תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עופי על עצמך, אבל לא גבוה מדי: מה קורה לנשים שמגלות שאי אפשר לעשות הכל

לכתבה
Getty Images IL / עיבוד: ע

אמרו לנו שאנחנו יכולות לעשות הכל, ושיום אחד נשבור את תקרת הזכוכית. אבל אף אחד לא החליף אותנו בבית ועם הילדים - וכשגילינו כשאי אפשר להיות מושלמות בכל החזיתות, התחלנו להוריד ציפיות. ספר חדש חושף את הדילמה הבלתי אפשרית

5תגובות

"הי", אני אומרת. "היום היה מעפן".

בעלי מקשיב לי משחזרת את קורות היום. אחרי הפסקה קצרה הוא אומר, "אני לא מבין למה את עושה את זה לעצמך. אף אחד לא מצפה ממך לעמוד בקצב שלהם כשאת במשרה חלקית. את החלטת שאת רוצה להיות יותר בבית עם הילדים, זה מדהים ויש לך מזל שאת יכולה לעשות את זה בזמן שאת שומרת על הקריירה שלך".

"אני מניחה", אני אומרת. "אבל אני לא מצליחה להבין איך להרגיש בנוח עם להיות כל כך הרבה פחות מוצלחת מאשר אנשים כמו ג'ייני".

בעלי נאנח. "אבל את כן מוצלחת. את מוצלחת במה שאת החלטת לעשות".

כשאני מתמודדת עם האפשרות להגדיל את המאמץ שלי בעבודה ולצמצם את הזמן שלי עם הילדים, אני בוחרת כל פעם בלרסן את המטרות המקצועיות שלי. אז למה אני לא מצליחה להפסיק להתנצל?

הספר Double Bind, בעריכת רובין רום
Helene Berinsky / Liveright

מתוך Both, מאת יעל חטב שונברן, בספר Double Bind, בעריכת רובין רום (הוצאת Liveright Publishing)

רובין רום היא סופרת אמריקאית, שכמו סופרים רבים אחרים הכניסה את המציאות שנקשה על דלת ביתה לתוך פרוזה. בשנה שעברה היא ערכה אסופת סיפורים שבאמצעותם היא מנסה להתמודד עם אחד המכשולים שעומדים בדרכן של נשים אל בחירות כנות ושלמות, גם במישור המקצועי וגם במישור האישי – השאפתנות. רום מספרת שתמיד שאפה לפתח קריירה ולהיות הטובה ביותר בתחומה, אך נקרעה מבפנים בשל הרצון המקביל והעז לא פחות – להשקיע במשפחתה ובילדים, או לפחות להיות נוכחת בתחום זה של חייה.

הכתבה מתפרסמת בגיליון דצמבר של TheMarker Women

שער המגזין

רום החלה את דרכה המקצועית כעורכת דין שקטפה ניצחונות רבים – וקיבלה תלונה מעורך דין בכיר במשרד, שטען כי היא "אגרסיבית מדי וזה מעורר אי נוחות". כשעברה להרצות באוניברסיטה, גילתה שהיא בהריון. כשסיפרה זאת לסגל האוניברסיטה וביקשה לרדת למשרה בהיקף של 75%, הם הציעו לה ירידת שכר לא פרופורציונלית. כשהעזה לעמוד על שלה ולדרוש 75% מהשכר המקורי שהוצע לה – קיבלה מייל שבו הביעו מעסיקיה העתידיים את חששם שעם התינוקת בדרך המשרה הזאת "תהיה יותר מדי עבורה".

ההתמודדות האישית הובילה לאסופה הזו של סיפורים אמיתיים של נשים אמיתיות, רובן סופרות של רבי מכר, פרופסוריות, רופאות, עורכות דין וחוקרות. על אף ההישגים הרבים שבאמתחתן – הן מרצות באוניברסיטאות, כותבות ספרים, מגדלות ילדים – הן לא מרגישות בנוח עם המושג שאפתנות.

