תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ללמוד תואר ראשון עם תשעה ילדים, להתחיל את הקריירה כשאת כבר סבתא

לכתבה
אשה חרדית במשרד דודו בכר

בשנים שבהן נשים חילוניות מרוכזות בבניית קריירה, האישה החרדית שקועה כולה בבית ובילדים. ואולם לקראת העשורים הרביעי והחמישי לחייה, ילדיה גדולים והיא נהפכת לסבתא. עבור רבות מהחרדיות, זה הזמן לפצוח בקריירה חדשה

השעה היתה אחרי חצות, וגשם זלעפות ירד ללא הפוגה. המכוניות עמדו בזו אחר זו בכביש 443, לפני המחסום בכיוון ירושלים, ולא זזו. חדווה ידלר, שהיתה בדרך חזרה מחתונת בתה, הציצה מחלון מכוניתה ותהתה מתי תגיע הביתה. רכב שעמד בצד כשלידו מתגודדים חיילים, משך את תשומת לבה והיא החליטה לבדוק מה קורה שם. "גברת, תחזרי לאוטו, אין לך מה לחפש שם", אמר לה חייל כשהתקרבה. אבל היה לה מה לחפש שם: ברכב היתה יולדת, וידלר, העובדת כמיילדת בשערי צדק, היתה נחוצה שם מאוד.

"היולדת היתה שכובה במושב האחורי, והוולד שעליה היה חסר דופק", היא מספרת. "התחלתי לבצע בו פעולות החייאה, אבל אז הבנתי שהתינוק שאף את נוזלי המקוניום (צואה עוברית, ת"ר) והדבר גרם לחסימת דרכי הנשימה". בלי לחשוב פעמיים, ובאין מוצא אחר, היא החליטה לשאוב בעצמה את הנוזלים מפיו של התינוק עד שראתה שהחל להתנועע ולנשום בכוחות עצמו. "את כל זה, תארי לך, עשיתי עם בגדי החתונה ופאה ארוכה, זה היה מחזה גרוטסקי", היא מחייכת. כשהגיע האמבולנס, הובהלו התינוק ואמו לבית החולים. לשניהם שלום.

שער וומן גליון דצמבר 2018

הכתבה מתפרסמת בגיליון דצמבר של TheMarker Women

כמה ימים לאחר מכן, ידלר נשמעת רגועה מאוד וממעיטה בחלקה, כאילו הצלת חיים היא מעשה של יום יום. "התינוק נקרה בדרכי", היא אומרת, ומוסיפה: "זה משמיים שהייתי שם". ידלר היא מיילדת טרייה, שרכשה את המקצוע רק לאחרונה – ואולי זהו המעשה הגדול באמת שעשתה. כשהיא מתקרבת לגיל 50, ועם תשעה ילדים וגם נכדים – אין זה מובן מאליו שאישה תתחיל בקריירה חדשה ותובענית הדורשת עבודה גם בלילות. אבל לדבריה, שום קושי ומכשלה לא עמדו בפני הרצון הגדול שלה להיות מיילדת.

לפני שבע שנים נרשמה ידלר ללימודי תואר ראשון בסיעוד. זמן קצר אחרי סיום שנת הלימודים הראשונה נולד בנה התשיעי. בדרך חיתנה כמה ילדים ונהפכה לסבתא, אבל זה לא הפריע לה להמשיך ללימודיה עד לקבלת הסמכה.

ידלר אינה לבד. כשליש מהלומדות לימודי סיעוד במכללת מבחר החרדית בבני ברק, המכללה שבה למדה לתואר הראשון, הן נשים שמתקרבות לגיל 40 ואף חצו אותו. הן מתחילות לעבוד במקצוע החדש אחרי שעברו מחזור אחד של חיים רצופי לידות, גידול ילדים ועבודה, וכמו יוצאות לחיים חדשים. את טובי כץ ממודיעין עילית, שאף היא למדה במבחר, אני תופסת לשיחה בין משמרת למשמרת. היא בת 43, אם לשבעה, וגם היא כבר חיתנה ילדים. היא עובדת כיום כאחות במרפאה תוססת של קופת חולים כללית בעיר, המתפקדת כחדר מיון קטן.

