אותנו כמה אבני יסוד: השמש צהובה, השמים כחולים, הגזר כתום והעגבניה אדומה. ואז מגיע אורי אלון, הבעלים של המיזם התיירותי־חקלאי שביל הסלט בתלמי יוסף, ומשנה סדרי עולם. ארבעה גזרים בארבעה צבעים מונחים בגאווה על צלחת בכניסה לחממות: צהוב, לבן, סגול וגם אחד סטנדרטי, כתום. לפני שהיד המושטת מספיקה לגעת בגזר הסגול שמושך את העין, מזהיר אלון בחיוך כי אלא אם כן אנחנו חפצים בשיניים סגולות, כדאי שנניח אותו.

"אנחנו מוזיאון לחקלאות", מגדיר אלון את המקום, ולא בכדי. בין השאר מוצגים בו צנון יפני לבן באורך של כ–40 ס"מ, עגבניות זברה ‏(אדומות עם פסים כהים‏), גזרים צבעוניים, פרחים אכילים, חמישה סוגי בזיליקום בריחות מגוונים ועגבניה יבשה לסנדביץ' ללא מיץ ‏("הטעם לא מדהים, אבל כל הורה יודע מה עגבניה רטובה עושה לכריך"‏). אפשר לטעום גם עגבניית שוקוליטוס מתוקה שמתאימה בכלל לקינוח, ואת הפלפל השני בחריפותו בעולם.

לדברי אלון, יותר ממחצית האורחים בשביל הסלט, 40 אלף איש בשנה, הם תיירים, יותר ממחציתם במסגרת ארגון תגלית, שמדרגים את החוויה באתר באותה רמה של הנאה ועניין כמו במצדה ובכותל המערבי. חגיגת הטעמים לצמחונים וטבעונים ‏(אך לא רק‏) עולה 37-45 שקל, תלוי במסלול שבוחרים. כדי ליהנות באופן מושלם כדאי לבוא רעבים, שכן אף ירק או פרי לא יוצא מהמתחם אלא רק דרך הבטן ‏("לישראלים יש מכוניות עם תא מטען גדול", מתבדח אלון‏).

אורי אלון

תחת צל ענפי הפסיפלורה מוצבים שולחנות לעריכת ארוחות המבוססות על הקטיף העצמי של המבקרים בשדות ובחממות. "סדנת בישול בסגנון 'מאסטר שף'", מתאר אלון את הסיטואציה. "המבקרים משתמשים אך ורק במצרכים שהם מוצאים כאן". המתחם מציע גם גם תנור פוקצ'ות, שאפשר לפזר עליהן תבלינים וירקות מהשדות, ומהתותים, הקלמנטינות והתפוזים הסיניים עושים סלט פירות.
למרות הייחודיות של הירקות והפירות, אלון לא משווק אותם באופן מסחרי, והם מיועדים לקטיף עצמי בלבד. "כדי שמוצר יהיה מסחרי צריך לבנות אותו כמותג, ולי בתור חקלאי בודד קשה לעשות זאת", הוא אומר.

"הגזר הלבן, למשל, הוא הכי טעים לדעתי, אבל בחנות חושבים שזה שורש פטרוזיליה. עוד דוגמה: איך אלמד את הקהל הישראלי מה זו עגבניה שמתאימה לרוטב לפסטה? ישראלים מכינים מאותה העגבניה הכל - קטשופ, מטבוחה, רוטב לפסטה וסלט. זה לא מעניין אותם שאני אומר להם שזו עגבניה מיוחדת.

"החקלאות הישראלית הבינה שאי אפשר למכור את עגבניית המיני סן מרזנו הזאת בישראל, אז היא שיפרה את הביצועים שלה - יותר יבול, חיי מדף ארוכים יותר ועמידות למחלות - ומכרה אותה לאיטלקים. כן, ישראלים מוכרים לאיטלקים זרעים של עגבניות לפסטה".

200 אתרים לקטיף עצמי

אלון אינו החקלאי היחיד שהחליט לשלב חקלאות עם תיירות. מקומות שמציעים פעילות כזו מפוזרים בכל רחבי הארץ: קטיף פטל במשק קפלן בכפר חיים, דובדבנים ביישוב אודם שבגולן, ביקור בבוסתן בן 120 עצי פרי שונים בחצר של אורה בכפר מימון, וגרגירי יער מסוגים שונים במשק ז"ק ביישוב שדה יעקב.

