מכונית ב–400 אלף שקל, שווה את המחיר? - רכב - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מכונית ב–400 אלף שקל, שווה את המחיר?

מבחן השוואתי בעוד מכוניות היוקרה קורצות לקהל עם דגמים כמעט עממיים, מכוניות הסלון שומרות על מעמדן הגבוה ■ האם בעידן הטכנולוגיה המתקדמת, מחיר גבוה פי ארבעה מבטיח גם תמורה גבוהה פי כמה? אאודי A6 מתהדרת במושבי עור מתכווננים, ב.מ.וו 520i לא מפסיקה למשוך מבטים ולקסוס GS300h מציעה חיסכון בדלק ועשר כריות אוויר

19תגובות

מכונית יוקרה לא נותנת בהכרח תמורה טובה לכסף. במקרים רבים, בחלק לא מבוטל מהסכום רוכשים למעשה את תדמית המותג, מה שבא כמובן על חשבון ביצועי הרכב, אמצעי הבטיחות ורמת האבזור. נכון, מכוניות היוקרה מציעות אבזור עשיר ואיכות גבוהה, אבל במחיר שלהן אפשר לקבל מכונית יוקרתית פחות - אבל לא בהכרח פחות איכותית.

עד לפני שני עשורים, לא היה ניתן להשוות בין מכוניות יוקרה לבין מכוניות "עממיות". הן נסעו בנתיבים שונים לגמרי. מכוניות היוקרה היו גדולות ומפוארות, ואילו העממיות - קטנות וחסכוניות. עד שבאיזשהו שלב יצרניות מכוניות היוקרה החליטו להוריד הילוך ולייצר גם מכוניות קטנות וצנועות יותר - למשל משפחתיות (כמו מרצדס C קלאס), קומפקטיות (ב.מ.וו סדרה 1) ומכוניות סופר־מיני (אאודי A1).

הנתיב היוקרתי נותר הטריטוריה הבלעדית של מכוניות הסלון. אלה מכוניות גדולות, מכובדות למראה, שנועדו להציע רמת נוחות גבוהה גם בנסיעות עירוניות וגם בשיוט למרחקים ארוכים. מכוניות סלון אמורות לשלב את הטוב מכל העולמות - לנהג ולנוסעים - ומדובר בקטגוריית הרכב שעונה על ההגדרה הקלאסית של מכונית יוקרה.

עם זאת, גם את הגדרת מכוניות הסלון אפשר למתוח - וגם לנישה זו יש "גרסאות כניסה". אלה גרסאות זולות יחסית, עם מנועים קטנים בנפח 2.0 ליטרים, אבל בעזרת מגדש טורבו או מנוע נוסף, חשמלי, הן אמורות להציע כוח מספק וביצועים נאותים כיאה למכוניות שנושאות בחרטומן סמל יוקרתי. פילוח המכירות בשוק מכוניות הסלון מלמד שגרסאות אלה זוכות להצלחה - הן הפופולריות ביותר בו.

אז מי מציעה את גרסאת הכניסה הטובה ביותר לקטגוריית מכוניות הסלון? כדי לענות על שאלה זו הפגשנו שלוש מהמכוניות הבולטות בקבוצת הסלון למבחן השוואתי: אאודי A6 בגרסת הטורבו הבסיסית, ב.מ.וו 520i, שעברה מתיחת פנים באחרונה, ולקסוס GS300h, שמצוידת בהנעה היברידית.

מתמודדות חשובות נוספות בקטגוריה, מרצדס E200 וקדילאק CTS, נעדרות מהמבחן משום שהיבואניות (כלמוביל ו–UMI) נמנעו להעמידן להתמודדות השוואתית. באשר לוולוו S80, היא עתידה להיות מוחלפת בקרוב, ואילו יגואר XF התבררה כטובה פחות במבחן מכוניות הסלון הקודם שערכנו.

