דרוש: נגיד שלא יתקפל בפני טייקונים, עיתונים ופוליטיקאים - MarkerTV - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דרוש: נגיד שלא יתקפל בפני טייקונים, עיתונים ופוליטיקאים

לפני שנתניהו מאייש את משרד החוץ - הוא יצטרך לשקול את המועמדות הווירטואלית של פישר

38תגובות

לצפייה בסמארטפונים ובטאבלטים - לחצו כאן

כבר בספטמבר, במסגרת גיליון "100 המשפיעים" של מגזין TheMarker, כתבנו שלנגיד בנק ישראל סטנלי פישר "קצת נמאס להיות נגיד, ואולי אפילו קצת נמאס לו מכלכלה בכלל". היום התברר שההערכה היתה נכונה: פישר הודיע לראש הממשלה בנימין נתניהו שהוא יפרוש בסוף יוני הקרוב, ויסיים בכך כהונה של שמונה שנים.

ההודאה שלו, לכן, לא ממש מפתיעה, וספק גם אם נתניהו הופתע. פישר, 69, הוא אדם שראה בכל יום בחייו עד כמה הפוליטיקאים - ולא הכלכלנים - הם אלה שמכתיבים  את ההחלטות הכלכליות, ולאחר קדנציה שבה השיג את רוב יעדיו, הוא מחפש אתגר חדש.

מה כן מעניין אותו? בשנתיים האחרונות הועלה שמו כמועמד אפשרי להחליף את שמעון פרס במשכן הנשיא בירושלים, אך פרס אינו הולך לשום מקום, ופישר שיכנע את כל מי ששאל אותו על כך, שהוא אינו מעונין בתפקיד. לעומת זאת, בקרבתו של הנגיד מספרים שהחלום האמיתי שלו נמצא במקום אחר: הוא רוצה להיות שר החוץ של מדינת ישראל.

זה רעיון מעניין: לפישר יש את המוניטין הבינלאומי הטוב מלכל ישראלי אחר, והוא יכול להיכנס בכל דלת שיבחר ברחבי העולם. הוא עצמו מאמין באמת כי יוכל לעשות דברים, כשר חוץ שאיש אחר לא עשה לפניו - כולל קידום תהליך השלום. האם האפשרות ריאלית? זה לא נראה מקרי שפישר מודיע על פרישתו דווקא לאחר הבחירות, עם תחילת המשא ומתן הקואליציוני וחלוקת התיקים ולשכות השרים.

באופן רשמי, פישר מכחיש כל גישוש או מגעים לתפקיד כלשהו. הוא זה שנוהג לצטט בכל הזדמנות את המשפט "אני לא מתמודד על תפקידים שלא הוצעו לי" - וזו גם התשובה שתקבל התקשורת במסיבת העיתונאים שיקיים מחר לרגל ההודעה על פרישתו. אלא שמנגד, אף אחד לא התרשם שפישר מתכנן לצאת לפנסיה. מקורביו מבהירים שהוא נשאר בארץ, ושהוא אינו שוקל לחזור לארה"ב.

לפיכך, סטנלי פישר כנראה ימתין בסבלנות ובנימוס, שתי תכונות שיש לו בשפע, להצעה מעניינת מראש הממשלה - אולי בכל זאת לתפקיד במשרד החוץ, אולי לתפקיד שר האוצר, ואז ישקול אותן. גם נתניהו יודע את זה, והמועמדות הווירטואלית של פישר תעמוד לנגד עיניו במהלך המשא ומתן הקואליציוני.

על דבר אחד אין איש מערער: בשמונה שנים שבהן עמד בראש בנק ישראל, סטנלי פישר היה הנגיד והדמות הכלכלית העצמאית והמקצועית ביותר שקמה בישראל בדור האחרון. "המבוגר האחראי", כך כינו אותו בחלק מהתקופה, בעת שהפוליטיקאים התקוטטו ביניהם כמו ילדים. במשך כהונתו, פישר לא התכופף בפני איש, לרבות טייקונים שניסו לכוון את צעדיו וניסו לפגוע באמינות שלו באצמעות כלי התקשורת שבשליטתם.

הוא ידע לנהל בכישרון את מגעיו עם הממשלה, כדי לגרום לשרים ולראשי ממשלות לקבל את מדיניותו והמלצותיו - הוכחה חד משמעית לחיבתו ולכישרונו של פישר גם במגרש הפוליטי. הישגיו רבים: בעת כהונתו כלכלת ישראל צמחה במהירות, והיא נפגעה פחות מהמשבר הפיננסי של 2008 ביחס לרוב מדינות המערב.

