המחבוא הסודי של מפקדת "לכבוש את וול סטריט" - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
וידאו

המחבוא הסודי של מפקדת "לכבוש את וול סטריט"

בחשאיות, בלב אזור העסקים של מנהטן, נפגשים פעילי התנועה ומתכננים את הפעולה הגדולה הבאה; כדי להתחמק משוטרים סמויים, הוקמה עוד מפקדה סודית בתוך המטה

3תגובות

משטרת ניו יורק פינתה אמנם את מאות המפגינים מזוקוטי פארק שבקרבת גראונד זירו לפני כמה שבועות. ואולם "המפקדה" של תנועת המחאה "לכבוש את וול סטריט" ממשיכה לפעול במרץ, אם כי די בשקט, לא הרחק משם, בקומת הרחוב של בניין ברחוב וול מס' 60, סמוך לבורסה של ניו יורק ולבניין דויטשה בנק.

"המפקדה" לא פועלת בחשאי אבל מעטים שמעו עליה, מלבד הפעילים שהעניין בוער בעצמותיהם. המשטרה יודעת ואף נוכחת במקום, אבל לא עושה מזה עניין. אז נכון שללא הנוכחות היומיומית בזוקוטי פארק, משהו באימפקט של תנועת המחאה נפגם. רוב מאהלי המחאה נגד וול סטריט ברחבי ארה"ב פונו על ידי המשטרה. אבל הפעילות נמשכת. מי שיקפוץ לבקר בקומת הרחוב של הבניין בוול סטריט מס' 60, הפתוח לציבור הרחב מהבוקר ועד השעה 22:00 בערב, יוכל לראות את הפעילים של תנועת המחאה יושבים בחבורות ומתדיינים. יש כאלה הפורשים לשולחנות צדדיים ועובדים על המחשבים הניידים שלהם או סתם משוחחים.

אחר צהריים אחד, כאשר ביקרנו בבניין, הצטרפנו למעגל של כ-70 צעירים הפועלים במסגרת קבוצת "דיירקט אקשן" (פעולה ישירה). השם קצת מעורפל. בפועל היה צריך לקרוא לקבוצה הזאת בשם קצת יותר ממסדי - "מחלקת המבצעים של 'לכבוש את וול סטריט'". כאן מתכננים פעילויות כמו חסימות כבישים. ביום שבו ביקרנו במקום דיברו הפעילים על הפעולה הגדולה הבאה שלהם.

החל ב-6 בדצמבר הם אמורים לצאת לאתרים שונים ברחבי ארה"ב, לתפוס בתים שעוקלו על ידי הבנקים וליישב בהם את המשפחות שפונו. במקרים אחרים ייצאו מפגינים כדי להגן על משפחות העומדות להיות מפונות מבתיהן על ידי מעקלים מטעם הבנקים. המפגינים ינסו לחסום בגופם את המפנים. שני שוטרים עומדים בצד ומקשיבים.

נליני סטמפ (24), אחת הפעילות בקבוצה, אומרת שהיא מאמינה כי לפעולה יהיה הד רב. הניסיון הקודם של סטמפ היה בהפגנות נגד המלחמה בעיראק, ואחר כך כפעילה במפלגה לא כל כך מוכרת - "מפלגת ההורים העובדים". נכון, היא לא נשואה ואין לה ילדים, ובכל זאת היא היתה פעילת שטח של המפלגה, שהיא לדבריה המפלגה העצמאית השלישית בגודלה באזור ניו יורק. "הדרך שבה אנחנו עובדים היא שמישהו זורק רעיון ואז עוד אחד זורק רעיון, ולזה מצטרף רעיון נוסף. כך עשינו את הפעולה של חסימת גשר ברוקלין".

מישהו רומז לנו להתעופף מכאן. החבר'ה לא מתלהבים שעיתונאים יסתובבו להם בין הרגליים. הם מתכננים את הפעולות הבאות. "אבל יש כאן שוטרים המאזינים לכם", אני מוחה. "הם שוטרים. אנחנו לא יכולים להגיד להם ללכת", משיב מישהו.