חדווה ידלר, מיילדת ב"שערי צדק"

ידלר היתה מנהלת חשבונות ומנהלת משרד של ישיבה לפני שעברה לסיעוד; ואילו כץ היתה במשך 18 שנה בעלת עסק משלה, חנות של תכשיטי כסף וזהב. בגיל 40 מכרה את החנות ופנתה ללימודי סיעוד. "זה לא קל לעבוד במשמרות לילה", היא אומרת, "אבל אני לא חושבת שיש משהו קל בחיים. אני רצה לעבודה בהנאה ובשמחה". גם היא מתכוונת להמשיך למיילדות.

ידלר וכץ מדברות על ההסבה שעשו במונחים של הגשמה עצמית. "אפילו יום אחד לא היה לי מעניין בחנות", מספרת כץ, "עבדתי בעסק ועשיתי חיל וכסף, אבל הרגשתי שזה כורח המציאות. מדי פעם נסעתי לטורקיה לקנות זהב, זה לא שלא היו אתגרים. אבל יום אחד הרגשתי שהגעתי לרוויה. חודש לפני פורים אמרתי לבעלי, 'עד פסח אני סוגרת'. הרגשתי שאם לא אעשה את זה עכשיו, אבכה כל החיים. חלמתי על השינוי הזה במשך שנים רבות".

דבריה אינם נאמרים בחלל ריק. שיח ער של הגשמה עצמית מחלחל אל החברה החרדית בשנים האחרונות, ומשפיע על גל השינוי התעסוקתי של נשים באמצע החיים. אין על כך עדיין נתונים רשמיים, אך כבר ניתן לראות את הנוכחות הבולטת של בנות 40 ומעלה במכללות האקדמיות כמו מבחר, מכון טל (המכללה לנשים של מכון לב), המסלול החרדי של קריית אונו ואחרות, שם הן לומדות לצד צעירות בגילים של בנותיהן. הן ממלאות את השורות גם בקורסים מקצועיים המוצעים בהמוניהם בריכוזים חרדיים, ובמכללות לרפואה משלימה בירושלים ובצפון.

"פריחה מאוחרת", מגדירה זאת אחת הנשים שאף היא למדה סיעוד בגיל מאוחר, ומרכזת כיום את תחום הסיעוד באחת המכללות החרדיות. אצל רבות מהנשים הפריחה הזו מגיעה לקראת העשור הרביעי עד החמישי לחייהן. שלב זה הוא ייחודי לחרדיות – כאשר ימי הפריון מאחוריהן וילדיהן מתחילים להתחתן ולעזוב את הבית. הדבר מאפשר להן פניות יחסית ואופק חדש בגיל צעיר יותר מאשר נשים חילוניות שיולדות ילדים מאוחר מהן. גיל מעבר סימבולי זה מקדים לרוב בכמה שנים את גיל המעבר הביולוגי.

ד"ר לינדה הראל, סגנית מנהל נשים ויולדות בבית חולים מעייני הישועה בבני ברק, שאיתה דיברתי על גיל המעבר הביולוגי, מתארת את האם כמרכז הכובד של המשפחה החרדית. "סביבה הכל נסוב. היא יולדת, היא מגדלת את הילדים, מנהלת את הבית ואחראית על הפרנסה", היא אומרת. לדבריה, בסביבות גיל 40 "יש רצף מבחינת לידות, כשהבת מתחילה ללדת והאם יולדת איתה או אפילו אחריה, ובד בבד הנשים חיות שוב את מחזור החיים דרך הבנות שלהן הנישאות ויולדות ילדים".

ואולם כיום, נראה שתיאור זה מאפיין רק מודל אחד של אמהות ונשיות חרדית. אם פעם נשים אלה הקדישו את זמנן אך ורק לילדים המתחתנים ולנכדים, ואולי עסקו בהתנדבות בזמנן החופשי, התמונה השתנתה, ואם היא נכונה עדיין, זה רק בגרעין החרדי הקשה. בחלקים שמרניים פחות בחברה החרדית מתרחשת תנועה של נשים, היוצאות מהבית ומשאירות מאחור את מטלותיו.