אליזבת קורי, למשל, היא מרצה באוניברסיטה, שמספרת איך פעם אחרי פעם מגיעה אל משרדה סטודנטית עם שאלה על החומר הלימודי, ומסיימת בהערה המביעה חשש מעתידה ותהייה אם תצליח לשלב בין קריירה ומשפחה; ג'ולי הולנד חקרה סכיזופרניה, והתמודדה עם קולגות גברים שלא הפסיקו להמעיט בערכה ובערך המחקר שלה; ואליסון ברט קרטר השקיעה את כל כולה בלהיות אמא במשרה מלאה – ולא הבינה למה היא כל כך אומללה. את הספר רום מגדירה כניסיון לעורר שיח, לגרום לנשים לחשוב על התפקיד ששאפתנות ממלאת בחייהן, ולהרגיש איתה קצת יותר בנוח.

התחושה היא שכל זה מוכר להפליא. נשים רבות נאבקות עם שתי שאיפות שיותר מדי פעמים נדמה שהן קוטביות: להתקדם בקריירה ולממש את בחירותיהן המקצועיות מצד אחד, ולהשקיע באימהות ובמשפחתן מצד אחר. איכשהו, נראה שאף אפשרות על הסקאלה לא מספקת, כי המחיר שכרוך בה – הוויתור מהצד השני – גבוה מאוד.

ההגדרה החברתית לשאפתנות כיום היא צרה מאוד – הרצון להגיע להצלחה והשפעה בקריירה, תוך ציפייה שההצלחה הזאת תתורגם למשרה בכירה יותר, ולמשכורת גבוהה יותר. יש נשים שעבורן ההגדרה הזאת מתאימה, אבל עבור אחרות, היא לא רלוונטית. נשים שנמצאות בתחילת הקריירה שלהן, ואפילו בשיאה, מוצאות את עצמן בדיסוננס.

דנה גל-אלטבאואר
לימור הרצוג אהרונ

הדיסוננס הזה מעורר בנשים תחושות מעורבות. דנה גל־אלטבאואר טוענת שהיא "שונאת את סרגלי המדידה האלה", אף שנראה כי היא עונה על הקריטריונים להגדרת "אישה שאפתנית". "אני ירושלמית מבית טוב, למדתי בתיכון מעולה, סיימתי מצטיינת, הייתי קצינה מצטיינת בחיל האוויר ולמדתי משפטים באוניברסיטה העברית. לקח לי הרבה שנים לעשות את ההבחנה בין המצופה מהרזומה שלי, שזה משרה בכירה איפשהו, לעבוד 17 שעות ביום ולהרוויח הרבה כסף, לבין מי שאני באמת. אני אוהבת גם את הבית שלי וגם אוהבת לא לעשות כלום חלק מהזמן – פשוט להיות אני. ההתנגשות הזו נמצאת כיום בשיא חריפותה בחברה הישראלית שמקדשת כסף, סטטוס והצלחה".

התנועה הפמיניסטית מעודדת נשים להיות שאפתניות ולפרוץ את תקרת הזכוכית. הן רוצות, והן מגדירות את עצמן כפמיניסטיות והמוטיבציה שלהן בשיאה. אבל הן גם רוצות להקים משפחה, ונאלצות לבחור. גברים רבים עדיין רואים בשאפתנות תכונה שלילית אצל נשים שמחפשות בן זוג פוטנציאלי. גם אלה שמצליחות למצוא בן זוג, מגלות ששוק העבודה עדיין לא מותאם לצרכים של אמהות צעירות, ושנשים נאלצות להיאבק הרבה יותר על מעמדן ומקומן. אנחנו מלמדים נשים לרצות גם וגם, אבל להסתפק בהרבה פחות.