אאודי A6 - נוחה לנסיעה, פחות לנהיגה

ה–A6 אינה מכונית חדשה, אבל היא עדיין מרשימה ויוקרתית למראה, הרבה בזכות מופע נורות ה–LED שאאודי מתמחה בהן. עם זאת, צבע הלבן־ליסינג של המכונית שנבחנה מדגיש את העיצוב השמרני והמרובע שלה. נראה שיש לכך גם סיבה שיווקית־מסחרית - למי שרוצה מכונית גדולה ומוחצנת, אאודי מציעה את ה–A7, פאסטבק־קופה ארבע דלתות, כמובן בתוספת תשלום.

ה–A6 מיועדת ללקוחות סולידיים. עיצוב הפנים, לעומת זאת, זהה לעיצוב של ה–A7, והוא הטוב ביותר מבין המכוניות שנבחנו. איכות חומרים ברמה גבוהה, שילוב צבעים מוצלח ומראה יוקרתי הופכים את תא הנוסעים למקום שתרצו להיות בו הרבה. חבל שמושב הנהג מעט קצר מדי, ולהגה אין כוונון חשמלי.

עופר וקנין

מאחור, יש מרווח מצוין לשניים. המושב האמצעי הופך למשענת יד נוחה, אבל כמושב הוא לא ממש יעיל, אף שלאאודי יש הנעה קדמית ואין צורך בתעלת הינע, כמו אצל המתחרות.

מתחת למכסה המנוע הארוך של האאודי מסתתר מנוע קטן יחסית, 2.0 ליטרים טורבו המפיק 184 כ"ס. זהו מנוע מוכר בקבוצת פולקסווגן, וגרסאות אחרות שלו אפשר למצוא גם בפולקסווגן גולף GTI. ב–A6 הוא מספק את הכוח בצורה מדורגת וליניארית, ומאפשר ביצועים זריזים במידה מפתיעה. תיבת ההילוכים היא לא ה–DSG המוכרת של פולקסווגן, אלא רציפה, אם כי הדבר כמעט ואינו מורגש וזמינות הכוח שהיא מאפשרת לנהג מצוינת.

האאודי מכוילת להיות נוקשה. היא אמנם נוחה באופן כללי, אבל הנוחה פחות מבין שלוש המכוניות שנבחנו. את פירותיה של אותה נוקשות ציפינו לקטוף בכבישים מפותלים, אבל דווקא שם מפגינה המכונית זוויות גלגול גדולות מדי, עם הגה קל מדי וחסר תחושה. הבלמים, עם זאת, מצוינים. באשר לאיכות השיוט - ה–A6 נוחה ומהירה, אבל העוצמה של רעשי הרוח מאכזבת.

שורה תחתונה: אאודי A6 היא מכונית טובה מאוד, אבל כדי לשחק בהרכב הפותח של ליגת הסלון היוקרתית צריך להיות מצוינים - ולאאודי יותר מדי "פאולים" קטנים שמאכזבים.

ב.מ.וו 520i - מרשימה והכי מהנה

אם אתם מחפשים מכונית שמשדרת צניעות, אל תרכשו ב.מ.וו מסדרה 5. במבחן העיצוב ה–520i לוקחת בהליכה את מתחרותיה. זוהי מכונית שרירית ומרשימה, שגורמת לנהגים לפנות עבורה את הנתיב השמאלי ולחשוש לצפצף לה, גם אם הנוהג בה משתהה לרגע כשהרמזור מתחלף מאדום.

סיבה נוספת לפנות עבורה את הנתיב השמאלי היא מנוע שני הליטרים שמאפשר לב.מ.וו להיות מהירה מספיק כדי לעקוף כמעט כל מה שזז על הכביש. כשהיא מצוידת בתיבה בת שמונה הילוכים, הב.מ.וו מציעה את השילוב הטוב ביותר בין מנוע לגיר מבין המכוניות במבחן.