יעל אלימלך

יעל אלימלך, בת 50, לשעבר מנהלת הכשרות מקצועיות בעמותת ההשמה החרדית "תמך", מכירה את התמורות הללו גם בכובע המקצועי שלה וגם באופן אישי. "כשהבנות מתחתנות הן די מוחקות את עצמן מבחינת קריירה", היא מסבירה. "החיים הופכים להיות עמוסים ודינמיים, האישה הצעירה נשאבת לעשייה, לפרנסה. עם ילד כל שנה־שנתיים, אין לה פניות לחשוב מי אני ומה אני".

אלימלך, שאמנם לא באה מתוככי החברה החרדית – היא חזרה בתשובה בגיל 17 ונשאבה לאורח החיים החרדי – מכירה זאת היטב: "העשור הראשון של הנישואים פשוט נמחק אצלי. את במרדף ולא יכולה לחשוב על מימוש עצמי. זה סוג של הישרדות. נשים מתחילות לצוף אחרי גיל 30. יש להן כבר חמישה ילדים, הם קצת יותר עצמאיים והיא אולי מצליחה לרווח בין ילד לילד. אז מתחיל חוסר השקט. כמה אפשר להתעסק עם טיטולים או ילד חולה? הזוגיות נהפכה לתפקוד. ומנגד את עדיין מתרוצצת, ועובדת גם בבית וגם בחוץ, את מותשת".

בשלב זה בחייה הלכה אלימלך ליועצת הכוונה תעסוקתית, וזו אמרה לה שהיא מוכשרת מאוד וצריכה לצאת ללמוד. "לא האמנתי למשמע אוזני. אני, מוכשרת? אבל זה פקח לי את העיניים. רציתי ללמוד אבל לא היה לי איפה. לא היו מסגרות. עברו חמש שנים עד שפתאום ירד לי האסימון שאני יכולה יותר, ושאני רוצה לפרוץ קדימה. ברגע שפתחו את המסלול החרדי של קריית אונו, קפצתי בסערה למים".

השינוי, אם כן, קרה לא רק מלמטה אלא מלמעלה, בעזרת פתיחת המסלולים המקצועיים, והאפשרויות שנוספו לנשים חרדיות. בגיל 38, אלימלך החלה ללמוד יחד עם נשים צעירות ממנה. "ישבתי בשורה הראשונה ולא הייתי מפספסת שיעור. הייתי ממש צמאה לאתגר האינטלקטואלי הזה". חצי שנה לאחר סיום הלימודים היא החלה לנהל את מסלולי הלימוד של סמינר אפיק בירושלים ומשם היא רק המשיכה להתפתח. כיום היא מנהלת תחום בחינוך החרדי של עיריית ירושלים (מנח"י). "אצלי הצורך בער מוקדם", היא אומרת. "יש נשים שזה קורה להן רק בסביבות גיל 45".

הנשים מתחילות לחשוב בעצמן

משרד הכלכלה הקצה בשנים האחרונות תקציבים גדולים לעידוד תעסוקה של נשים חרדיות. ב־2004 היעד של המשרד היה להעלות את שיעור התעסוקה של נשים חרדיות (וערביות) מ־46% ל־72% ב־2020. נפתחו קורסי הכשרה רבים וניתנו תמריצים. אלימלך ניהלה את מערך ההכשרות דרך תמך. "בשנים שעבדתי בעמותה הייתי מסתובבת בכל הארץ, מצפת עד ערד, ורואה נשים חרדיות מוכשרות, יוצאות סמינרים, עובדות במתפרות. הן היו מתוסכלות. הלב נקרע. הן לא יכלו לצאת ללמוד, החיים שלהן היו תקועים".