ביולי 2018 פרסם מכון המחקר Pew סקר שבדק אילו תכונות נתפשות כחיוביות ושליליות עבור נשים וגברים. בין התכונות שנתפשו חיוביות עבור נשים היו נחמדות, מטפלות, אחראיות וחומלות. התכונות הללו נתפשו כפחות חיוביות עבור גברים – חמלה אפילו נתפשה עבורם כתכונה שלילית. לעומת זאת, "מנהיגות" ו"שאפתנות" נתפשו כחיוביות עבור גברים, אך שליליות עבור נשים – ושאפתנות נתפשה כשלילית במיוחד.

"כאילו שאישה צריכה להיות נטולת ציפיות מעצמה"

התקופה שבה נשים מתחילות לבנות את הקריירה שלהן בדרך כלל מקבילה לזמן שבו הן גם מקימות משפחה. לכאורה נדמה שלא אמורה להיות סתירה בין השניים, אבל נשים רבות חוששות שאם יפגינו שאפתנות במידה רבה מדי – הן יסבלו מקשיים בתחום הרומנטי. המציאות בשטח מוכיחה שהן לאו דווקא טועות.

איימי שומר בסרט "אסון מהלך" בדייט
אי-פי

מיכל סימיאן חוותה זאת על בשרה, כשגבר שפגשה נרתע ממנה, לדבריו, כי הרגיש מאוים מהצלחתה. "זה כאילו אנחנו נמצאים בזמנים קדומים, שבהם אישה צריכה להיות נטולת ציפיות מעצמה ונטולת רעב להישגים", היא אומרת. "הקטע המצחיק? אני לא עובדת עכשיו. בשבע השנים האחרונות היה לי עסק של אימוני כושר אישיים וקבוצתיים, ואחר כך ניהלתי סטודיו לאימונים. עכשיו אני נטולת עבודה אבל מלאת רעיונות ושאיפות. האם מה שהפחיד אותו זה שאני לא מפחדת להקים מיזמים משלי? זה שאני יושבת בגב ישר מדי ומסתכלת ישירות לתוך האישונים?".

זה מטריד, כי זה אומר שנשים שנמצאות בשלב מוקדם מאוד בקריירה שלהן עלולות להציב לעצמן מכשולים בתחום המקצועי, כדי להצליח בתחום הזוגיות. במחקר שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת שיקגו, פרינסטון והרווארד, טענו החוקרים שנשים רווקות נמנעות מבחירות שאפתניות בקריירה שלהן, כדי למצוא בן זוג. בניסוי ביקשו מסטודנטים לתואר שני במינהל עסקים למלא שאלון על ציפיות שכר, שעות עבודה ומידת נכונות לנסיעות במסגרת העבודה. בחלק מהכיתות שבהן נערך הניסוי נאמר שהתשובות יישמרו באנונימיות, ובחלק מהמקרים – כי הם יחלקו את התשובות עם שאר הכיתה.

כשהסטודנטיות האמינו שהתשובות שלהן יישארו אנונימיות, נשים שהיו במערכות יחסים ונשים רווקות נתנו תשובות דומות. ואולם, כשסטודנטיות האמינו שהתשובות שלהן יוקראו בקול, נוצר פער משמעותי בין אלה שהיו במערכות יחסים לאלה שלא: הסטודנטיות הרווקות הנמיכו את ציפיות השכר שלהן מ־131 אלף דולר לשנה ל־113 אלף דולר לשנה. גם הנכונות שלהן לנסיעות במסגרת העבודה צנחה, והן הפגינו העדפה לשבוע עבודה קצר יותר.

מרב אלון
מרב אלון

"הייתי יכולה למשוך עשר שנים דוקטורט והיו קוראים לי שאפתנית אף שאני לא מתקדמת בכלל. קטגורית, הייתי עונה על הקריטריונים של מצליחנית, גם אם לא היה יוצא לי מזה כלום" מרב אלון

נשים שנתקלות בדחיות על רקע שאפתנות מקצועית מבינות מהר מאוד שהן עלולות להיאלץ לבחור – אך קיים גם המצב ההפוך. למרב אלון, 31, יש שני תארים שניים במשפטים וקרימינולוגיה, והאפשרות לעשות דוקטורט נמצאת על השולחן, אם תבחר בכך. לאחרונה היא החליטה להקים עסק עצמאי והיא מנחה בביתה סדנאות לטיפוח טבעי, ומתנדבת בעמותות שונות. היא מגדירה את עצמה כשאפתנית, אבל הגבר האחרון שאיתו יצאה לא היה שותף לתחושתה, ונפרד ממנה בטענה שהיא לא שאפתנית מספיק.