"אנחנו יודעים שעוקבים אחרינו"

האווירה בחלל המרכזי (האטריום) נעימה למדי. הרצפה מצופה אריחי שיש אפורים. צבע לא מרנין, אבל בהחלט בר דיור כאשר בחוץ יהיה קר מאוד. עצי תמר נטועים בתוך האטריום. לחלק מהנוכחים מזכיר המקום קניון בפלורידה, במידה מסוימת של צדק. בכל האזור יש גישה חופשית לאינטרנט, כך שתנועת המחאה יכולה ליהנות מתנאי עבודה משופרים, טובים יותר מבזוקוטי פארק. "יש כאן 15-20 פגישות מדי ערב", אומרים לנו.

החלטת ראש העירייה מייקל בלומברג והמשטרה לפנות את המאהל בזוקוטי פארק הגיעה בתזמון מצוין. כן, המפגינים היו מעדיפים להמשיך לשבת שם, אבל ימי החורף הקרים והגשומים המתקרבים הקשו יותר ויותר על חברי תנועת המחאה. לא נעים לישון בפארק מכוסה ביריעת פלסטיק כאשר יורד גשם או שלג והטמפרטורה מתקרבת לאפס (דבר שלא קרה בינתיים. מזג האוויר כאן חמים באופן יוצא מן הכלל).

חלק מהמפגינים טוענים כי המשטרה גרמה לחסרי בית ולמכורים לסמים לעבור לזוקוטי פארק. "לא רצינו לדחות אותם, אבל זו בהחלט היתה בעיה מבחינתנו", אומרים המפגינים. "מצד שני, נתנו לנו מספיק זמן כדי להתארגן וכיום יש לנו תשתית ארגונית טובה שמאפשרת לנו להמשיך לעבוד ולפעול".

אנדרו סמית' (25), שלימד פעם אנגלית בסוריה ובמצרים והיה מראשוני המפגינים, אומר כי התקופה הנוכחית מיועדת להתארגנות. "אנחנו עובדים כרגע על חיזוק הארגון שלנו. כרגע נמשכת פעילות התנועה, אבל אני חושב שבאביב, כאשר מזג האוויר ישתפר, אפשר יהיה לראות פעילות רחבה יותר".

פטריק ברונר עסק עד ללידת תנועת המחאה בכתיבת סיפורים קצרים, ועכשיו הוא מסתובב עם צעיף-כאפייה על צווארו וסמל של חטיבת הצנחנים הישראלית על התיק שלו. "אני בעד כולם", הוא צוחק. ברונר המטפל, במדיה מטעם תנועת המחאה, מספר כי בימים סוערים הוא מקבל 700 פניות ויותר, ובימים רגילים מאות בודדות של פניות.

ברונר אומר כי מדי פעם מנסים להקשות עליהם: "כל רבע שעה משנים כאן את הכללים. פעם מוסיפים שאסור להגביר את הקול, בפעם אחרת שאסור לשבת על הרצפה. תסתכל מסביב. אתה רואה את האנשים הלבושים בשחור. אלה הם אנשי ביטחון מטעם הבניין. יש גם שוטרים לבושים אזרחית שמסתובבים כאן. אנחנו יודעים שעוקבים אחרינו, אבל בסך הכל מסתדרים כאן".

האם יש לך קשרי עבודה עם המשטרה?

ברונר: "מההתחלה היתה לנו החלטה שלא יהיו לנו אנשי קשר למשטרה. אין לנו קשר למשטרה. עם זאת, המשטרה בעינינו היא חלק מה-99% של העם שנמצאים במצב קשה, כאשר הממשל והעירייה עושים שימוש בשוטרים כדי להגן על האינטרסים של האחוז האחד. כשאנו משוחחים עם השוטרים אנו אומרים להם: תצטרפו אלינו. יש שוטרים שאומרים לנו שהם תומכים בנו".