ב־2013, הרבה לפני תאריך היעד שהציב המשרד, התברר שהמגזר החרדי כבר עבר אותו. בהמשך, מחקר מעקב של נרי הורביץ בדק ומצא שהתמונה מורכבת יותר, וכי התעסוקה של הנשים אינה איכותית מספיק. כלומר הן עובדות בחצאי משרות או בדרגה מקצועית נמוכה. אחת המסקנות היתה שיש להמשיך במתן התמריצים.

ועדיין, אצל חלק מהנשים המצב השתנה. אלימלך מייחסת את הפריחה הגדולה לרשתות החברתיות. "יש חשיפה גדולה יותר למה שקורה בחוץ. נשים חשופות יותר, שומעות ביקורת על החברה ומתחילות לחשוב בעצמן ולקבל החלטות שבעבר היו פחות מקובלות", אומרת אלימלך. "הגשמה עצמית אינה מילה גסה".

בקבוצת הפייסבוק המיועדת לנשים חרדיות, ושמה הקולע הוא "עכשיו תורך" (שותפות בה גם נשים מהמגזר הדתי־לאומי), נשאלו נשים מה הדבר שעשו בחייהן והן גאות בו ביותר. התשובה הנפוצה ביותר היתה הסבה מקצועית. לדברי יונת קפלן, 31, מנהלת הקבוצה שגם ייסדה אותה, הרשתות החברתיות קידמו את הביטוי העצמי, וממילא גם את התנועה להגשמה עצמית.

יונת קפלן
יהודית וייסברג

"בפייסבוק נוצר שיח ללא פילטר", היא מסבירה. "מצד אחד יש בקבוצה נשים צעירות שקשה להן ואף אחד לא הכין אותן, כי לא מדברים על הקשיים בחברה החרדית; ומצד אחר יש שכבה של נשים שמגיעות לשלב המעבר בחייהן מוקדם מאוד, בנות 38־40. האישה כבר מחתנת, היא 'שוויגר' (חמות), יש לה כמה נכדים אבל גם יש לה עדיין ילדים די צעירים בבית. זה שומר אותה רלוונטית יותר".

לדברי קפלן, יש נשים שבוחרות לעבור למשרה תובענית יותר, בעוד אחרות שעבדו במשרות תובעניות יבחרו בעיסוק שקרוב יותר לליבן, כמו למשל אשת הייטק בכירה שבוחרת לעסוק בטיפול, או אישה שתמיד אהבה לצייר, ונהפכת למאפרת. נשים רבות, היא מספרת, לומדות להיות דולות, ואחרות בוחרות בהיבטים שונים של ייעוץ. בחברה מפוקחת כמו החברה החרדית, נשים נרתעות בדרך כלל משינויים ומצעדים מרחיקי לכת, כי הן חוששות שהדבר יפגע בשידוכים של הילדים, אבל באמצע החיים הרתיעה הזו מתמתנת, סבורה קפלן. "בגיל 40, אפשר להפסיק להסתתר, את יכולה להתחיל לבטא או להגשים את עצמך, כי כבר חיתנת. הכל בסדר".

מהעבר השני, העניין הכלכלי עדיין מהווה ריחיים על הצוואר מכיוון שזהו השלב שהמשפחות שקועות בהלוואות כבדות כדי לממן את החתונות התכופות של הילדים. "גם זה חלק מהמוטיבציה. האישה הולכת ללמוד ריפוי בעיסוק כדי לקבל את התגמול הכלכלי". אישה חרדית בעלת דוקטורט במגדר, המעדיפה לא להיחשף, רואה את הדברים באור פחות ורוד. לדבריה, "אין עדיין חופש בחירה של ממש. אישה לא יכולה לבחור באמת, אלא מתוך מבחר שנבחר עבורה. בחירת המקצוע מפוקחת מאוד". לא במקרה, היא אומרת, נרשמת התנפלות על מקצוע הסיעוד; עד לפני כמה שנים הוא היה אחד המקצועות האסורים, לא רק בשל תוכנו אלא בגלל העבודה בבית חולים מעורב.