את אלון זה מצחיק, והיא תולה את הטענה הזאת באורח החיים שלה כעצמאית, החורג מהנורמה המקובלת של עבודה משבע עד שבע. היא עובדת מהבית ומנהלת לעצמה את הלו"ז, והעסק שלה עדיין נמצא בחיתוליו, אז היא עדיין לא יכולה להתפרנס ממנו. "אני חושבת שההגדרה של גברים היא קצת שונה מזו של נשים", היא אומרת. "הם רואים את זה יותר בתוך הקופסה, אם למישהו יש סטארטאפ והוא מצליח, אז הוא שאפתן. זה נראה להם יותר מוחשי ויותר קשור לכסף".

לדבריה, שאפתנות היא עניין ספציפי מאוד – הצלחה בתחום של הקריירה – ותו לא. "ברגע שאת אומרת שאת יוצאת מהמרוץ הזה, את כבר לא שאפתנית", היא מוסיפה. "את פשוט לא עונה לדרישות של שאפתנות שנקבעו בחברה. על אף שזה לא נכון. הייתי יכולה למשוך עשר שנים דוקטורט והיו קוראים לי שאפתנית אף שאני לא מתקדמת בכלל. קטגורית, הייתי עונה על הקריטריונים של מצליחנית, גם אם לא היה יוצא לי מזה כלום. מה שמשנה זה אם את במרוץ או לא".

אם בן זוגה של אלון נפרד ממנה כי היא "לא מספיק שאפתנית", הרי שנשים שעובדות במשרה מלאה סובלות מכך שהן נתפשות כ"שאפתניות מדי". "חברות שלי שעובדות במקצועות תובעניים כמו עריכת דין טוענות שגברים נרתעים מהן, כי הן עובדות קשה וטרודות בעבודה", היא אומרת. "הצלחה של אישה מאיימת עליהם, את צריכה להיות לא מצליחה מדי אבל גם לא לוזרית".

סדרת הטלוויזיה האישה הטובה
CBS באדיבות yes

"אני לא בהכרח רוצה לרדת לחצי משרה, אבל אני ריאלית"

ב־2012 עוררה אן־מארי סלוטר סערה, כשפרסמה במגזין "אטלנטיק" מאמר שבו הצהירה שאי אפשר לשלב בין קריירה ואמהות. סלוטר היתה אז בכירה בממשל אובמה ופרופסורית ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת פרינסטון. אלא שבאותה תקופה החל בנה הבכור, אז בן 14, להתחמק מבית הספר ולהיכשל בלימודיו, וסלוטר בחרה להשאיר הכל מאחוריה ולהקדיש יותר זמן למשפחתה. בראיון ל־TheMarker שערכה אז, סיפרה כי משיחותיה עם סטודנטיות ידעה עד כמה הסוגיה מטרידה אותן – המסלול התובעני שמצפה להן בדרך לפסגה גרם לחלקן לוותר מראש. בהתחשב בניסיונה האישי, סלוטר הרגישה שאי אפשר יותר למכור להן את האמרה שלפיה "אם את עובדת מספיק קשה, תוכלי לעשות הכל".

אן מארי סלוטר
Chatham House, London

שש שנים חלפו מאז. ג'סינדה ארדרן, ראש ממשלת ניו זילנד, ילדה ביוני האחרון את בתה הבכורה. ארדרן גילתה שהיא הרה שישה ימים לפני שמונתה לתפקיד, והסתירה את החדשות ואת בחילות הבוקר שנלוו אליהן עד להקמת הממשלה. כשנשאלה כיצד עשתה זאת, השיבה: "זה פשוט מה שנשים עושות". כשנשאלה על הריונה, השיבה ארדרן: "אם אנחנו רוצים שהפרלמנט ישקף את החברה בניו זילנד, אנחנו צריכים לוודא שנשים יוכלו לעשות גם וגם".