רבים מהמקומות ניתן לאתר במאגר אטרקציות התיירות החקלאית שמפורסם באתר של משרד החקלאות. ואיל כיוף, מנהל אגף תיירות כפרית במשרד התיירות, אומר כי "החקלאים לא תמיד רצו שאנשים יסתובבו בין הגידולים שלהם ולא ראו בעין יפה את התפתחות ענף הצימרים שצמח לצדם, אבל אז הם הבינו שבעלי הצימרים יכולים להיות מקור הכנסה עבורם. הם ניצלו את הביקוש לטיולים ולינה באזור והחלו להסדיר אתרים של חממות וקטיף עצמי שישמשו אותם כמקור הכנסה".

"תחום הקטיף העצמי התפתח מאוד בשנים האחרונות", אומרת שרון ליפשיץ, מנכ"לית עמותת התיירות ארץ הגליל. "החקלאות בישראל רחוקה מלהיות בשיא הפריחה, והאזור שלנו כפרי ומאופיין גם בחקלאות וגם בתיירות, אז למה לא לשלב? בעבר החקלאים סגרו בקנאות רבה את שעריהם, ולא נתנו לציבור להיכנס. לעומת זאת, כיום הם מקצים חלקות לטובת העניין. האורחים מקבלים סלסילה ונכנסים לעומק השורות".

לכתבות נוספות ממוסף החג:

■ איפה גרים האנשים הכי שמנים בעולם?

■ מתגוררים בלב ת"א - ולא נכנסו לסופרמרקט כבר חמש שנים

■ "אוכל בריא יעלה את תוחלת החיים מ-82 ל-90 שנה"

■ מחוקן קפה עד "ספונג'ה פנימית" - כך עושים כסף מהג'אנק פוד שאתם צורכים

ההזדמנות העסקית הקורצת יצרה כ-200 אתרים המציעים אפשרות לקטיף עצמי של ירקות ופירות - עלייה של כ-100% בתוך חמש שנים, לפי נתוני משרד התיירות. 70% מהאתרים ממוקמים בגליל והגולן, אך בשנים האחרונות התפתחה תיירות מסוג זה גם באזור הדרום.

כך, שביל הסלט אינו מיזם התיירות החקלאית היחיד באזור. לפני כשלוש שנים נפתחה בנתיב העשרה חוות הירקות האורגנית שקד. גם כאן שורות־שורות של ירקות מסודרים בחממה כמו חיילים, שמחכים שיקטפו אותם מהגבעול או ישלפו את שורשיהם מהאדמה.

כבר ממבט ראשון ברור שאת הסחורה הזו לא מוצאים בסופר: ראשים קטנים של חסה ערבית בצבע ירוק אחיד, נקי ובהיר מהרגיל, שצומחים לצד שורות של בצל ירוק זקוף ובוהק, פרחי ברוקולי מטופחים וגם מלפפונים קטנים של פחות מ-10 ס"מ. נגיסה בהם רגעים ספורים לאחר שנתלשו מהגבעול מגלה קריספיות שקשה כל כך למצוא היום.

אפרת שקד, מבעלי המקום, מספרת על השינוי שהוא יוצר, במיוחד בקרב ילדים: "הם קטפו בעצמם, ופתאום הם מוכנים לאכול ירקות שקודם לא היו מסכימים בשום אופן להכניס לצלחת". המקום מציע גם להכין ארוחה מהקטיף במקום. "זה טרי, לא עמד בקירור וגם אורגני", אומרת שקד. אפשר לקנות פיצות שמוכנות במקום עם עגבניות טריות או פוקצ'ות מעוטרות בירקות מהחווה, לחתוך סלט מהירקות שקטפתם או להזמין מראש ארוחת בוקר שמורכבת מתוצרי המקום.