"בכל פעם שיש פרצה, כשמתירים עוד מקצוע, יש נהירה אליו שמראה עד כמה הצמא היה גדול". לעומת זאת, יש נשים שאפילו לא יגיעו למקצוע אקדמי והן יבחרו בקורס שיוכל להרחיב להן את מקורות ההכנסה. זה לא נדיר לראות רכזת של בית יעקב שלמדה רפלקסולוגיה, למשל.

אלימלך סבורה שהאופק המקצועי של הנשים החרדיות ימשיך להיפתח. לדבריה, תוכניות כמו "נשות חיל" במכון מנדל העניקו לנשים מובילות מתוך המגזר את האפשרות להוביל שינוי ולהוות מודל לנשים אחרות. במסגרת תוכנית זו, אלימלך אף בדקה את התעסוקה האיכותנית לנשים. "היעד שלי היה לשבור את ההסללה ולהעניק לבנות בסמינר כלים לחיים", היא אומרת.

במחקר שלה, נשים צעירות נשאלו על המאוויים המקצועיים שלהן וחלקן העזו לבחור ברפואה. "זה דבר חדש. צעירות מבינות שהן יכולות לעשות הכל", היא אומרת. לכן היא פעלה לפתיחתו השנה של סמינר חרדי חדש למדעים ולאמנויות בירושלים, שבו ילמדו הנערות לתעודת בגרות.

אותן נשים שכבר הוסללו, ש"פספסו את המועד והוקרבו על מזבח הסגירות של מטיפים בשער" כדברי אלימלך, נוהרות כיום לאקדמיה, ואם אין באפשרותן לעשות זאת, הן פונות לקורסים השונים שמתפרסמים בין דפי המקומונים. "הן לא רוצות יותר סתם עבודה. אלה נשים שיש להן אומץ להשתנות, שלא מחכות לתורן רק בגלל השידוכים של הילדים. מי שמחכה, תגלה שזה מאוחר מדי. הרכבת המקצועית יצאה מהתחנה בלעדיה".

ידלר קפצה על הרכבת ברגע האחרון. "שלי שלו", אמרה על הבמה כשקיבלה את התעודה המקצועית שלה, כשהיא מצביעה על בעלה, מצטטת בהיפוך את הסיפור על רבי עקיבא, שאמר לתלמידיו שהישגיו בתורה מגיעים לאשתו רחל, ששלחה אותו ללמוד וחיכתה לו 40 שנה. "בעלי אמר לי, אם לא תעשי את זה עכשיו, כל השנים תחשבי למה לא עשית כשיכולת. אלמלא הדחיפה שלו, אני לא יודעת אם היה לי הכוח. הוא הקליד לי עבודות ולמד אתי ביחד. הוא היה מעורב מאוד ועשה זאת בהנאה גדולה".

"יש מחיר לשינויים האלה בחיים", אומרת ידלר. "מקריבים דברים. אם הבית היה 'בית מרקחת' מבחינת ניקיון, או שתמיד היה אוכל מבושל ובגדים כמו חיילים בארון, עכשיו זה ממש לא ככה.

"כשעושים בגיל כזה הסבה, השינוי הוא גורף וקיצוני יותר. אז אני צריכה להתמודד עם זה שהגדולים קיבלו אותי בגינה ובשבת והקטנים לא. חשוב לי לשמור על החלק של הקשר עם הילדים, שלא יינזק מהתמורות שעשיתי".

"גיל הפריון הוא החשוב מבחינת האישה החרדית. מה שקורה לה אחר כך לא חשוב"

התשובה לשאלה אם לידות מרובות – או "ולדנות" במושג הרפואי – משפיעות על גיל המעבר, היא לא חד־משמעית. לדברי פרופ' אמנון בז'זינסקי, מנהל מרפאות גיל המעבר בהדסה עין כרם, רוב המחקרים לא מצאו השפעה של מספר הלידות על המנופאוזה. "התחלת גיל המעבר לא השתנתה במשך מאות שנים, לעומת גיל התחלת המחזור שיורד והולך", הוא אומר. עם זאת, לדבריו, מחקרים בודדים מצאו שככל שהוולדנות גבוהה יותר, גיל הווסת האחרונה מתאחר, אך "השינוי לא דרמטי, כמה חודשים עד שנה".