אם סלוטר מייצגת צד אחד של הקיצון, ארדרן מייצגת את הצד השני שלו. הבחירה לגבי שילוב הקריירה והמשפחה קשה במיוחד לנשים שגדלו בעולם שמצפה מהן לעשות גם וגם, ולכל בחירה יש מחיר. ההתלבטות הזאת מלווה נשים מתחילת דרכן המקצועית – כבר אז, הן מתחילות לחשוב גם על הרגע שבו ירצו להביא ילדים לעולם, ותוהות איך ישלבו את שאיפותיהן הקרייריסטיות עם אלה המשפחתיות.

מריה אלוני
מריה אלוני

"זה לחיות בתוך קונפליקט יומיומי", אומרת מריה אלוני, בת 35 ואם לשני ילדים. "כמו להתכסות בשמיכה קצרה מדי, תמיד יהיה איבר שיישאר בחוץ. זה לחיות עם רגשות אשמה תמידיים. כל פעם לבלום את השאפתנות, לעצור את עצמך". על הנייר, היא אומרת, היא הגיעה לאן שרצתה להגיע; אבל חוויית היומיום היא חוויה של מאבק. "התחושה היא שאת הולכת נגד הטבע שלך, כי אם הייתי גבר, הרבה מהסוגיות האלה לא היו עולות. אני מקנאה לפעמים בנשים שמסתפקות במשרת אם ונהנות מאחר צהריים עם הילדים באפיית עוגות וזה הכיף שלהן. אני צריכה את ה'וואו', את הגבהים, כדי להרגיש מסופקת".

מנגד, תמר (שם בדוי), 40, לא רצתה שילדים יעכבו אותה בקריירה. היא העדיפה לדחות את האימהות ולעבוד תהליך לשימור פוריות. כיום, עם ילד בן שנה ושמונה חודשים, היא מודה שהיתה צריכה לפעול אחרת. "אני אוכלת את מה שבישלתי", היא אומרת. "כל מה שעניין אותי היה להתקדם בקריירה ולרוץ קדימה. רציתי לעבור לחו"ל לתפקיד בכיר והשקעתי בזה המון, לא עניין אותי שום דבר. כיום אני מבינה שהייתי יכולה לעשות את זה במקביל. חשבתי שילדים ימנעו ממני קידום שרציתי, ובסופו של דבר ממילא לא קרה. מנעתי מעצמי להתקדם ברמה האישית, לא הבנתי עד כמה זה חשוב לי באותה סיטואציה. כיום כאמא אני מבינה. זה המחיר ששילמתי, סתם הפסדתי זמן ואנרגיה".

בשנה האחרונה תמר בחרה להישאר בבית ולא לעבוד, כדי להיות זמן רב יותר עם הבן שלה. היא מקווה לשוב בקרוב לשוק העבודה, אך החזרה הזאת מלווה בלבטים רבים. "אני רגילה להיות במרוץ. אני לא מכירה משהו אחר. ברור לי שלא מתאים לי לעבוד במשרת אם עד 15:00 ולהרוויח בהתאם. אבל אני חושבת על זה שלא אוכל לבלות את אחר הצהריים עם הבן שלי, בטח לא כל יום, ואני אצטרך לשלם מחיר".

ראש ממשלת ניו זילנד, ג'סינדה ארדרן, בעלה והתינוקת
HANDOUT/רויטרס

מול תמר ומריה נמצאות נשים אחרות שעם הולדת ילדיהן, בוחרות להוריד את הרגל מהגז. על פי נתוני הלמ"ס, 29.3% מהאמהות לילדים עבדו במשרה חלקית ב־2017, כשאמהות לילדים בגילי 4־0 נוטות לעבוד במשרה מלאה יותר מאשר אמהות לילדים בוגרים יותר.