בסל"ד נמוך, המנוע שקט מאוד. בתאוצה, האגזוז נוהם בצליל ספורטיבי. קצת מעל האגזוז, מסביב ללוחית הרישוי, נכתב "חוויית הנהיגה המושלמת", ואמנם ה–520 היא המכונית המהנה שבחבורה.

ההגה שלה קצת עמום, לא ממש חד וספורטיבי, ובכל זאת מדויק. התנהגות הכביש מאוזנת וטובה, גם אם לא ספורטיבית מספיק. בעבר, גם המכוניות הגדולות של ב.מ.וו היו קטנות לתחושה, וכמעט התכנסו מסביב לנהג. ב–520 אין סיכוי שתשכחו שמדובר במכונית גדולה.

אולי זה משום שה–520 מכוילת להיות נוחה. והיא בהחלט מצליחה בכך - גם בשיוט מהיר וגם בכבישים עירוניים משובשים תיהנו מתחושת נוחות, גם בזכות בידוד הרעשים המצוין.

תא הנוסעים משדר יוקרתיות, ומציע איכות חומרים מצוינת, אבל הוא מעט פשוט יותר למראה בהשוואה למתחרות. העיצוב הכללי של תא הנוסעים כבד ומעט מיושן.

שורה תחתונה: ב.מ.וו 520i היא מכונית נוחה ומרשימה, עם ביצועים מעולים. אף שאינה ספורטיבית כבעבר, היא עדיין המהנה ביותר לנהיגה מבין השלוש שבחנו.

לקסוס GS300h - הנאה היברידית

כשהלקסוס התגלגלה בבוקר לתחנת הדלק, נכנסה אחריה טויוטה קורולה, וקשה היה לפספס את הדמיון בין שתי המכוניות - הן בפרופורציות והן בפנסים. אחרי ככלות הכל שני המותגים מיוצרים שייכים לאותו קונצרן. מזל שיש ללקסוס גריל גדול שמבדל אותה.

לא ברור מי קיבלה השראה ממי, אבל ה–GS היא המכונית הצנועה והמאכזבת למראה מבין שלוש מכוניות הסלון שנבחנו. לקסוס הצליח להפוך בשנים האחרונות למותג יוקרה לגיטימי, אבל נראה כי עדיין לא גיבש לעצמו שפה עיצובית ברורה. ממרחק, תתקשו לומר שמדובר בלקסוס, מה שלא יקרה עם ב.מ.וו, מרצדס או אאודי.

כשמתקרבים, תא הנוסעים מתקן במהירות את הרושם הצנוע - הוא מעוצב היטב, באיכות חומרים גבוהה, ומקנה תחושה היי־טקית. כמה כפתורי מתכת, שימוש מושכל בעץ ומסך גדול מאפשרים לנהג להרגיש כאילו הוא נמצא בסלון מהודר. חבל שכמה חלקי פלסטיק במראה יוקרתי פחות וגרפיקה לא כך כך עדכנית במסך המרכזי פוגעים קצת באווירה המלכותית.

ההנעה ההיברידית של המכונית מאפשרת יציאה שקטה וחלקה לדרך, וגם אחרי כמעט עשור של מכוניות היברידיות על כבישי ישראל, זה עדיין מיוחד. על הנייר, ללקסוס יש את ההספק הגבוה מבין השלוש, אבל זו מכונית שמכוונת לחיסכון, לא לביצועים. אף שהיא לא סובלת ממחסור בכוח, הלקסוס אינה זריזה ומהירה כמו מתחרותיה, והמנוע רועש במאמץ .

בחיסכון ה–GS מצטיינת. בשיוט רגוע הגענו ל–19 ק"מ לליטר, וגם בתנאי המבחן המאומצים צריכת הדלק היתה סבירה - 12.5 ק"מ לליטר. בכבישים המפותלים הלקסוס הגיעה אחרונה, למרות אחיזת כביש טובה. זו מכונית רכה עם הגה שאינו קומוניקטיבי, שהמשקל שלו (כלומר, ההתנגדות לסיבוב) משתנה באופן לא צפוי.