בסיור בחוות שקד חיפשנו את הרכיב המרכזי בכל סלט ישראלי - עגבניות. "זה הנזק העיקרי שספגנו ממבצע עמוד ענן", אומרת שקד. "היינו סגורים תקופה ארוכה ולא יכולנו לעבוד, אז נהרסו לנו הרבה ערוגות, בעיקר עגבניות, ומאז לא הצלחנו להתאושש. רק עכשיו אנחנו שותלים לקראת העונה הבאה".

בניגוד למתחם של אלון, המטרה של שקד היא שאחרי הבילוי במתחם המבקר יוכל לקחת עמו כמה שיותר ירקות, בתשלום כמובן. מכיוון שהקטיף הוא עצמי ולא המוני, המחיר בהתאם: 10 שקלים לקילו ירק שנמכר במשקל ‏(לא כולל ירקות שנמכרים לפי יחידה, כמו חסה ב-5 שקלים‏).

"הלקוחות הקבועים קונים סל גם ב-100 או 200 שקל. אנשים חדשים שמגיעים למקום סתם בשביל החוויה משאירים כ-50 שקל", אומרת שקד. מעבר לכך, כניסה למקום כרוכה בתשלום סמלי של 5 שקלים, שמטרתו לכסות נזקים של ילדים שתולשים ירקות ללא מטרה, שנשארים פזורים בשטח.

"אתם רואים את הבצל הירוק הזה זרוק ככה, זה עם ישראל. אומרים שהארבה מפחיד? עם ישראל מפחיד הרבה יותר", אומרת שקד בחצי חיוך. "בהתחלה הכניסה היתה בחינם, ואז ראינו שהילדים שלא נמצאים בהשגחה צמודה של ההורים עושים נזקים. השנה התחלנו לגבות סכום סמלי".

לדברי שקד, כיום העסק מצליח לפרנס את משפחתה, אך היא מספרת שלפני שלוש שנים, כשרק נפתח, הוא התנהל בדשדוש קל. "פתחתי את המקום כמרכז מבקרים בנושא זרעים, אבל הבנתי שזה לא יעניין את הקהל הרחב - אוכל יעניין אותם יותר. בהתחלה היו מגיעות לכאן משפחות ספורות בשבתות, ועם הזמן זה תפס תאוצה. כיום הממוצע הוא כ-50 משפחות בשבת אחת. הרבה אנשים באים לתמוך מכיוון שאנחנו ממוקמים בנתיב העשרה, והם רוצים לראות את גדר הגבול ואת התצפית לכיוון עזה".

לידיעת החקלאי שרוצה להצטרף

עלות הקמתו של דונם חממה ‏(כולל הברזל, טפטוף ורשת ניילון‏) מגיעה לכ–70 אלף שקל. בשנתיים האחרונות הציע משרד התיירות מענקים של 30% מסך ההשקעה של היזם לאטרקציה תיירותית בנגב ובכפרים הדרוזיים, קטגוריה הכוללת מיזמים תיירותיים־חקלאיים. לדברי כיוף, בתקופה זו השקיע המשרד 4 מיליון שקל במענקים אלה, ו-40% מהם נועדו למיזמים מהתחום החקלאי.

בנוסף ליזמים המעוניינים בכניסה לתחום, יש אפשרות לפנות ל"חממה תיירות" - גוף משותף למשרדי התיירות, החקלאות ולרשות לפיתוח הנגב והגליל, שמסבסד 75% מהייעוץ המקצועי לגיבוש תוכנית שיווק, תוכנית תפעול, תוכנית עסקית ובדיקת כדאיות כלכלית של הפרויקט.

מעבר להשקעה הכספית שהחקלאי נדרש לה להקמת המיזם, כיוף מציין השקעה מהותית יותר - בשינוי הייעוד של הקרקע מחקלאות לתיירות. "רוב הנחלות הללו מוגדרות כקרקע חלקאית, ולצורך השינוי יש לפנות למינהל ולוועדות המקומיות לתכנון ובנייה. לפעמים זה קל לעבור את המשוכה הביורוקרטית הזו, ולעתים קשה".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

הווילה של משפחת סעדה ברמות מאיר

וילת ה-Airbnb של משפחת סעדה - ובריכת השחייה שמסעירה את המושב

משבר בשווקים

לראשונה: מדד קריטי של שוק האג"ח העולמי מאותת על משבר