"כל מה שעניין אותי היה להתקדם בקריירה ולרוץ קדימה. חשבתי שילדים ימנעו ממני קידום שרציתי, ובסופו של דבר ממילא לא קרה. מנעתי מעצמי להתקדם ברמה האישית, לא הבנתי עד כמה זה חשוב לי באותה סיטואציה"

אלון מודה שהיתה רוצה להמשיך לעבוד במשרה מלאה גם כשיהיו לה ילדים, אבל היא לא רוצה שהילדים שלה יגדלו במסגרות אחרות, ולטענתה בישראל כמעט בלתי אפשרי למצוא בן זוג שיסכים להתפשר על הקריירה שלו ולהיות זה שנמצא יותר בבית עם הילדים. כך שברור לה שלפחות בשנים הראשונות, היא תצטרך לרדת בשיעורי המשרה. "אני רואה מה המחיר שזה גובה מחברות שלי – זה לא שבדרך כלל אם יש אישה שאפתנית מאוד אז יש גבר שהולך צעד אחורה ונותן לה פוש. זה לא שאני רוצה בהכרח לרדת לחצי משרה, אבל אני ריאלית", היא מסבירה.

אחד הפתרונות שנשים מצאו כדי ליישב את הקונפליקט שאמהות וקריירה יוצרות אצלן הוא פתיחת זירה חדשה בעולם התעסוקה – עסקים קטנים ומעבר לעבודה כעצמאיות. ב־2017 שיעור הנשים המועסקות כעצמאיות היה 6.8% – אך בקרב האמהות העובדות, היה שיעור העצמאיות 10.2%.

נשות ישראל לא לבד. בחו"ל כבר הוטבע המונח Momtrepreneur, הלחם של mom ושלentrepreneurs – אמהות יזמיות, שמנהלות את עסקיהן לרוב מהבית. נשים אלה הבינו שכדי לממש את השאיפות הקרייריסטיות שלהן במקביל לחיי משפחה הן צריכות להתחיל לשחק במגרש אחר. "נשים רבות מנסות למצוא את השילוב הנכון הזה בין משהו שיש לך תשוקה אליו, גם אם הוא נורא נישתי, לבין החיים – פנאי, זוגיות, ילדים. אני מרגישה שזאת בחירה מאוד נפוצה לנשים, ושזו גם הבחירה הפמיניסטית", מסבירה אלון את ההחלטה לפתוח עסק עצמאי.

מתוך הסרט "חיוך של מונה ליזה". יש רק דרך אחת להיות שאפתנית?

"משרת אם זו פשרה איומה"

הנשים שדיברנו איתן הגדירו את עצמן באופן כמעט גורף כשאפתניות – גם אם הוסיפו הסתייגות וציינו שהן לא בטוחות שהחברה תכיר בהן ככאלה. לאור הקשיים הרבים שהן דיברו עליהם, זה כלל לא מובן מאליו. החיים בדיסוננס יומיומי ותוך מאבק תמידי בחברה, שתבקר אותן כמעט על כל בחירה שיעשו, עלולים בסופו של דבר לתת את אותותיהם ולגרום לשחיקה.

"הדרך השאפתנית שלי התחילה בתחושות של בינוניות, עליבות ובעיקר פחדנות - כי לא הסכמתי להודות בפני עצמי שאני שואפת לדברים אחרים בחיי. אבל ברגע שהיתה לי את הידיעה הזאת לא יכולתי להתכחש אליה" יפעת סנטו

פרופ' מישל ראיין, חוקרת מאוניברסיטת אקסטר באנגליה, טענה שגם סביבת העבודה עצמה גורמת לשחיקה ולצניחה בשאפתנות אצל נשים, ללא קשר לתחום העיסוק שלהן. במחקר שערכה, גילתה ראיין שגברים ונשים מתחילים את דרכם בקריירה עם מידה דומה של שאפתנות ונחישות להצליח, אבל עולם העבודה מראה פנים אחרות לכל אחד מהמינים.