אבל לא הכל מושלם. פישר, מורו וידידו של נגיד הפדרל ריזרב האמריקאי בן ברננקי, פעל בישראל על פי המודל המוניטרי האורתודוכסי של נגידי המערב, הוריד ריבית בימי המשבר - וגרם לעלייה מהירה במחירי הדיור. ייתכן שבעיניו של פישר זהו מחיר נסבל שראוי לשלם כדי שהמשק לא ייעצר, אך מחירי הדיור נהפכו לבעיה חברתי-כלכלית קשה, והם היו במוקד המחאה של קיץ 2011.

פישר שוב הוריד ריבית בחודשים האחרונים, מחירי הדיור ממשיכים לעלות, והם יהיו אתגר לא פשוט לממשלה החדשה ולמחליפו של פישר. על כן ייתכן מאוד שאת המהלך המשמעותי האחרון שלו בבנק ישראל, פישר יבצע בדיוק בתחום הזה - למשל על ידי הטלת סל מגבלות חדש על הבנקים למשכנתאות.

בהודעתו, פישר קובע שהוא מוסר למחליפו העתידי את בנק ישראל במצב טוב, כולל חוק חדש שעליו עמל הרבה ובו הוא רואה הישג מרכזי, אבל עיתוי הפרישה רחוק מלהיות מעודד. האנליסטים בשוק ההון, שהגיבו על הודעת פישר, חוששים שמחליפו יתקשה להתמודד עם "הפריצה התקציבית, הקפאת השיפור ביחס חוב-תוצר, ההשפעה הגוברת והולכת של הימשכות המשבר העולמי על המשק הישראלי, ומחנק האשראי במשק על רקע דרישות הלימות הון גבוהות יותר מהבנקים".

על הרשימה הזו אפשר להוסיף עוד שורה של סימני שאלה. פישר היה זה שהכריח את הפוליטיקאים להעביר את חוק ששינסקי לתמלוגי הגז ואת חוק הריכוזיות. פישר היה זה שלחץ על הממשלה לאמץ (עד השנה האחרונה) משמעת תקציבית שחסכה מישראל את משברי החוב של אירופה ושל ארה"ב. האם למחליפו יהיה את המעמד והמוניטין המאפשרים להתמודד עם נושאים אלה - או שהוא יעדיף להשאיר את העבודה המלוכלכת לממשלה ולהסתפק בעבודה המוניטרית של קביעת הריבית?

ויש דברים שפישר אפילו לא קידם. הוא לא דחף לתחרות גדולה יותר בין הבנקים, והוא לא דרש מהממשלה לקצץ או לייעל את תקציב הביטחון. אפילו לגבי ההצלחה של הפעולות המוניטריות המרכזיות שלו אין הסכמה מקיר לקיר. בפרשת רכישת הדולרים, שהגדילה את יתרות המט"ח של  ישראל ליותר מ-70 מיליארד דולר (לרבות כ-3% שמושקעים במניות בארה"ב), יש החושבים שהוא הציל את המשק מתיסוף שהיה מוריד את היצוא לברכיים - אך לא מעטים טוענים שרכישות הדולרים כלל לא השפיעו על שער החליפין, ולעומת זאת פגעו בסיכון של הבנק המרכזי.  

המחליף

כמה שמות של כלכלנים אקדמאים כבר החלו לצוץ כמועמדים אפשריים להחליף את פישר. הם כוללים את פרופ' אלחנן הלפמן, הכלכלן הישראלי המוערך ביותר באקדמיה ומועמד לפרס נובל; את פרופ' מנואל טרכטנברג שכבר עסק במדיניות לאומית בעת שניהל את המועצה הלאומית לכלכלה ואת עבודת הוועדה הנושאת את שמו; ואת פרופ' אבי בן בסט, שכיהן גם כמנהל חטיבת המחקר בבנק ישראל וגם כמנכ"ל משרד האוצר. השאלה הגדולה היא מי מהם, או כל מועמד ישראלי אחר, שלכולם משפחות וילדים החיים ועובדים בישראל, יוכל לגלות את העצמאות האישית והמקצועית יוצאת הדופן שהביא עמו סטנלי פישר מארה"ב. קל - זה לא יהיה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם

*#