אולי יש בין השוטרים מי שתומך בתנועת המחאה, אבל הסערה האחרונה שתפסה כאן הרבה כותרות בימים האחרונים היא סערת הפיצה. כמה מפגינים נעצרו ביום שישי בניו יורק ונלקחו לתחנת משטרה במנהטן, ותומכים של המפגינים שלחו להם פיצות ושתייה קלה. האוכל, מסתבר, לא הועבר למפגינים העצורים. השוטרים התבלבלו, או שלא התבלבלו, אכלו להם את הפיצות ושתו להם את הקולה.

מימון מתורם אלמוני

מי שירצה לפגוש את מנהיגי תנועת המחאה יתאכזב. כאשר ביקשתי לבדוק מיהם חמשת המנהיגים המובילים, התשובה היתה שאין כאלה. קובי סקולניק, ישראלי-אמריקאי שהיה פעם מתנחל, חזר בשאלה, היה לדוגמן ומלצר וכיום עוסק בארה"ב בפתרון קונפליקטים, אומר שאין דבר כזה. יש שורה של פעילים אבל אין מנהיגים. "אם היה מנהיג או קבוצת מנהיגים", הוא אומר, "לא הייתי נשאר כאן חמש דקות".

פעילי המחאה משתמשים גם בשטח ציבורי נוסף, בבניין לא הרחק מכאן. כאשר יש "ישיבות מליאה" נפגשים באזורים ציבוריים גדולים במקומות שונים בעיר. ואולם, הסוד הכמעט כמוס הוא שלפעילי המחאה יש משרדים של ממש. הם נמצאים בבניין ברחוב ברודוויי מס' 50, ממש ליד הבורסה של ניו יורק. צחוק הגורל - למוחים נגד וול סטריט יש משרדים ממש בתוך לב המרכז הפיננסי. תורם כלשהו נתן להם את הכסף לשכור אותם.

הכניסה למשרדים אסורה למי שאינו פעיל מרכזי או מי שעובד בצמוד לו. מי שרוצה להיכנס צריך לקבל תג כניסה, ממש כמו בעולם התאגידי. במשרדים יש כ-50 פינות עבודה. המשרד עובד 24 שעות ביממה, וצפוף כאן מאוד. בגלל מגבלת המקום, יש צורך להמתין בתור כדי להיכנס. על הקירות כרזות תמיכה ב"99 האחוזים". במקום אחר בבניין יש לתנועת המחאה גם מחסנים, שבהם מרכזים ציוד בעבור מפגינים שהתקבל כתרומה. יש כאן גם תפקידים יוצאי דופן. שונה דין, למשל, עוסקת בפישור בין הנציגים בתנועת המחאה. "כאשר יש לך כל כך הרבה אנשים מסביב, מטבע הדברים יש ויכוחים", היא מסבירה.

בזוקוטי פארק היתה למפגינים בעיה. לא היו שם חדרי שירותים. התוצאה היתה שמפגינים היו צריכים לחמוק לתוך תאי השירותים ברשתות כמו סטארבאקס ומקדונלדס. מבחינה זו, עולם התאגידים הזוכה לביקורת כה קשה מצד המפגינים דווקא סייע להם. עכשיו, כאן באטריום הסמוך לדויטשה בנק, יש שירותים, ותנועת המחאה שכרה גם שלושה מתקני שירותים בחוץ. בעיה אחת לפחות נפתרה.

חוזרים לכבוש מחדש את המאהלים

תנועת "לכבוש את וול סטריט" (OWS) החלה כיוזמה של מגזין "אדבסטרס", שפירסם מודעה שבה בלרינה רוקדת על גבו של הפר, סמל לשוק מניות עולה, וקרא לצאת להפגנה. התגובות הראשונות למחאה היו מצומצמות מאוד. עשרות, לכל היותר מאות אנשים יצאו להפגנות. הסיקור החדשותי היה אפסי. ב-17 בספטמבר התנחלו כמה עשרות אנשים בפארק זוקוטי שבמרכז מנהטן, לא הרחק מהרובע הפיננסי של ניו יורק, וול סטריט.