פרופ' אמנון בז'זינסקי, מנהל מרפאות גיל המעבר בהדסה עין כרם
פוני בז׳זינסקי

ההבדל היסודי בכל זאת, הוא בגישה של נשים חרדיות לגיל המעבר שלהן. "אין ספק שגיל הפריון הוא השלב החשוב מבחינת האישה החרדית. מה שקורה לה אחר כך לא חשוב. בגיל המעבר אנחנו רואים שנשים פחות פונות לייעוץ ולטיפול".

את הדברים האלה מחדדת ד"ר לינדה הראל, גניקולוגית וסגנית מנהל אגף נשים ויולדות בבית החולים מעייני הישועה בבני ברק, שמתבוננת זה 28 שנה, שנותיה בבית החולים החרדי, על החברה החרדית דרך הנשים שמגיעות אליה לטיפול. "נשים חרדיות מתחתנות בתחילת שנות ה־20 לחייהן. לא נדיר לראות אישה בת 41־42 שהיא סבתא. יש משהו בלהיות סבתא לנכדים שמביא להסתכלות אחרת על תסמינים גופניים ושינויים פיזיים המתרחשים בגוף.

"אישה חילונית בת 50 חווה את תסמונת הקן המתרוקן. הילדים לא צריכים אותה ופורשים כנפיים. יש לחצים מקצועיים ובעיות שונות ביום יום ואם לא די בכך, הגוף מרגיש שונה לחלוטין. כשזה קורה יחד עם שינויים גדולים משפחתיים, כשהילדים עוזבים את הבית, יכול להיות שזה מגביר התייחסות לכל שינוי גופני שקורה.

"לעומת זאת, אצל אישה בת 50 עם שמונה ילדים, שלפחות פעם בשנה מגיעה אליה בת לחודש אחרי לידה והיא יכולה גם להדריך אותה ולהיות שותפה להתחלת חיי המשפחה, צריך להיות משהו פיזי חריג מאוד של גיל המעבר שיפריע לה, כדי שהיא תגיע לרופא".

גם ד"ר רווית נחום מתל השומר, העובדת במרפאת הכללית במודיעין עילית, בני ברק ואשדוד, אומרת שנשים חרדיות ממעטות להתייצב לביקור כשהן בגיל המעבר. "האישה החרדית עסוקה מאוד בטהרה שלה ובהליכה למקווה", היא אומרת. "כשהווסת נפסקת, יש בודדות שמגיעות עם תלונות. גם הן סובלות מגלי חום ונדודי שינה, אבל פחות מדברות".

א', אישה חרדית, מסבירה: "לא הלכתי לרופא נשים להיבדק כבר שנים. זה סוג של זלזול, גישה של יהיה בסדר. זה לא עניין קורבני, כי נשים אצלנו יודעות לשים את עצמן במרכז ולטפח את גופן".

כך או כך, כשאישה כזו כבר מגיעה להיבדק, נחום מורה למזכירה לקבוע לה במקום את כל הבדיקות הנחוצות, כדי שלא תצטרך להתקשר במיוחד ולקבוע, כי יש סיכוי סביר שלא תתקשר. בביקור, היא שואלת את השאלות שיותר נוח לאשה לענות עליהן ומתוכן היא מסיקה שיש בעיה אחרת, שעליה מביך לדבר. למשל, "אם יש לה בריחת שתן, זה אומר שיש לה כנראה יובש נרתיקי". האשה תצא מהחדר עם שלל הפניות ומרשמים.

"הדבר שהכי מטריד אותן בגיל המעבר זה דימומים חוזרים", אומרת נחום. "זה אומר שהן צריכות ללכת יותר למקווה (להיטהר לפני קיום יחסי מין, ת"ר) וזה לא נוח להן".

"מאוד שמחתי להיפטר מהמחזור החודשי", הוסיפה א'. "יש כאלה שמתאבלות על הפסקת הפריון. אני חיכיתי לזה".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד כתבות במדור TheMarker Women

*#