מקומות עבודה מעניקים לנשים פחות תמיכה מקצועית, יש להן פחות מנטורים ומודלים לחיקוי, והן סובלות מאפליה מגדרית, חלקה סמויה. התוצאה שנצפתה היא צניחה במידת השאפתנות, לעומת גברים, שאצלם נצפתה עלייה. "לעתים קרובות אנחנו מטילים את האחריות על נשים, אומרים להן לדחוף את עצמן ולדבר יותר; אבל אם תרבות העבודה לא תומכת או מעריכה את מה שהן עושות, זה מאבק כמעט בלתי אפשרי להגיע לפסגה", הסבירה ראיין ל"גרדיאן".

תחיה בן צור
נירי גתמון

תחיה בן צור, מנהלת קבוצת הפייסבוק "פורום נשים מנהלות בתעשייה", מזהה קשיים נוספים שפוגעים בנשים בשוק העבודה – ומוסיפים לשחיקה הקיימת ממילא. "נשים מתלבטות אם לצאת מוקדם מהעבודה או לא, אם לקחת משרה מלאה או לא – אלה נשים בעמדות בכירות, והדילמה הזאת עדיין עולה. יש בעיה עם הרצונות שלנו. שוק העבודה לא מבין שאין דבר כזה משרת אם – זו פשרה איומה מבחינתי. שוק העבודה הנוכחי מקשה מאוד על משפחות לנהל משק בית נורמלי. אולי יש בית יפה ושתי מכוניות, אבל כלוב הזהב נהפך לנורמה, חייבים לעבוד בשביל לספק את זה, והמחיר המשפחתי שמשלמים כל כך גבוה".

בן צור טוענת שצריך להגדיר שאפתנות בצורה אחרת. מבחינתה, שאפתנות משמעותה ללכת בעקבות התשוקה. במקרה שלה, היא עזבה קריירה מצליחה בהייטק, עם משכורת גבוהה והטבות נוספות, ועברה לקריירה בניהול קהילות והעברת הרצאות. המחיר הכלכלי לא היה קל, אבל מבחינתה, השינוי היה כדאי. "אני קמה בבוקר עם חיוך", היא אומרת. "בהייטק לא הצלחתי להביא את עצמי למצב שבו אני נהנית ממה שאני עושה".

יפעת סנטו
צ'יף השבט

למרות כל הקשיים, לא בטוח שהנשים היו ממהרות לוותר על החלק הזה בהן. יפעת סנטו, בת 41 ואם לילד בן ארבע, הבינה שאין לה ברירה אלא להיות שאפתנית. "לא רציתי להיות שאפתנית", היא אומרת. "המילה הזו היתה זרה לי לחלוטין. הדרך השאפתנית שלי התחילה בתחושות של בינוניות, עליבות ובעיקר פחדנות - כי לא הסכמתי להודות בפני עצמי שאני שואפת לדברים אחרים בחיי. אבל ברגע שהיתה לי את הידיעה הזאת לא יכולתי להתכחש אליה. אני לא מצליחה להסתפק בחיים נוחים, מרופדים ויציבים, אם הם לא באים ביחד עם מימוש עצמי".

"השאפתנות פוגעת בי בלחץ שהיא משרה עלי", ממשיכה סנטו. "הופכת אותי לחסרת סבלנות, כי תמיד יש יעדים ומשימות מאתגרים וחדשות שעלי למלא. זה לא ספרינט, אלא מרתון, ולי קשה ליהנות מהדרך. אבל לא הייתי מוותרת על השאפתנות שבי. אני מסתכלת על התקופה הזו שמדירה שינה מעיני, מוסיפה לי עוד כמה קמטים ושיערות לבנות – אבל זו התקופה הכי טובה בחיים שלי".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד כתבות במדור TheMarker Women

*#