אז ספורטיבית היא לא, אבל יש דברים שה–GS יודעת לעשות טוב יותר מכל המתחרות. היא מציעה נוחות מצוינת בעיר, ושלווה מוחלטת כשיוצאים מהמרחב העירוני. בידוד הרעשים מעולה, ורמת הנוחות גבוהה. בנוסף, הלקסוס זולה יותר ממתחרותיה ומציעה אבזור בשפע - למשל, אוורור במושבים הקדמיים, שמשפר מאוד את הנסיעה בימי הקיץ החמים. אבזור הבטיחות שלה כולל עשר כריות אוויר, לעומת שש בלבד בשתי מתחרותיה.

שורה תחתונה: צנועה מבחוץ, עשירה מבפנים. לא ספורטיבית, אבל נוחה ואיכותית

המנצחת: לקסוס - בזכות הפינוק

ראשית, אכזבה. הגרסאות הבסיסיות של מכוניות הסלון רחוקות מלהיות זולות - כדי להיות הבעלים של אחת מהן תידרשו לשלם 330–400 אלף שקל. רשימת האבזור שלהן מכובדת בהתאם, אבל אף אחת מהן לא מצוידת במערכות בטיחות אקטיביות, כמו התראה על אי־שמירת מרחק, סטייה מנתיב או נוכחות מכונית ב"שטח המת" מאחור.

נראה שתמריצי המס המוצעים בישראל אינם אפקטיביים, אבל ממכוניות שאמורות להציע את מיטב הטכנולוגיה ציפינו להיות גם בטוחות יותר. עם שש כריות אוויר בלבד, אפשר לומר שמפרט הבטיחות של שתי המתחרות הגרמניות במבחן הוא דל יחסית למחירן.

האכזבה השנייה היא ממערכות המולטימדיה. לכולן יש מסך גדול, 6.5–8 אינצ'ים, עם ממשקים מצוינים של חוגה או עכבר, אבל אין בהן מערכות מידע של ממש. הסיבה היא שלמכוניות אין תקשורת סלולרית עם החוץ (לבד מחיבור בלוטות' לטלפון), ואין אפשרות להציג שירותי ניווט או גלישה באינטרנט. זוהי בעיה מוכרת בישראל, והיא בולטת במיוחד במכוניות יוקרה, שבהן עבור צבע מטאלי תשלמו עוד 6,000 שקל, אבל הטלפון הסלולרי של הנהג - שעולה כמחצית הסכום - עדיין מסוגל להציג יותר מידע ממערכת "הבידור והמידע" שבמכונית המפוארת.

באשר לזהות המנצחת במבחן, התלבטנו בין ב.מ.וו 520i לבין לקסוס GS300h. מרבית הבוחנים היו מעדיפים לחזור הביתה עם הראשונה. הב.מ.וו מהנה יותר לנהיגה, בלי לוותר על איכות ונוחות ברמה גבוהה מאוד.

עם זאת, מרבית הלקוחות של מכוניות הסלון לא מצפים בהכרח להתגבר על כבישים מפותלים. שוחרי חוג הסלון מעוניינים להירגע בנסיעות ארוכות ונינוחות, כשהרעשים מבחוץ כמעט לא מפריעים להאזין למוזיקה המתנגנת בפנים - ובכך מצטיינת דווקא הלקסוס.

אםן תוסיפו את הנוחות המעולה במרחב העירוני ואת רשימת האבזור הארוכה, קיבלתם את המנצחת במבחן.

ה–GS, ואנו אומרים זאת בזהירות, מספקת תמורה טובה יותר לכסף בהשוואה למתחרות. האם הלקסוס משדרת גם את התדמית הנכונה על הצלחת בעליה בעסקים? זו כבר שאלה של טעם.

השתתפו במבחן: עופר וקנין, יואל שורץ ודניאל שמיל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם

*#