האירוע שהעלה את המחאה לתודעה הציבורית היה הפגנה ב-1 באוקטובר, שבה יצאו המפגינים לצעוד על גשר ברוקלין. מעצרם של 700 אנשים במהלך ההפגנה הוביל לראשונה לסיקור תקשורתי נרחב. פרשנים, אקדמאים, מנהיגים פוליטיים ואנשי וול סטריט התייחסו באופן פומבי למחאה, והיא קיבלה תמיכה מרומזת אפילו מנגיד הבנק המרכזי של ארה"ב, בן ברננקי, שאמר כי אינו יכול להאשים את המפגינים. איגודי עובדים בארה"ב הביעו תמיכה והעניקו גיבוי לוגיסטי ואחר.

מלכתחילה לא היה למחאה מנהיג מוגדר, והיא הורכבה מאוסף של קבוצות ומארגנים. באתר האינטרנט של התנועה היא מוגדרת "תנועת התנגדות ללא מנהיגים... הדבר היחיד שמאחד בינינו הוא שאנו ה-99%, ולא נסבול יותר את החמדנות והשחיתות של ה-1%".

היעדר קווים אידיאולוגיים מוצהרים עורר ביקורת רבה כלפי תנועת המחאה. מימין נטען נגדם שהם אספסוף של רדיקלים ואנרכיסטים "חובבי עישון וסקס", ושהם מעודדים מלחמת מעמדות; משמאל נטען שאינם מציעים אג'נדה מסודרת שתוכל לתרום לקידום המטרות.

אך הבסיס האידיאולוגי האמיתי של תנועת המחאה הוא זה שמשותף לתנועות מחאה רבות ברחבי העולם, ומאפיין במיוחד את זו הישראלית. המחאה מבוססת על כך שב-30 השנים האחרונות צבר נתח קטן של האוכלוסייה - בארה"ב ובמדינות אחרות במערב, שלא לדבר על משטרים טוטליטריים כמו אלה שבמדינות ערב - חלק עצום, שגדל והלך, מהעושר של המדינות ומההכנסה שלהן. בשעה שפריון העבודה גדל, וסייע להעשיר תאגידים ואילי הון, הכנסותיהם הריאליות של העובדים דרכו במקום. התוצאה היא גידול עצום בפערים הכלכליים בין ה-1% - המאיון העליון, ועוד יותר מכך, האלפיון העליון - לבין כל השאר.

מחאת OWS בחרה את וול סטריט כסמל מובהק לעיוות המבני שאיפשר את קיומם של הפערים הכלכליים. היא יצאה לדרוש את החזרת השליטה בגורלו של העם האמריקאי לידיו, במקום לידיהם של מעטים המקושרים וקרובים לשלטון. אין זה מקרה שהמחאה פרצה שלוש שנים כמעט בדיוק לאחר פשיטת הרגל של בנק ליהמן ברדרס. בזעזועים הקשים שלאחר המשבר הפיננסי ההוא חולצו הבנקים על חשבון משלמי המסים. ואולם, כל הנזק שנגרם בדרך לחוסכים ובעלי בתים לא הוביל לשינוי מהותי בחוקים, ברגולציה ובמבנה הכלכלי והפוליטי של ארה"ב - ומכאן הדחף למחאה.

בשבועות האחרונים התבצעו פינויים של מרבית המאהלים בארה"ב. רבים רואים בכך את סופה של המחאה. התקשורת המגויסת, המקושרת גם היא לשלטון ולריכוזי הכסף והכוח, מכתירה את המחאה כגורם לאבטלה ופגיעה בכלכלה במאמץ לקעקע את האמינות שלה. ב-17 בדצמבר, לפי קריאה של OWS, אמורים חברי התנועה לחזור ולכבוש מחדש את המאהלים שננטשו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות שאולי פיספסתם

*#